חלוקת רכוש שוויונית בעת גירושים

בעת גירושים, חלוקת הרכוש היא אחת הסוגיות המרכזיות והמורכבות ביותר שעומדות בפני בני הזוג המתגרשים. נושא זה מעורר מחלוקות רבות בשל ערכו הכלכלי והרגשי של הרכוש שנצבר במהלך הנישואים. השאלות הנפוצות שעולות כוללות כיצד יש לחלק את הרכוש המשותף, מה עולה בגורל הסכם ממון, מה דין הרכוש שנצבר לפני הנישואים או ירושות ומתנות, וכן מה קורה לחובות, למשכנתאות, לפנסיות ולזכויות כלכליות אחרות.

במאמר זה נעסוק בפרטים המרכזיים של חלוקת רכוש בין בני זוג בעת גירושים, תוך בחינה של חוקים רלוונטיים בישראל, דוגמאות מפסקי דין אמיתיים, ותשובות לסוגיות מורכבות שמתעוררות בתהליך.


החוק הבסיסי בחלוקת רכוש: חזקת השיתוף והסדר איזון משאבים

במדינת ישראל, הנושא של חלוקת רכוש בין בני זוג מוסדר בשני מנגנונים עיקריים:

  1. חזקת השיתוף: חלה על בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974. מנגנון זה קובע כי כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואים הוא רכוש משותף שיש לחלקו שווה בשווה בעת גירושים, אלא אם הוכח אחרת.
  2. הסדר איזון משאבים: חל על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973. הסדר זה קובע כי בעת פקיעת הנישואים, בין אם עקב גירושים ובין אם עקב מוות, הרכוש שצברו בני הזוג יחולק ביניהם באופן שווה, אלא אם קיים הסכם ממון הקובע אחרת.

חלוקת רכוש לפי חזקת השיתוף

כאשר חלה חזקת השיתוף, כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואים, לרבות נדל”ן, נכסים פיננסיים, זכויות פנסיוניות ורכוש מוחשי, ייחשב כרכוש משותף. חריגים לכלל זה יכולים להיות נכסים שהוכח כי נותרו פרטיים ואישיים, כגון מתנות שקיבל אחד מבני הזוג, ירושות, או רכוש שהוגדר מראש כרכוש פרטי באמצעות הסכם ממון.

דוגמה לפסיקה: בפסק דין שנידון בבית המשפט העליון (בע”מ 2433/04), קבע בית המשפט כי על אף שאחד מבני הזוג קיבל דירה בירושה מהוריו לפני הנישואים, חזקת השיתוף חלה גם על דירה זו, מאחר והדירה שימשה את שני בני הזוג במשך שנות נישואיהם.

הסדר איזון משאבים – החוק הקובע לאחר 1974

בהתאם להסדר איזון משאבים, נכסי בני הזוג שנצברו במהלך חיי הנישואים יחולקו ביניהם באופן שווה בעת הגירושים, אלא אם הסכימו אחרת בכתב במסגרת הסכם ממון. החוק מגדיר מהם הנכסים שיש לכלול באיזון, כגון נכסי נדל”ן, זכויות סוציאליות ופנסיוניות, חשבונות בנק משותפים, ועוד. עם זאת, לא ייכללו באיזון הנכסים הבאים:

  • נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג לפני הנישואים.
  • מתנות וירושות שניתנו לאחד מבני הזוג במהלך הנישואים.
  • קצבאות ביטוח לאומי.
  • פיצויים עבור נזקי גוף.

הסכם ממון: מהו תוקפו והאם הוא רלוונטי?

הסכם ממון הוא כלי משפטי חשוב שמאפשר לבני זוג לקבוע מראש את אופן חלוקת הרכוש במקרה של גירושים או פטירה. הסכם זה קובע תנאים ספציפיים לחלוקת הרכוש ואינו מחייב את הצדדים לפעול בהתאם להסדרי חזקת השיתוף או איזון המשאבים.

