ההחלטה להתגרש התקבלה, אבל המציאות המשפטית בישראל השתנתה. תשכחו מתביעות ענק ביום הראשון: הכירו את “הבקשה ליישוב סכסוך”, את מרוץ הסמכויות הסמוי, ואת רשימת הפעולות הטכניות שחובה לבצע ב-24 השעות הראשונות כדי להגן על האינטרס הכלכלי וההורי שלכם. מדריך עומק לצעד הראשון.
הפער בין הדרמה הרגשית שמתחוללת בנפשו של אדם שמחליט לפרק את החבילה, לבין הקור הבירוקרטי של מערכת המשפט, הוא המקום שבו נעשות הטעויות היקרות ביותר. רוב האנשים מדמיינים את יום המחרת כסצנה מסרט: עורכי דין בחליפות, שליחים שדופקים בדלת עם מעטפות, וצווי בית משפט דרמטיים. המציאות בישראל של השנים האחרונות שונה לחלוטין, והיא דורשת הבנה מעמיקה של הפרוצדורה לפני שנוקטים פעולה כלשהי.
מאמר זה נועד לשרטט את מפת הדרכים המדויקת לרגע ה”השקה” של הליך הגירושין. הוא לא עוסק בתיאוריות, אלא בפרקטיקה: איזה טופס מגישים, איפה חותמים, ומדוע הפעולה הטכנית הראשונה שתבצעו תקבע את גורל התיק כולו שנים קדימה.
אין יותר אפשרות להגיש תביעה לגירושין
נקודת המוצא לכל הליך גירושין בישראל כיום היא “החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה“. החוק הזה יצר מציאות חדשה: דלתות בית המשפט ובית הדין הרבני נעולות בפני תביעות בשלב הראשוני.
אם בעבר אסטרטגיית הגירושין התבססה על “מכת מנע” בצורת כתב תביעה מפורט הכולל את כל הלכלוך, הרי שהיום המחוקק כופה על הצדדים “תקופת צינון”. המשמעות האופרטיבית היא שלא ניתן להגיש תביעת גירושין, תביעת מזונות, משמורת או רכוש כצעד ראשון (למעט חריגים דחופים).
הצעד הראשון, והיחיד האפשרי, הוא הגשת מסמך טכני בשם “בקשה ליישוב סכסוך“.
בקשה ליישוב סכסוך (טופס 1)
זהו אולי המסמך החשוב ביותר שתמלאו, למרות שהוא נראה כמו טופס רישום לקייטנה. מדובר בטופס סטנדרטי, דל במלל, שאינו מאפשר לפרט את סיפור המקרה. בטופס ממלאים את הפרטים היבשים בלבד: שמות הצדדים, מספרי זהות, כתובות, וסימון V על הנושאים שבמחלוקת (לרוב מסמנים את כולם: גירושין, מזונות, החזקת ילדים, רכוש).
מה אין בטופס? אין בו טענות. לא כותבים מי בגד, מי אשם, כמה כסף יש בחשבונות או למה מגיע לכם הבית. זהו טופס “פותח דלת” בלבד. ברגע שהטופס מוגש ומשולמת האגרה (כ-100 ש”ח בלבד), נכנס לתוקף מצב משפטי מיוחד שנקרא “עיכוב הליכים”. למשך 45 עד 60 יום, העולם עוצר. אסור לתבוע, אסור לריב משפטית, וחובה להתייצב ביחידת הסיוע.
ההחלטה הגורלית: לאן שולחים את הטופס?
כאן קבור הכלב, וכאן מתבצעת הטעות האסטרטגית הנפוצה ביותר. למרות שהטופס הוא טכני, המקום שבו תגישו אותו הוא קריטי. בישראל קיימת “סמכות מקבילה”: גם לבית המשפט לענייני משפחה וגם לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בענייני רכוש, מזונות ומשמורת (בכפוף לתנאים מסוימים).
הגשת “בקשה ליישוב סכסוך” לערכאה מסוימת (למשל, לבית הדין הרבני) מעניקה למגיש יתרון דיוני עצום. אמנם הבקשה עצמה לא מקנה סמכות מיידית, אבל היא מעניקה למגיש את “זכות הראשונים”. אם הליך הגישור ביחידת הסיוע ייכשל בתום 60 הימים, למגיש הבקשה תהיה זכות בלעדית של 15 ימים להגיש תביעה היכן שירצה, בעוד הצד השני יהיה מנוע מלעשות זאת.
