פסיקת מזונות בישראל מהווה את אחת ההכרעות הרגישות והמהותיות ביותר בדיני המשפחה, שכן היא נוגעת בליבת זכותו של הילד לקיום בכבוד ובביטחון כלכלי לאחר פרידת הוריו. ההכרעה בתביעה למזונות איננה פעולה חשבונאית פשוטה, אלא הליך משפטי מורכב הדורש איזון בין טובת הקטין, יכולות כלכליות של ההורים, חלוקת אחריות הורית בפועל, ונתונים משתנים של כל מקרה […]
ההחלטה להגיש תביעת מזונות עבור ילדים במסגרת הליך גירושין או פרידה אינה עניין טכני גרידא אלא פעולה משפטית, כלכלית וערכית הנושאת השלכות ארוכות טווח על התא המשפחתי כולו. תביעת מזונות נועדה להסדיר את זכותו של הילד לקבל תמיכה כלכלית מהוריו, אך בפועל היא מגלמת בתוכה לעיתים גם מתחים זוגיים, מחלוקות ערכיות ומאבקי כוח על שליטה,
הגשת תביעת מזונות ילדים בישראל: כיצד לפעול נכון? לקרוא עוד »
בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מצויים כיום בלב שינוי משפטי מעמיק בכל הנוגע לקביעת חיובי מזונות ילדים, בפרט כאשר מתקיים שוויון בזמני השהות בין ההורים. בעבר, הנטייה השיפוטית הייתה להטיל את מרבית נטל המזונות על האב, גם כאשר חלק ניכר מהזמן שהו הילדים עם האם, וזאת מתוך גישה מסורתית שמקורה בדין הדתי. גישה זו, אשר
זכותו של ילד קטין למזונות היא אחת הזכויות המובהקות ביותר בדין הישראלי, ונחשבת לזכות קוגנטית שאין להורים סמכות לוותר עליה. המשמעות המשפטית של המונח קוגנטי היא שמדובר בזכות שאינה ניתנת לשינוי או לביטול בהסכמה חוזית, אפילו אם שני ההורים חתמו עליה מרצון. הזכות הזו איננה של ההורה, איננה ניתנת להמחאה, איננה חלק ממערכת יחסים בין
מערכת המשפט בישראל התמודדה לאורך השנים עם שאלה מהותית אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב בתיקי גירושין וסכסוכי משמורת. השאלה נוגעת לסכום המינימלי שעל הורה לשלם בעבור צרכיו הבסיסיים של הילד, ללא קשר למבנה המשפחה או לחלוקת זמני השהות. על פי הפסיקות החדשות שניתנו בשנים 2023 ו־2024 בבתי המשפט לענייני משפחה בכל רחבי הארץ, התגבשה
ההיסטוריה של חיוב המזונות בישראל טרם השינוי הדרמטי של שנת אלפיים ושבע עשרה מציגה תמונה מורכבת. המבנה המשפטי התבסס בעיקרו על דין אישי דתי שהוכתב מחוץ לאולם בית המשפט האזרחי. חובת האב לשאת בכל צרכי ילדיו, בלא קשר ליכולתו הכלכלית, התגבשה כדוקטרינה קבועה. שיקולי איזון ושוויון מגדרי כמעט לא חדרו לשיח הפסיקתי של אותה תקופה.
סוגיית דמי המזונות עומדת בליבה של מערכת היחסים הכלכלית והאישית שבין בני זוג גרושים, במיוחד כאשר יש ילדים משותפים. מטרת תשלומי המזונות היא להבטיח את רווחתם של הילדים הקטינים, מבלי שתהליך הפרידה יפגע בצרכים הבסיסיים או באורח החיים אליו הורגלו טרם הגירושין. פסיקת בתי המשפט בישראל שמה את טובת הילד בראש סולם השיקולים, אולם היא
הסוגיה של מזונות ילדים בוגרים עולה לעיתים תכופות בהליכי גירושין, כאשר שאלת החיוב במזונות אינה מסתיימת אוטומטית עם הגיעו של הילד לגיל 18. בתי המשפט בישראל קבעו כי יש להתייחס לנושא מזונות ילדים בגיל הבגרות בזהירות רבה, תוך בחינת נסיבות חייו של הילד הבגיר, יכולות ההורים, וההקשר הכלכלי שבו מצוי כל צד. כאשר הילד משרת
בשני העשורים האחרונים, הזירה המשפטית של דיני המשפחה בישראל עברה שינוי עמוק ובלתי הפיך. השיח הפשוט של “מה סכום המזונות הראוי?” התחלף במערכה מורכבת של טיעונים, מסמכים, חוות דעת וראיות מדעיות, אשר הופכים כל תיק למבוך של עובדות, רגשות ואינטרסים. בלב לבה של המערכה הזו ניצבים כיום המומחים החיצוניים כגון כלכלנים, פסיכולוגים, רואי חשבון, אקטוארים
המערכת המשפטית בישראל מבחינה בצורה חדה בין מזונות ילדים לבין מזונות לאחר גיל הבגרות. בעוד שבמהלך תקופת הילדות, ההורה הלא משמורן מחויב במזונות מכוח חובה משפטית ברורה וחד־משמעית, הרי שמרגע שהילד הגיע לגיל 18, משתנה מהות הזכות. היא כבר אינה נובעת עוד מהוראות ברורות שבדין אלא מבוססת על עקרונות של צדקה. כלומר, חובת התשלום אינה
