החשש הכלכלי מהווה את אחד הכוחות המרכזיים והבלתי מדוברים בתהליך קבלת ההחלטה על גירושין בישראל. גברים ונשים כאחד מתמודדים עם השאלה האם יוכלו להחזיק את עצמם ואת ילדיהם לאחר פירוק התא המשפחתי, במיוחד לאור יוקר המחיה והלחץ החברתי לספק רמת חיים מסוימת. בכל תיק גירושין שבו עסקתי לאורך השנים, עלה החשש הזה בשלב כלשהו, לעיתים […]
גירושין, מילה צורמת שמעוררת לרוב תחושות קשות של כאב, כישלון וקרב בלתי פוסק, יכולה להפוך למסע מורכב אך מנוהל היטב כאשר בוחרים בגישה שונה לחלוטין. גירושין אינם חייבים להיות מלחמה, והם יכולים וצריכים להיות תהליך של התפרקות תא משפחתי בצורה הכי חכמה, מועילה, ומיטיבה עבור כלל הצדדים המעורבים, ובמיוחד עבור הילדים. בראש ובראשונה, גירושין חכמים
ניהול משא ומתן בגירושין הוא אחד התהליכים המורכבים ביותר במערכת המשפטית והמשפחתית, מאחר שהוא משלב בין רגשות עזים, סוגיות כלכליות וצרכים משפטיים ברורים. תהליך זה מחייב התבוננות רחבה על מכלול הנושאים, החל במשמורת הילדים וזמני השהות, דרך חלוקת רכוש ונכסים, וכלה בנושאים כמו מזונות, הסדרי חינוך וקבלת החלטות עתידיות. משא ומתן מוצלח בגירושין נשען על
ניסוח הסכם גירושין בהסכמה מהווה מהלך משפטי בעל משמעות עמוקה, הן מבחינה אישית והן מבחינה חברתית. כאשר בני זוג בוחרים להיפרד מתוך הבנה הדדית וללא עימותים מיותרים, הם מאפשרים לעצמם ולעיתים גם לילדיהם לסיים פרק חיים בצורה רגועה, מאוזנת וחכמה יותר. ההסכמה יוצרת מסגרת שבה כל אחד מהצדדים מבטא את צרכיו, מגבש עמדות באחריות, ומעגן
כאשר בני זוג מחליטים להיפרד, במיוחד לאחר שנים של חיים משותפים ולעיתים גם ילדים משותפים, קיימת תחושת שבר עמוקה. עם זאת, המציאות מוכיחה כי גם שבר ניתן לאחות – לא בקשר הזוגי, אלא באופן שבו מתבצע תהליך הגירושין עצמו. אין הכרח שכל פרידה תהפוך לשדה קרב משפטי, ואין כל חובה שהילדים יהפכו לכלי מיקוח במלחמה
קביעת משמורת והסדרי שהות עם הילדים בהליכי גירושין היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר בדיני המשפחה בישראל. היא נוגעת ישירות לרווחתם הנפשית, הפיזית והחינוכית של הילדים, ומשפיעה על מבנה חייהם היומיומי לטווח ארוך. הדין בישראל קובע כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם גם לאחר פרידה, ועליהם להמשיך לשאת באחריות משותפת לצורכי הילדים. ההכרעות בתחום
שאלת שיבוצם של ילדים למסגרות חינוכיות הופכת מורכבת במיוחד כאשר מדובר בהורים פרודים או גרושים שאינם מצליחים להגיע להסכמה משותפת באשר למסגרת המתאימה לילדיהם. השיבוץ החינוכי משקף יותר מאשר בחירה מנהלית טכנית, והוא טומן בחובו הכרעה ערכית, חינוכית, תרבותית ולעיתים גם דתית. סוגיה זו עומדת בצומת רגיש של אחריות הורית, טובת הילד, שיקולים מערכתיים וזכויות
כאשר בני זוג מחליטים להתגרש בעוד ברקע עומד ילד עם צרכים מיוחדים, הדיון המשפטי חורג ממסגרת סטנדרטית של חלוקת רכוש, משמורת ומזונות. מדובר במקרה שבו המערכת המשפטית נדרשת לגלות רגישות מוגברת, גמישות יצירתית, והבנה רחבה של הצרכים הספציפיים של הילד ושל המשפחה כולה. ילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים לרצף טיפולי, רגשי, חינוכי ורפואי שאינו ניתן
כאשר הורים גרושים מנהלים את זמני השהות עם ילדיהם, מתקיימת הבחנה מהותית בין הסדרים קבועים ומאושרים לבין החלפות זמניות הנובעות משיקולים יומיומיים. ההסדרים הקבועים, כפי שנקבעו בהסכם גירושין מאושר או בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, נחשבים לצווים מחייבים. כל שינוי של אותם הסדרים מחייב הסכמה הדדית ברורה וכתובה, ולעיתים גם אישור שיפוטי. לעומת
תופעת הגירושין לאחר גיל 60 מצויה במגמת עלייה ברורה בישראל, והשלכותיה משתרעות על פני תחומים רבים, בעיקר במישורים הכלכליים. כאשר מדובר בבני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, לרוב במערכת יחסים רוויית חוויות חיים, גידול ילדים משותפים ונכסים שנצברו לאורך זמן, הפרידה בגיל מבוגר אינה עניין סמלי בלבד אלא נושא עמו משמעויות כבדות משקל עם