אז איפה מגישים? זו אינה שאלה של “דתיים לחילונים”. זו שאלה של אינטרס כלכלי ומשפטי קר:
בית הדין הרבני: עשוי להיות עדיף במקרים בהם יש רצון להפעיל לחץ באמצעות הכתובה, במקרים בהם הבעל מעוניין ב”שלום בית” כדי למשוך זמן, או במצבים ספציפיים הקשורים למדור ספציפי (זכות האישה למגורים בדירה הספציפית ומניעת מכירתה).
בית המשפט למשפחה: עשוי להיות עדיף כאשר המטרה היא חלוקה רכושית מהירה ושוויונית (איזון משאבים), או כאשר מדובר באב המעוניין במשמורת משותפת ובהפחתת נטל המזונות על פי הלכת בע”מ 919/15.
ההחלטה הזו חייבת להתקבל אך ורק לאחר ייעוץ פרטני, שכן כל מקרה לגופו. הגשה פזיזה למקום הלא נכון עלולה לעלות מאות אלפי שקלים בהמשך הדרך.
פרוצדורה: איך מבצעים את ההגשה בפועל?
נכון לשנת 2026, ההליך רובו דיגיטלי, אך דורש דיוק:
הכנת הנתונים: ודאו שיש בידכם את מספר הזהות של הצד השני, כתובת מדויקת למסירה (קריטי! ללא כתובת לא ניתן לבצע מסירה והתיק ייתקע), ומספר טלפון נייד.
הגשה: אם אתם מיוצגים, עורך הדין יבצע זאת במערכת “נט המשפט”. אם אתם פועלים עצמאית, ניתן להגיש דרך האזור האישי הממשלתי או פיזית במזכירות בית המשפט/בית הדין באזור המגורים המשותף האחרון שלכם.
תשלום אגרה: תשלום האגרה הוא תנאי לפתיחת התיק.
קבלת מספר הליך: בסיום הפעולה תקבלו מספר תיק (לדוגמה: י”ס 11111-01-26). שמרו עליו, זהו המפתח לכל הפעולות הבאות.
החריגים: מתי שוברים את הכלים ומגישים תביעה מיידית?
החוק מכיר בכך שלא תמיד אפשר להמתין 60 יום. ישנם מצבי חירום המחייבים התערבות שיפוטית מיידית (“סעדים דחופים”). במקרים אלו, ניתן להגיש בקשה מיוחדת במקביל או לפני הבקשה ליישוב סכסוך.
מתי זה קורה?
הברחת נכסים (סעד רכושי דחוף): אם אתם מגלים שבן הזוג מנסה למכור את הדירה מאחורי גבכם, למשוך את קרן ההשתלמות, או להעביר בעלות על הרכב – מגישים בקשה ל”צו איסור דיספוזיציה” (הקפאת מצב) או עיקול.
חשש לבריחה (עיכוב יציאה מהארץ): אם יש חשש ממשי שבן הזוג ימלט לחו”ל וישאיר אתכם עם החובות והילדים, או יחטוף את הילדים.
מזונות “פת לחם”: אם הצד השני סגר את הברז לחלוטין, ביטל כרטיסי אשראי, ואין כסף לקנות אוכל ותרופות. בתי המשפט פוסקים זאת במשורה, רק במצבי קיצון.
כל מה שחובה לעשות מרגע שהוחלט על גירושין
עוד לפני שמגישים את הטופס הראשון, ובזמן שאתם מתלבטים, ישנה עבודת הכנה קריטית שחייבת להיעשות בשקט. ברגע שההליך הופך גלוי, “מסך הברזל” יורד והמידע נעלם.
- תיעוד ואיסוף חומרים – זהו השלב החשוב ביותר. צלמו, סירקו ושמרו בענן (מקום שאין לצד השני גישה אליו) כל מסמך אפשריתי:
- תלושי שכר (12 תלושים אחרונים).
- דפי חשבון בנק (עו”ש, מט”ח, ניירות ערך) מכל החשבונות, כולל חשבונות עסקיים אם יש.
