מערכת המשפט בישראל התמודדה לאורך השנים עם שאלה מהותית אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב בתיקי גירושין וסכסוכי משמורת. השאלה נוגעת לסכום המינימלי שעל הורה לשלם בעבור צרכיו הבסיסיים של הילד, ללא קשר למבנה המשפחה או לחלוקת זמני השהות. על פי הפסיקות החדשות שניתנו בשנים 2023 ו־2024 בבתי המשפט לענייני משפחה בכל רחבי הארץ, התגבשה […]
ההיסטוריה של חיוב המזונות בישראל טרם השינוי הדרמטי של שנת אלפיים ושבע עשרה מציגה תמונה מורכבת. המבנה המשפטי התבסס בעיקרו על דין אישי דתי שהוכתב מחוץ לאולם בית המשפט האזרחי. חובת האב לשאת בכל צרכי ילדיו, בלא קשר ליכולתו הכלכלית, התגבשה כדוקטרינה קבועה. שיקולי איזון ושוויון מגדרי כמעט לא חדרו לשיח הפסיקתי של אותה תקופה.
סוגיית דמי המזונות עומדת בליבה של מערכת היחסים הכלכלית והאישית שבין בני זוג גרושים, במיוחד כאשר יש ילדים משותפים. מטרת תשלומי המזונות היא להבטיח את רווחתם של הילדים הקטינים, מבלי שתהליך הפרידה יפגע בצרכים הבסיסיים או באורח החיים אליו הורגלו טרם הגירושין. פסיקת בתי המשפט בישראל שמה את טובת הילד בראש סולם השיקולים, אולם היא
הסוגיה של מזונות ילדים בוגרים עולה לעיתים תכופות בהליכי גירושין, כאשר שאלת החיוב במזונות אינה מסתיימת אוטומטית עם הגיעו של הילד לגיל 18. בתי המשפט בישראל קבעו כי יש להתייחס לנושא מזונות ילדים בגיל הבגרות בזהירות רבה, תוך בחינת נסיבות חייו של הילד הבגיר, יכולות ההורים, וההקשר הכלכלי שבו מצוי כל צד. כאשר הילד משרת
בשני העשורים האחרונים, הזירה המשפטית של דיני המשפחה בישראל עברה שינוי עמוק ובלתי הפיך. השיח הפשוט של “מה סכום המזונות הראוי?” התחלף במערכה מורכבת של טיעונים, מסמכים, חוות דעת וראיות מדעיות, אשר הופכים כל תיק למבוך של עובדות, רגשות ואינטרסים. בלב לבה של המערכה הזו ניצבים כיום המומחים החיצוניים כגון כלכלנים, פסיכולוגים, רואי חשבון, אקטוארים
המערכת המשפטית בישראל מבחינה בצורה חדה בין מזונות ילדים לבין מזונות לאחר גיל הבגרות. בעוד שבמהלך תקופת הילדות, ההורה הלא משמורן מחויב במזונות מכוח חובה משפטית ברורה וחד־משמעית, הרי שמרגע שהילד הגיע לגיל 18, משתנה מהות הזכות. היא כבר אינה נובעת עוד מהוראות ברורות שבדין אלא מבוססת על עקרונות של צדקה. כלומר, חובת התשלום אינה
חישוב דמי מזונות ילדים בישראל הוא רכיב יסוד בהליכי גירושין ובהסכמי הורות נפרדת, והוא מגלם בתוכו את האחריות הכלכלית של ההורים כלפי ילדיהם לאחר הפרידה. התחום כולו מושתת על עקרונות משפטיים, כלכליים וחברתיים, והיישום שלו מחייב זהירות מרבית, היכרות עם הפסיקה הרלוונטית והבנה של ההיבטים המעשיים. עד לשנים האחרונות, ההורה שאצלו לא התגוררו הילדים נדרש
סוגיית מזונות הילדים מהווה את אחד הנושאים המרכזיים והמורכבים ביותר בכל תיק גירושין, ולעיתים גם את הנושא השנוי ביותר במחלוקת בין הצדדים. עד לשנים האחרונות, נהגה הפסיקה לקבוע סכום מזונות כמעט קבוע וקשיח עבור כל ילד, ללא קשר להכנסות ההורים, זמני השהות או הצרכים הספציפיים של הילד. הסכום נע בסביבות 1,250 ש”ח לילד, כאשר במקרים
ההלכה שנקבעה בבג”ץ בעניין סמכות מזונות ילדים, הידועה גם גפסיקת בג”ץ מזונות ילדים, עיצבה מחדש את המערכת המשפטית באופן מחייב וברור. אין עוד ספק כי סמכות מזונות ילדים נובעת ממקום הגשת התביעה, אלא מזכויות הילד ומהליך משפטי תקין שמגן עליו בשימת דגש על עקרון טובת הילד לפני הכל. הסכמה של ההורים אינה יכולה להחליף את
חוק המזונות בישראל נחקק בשנת 1959 ונקרא בשמו המלא: חוק המזונות (החובה לספק מזונות), תשי”ט–1959. חוק מזונות נועד להסדיר את חובת התשלום של אדם למזונות קרובי משפחתו, במצבים שבהם אין הם יכולים לפרנס את עצמם. החוק חל על כלל אזרחי המדינה, תוך הבחנה ברורה בין החובה הנובעת מן הדין האישי, כלומר מהדת אליה משתייכים הצדדים,
