גירושין ידידותיים מתחילים בהחלטה מודעת של שני הצדדים לשמור על טובת המשפחה כעיקרון מנחה. החלטה זו אינה מבטלת פערים וכאב, אך היא ממסגרת את השיח סביב פתרונות ולא סביב האשמות. ניסוח הסכם גירושין מכבד שמציג צרכים ולא טענות, מקטין התנגדות ומאפשר הקשבה. שימוש בעובדות במקום הפרזות, בהעדפות במקום בדרישות, ובהבהרת גבולות במקום בתיוגים, בונה אמון […]
בחירת אסטרטגיית גירושין והגדרת היעדים המרכזיים, לפני הכניסה למסלול המשפטי, מהווים תנאי ראשוני לניהול נכון ומאוזן של ההליך כולו. פנייה לבית המשפט או לבית הדין ללא מחשבה מוקדמת עלולה לגרום לכך שההליך יתנהל בצורה אימפולסיבית ולא מתוכננת, מה שיוביל להפסדים כלכליים, פגיעה במעמד ההורי והעמקת הקונפליקט. כדי להימנע מכך על בני הזוג להקדיש זמן להבנת
גירושין מהירים ובהסכמה מהווים מסלול יעיל וממוקד לסיום קשר זוגי מבלי להיגרר להליכים משפטיים ממושכים ומורכבים, והם מבוססים על עקרון של שיתוף פעולה בין בני הזוג והסכמה על מכלול הסוגיות המשפטיות, הכלכליות והמשפחתיות. במקרים שבהם הצדדים מצליחים לגבש הבנות כבר בתחילת הדרך, ניתן לחסוך זמן יקר, עלויות ניכרות ומתח נפשי רב לכל הצדדים המעורבים. ההליך
הליך גירושין בישראל הוא תהליך משפטי מורכב שבו כל החלטה בשלב ההכנה עשויה להשפיע באופן משמעותי על תוצאותיו. ההיערכות הנכונה לפני פתיחת ההליך יוצרת יתרון ממשי ומעניקה לצד המוכן יכולת לפעול מתוך שליטה וביטחון. שלב זה כולל בחינה מקיפה של המצב המשפטי והכלכלי, הערכת כלל הסיכונים וההזדמנויות, והכנת תכנית פעולה מפורטת. עקרון טובת הילד, שמירת
הליך גירושין בהסכמה נחשב לאחד ההליכים היעילים ביותר בתחום דיני המשפחה, שכן הוא מאפשר סיום נישואין באופן שמכבד את שני הצדדים, חוסך משאבים יקרים, בעיקר זמן וכסף, ובנוסף מצמצם למינימום את הפגיעה בילדים. הסכמה בין הצדדים היא תנאי מהותי לקיומו של הסכם גירושים שמקיף את כלל הסוגיות המהותיות: משמורת ילדים, זמני שהות, מזונות, חלוקת רכוש,
מערכת דיני המשפחה במדינת ישראל מושתתת על מודל של סמכות דתית-אישית אשר קובע כי כל אזרח כפוף לדין דתי בענייני נישואין וגירושין לפי שיוכו הדתי. המשמעות היא שכל בני זוג יהודים בישראל, בין אם הם שומרי מצוות במידה מלאה ובין אם הם חילוניים לחלוטין, מחויבים להתגרש לפי עקרונות ההלכה היהודית בלבד. הדין הדתי בישראל אינו
נישואין פתוחים הם תופעה חברתית מתפתחת המאתגרת את התפיסות המסורתיות של מוסד הנישואין כפי שהן מוכרות בדין הישראלי הדתי והאזרחי כאחד. הזוגות הבוחרים במודל פתוח שואפים לשלב חופש אישי, גמישות רגשית, ושותפות זוגית המבוססת על הסכמה, שקיפות ודו־שיח מתמיד. ברמה החברתית, מדובר בבחירה לגיטימית הנובעת מערכים של שוויון, אמון הדדי ואחריות אישית, אך ברמה המשפטית,
כאשר מערכת יחסים בין בני זוג מתפרקת, נוצר מתח מובנה בין הרצון האישי של כל אחד מהם למצות את זכויותיו, לבין המחויבות כלפי הילדים שנולדו לתוך הקשר הזה. האתגר המרכזי בגירושין נעוץ ביכולת ההורים להפריד בין הכאב האישי לבין צורכי הילדים. עם זאת, לא אחת מתגלה מציאות שבה אחד ההורים משתמש בילדים ככלי במאבק נגד
דיכאון לאחר גירושין הפך לתופעה נפוצה המוכרת היטב בקרב אנשי מקצוע בתחום המשפט, הרווחה והבריאות הנפשית. מדובר במצוקה רגשית ממשית אשר פוקדת נשים וגברים גם יחד, לאו דווקא בהתאם לשאלה מי יזם את הגירושין ומי ננטש. עצם סיום מערכת יחסים זוגית פורמלית, במיוחד כאשר היו בה מרכיבים של תלות רגשית, כלכלית או הורות משותפת, עשוי
כאשר בני זוג עומדים בפני סיום קשר נישואין, האפשרות לערוך הסכם גירושין בהסכמה נחשבת לדרך האחראית, השקולה והחכמה ביותר לסיים את מערכת היחסים. בניגוד להליכים משפטיים עוינים או למאבקים ממושכים בבתי הדין, הסכם גירושין מוסכם מאפשר לשני הצדדים להגיע להבנות כוללות ומקיפות לגבי כל מרכיבי החיים המשותפים שהתפצלו. המסמך המשפטי הזה אינו נועד רק להוות