- דוחות שנתיים של פנסיה, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות וקופות גמל.
- מסמכי משכנתא, הלוואות וביטוחים.
- רישיונות רכב ונסחי טאבו. מידע הוא כוח. כשתגיעו לשלב המשא ומתן או המשפט, הצד שיודע בדיוק כמה כסף יש לצד השני נמצא בעמדת כוח.
- הפרדת רשויות פיננסית המשך הפקדת המשכורת לחשבון משותף כשהגירושין בפתח הוא סיכון. החוק מאפשר לכם לפתוח חשבון בנק נפרד על שמכם ולהעביר אליו את המשכורת. זו אינה הברחת נכסים (שכן המשכורת היא שקופה), אלא הגנה על תזרים המזומנים העתידי שלכם. לגבי הכסף הקיים בחשבון המשותף: משיכת מחצית מהיתרה (“שמירה על חלקי”) היא פעולה נפוצה, אך יש לעשותה בזהירות ותוך תיעוד, כדי לא להצטייר כמי שמנסה לרוקן את הקופה בחוסר תום לב.
- הגיינה דיגיטלית הניחו שכל מה שאתם כותבים בוואטסאפ, במייל או בפייסבוק יגיע לשופט. שנו סיסמאות לכל החשבונות האישיים (בנקים, מייל, רשתות חברתיות, ענן). נתקו מכשירים מסונכרנים (כמו טאבלט שנשאר בבית ומחובר לוואטסאפ שלכם).
השלב הראשון בגירושין אינו “מלחמה”, אלא היערכות. מי שפועל מהבטן, אורז מזוודה ועוזב את הבית בזעם, או מגיש תביעות סרק, ימצא את עצמו בעמדת נחיתות. הסוד הוא בקור הרוח: איסוף מסמכים שקט, קבלת ייעוץ אסטרטגי לגבי ערכאת השיפוט, והגשה מדויקת ומהירה של הבקשה ליישוב סכסוך כדי לתפוס את היתרון הדיוני. מכאן, הכדור עובר למגרש של יחידת הסיוע, לשלב ה”מהו”ת” – שלב קריטי בפני עצמו שיידון בהמשך המדריך.
תקופת עיכוב ההליכים ופגישות מהו”ת
הגשתם את הבקשה ליישוב סכסוך, שילמתם אגרה, ועכשיו דממה. 60 הימים הבאים הם התקופה המוזרה ביותר בהליך הגירושין: מצד אחד אסור לכם להגיש תביעות, ומצד שני אתם תדרשו בקרוב מאוד לשבת בחדר סגור עם הצד השני ללא עורכי דין. מה בדיוק קורה ביחידת הסיוע שליד בתי המשפט? על מה מותר ואסור לדבר שם, ואיך מנצלים את הזמן הזה לבניית אסטרטגיה מנצחת? כל הפרטים כאן באתר “גירושים”.
אז לאחר הגשת “בקשה ליישוב סכסוך”, נכנסים הצדדים לסטטוס משפטי המכונה בחוק “עיכוב הליכים”. המטרה המוצהרת של המחוקק היא לנסות ולפתור את הסכסוך בדרכי שלום לפני שהתותחים הכבדים רועמים, אך בפועל, עבור מתגרשים רבים, זוהי תקופה של חוסר ודאות משווע, תסכול עמוק וטלטלה רגשית.
כדי לצלוח את התקופה הזו ללא נזקים, חובה להבין את הכללים של יחידת הסיוע שליד בתי המשפט ובתי הדין.
הזימון: חובת ההתייצבות
בתוך כ-20 עד 30 ימים ממועד הגשת הבקשה, תקבלו זימון לפגישה ראשונה ביחידת הסיוע (הצמודה פיזית וארגונית לבית המשפט או לבית הדין, אך נפרדת מהם מהותית). הפגישה נקראת פגישת מהו”ת (מידע, היכרות ותיאום). הזימון יגיע במעטפה רישמית של מדינת ישראל.
