ההתפתחות בתחום זמני השהות והאחריות ההורית משקפת שינוי עמוק בתפיסת ההורות לאחר גירושין. הדגש עבר ממאבק על שליטה למאמץ לשמר קשר משמעותי של הילדים עם שני הוריהם. עם זאת, מדובר בתחום מורכב, רגיש ותלוי נסיבות, שבו אין פתרון אחיד, וכל מקרה נבחן לגופו תוך ניסיון לאזן בין עקרונות משפטיים למציאות אנושית מורכבת. זמני שהות ואחריות […]
שפה אינה רק אמצעי תקשורת אקראי, היא כלי רב-עוצמה אשר משקף מציאות, מעצב תודעה ובורא נורמות חברתיות ומשפטיות. בדיני המשפחה בישראל, אחד השינויים המשמעותיים ביותר שהתחוללו בשנים האחרונות אינו נוגע בהכרח לסעיף חוק טכני כזה או אחר, אלא דווקא לשפה המשפטית בבסיס המערכת. המונח “הסדרי ראייה”, אשר שלט במשך עשורים רבים והיווה את לחם חוקם
מהו שינוי נסיבות מהותי כדי לפתוח מחדש תיק חיוב מזונות או תיק הסדרי זמני שהות, המבקש נדרש בדרך כלל להראות שלושה רכיבים מצטברים: הסכמים שאושרו לעומת פסק דין כאשר מזונות ילדים נקבעו בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, בית המשפט נוטה להחמיר יותר בדרישת השינוי. ההיגיון פשוט: בהסכם יש ויתורים הדדיים והסתמכות, ולכן לא
קביעת משמורת והסדרי שהות עם הילדים בהליכי גירושין היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר בדיני המשפחה בישראל. היא נוגעת ישירות לרווחתם הנפשית, הפיזית והחינוכית של הילדים, ומשפיעה על מבנה חייהם היומיומי לטווח ארוך. הדין בישראל קובע כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם גם לאחר פרידה, ועליהם להמשיך לשאת באחריות משותפת לצורכי הילדים. ההכרעות בתחום
בשנים האחרונות, המגמה העולמית בתחום הגירושין וההפרדות היא לעודד את המשמורת המשותפת, בה הילדים שומרים על קשר רציף עם שני ההורים, גם לאחר סיום מערכת היחסים. ההבנה כי קשר זה חשוב להתפתחותם הרגשית והפסיכולוגית של הילדים הובילה לכך שבתי המשפט והמערכת המשפטית בכללותה פועלים בשנים האחרונות לקדם את המשמורת המשותפת, במקרים בהם זהו הפתרון המתאים
