מערכת גירושים

כאשר בני זוג מחליטים להתגרש בעוד ברקע עומד ילד עם צרכים מיוחדים, הדיון המשפטי חורג ממסגרת סטנדרטית של חלוקת רכוש, משמורת ומזונות. מדובר במקרה שבו המערכת המשפטית נדרשת לגלות רגישות מוגברת, גמישות יצירתית, והבנה רחבה של הצרכים הספציפיים של הילד ושל המשפחה כולה. ילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים לרצף טיפולי, רגשי, חינוכי ורפואי שאינו ניתן

כאשר הורים גרושים מנהלים את זמני השהות עם ילדיהם, מתקיימת הבחנה מהותית בין הסדרים קבועים ומאושרים לבין החלפות זמניות הנובעות משיקולים יומיומיים. ההסדרים הקבועים, כפי שנקבעו בהסכם גירושין מאושר או בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, נחשבים לצווים מחייבים. כל שינוי של אותם הסדרים מחייב הסכמה הדדית ברורה וכתובה, ולעיתים גם אישור שיפוטי. לעומת

המסגרת המשפטית לחלוקת זמני שהות בין הורים גרושים מושתתת על עקרון העל של טובת הילד, המוגדר בדין הישראלי כעיקרון שמנחה את כלל ההחלטות בענייני קטינים. עקרון זה נזכר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ומופיע גם בפסיקות בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הרבניים. בתי המשפט מצווים להעדיף את טובת הילד על פני זכויות ההורים, והם בוחנים כל

הליך גירושין בהסכמה נחשב לאחד ההליכים היעילים ביותר בתחום דיני המשפחה, שכן הוא מאפשר סיום נישואין באופן שמכבד את שני הצדדים, חוסך משאבים יקרים, בעיקר זמן וכסף, ובנוסף מצמצם למינימום את הפגיעה בילדים. הסכמה בין הצדדים היא תנאי מהותי לקיומו של הסכם גירושים שמקיף את כלל הסוגיות המהותיות: משמורת ילדים, זמני שהות, מזונות, חלוקת רכוש,

במערכת דיני המשפחה בישראל, סוגיית המזונות עומדת בלב הדיונים הכלכליים לאחר גירושין או פרידה בין בני זוג. מזונות אינם רק אמצעי להבטיח קיום בסיסי, אלא מבטאים עיקרון של אחריות הדדית, שמטרתו לשמר רמת חיים סבירה של בן הזוג הנזקק ושל הילדים המשותפים. אחת הסוגיות המרכזיות שהתפתחה בפסיקה בשנים האחרונות היא קביעת גובה המזונות לא לפי

תופעת הגירושין לאחר גיל 60 מצויה במגמת עלייה ברורה בישראל, והשלכותיה משתרעות על פני תחומים רבים, בעיקר במישורים הכלכליים. כאשר מדובר בבני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, לרוב במערכת יחסים רוויית חוויות חיים, גידול ילדים משותפים ונכסים שנצברו לאורך זמן, הפרידה בגיל מבוגר אינה עניין סמלי בלבד אלא נושא עמו משמעויות כבדות משקל עם

מערכת דיני המשפחה במדינת ישראל מושתתת על מודל של סמכות דתית-אישית אשר קובע כי כל אזרח כפוף לדין דתי בענייני נישואין וגירושין לפי שיוכו הדתי. המשמעות היא שכל בני זוג יהודים בישראל, בין אם הם שומרי מצוות במידה מלאה ובין אם הם חילוניים לחלוטין, מחויבים להתגרש לפי עקרונות ההלכה היהודית בלבד. הדין הדתי בישראל אינו

נישואין פתוחים הם תופעה חברתית מתפתחת המאתגרת את התפיסות המסורתיות של מוסד הנישואין כפי שהן מוכרות בדין הישראלי הדתי והאזרחי כאחד. הזוגות הבוחרים במודל פתוח שואפים לשלב חופש אישי, גמישות רגשית, ושותפות זוגית המבוססת על הסכמה, שקיפות ודו־שיח מתמיד. ברמה החברתית, מדובר בבחירה לגיטימית הנובעת מערכים של שוויון, אמון הדדי ואחריות אישית, אך ברמה המשפטית,

במדינת ישראל קיימת הבחנה חדה וברורה בין הקלטה מותרת לבין האזנת סתר אסורה. חוק האזנת סתר, תשמ”א 1981, מהווה את הבסיס הנורמטיבי שמגדיר מהי הקלטה חוקית ומהי פעולה אסורה הפוגעת בפרטיות. החוק קובע בפירוש כי אדם רשאי להקליט שיחה כל עוד הוא עצמו משתתף בה בפועל. הקלטה עצמית של שיחה, גם ללא ידיעת הצד השני,