חשוב לדעת:
ההגעה לפגישה היא חובה: החוק אינו מותיר שיקול דעת. אי-הופעה לפגישה (ללא סיבה מוצדקת ואישור מראש) תגרור סנקציות. הצד שלא הופיע עלול להיות מחויב בהוצאות משפט כבדות בהמשך, והדבר עלול לשמש נגדו כהוכחה לחוסר תום לב, מה שעשוי להשפיע על החלטות שיפוטיות בעתיד.
ללא עורכי דין: לפגישת המהו”ת הראשונה נכנסים הצדדים לבד, מלווים בעובד/ת סוציאלי/ת (עו”ס) של יחידת הסיוע ולעיתים במשפטן מטעם היחידה. עורכי הדין הפרטיים שלכם נשארים בחוץ. המטרה היא לנטרל את האנטגוניזם שיוצרים עורכי הדין ולאפשר שיח ישיר בין הצדדים.
החדר הסגור: חיסיון מוחלט
החשש הגדול ביותר של מתגרשים הוא: “מה אם אגיד משהו שיפליל אותי?”. המחוקק פתר זאת באמצעות כלל ברזל: חיסיון מוחלט על ההליך. החוק קובע מפורשות כי כל מה שנאמר ביחידת הסיוע, כל הצעה שהועלתה וכל מסמך שהוחלף במסגרת זו, הינם חסויים לחלוטין.
השופט שידון בתיק שלכם (אם תגיעו למשפט) לא יראה את פרוטוקול הפגישה.
הצד השני לא יוכל להגיד בבית המשפט: “אבל ביחידת הסיוע הסכמת לוותר על הבית”. משפט כזה יימחק מהפרוטוקול מיד.
הדיווח היחיד שעובר לבית המשפט הוא טכני: “הצדדים הגיעו/לא הגיעו”, ו”הצדדים הסכימו/לא הסכימו להמשיך בגישור”.
מה עושים בפגישת מהו”ת?
למרות החיסיון, הפגישה היא אירוע אסטרטגי. העו”ס תנסה להבין את עומק הסכסוך ולהציע לכם אחת משתי אפשרויות:
המשך הידברות: קיום פגישות נוספות ביחידת הסיוע (עד 4 פגישות) בניסיון להגיע להסכם גירושין כולל.
הפניה לגישור חיצוני: המלצה לפנות למגשר פרטי.
המלצה להתנהלות בפגישת מהו”ת
הקשיבו יותר משאתם מדברים: זהו הזמן הטוב ביותר לאסוף מודיעין על הצד השני. נסו להבין מה הכי מפחיד אותו/ה, על מה הם מתעקשים, והאם פניהם למלחמה או לפשרה.
אל תתחייבו לכלום: גם אם הצעת הפשרה נשמעת מפתה, לעולם אל תחתמו ואל תסכימו בעל-פה לשום דבר בתוך החדר בלי להתייעץ עם עורך הדין שלכם שממתין בחוץ או במשרד. הדינמיקה הרגשית בחדר עלולה להוביל להסכמות הרסניות.
היו ענייניים: התלהמות, צעקות או בכי דרמטי לא יקדמו אתכם. העו”ס ביחידת הסיוע הוא אמנם לא שופט, אבל חוות דעת של עו”ס (בהליכים אחרים כמו תסקיר) היא קריטית, ורצוי להשאיר רושם של אדם שקול ואחראי.
שלב הגשת תביעות הגירושין
חלפו 45-60 הימים. ניסיתם גישור והוא נכשל (או שוויתרתם עליו מראש). יחידת הסיוע סוגרת את התיק ומוציאה הודעה רשמית: “סגירת תיק יישוב סכסוך“. ברגע זה בדיוק, שעון העצר מתאפס ומתחיל מרוץ חדש ואכזרי.
זהו הרגע שבו היתרון של מי שהגיש את הבקשה הראשונה, כפי שציינו קודם לכן, בא לידי ביטוי. החוק מעניק למגיש הבקשה 15 ימים של בלעדיות. מן יתרון לקביעת הערכאה בה ידונו תיקי הגירושין.
15 ימים – יתרון או חסרון
במשך 15 הימים, שלאחר סגירת תיק יישוב הסכסוך ביחידה שליד בתי המשפט ובתי הדין, רק מגיש הבקשה המקורי, מי שהחל את הליך הגירושין מלכתחילה, רשאי להגיש את כתבי התביעה (גירושין/גט, רכוש, משמורת, מזונות, כתובה) לערכאה המשפטית שבה הוא בחר.
