החגים, בכל מקום בעולם ובישראל בפרט, נתפסים כתקופה של אור, שמחה, מפגשים משפחתיים ומסורת. הם אמורים להיות זמן של התכנסות, קרבה ותחושת יחד. הציפיות התרבותיות והאישיות סביב מועדים אלה גבוהות לרוב, והן יוצרות תמונה אידיאלית של משפחה מאוחדת וחוגגת. אולם, דווקא תקופות אלה, על המטען הרגשי והחברתי הכרוך בהן, יכולות להפוך – באופן פרדוקסלי וכואב […]
המשפט ככלל הוא מרחב של ידע, ניתוח ועובדות, אך דווקא בתחום הגירושין – שבו מתנגשים הרגש, ההיסטוריה והמשפט – עולה חשיבותו של הסינון. עורך דין מקצועי, מנוסה ואחראי אינו זה שיודע הכול, אלא דווקא זה שיודע מה לא צריך לדעת, מה לא רלוונטי להליך המשפטי, ומה עלול להזיק יותר מאשר להועיל. בעוד הלקוחות מבקשים להכניס
ההחלטה לפרק שותפות חיים כה עמוקה כמו נישואין היא ללא ספק אחת הצמתים המורכבים והקשים ביותר בחייו של אדם. היא טומנת בחובה לרוב מטען רגשי כבד, תחושות של אובדן וכישלון, חוסר ודאות ניכר לגבי הפרק הבא בחיים, ולחץ נפשי וכלכלי מתמשך. בתוך הסערה הפנימית והחיצונית הזו, הצורך בהכוונה מקצועית ובתמיכה משפטית הופך הכרחי, ובני הזוג
כאשר זוג מתגרש, הילד אינו מתגרש מהוריו. הוא ממשיך להזדקק לחום, ליציבות ולהמשכיות – ובעיקר לבית. המדור, במשמעות המשפטית שלו, מבטא את המחויבות הכלכלית של ההורה הלא משמורן למימון קורת גג לילדיו, גם אם אינם גרים עמו. אין זו מחווה של רצון טוב או תרומה וולונטרית – אלא חובה משפטית, הנובעת מהצורך הבסיסי של כל
תביעות מזונות בדיעבד מעוררות קושי משפטי מהותי, במיוחד כאשר מדובר בתקופה שבה לא התקיים פסק דין מחייב, אך הקטין כבר קיבל בפועל את צרכיו. במקרים כאלה עולה השאלה האם ניתן לחייב את ההורה שלא שילם עבור מזונות שכבר סופקו, ולפיכך – “נאכלו”. מדובר בסוגיה מורכבת שמאתגרת את בתי המשפט לענייני משפחה בישראל, ומחייבת איזון עדין
בליבת הליכי הגירושין, כאשר מעורבים ילדים, ניצב כעמוד תווך עקרון “טובת הילד“, המהווה מצפן מוסרי ומשפטי כאחד. עיקרון טובת הילד, בעל חשיבות עליונה, מנחה את בתי המשפט ואת ההורים עצמם בקבלת החלטות קריטיות הנוגעות לחייהם ולעתידם של ילדים שהוריהם בוחרים ללכת בדרכים נפרדות. עקרון זה מסמן שינוי מהותי בתפיסה המשפטית בישראל, אשר בעבר התמקדה בעיקר
גירושין אינם רק תוצאה של כישלון אישי או זוגי. גירושים הינם תופעה חברתית מורכבת ורבת פנים המשקפת שינויים עמוקים בתרבות, בתפיסות עולם, ובהבנה של יחסים אינטימיים בני בני זוג. ככל שחברה מתפתחת, עולות ומתפתחות גם הדרכים שבהן אנשים תופסים את מוסד הנישואין ואת האפשרות להביא לסיומו כאשר הוא חדל למלא את תכליתו המרכזית – קיומה
כאשר זוג הורים מאמצים או הורים לילד שנולד מפונדקאות מחליט להתגרש, עומדת על הפרק שאלה מהותית הנוגעת למהות הקשר ההורי. שלא כמו במערכות יחסים שבהן שני ההורים הם גם ההורים הביולוגיים של הילד, הרי שבמערכות הורות המבוססות על אימוץ או פונדקאות, הקשר הביולוגי לעיתים אינו קיים, או שקיים רק עם אחד הצדדים. עובדה זו מחייבת
המשפט הישראלי מכיר בכך שבני זוג המנהלים את חייהם במדינת ישראל עשויים לבחור להינשא מחוץ לגבולות המדינה, מטעמים אישיים, דתיים, או אזרחיים. ברוב המקרים, מדובר בזוגות שלא יכלו להינשא בישראל בשל מגבלות הדין הדתי החל במדינה, או כאלה שבחרו מסיבותיהם לקיים נישואין אזרחיים במדינה זרה. הכרה משפטית באותם נישואין תלויה בפרשנות המנהלית והפסיקתית שניתנה להוראות
הכרה בנישואין וגירושין שנערכו בחו”ל לפי הדין הישראלי לקרוא עוד »
פירוק שיתוף בדירה משותפת מהווה את אחד מהשלבים הרגישים והטעונים ביותר בהליכי גירושין בישראל. מדובר בנכס שאינו רק בעל ערך כלכלי, אלא כזה המשקף את מרכז החיים המשותף של בני הזוג לאורך שנות הנישואין. כאשר מתרחשת פרידה, הדירה חדלה מלהיות קורת גג משפחתית והופכת למוקד סכסוך טעון סביב זכויות, חובות ותביעות הדדיות. שאלות של בעלות,
