דיכאון לאחר גירושין הפך לתופעה נפוצה המוכרת היטב בקרב אנשי מקצוע בתחום המשפט, הרווחה והבריאות הנפשית. מדובר במצוקה רגשית ממשית אשר פוקדת נשים וגברים גם יחד, לאו דווקא בהתאם לשאלה מי יזם את הגירושין ומי ננטש. עצם סיום מערכת יחסים זוגית פורמלית, במיוחד כאשר היו בה מרכיבים של תלות רגשית, כלכלית או הורות משותפת, עשוי […]
כאשר בני זוג עומדים בפני סיום קשר נישואין, האפשרות לערוך הסכם גירושין בהסכמה נחשבת לדרך האחראית, השקולה והחכמה ביותר לסיים את מערכת היחסים. בניגוד להליכים משפטיים עוינים או למאבקים ממושכים בבתי הדין, הסכם גירושין מוסכם מאפשר לשני הצדדים להגיע להבנות כוללות ומקיפות לגבי כל מרכיבי החיים המשותפים שהתפצלו. המסמך המשפטי הזה אינו נועד רק להוות
כאשר אדם מחליט להודיע לבן או לבת זוגו על רצונו להתגרש, הוא מבצע פעולה שנראית לעיתים כמו הבעת עמדה אישית, אך בפועל מדובר בצעד מכריע שיש לו השלכות מעשיות, משפטיות, רגשיות ומשפחתיות רחבות היקף. עצם העלאת הנושא בפני הצד השני פותחת דינמיקה חדשה, שבה המאזן שבין הצדדים עלול להתערער, להשתנות או אף להתפוצץ באופן מידי.
להודיע על רצון להתגרש: פעולה משפטית בתחפושת רגשית Read More »
בעולם הגירושין המורכב והטעון, שבו נשזרות עובדות, רגשות וטענות משפטיות זה בזה, האמת אינה תמיד נוכחת במלוא עוצמתה. מרבית ההליכים המשפטיים בדיני משפחה מתנהלים תוך הצגת גרסאות סותרות, ולעיתים קרובות המחלוקות נובעות מזוויות ראייה שונות לאותו האירוע. ואולם, בין ראייה סובייקטיבית לבין מסירת עובדות שקריות קיימת תהום עמוקה, שמערכת המשפט שואפת לשרטט בקפידה. שיאה של
החובה המוחלטת של הלקוח לשלוט בכל שלב בתיק הגירושין בהליך גירושין בישראל, אין זה נדיר לפגוש לקוחות שמסרבים להיות מעורבים בתיקם המשפטי מתוך אמונה עיוורת בכישוריו של עורך הדין אשר נשכר לייצגם. ההנחה השגויה, כאילו עצם ייפוי הכוח מאפשר ללקוח לשחרר אחריות ולסמוך באופן מוחלט על עורך הדין, הביאה במהלך השנים להחלטות שיפוטיות הרות גורל,
פתיחת תיק גירושין בישראל איננה מהלך טכני ואינה בגדר צעד סמלי או רגשי בלבד, אלא פעולה משפטית מובהקת אשר גוררת עמה השלכות מקיפות במישור האישי, המשפטי, הכלכלי וההורי. ברגע שבו מוגשת בקשה ליישוב סכסוך ונפתח הליך גירושין, מתחילים להשתנות סדרי עולם, הן מבחינת המעמד המשפטי של בני הזוג והן מבחינת הזכויות והחובות הנובעות מהקשר הזוגי.
הביטוי פרודים מתאר מצב שבו שני בני זוג שנישאו זה לזה כחוק במדינת ישראל חדלו לנהל ביניהם מערכת זוגית בפועל, אך טרם נקטו בהליך גירושין, הליך פורמלי לסיום הנישואין באמצעות פסק דין או מתן גט. מדובר בהגדרה שאינה מופיעה במפורש בחוק, אך הוכרה לאורך השנים בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים כאחד. פרידה
כאשר אחד מבני הזוג עוזב את דירת המגורים במהלך הליך גירושין, עשויות להיות לכך השלכות משפטיות משמעותיות ביותר. עצם עזיבת הבית עשויה להתפרש בבית המשפט כמהלך חד־צדדי העלול להשפיע על שאלות של חלוקת רכוש, הסדרי מגורים וזכויות מדור. ישנם מקרים בהם בית המשפט רואה בעזיבת הבית נטישה של המרחב המשותף, דבר שיכול לשמש את הצד
היבט קריטי בהליך גירושין מזורז טמון לא רק בבחירת הערכאה אלא בעיקר בתזמון ההגשה ובאופן ניהול ההליך מהשלב הראשון. צד המעוניין להתגרש במהירות, במיוחד כאשר הוא נתקל בחוסר שיתוף פעולה מהצד השני, חייב להקדים ולהגיש את תביעת הגירושין או את הבקשה לאישור הסכם גירושין בהקדם האפשרי, ובכך ליצור יתרון מובנה בהליך המשפטי. בישראל קיימת משמעות
בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מיישמים כיום תפיסה חדשה, יסודית ורחבת היקף בנוגע להסדרת משמורת הילדים בעקבות גירושין. בעוד שבעבר נהגו הערכאות השיפוטיות לייחס משקל מכריע למגדר ההורי, ובמיוחד להעדיף את האם כמשמורנית עיקרית כאשר מדובר בילדים צעירים, הרי שכיום גוברת מגמה שיפוטית ברורה של העדפת הסדר שוויוני. במסגרת תפיסה זו, משמורת משותפת מלאה נחשבת