הצד השני חסום ומנוע מלהגיש תביעות משלו.
התרחיש המסוכן: נניח שהבעל הגיש את הבקשה ליישוב סכסוך לבית הדין הרבני. ההליך נכשל. הבעל, בטעות או מחוסר ידע, “נרדם בשמירה” ולא הגיש את תביעת הגירושין בתוך 15 הימים. ביום ה-16, היתרון שלו מתפוגג. הסמכות “נפתחת” מחדש. כעת, האישה יכולה לרוץ לבית המשפט למשפחה ולהגיש תביעות רכושיות, ובכך “לחטוף” את הסמכות מהרבנות.
המסקנה האופרטיבית: אם אתם הצד שיזם את ההליך, עליכם להכין את כתבי התביעה מבעוד מועד (“למגירה”), וברגע שמתקבלת ההודעה על סגירת התיק, מיד להגיש אותם כדי לקבע את הסמכות.
שלב הגשת התביעות: על מה בעצם רבים?
כאשר הגישור נכשל וההליך המשפטי מתחיל, הקרב מתפצל לרוב לשלושה נושאים מרכזיים. חשוב להבין את המושגים המשפטיים שינהלו את חייכם בשנים הקרובות:
- הקרב הרכושי: “איזון משאבים”
זהו הלב הכלכלי של התיק. ברירת המחדל בחוק יחסי ממון היא חלוקה שווה (50-50) של כל הנכסים שנצברו מיום הנישואין ועד יום הקרע (היום שבו הוגשה הבקשה או עזב אחד הצדדים את הבית).
מה נכלל? הכל. דירת המגורים, רכבים, חשבונות בנק, מניות, אופציות (RSU), וזכויות סוציאליות (פנסיה, קרנות השתלמות, מוניטין עסקי).
מה לא נכלל? רכוש שהיה שייך לאחד הצדדים לפני הנישואין, או רכוש שהתקבל בירושה/מתנה במהלך הנישואין (בתנאי שלא עורבב עם הרכוש המשותף).
- הילדים: מ”משמורת” ל”אחריות הורית”
הטרמינולוגיה המשפטית השתנתה. המושג “משמורת” הולך ונעלם לטובת “אחריות הורית משותפת“. הקרב האמיתי אינו על הכותרת, אלא על זמני השהות (חלוקת הימים). המגמה בבתי המשפט היא חלוקה שוויונית ככל הניתן (למשל, מודל 7/7: יומיים אצל האב, יומיים אצל האם, וכל סופ”ש שני לסירוגין).
חזקת הגיל הרך: החוק המעניק עדיפות לאם בילדים עד גיל 6 עדיין קיים בספר החוקים, אך כוחו נחלש משמעותית בבתי המשפט למשפחה, הנוטים לפסוק הורות משותפת גם בגילאים צעירים. בבתי הדין הרבניים, לעומת זאת, החזקה עדיין דומיננטית יותר.
- הכסף: מהפכת המזונות (הלכת 919/15)
עד 2017, האב היה משלם מזונות ילדים באופן כמעט אבסולוטי. פסיקת בית המשפט העליון (בע”מ 919/15) שינתה את העולם: בילדים מעל גיל 6, דמי המזונות נקבעים על פי נוסחה מתמטית הלוקחת בחשבון שני משתנים:
יחס זמני השהות (כמה זמן הילדים אצל כל הורה).
יחס ההכנסות הפנויות (כמה כל הורה מרוויח).
במצב של זמני שהות שווים והכנסות דומות, ייתכן שלא ישולמו מזונות כלל, וכל הורה יישא בהוצאות הילדים כשהם אצלו. זהו שינוי דרמטי שמשפיע ישירות על המוטיבציה של אבות להילחם על זמני שהות, ועל הפחד הכלכלי של אימהות.
תקופת עיכוב ההליכים הסתיימה. אם הגעתם לשלב הזה ללא הסכם, אתם נכנסים להליך משפטי מלא. זהו שלב יקר, ארוך ומתיש נפשית… צברו כוחות וממון לתקופה זו.