כדי שהסכם ממון יקבל תוקף משפטי מחייב, עליו להיות מאושר בבית המשפט לענייני משפחה או בפני נוטריון, וזאת כדי להבטיח שבני הזוג הבינו את משמעויותיו המשפטיות ונתנו את הסכמתם החופשית.

מה קורה אם יש הסכם ממון?

אם ישנו הסכם ממון, הוא גובר על הוראות החוק הרגילות לחלוקת רכוש. כלומר, במקרים בהם בני הזוג קבעו בהסכם חלוקה שונה מזו הקבועה בחוק, יפעל בית המשפט לפי תנאי ההסכם. לדוגמה, בני זוג יכולים לקבוע כי רכוש שנצבר לפני הנישואים או מתנות וירושות שניתנו במהלך הנישואים לא יחולקו שווה בשווה, אלא יישארו בבעלות הפרטית של אחד מבני הזוג.

דוגמה לפסיקה: בפסק דין שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נקבע כי הסכם ממון שנחתם בין בני זוג טרם נישואיהם, שבו נקבע כי כל רכוש שירש אחד מבני הזוג במהלך הנישואים יישאר בבעלותו הבלעדית, תקף. ההסכם אושר על ידי בית המשפט וקבע את חלוקת הרכוש בהתאם לאמור בו, מבלי להפעיל את הסדר איזון המשאבים.


רכוש משותף לעומת רכוש פרטי: איך מחלקים?

אחד הנושאים המורכבים ביותר בעת גירושים הוא קביעת איזה רכוש נחשב לרכוש משותף, ואיזה נחשב לרכוש פרטי. בהקשר זה, חשוב להבין כי לא כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים נחשב אוטומטית כרכוש משותף. ישנם נכסים שיוגדרו כרכוש פרטי, ולא יחולקו בין הצדדים בגירושים.

רכוש שנצבר לפני הנישואים

לפי חוק יחסי ממון, רכוש שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואים יישאר רכוש פרטי, אלא אם כן חל בו שינוי במהלך הנישואים, כמו שיפוצים בנכס שהשביחו את ערכו או שימוש משותף בנכס במהלך חיי הנישואים. במקרים אלה, ייתכן ובית המשפט יפסוק כי הרכוש הפך לרכוש משותף.

מתנות וירושות

בהתאם לחוק, מתנות וירושות שניתנו לאחד מבני הזוג במהלך הנישואים נחשבות לרכוש פרטי ולא יחולקו בעת הגירושים, אלא אם כן הוכח כי היו כוונות אחרות מצד נותן המתנה או אם הרכוש הופך לחלק מהחיים המשותפים.


חלוקת פנסיות ונכסים פיננסיים

בעת גירושים, סוגיית חלוקת הפנסיות והזכויות הסוציאליות היא בעלת משמעות כלכלית רבה. בישראל, זכויות פנסיוניות נחשבות לחלק מהרכוש המשותף שצריך לחלקו שווה בשווה בעת הגירושים, גם אם הן טרם הגיעו לידי מימוש.

חלוקת פנסיות

בפנסיות, החישוב של הזכויות הפנסיוניות שנצברו במהלך תקופת הנישואים נעשה לרוב על פי אחוז מהפנסיה שתשולם בעתיד. בית המשפט עשוי להורות על חלוקת הפנסיה באופן שבו כל צד יקבל חלק יחסי מהפנסיה של הצד השני, בהתאם לתקופה שבה חיו ביחד.

דוגמה לפסיקה: במקרה שנדון בבית המשפט העליון (בע”מ 2341/09), דן בית המשפט בחלוקת הפנסיה של בני זוג שהתגרשו לאחר 20 שנות נישואים. נקבע כי כל אחד מבני הזוג יהיה זכאי ל-50% מהפנסיה שצבר השני במהלך השנים שבהן היו נשואים.

קרנות השתלמות וקופות גמל

כמו הפנסיות, גם קרנות השתלמות וקופות גמל ייחשבו כחלק מהרכוש המשותף, ויינתנו לבני הזוג שווה בשווה.

