תביעת רכוש

חלוקת מטלטלין בעין היא הדרך המעשית, היעילה והרווחת ביותר להפרדת רכושם הנייד של בני זוג העומדים בפני פירוק התא המשפחתי. בשונה מפירוק שותפות בנכסי מקרקעין, שבו לרוב הדירה נמכרת לצד שלישי והתמורה הכספית מתחלקת בין הצדדים, בחלוקה בעין מחלקים את החפצים הפיזיים עצמם: ריהוט, מכשירי חשמל, ארונות, מיטות, מזרונים, טלוויזיות, מקרר, תנור, מדיח, מייבש כביסה, […]

הליך גירושין כרוך מעצם טבעו בפירוק מערך חיים משותף. בעוד שנושאים כגון המשמורת ודמי המזונות נושאים אופי דינמי המשתנה לאורך השנים, חלוקת הרכוש והמטלטלין מייצגת קו סיום חד, מוחלט ובלתי חוזר. מעבר לערכו הכלכלי הנקי של כל נכס, המורכבות האמיתית בחלוקת הון משפחתי נובעת מזיקה רגשית, מטען היסטורי, והעובדה הפשוטה שלנכסים רבים יש חשיבות פונקציונלית

המונח “העברה אגב גירושין” מתייחס לתהליך משפטי ופרוצדורלי שבו זכויות בנכס מקרקעין (לרוב דירת מגורים) מועברות מאחד מבני הזוג למשנהו, או לילדיהם המשותפים, במסגרת הליכי הגירושין וחלוקת הרכוש המשותף. ייחודה ומשמעותה המרכזית של פעולה זו נעוצה בהטבות המס המפליגות הנלוות אליה, שהופכות אותה לכלי קריטי ביותר לתכנון כלכלי נבון בעת פירוק התא המשפחתי. להלן סקירה

פירוק התא המשפחתי בעקבות גירושין, אינו רק שבר אישי ורגשי, אלא אירוע כלכלי מכונן הדורש הפרדה מוחלטת של מסלולי החיים של בני הזוג. בליבת הסערה המשפטית והקניינית הזו ניצבת סוגיית חלוקת הרכוש המשותף. אחת הסוגיות המרתקות, המורכבות והמשמעותיות ביותר בדיני המשפחה והקניין בישראל היא מנגנון חלוקת הנכסים “בעין”. בניגוד לתפיסה הפופולרית לפיה כל רכוש משותף

החלטה על פירוק התא המשפחתי נושאת בחובה אתגרים רגשיים, כלכליים ומשפטיים מורכבים. בעוד שסוגיות כגון מזונות ילדים, זמני שהות וחלוקת רכוש מוסדרות בפסיקה ברורה ונידונות בבתי המשפט לענייני משפחה כדבר שבשגרה, סוגיה אחת נותרה במשך שנים רבות לא-פתורה באופן משפטי. סוגיית חיות המחמד המשותפות, ומה יעלה בגורלן של חיות המחמד המשותפות, שהיו חלק מתא המשפחתי

חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג בשנת 1973, יצרה סדר נורמטיבי חדש וברור בכל הנוגע לניהול וחלוקת הנכסים בתוך התא המשפחתי. עד לכניסת החוק לתוקף, המשטר הרכושי נשען על “חזקת השיתוף”, שהניחה שיתוף מלא וקנייני בנכסים כבר במהלך חיי הנישואין. החוק חל על כל זוג שנישא, החל מתאריך ה-1 בינואר 1974. חוק זה

בעשור השלישי של המאה העשרים ואחת, הגדרת הרכוש המשפחתי עברה תמורה יסודית המשנה את פני הליטיגציה בתחום דיני המשפחה. בעוד שבעבר התמקד מאבק איזון המשאבים בנכסים מוחשיים וניתנים לאיתור בקלות, כגון מקרקעין, חסכונות בנקאיים או זכויות פנסיוניות צבורות, הרי שכיום חלק משמעותי ממרקם העושר של משקי בית רבים מצוי במרחב הדיגיטלי המופשט. נכסים אלו, הכוללים

פירוק השיתוף בדירת המגורים או בנכסים משותפים אחרים מהווה פעמים רבות את מוקד הסכסוך המרכזי והמורכב ביותר בין בני זוג אשר החליטו לסיים את הנישואים. במצבים בהם קיימת מחלוקת עמוקה הנוגעת לאופן פירוק השיתוף או כאשר אחד הצדדים מסרב לשתף פעולה עם הליך המכירה של הנכס עולה הצורך המידי בהתערבות משפטית חיצונית. הערכאות המשפטיות מוסמכות

מי נשאר עם הכלב או החתול אחרי הגירושים, ואיך כותבים הסכם שמחזיקה שנים? גירושין מתחילים לרוב בשאלות גדולות כמו זמני שהות עם הילדים, מכירת הדירה המשותפת, חלוקת רכוש וכספים, מזונות… אבל לא מעט זוגות מגלים שהוויכוח הכי טעון דווקא מתרכז סביב יצור קטן שהפך לחלק מהמשפחה. כלב או חתול אינם עוד חפץ בבית. זו שגרה

נכון להיום, פסיקות חלוקת הרכוש בגירושין בישראל ממשיכות להישען על הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון בין בני זוג, ועל ההסדרה הייעודית לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, שנכנסה לתוקף בפברואר 2015 ומאפשרת חלוקה באמצעות הגוף המשלם בהתאם לפסק דין. בתוך המסגרת הזו, הוויכוחים המשמעותיים ביותר כבר אינם מתמצים בשאלה “על שם מי רשום