מערכת גירושים

חוק המזונות בישראל נחקק בשנת 1959 ונקרא בשמו המלא: חוק המזונות (החובה לספק מזונות), תשי”ט–1959. חוק מזונות נועד להסדיר את חובת התשלום של אדם למזונות קרובי משפחתו, במצבים שבהם אין הם יכולים לפרנס את עצמם. החוק חל על כלל אזרחי המדינה, תוך הבחנה ברורה בין החובה הנובעת מן הדין האישי, כלומר מהדת אליה משתייכים הצדדים, […]

קביעת זמני השהות של ילדים לאחר גירושין היא אחת ההכרעות המשמעותיות ביותר שיכולות להשפיע על חיי המשפחה לטווח ארוך. מדובר בהחלטה שנעשית לעיתים בצל סכסוך מתמשך בין ההורים, אך על בתי המשפט ובתי הדין להתרכז בעיקר בטובת הילד. הפסיקה בישראל בעשור האחרון מחדדת את החשיבות שבהתאמת ההסדרים לצרכים ההתפתחותיים של הילד, ולא רק לרצונות ההורים.

מזונות ילדים בישראל נגזרים ממארג משפטי מורכב הכולל גם את המשפט העברי בבתי הדין הרבניים וגם את הדין האזרחי בבתי המשפט לענייני משפחה. עד שנת 2017, הייתה ההנחה המשפטית הרווחת כי אב חייב באופן אבסולוטי במזונות ילדיו הקטינים, ללא קשר ליכולתה הכלכלית של האם. פסק הדין בע”מ 919/15, אשר ניתן על ידי בית המשפט העליון,

הליך גירושין בישראל הוא מסע משפטי, רגשי ובעיקר כלכלי, שההשלכות שלו חורגות מעבר לפרידה עצמה. רבים סבורים כי העלויות מסתכמות באגרה לבית המשפט או בשכר טרחת עורך דין, אך בפועל מדובר במערך שלם של הוצאות נלוות, לעיתים בלתי צפויות, המצטברות לאורך שלבים רבים. כל שלב כזה כולל בתוכו פעולות משפטיות, שירותים מקצועיים, אגרות, חוות דעת

כאשר מערכת זוגית מגיעה לסיומה, מתעוררים לא אחת רגשות עזים, קשיים כלכליים, עימותים סביב הילדים, ולעיתים גם מאבקי שליטה. אך כאשר הליך הגירושין כרוך באבחנה רפואית של מחלה נפשית אצל אחד מבני הזוג, המורכבות מתעצמת פי כמה. המערכת המשפטית, החברתית והרגשית מתערבבות זו בזו, והמציאות מחייבת התנהלות מדודה, רגישה ומבוססת ראיות. הצורך להתגרש מבן או

גירושין אינם מהווים רק את סיומה של מערכת זוגית אלא מסמנים את קריסתה של מסגרת משפחתית שלמה, אשר לעיתים כוללת ילדים, רכוש משותף, זיכרונות משותפים וקשרים חברתיים הדוקים. בעת שמדובר בגירושין הנערכים בהסכמה הדדית ובדרך של הבנה, ניתן לעבור את התהליך באופן שפגיעתו מינימלית. אולם כאשר התהליך נעשה מתוך יצר נקמנות, עוינות מובהקת או חוסר