הלוואות וחובות: איך מחלקים?

בעת גירושים, נושא החובות וההלוואות מהווה סוגיה קריטית לא פחות מאשר חלוקת הרכוש. לעיתים קרובות, בני זוג נוטלים הלוואות במהלך הנישואים לצורכי מחייה, רכישת נכסים או השקעות, והחובות הללו נצברים כנטל על שני בני הזוג בעת הפרידה. ההכרה של חובות כמשותפים תלויה במטרתם ובנסיבותיהם, ובתי המשפט דנים בכל מקרה לגופו בהתאם לנסיבות.

חלוקת חובות משותפים

על פי ההיגיון המשפטי והכלכלי, חובות שנלקחו במשותף על ידי שני בני הזוג, ובמיוחד אלו שנלקחו לצרכים הקשורים לניהול הבית או להגדלת הרכוש המשפחתי, ייחשבו כחובות משותפים ויחולקו שווה בשווה בין בני הזוג בעת הגירושים. לדוגמה, הלוואות שנלקחו לצורך שיפוץ הבית, רכישת רכב משותף או לצורכי מחייה ייחשבו כחובות משותפים.

חלוקת חובות פרטיים

לעומת זאת, חובות שנלקחו על ידי אחד מבני הזוג לצרכים אישיים, במיוחד אם לא היו לטובת המשפחה או הרכוש המשותף, ייחשבו כחובות פרטיים של אותו בן זוג. כך למשל, הלוואה שנלקחה לצורך השקעה בעסק פרטי של אחד מבני הזוג ללא שיתוף של הצד השני או הלוואה לצורכי לימודים אישיים עשויה להיחשב כחוב פרטי.

דוגמה לפסיקה: בפסק דין שנדון בבית המשפט לענייני משפחה, עלתה מחלוקת בין בני זוג סביב הלוואה בסכום משמעותי שאחד מהם נטל לצורכי השקעה בשוק ההון ללא ידיעת בן זוגו. בית המשפט פסק כי מאחר שההלוואה נלקחה לצרכים פרטיים והייתה בידיעתו של בן הזוג האחר רק לאחר קבלת הגירושים, החוב יישאר חובו הפרטי של הלווה ולא יתחלק שווה בשווה בין השניים.


משכנתא: מה עולה בגורלה?

משכנתאות הן אחד הנושאים המורכבים ביותר בעת גירושים, בעיקר כאשר מדובר בדירת מגורים שהרכישה מומנה באמצעות הלוואת משכנתא. בעת גירושים, יש להחליט מה יקרה לדירה המשותפת ולמשכנתא שמלווה אותה.

דירת המגורים – נכס או נטל?

במקרים רבים, דירת המגורים נחשבת לנכס הגדול והמשמעותי ביותר שיש לחלקו בעת הגירושים. באופן עקרוני, גם הדירה עצמה וגם המשכנתא המלווה אותה נחשבים לרכוש וחוב משותפים, כך ששני בני הזוג יהיו אחראים לחלוקתם. עם זאת, ניתן להגיע להסדרים שונים לגבי עתידה של הדירה והמשכנתא, בהתאם ליכולות הכלכליות ולנסיבות האישיות של בני הזוג.

אפשרויות לחלוקת הדירה והמשכנתא:

  1. מכירת הדירה וחלוקת התמורה: האפשרות הנפוצה ביותר היא מכירת הדירה וחלוקת התמורה בין בני הזוג, לאחר פירעון המשכנתא. זהו פתרון שמאפשר “לנקות שולחן” ולסיים את הקשר הכלכלי המשותף באופן מוחלט.
  2. השארת הדירה בידי אחד מבני הזוג: במקרים בהם ישנם ילדים משותפים, ישנה נטייה להעדיף שהדירה תישאר בידי אחד מבני הזוג, לרוב זה שהילדים נשארים איתו במשמורת עיקרית. במצב כזה, בן הזוג שנשאר עם הדירה יידרש לרכוש את חלקו של הצד השני, לרוב באמצעות מימון נוסף.
  3. המשך הבעלות המשותפת על הדירה: ישנם מקרים שבהם בני הזוג מחליטים לשמור על הבעלות המשותפת על הדירה למרות הגירושים, לפחות באופן זמני, עד שמצב כלכלי או אישי יאפשר פתרון אחר.

דוגמה לפסיקה: בפסק דין שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נקבע כי דירת המגורים תימכר, ותמורת המכירה תחולק שווה בשווה בין בני הזוג לאחר פירעון המשכנתא. במקרה זה, אחד מבני הזוג טען כי יש להשאיר את הדירה בבעלותו בשל משמורתו על הילדים, אך בית המשפט קבע כי המשכנתא והחובות הכבדים הכרוכים בכך מחייבים את מכירת הנכס.


כסף שהתקבל במתנה או ירושה: רכוש פרטי או משותף?

החוק הישראלי קובע כי מתנות וירושות שניתנו לאחד מבני הזוג במהלך הנישואים ייחשבו לרכוש פרטי ולא ייכללו בחלוקת הרכוש בעת הגירושים. עם זאת, ישנם מקרים בהם בית המשפט עשוי לקבוע אחרת, בהתאם לנסיבות המקרה ולשימוש שנעשה ברכוש זה.

חריגים לכלל: מתנה או ירושה שהפכו לרכוש משותף

במקרים בהם המתנה או הירושה שימשו במהלך הנישואים את שני בני הזוג, או אם נעשה בהם שימוש לטובת שיפור הרכוש המשותף (כגון השקעה בשיפוץ הדירה המשותפת), ייתכן ובית המשפט יקבע כי הם הפכו לחלק מהרכוש המשותף.

דוגמה לפסיקה: בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון (בע”מ 5588/09), דן בית המשפט במתנה כספית משמעותית שהתקבלה על ידי אחד מבני הזוג מהוריו במהלך הנישואים. הכסף שימש להשקעה ברכישת דירת מגורים משותפת. בית המשפט קבע כי מאחר שהכסף שימש לטובת הרכוש המשותף, יש לראותו כרכוש משותף, ויש לחלקו שווה בשווה בין בני הזוג בעת הגירושים.


דוגמאות מפסיקות מרכזיות בנוגע לחלוקת רכוש:

  1. פסק דין ברוך נ’ ברוך (1994): מקרה זה עסק בחלוקת נכסים בעקבות גירושים. בני הזוג היו נשואים למעלה מ-20 שנה וצברו נכסים משמעותיים, כולל דירת מגורים ונכסים עסקיים. בפסק דין זה קבע בית המשפט כי גם הרכוש הפרטי שנרכש לפני הנישואים ונוהל במהלך הנישואים כחלק מעסק משותף ייחשב לרכוש משותף ויחולק שווה בשווה.
  2. בע”מ 919/15 (2017): פסק דין זה עסק בנושא חלוקת הפנסיה והמשכורת השוטפת של בני זוג שהתגרשו לאחר 20 שנות נישואים. נקבע כי כל אחד מבני הזוג זכאי ל-50% מהפנסיה שצבר השני במהלך שנות הנישואים. כמו כן, בית המשפט קבע כי יש להביא בחשבון את ההכנסות מהשכר השוטף בעת חלוקת הנכסים.

חלוקת רכוש בעת גירושים היא תהליך מורכב ורב-פנים, הדורש בחינה מדוקדקת של הנסיבות האישיות של כל מקרה. מערכת החוקים בישראל, שמבוססת על עקרונות של שוויון ואיזון משאבים, מנסה להבטיח כי חלוקת הרכוש תהיה הוגנת, תוך שמירה על זכויותיהם של שני בני הזוג.

הסכם ממון יכול להוות כלי משפטי משמעותי לקביעת תנאי חלוקת הרכוש במקרה של גירושים, ומעניק לבני הזוג את האפשרות לעצב את חלוקת הרכוש בהתאם לרצונם וצרכיהם.