חלוקת רכוש בגירושין – מציאות מול פחד ומורכבות

השאלה כיצד יחולקו הנכסים והחובות שנצברו לאורך חיי הנישואין מהווה מקור לדאגה ולמתח רב אצל כל אחד מבני הזוג בתהליך הגירושין. המחשבה לפיה עלול אדם לצאת מהנישואין חסר כל, לאחר שנים של עבודה משותפת וחיים משותפים, רודפת רבים עוד בטרם החלה ההתלבטות המשפטית. התפיסה הרווחת היא שבית המשפט או בית הדין קובע חלוקה שרירותית, אך בפועל עיקרון השיתוף עומד בלב שיטת החלוקה בישראל, והפסיקה הענפה מלמדת כי כל מקרה נבחן לגופו. בפסיקות רבות עלה כי תחושת חוסר הצדק נובעת פעמים רבות מאי ידיעת הזכויות, מהעדר תכנון מוקדם, ומפחד בלתי רציונלי שבפועל כמעט ולא מתקיים. באחד המקרים שנדונו בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בעל עסק עצמאי חשש כי יאלץ למכור את העסק שצבר בעשר אצבעותיו, אך בסופו של דבר לאחר הליך של גישור מקצועי, חולק העסק באופן שמאפשר לשני הצדדים לשמר חלק מההכנסות ולהבטיח המשך קיומו של העסק.

לאורך השנים פסקי הדין מראים כי כאשר בני הזוג משכילים להיערך נכון, לשמור מסמכים, לנהל רישום מסודר של הנכסים וההתחייבויות ולפנות לייעוץ משפטי וכלכלי מבעוד מועד, אחוז ניכר מהחששות נעלם. בפסיקה שניתנה בירושלים, בני זוג שניהלו חשבון משותף ונכסים משותפים, הצליחו להגיע להסכמות מקיפות בניהם אשר הפכו להסכם גירושין מאושר בבית המשפט, אשר כלל התייחסות מדוקדקת לכל רכוש, נכס, חסכון, כלי רכב ומטלטלין, מבלי להותיר סעיפים פתוחים או עילה לסכסוך עתידי. בכך, נחסכה לשני הצדדים עוגמת נפש רבה ונמנעו הוצאות משפטיות כבדות. דוגמאות נוספות מראות כי ככל שמנהלים תהליך גירושין בוגר, אחראי וענייני, כך עולה הסיכוי להגיע להסכמה הדדית על חלוקת הרכוש והחובות.

חוסר ידע או עצות מגורמים לא מקצועיים עלול להוביל לחששות כבדים, אך המציאות בפסיקה מלמדת שהחוק והמערכת המשפטית נוטים להגן על זכויות שני בני הזוג, ובפרט כאשר מדובר בנכסים עיקריים כגון דירה, חסכונות פנסיוניים וקרנות השתלמות. בפסק דין ידוע ממחוז המרכז, נדונה מחלוקת סביב חלוקת דירת מגורים שרשומה על שם אחד הצדדים בלבד, אך נרכשה במהלך החיים המשותפים, והוכרעה לטובת חלוקה שוויונית תוך התחשבות בהשקעות של כל צד ובצרכים העתידיים של הילדים. במקרה אחר, עסקו הצדדים בחלוקת זכויות ירושה שנצברו בטרם הנישואין, ובית המשפט קבע כי ירושה שהתקבלה לפני הקשר הזוגי תיוותר בידי היורש המקורי, כל עוד לא שולבה באופן מובהק בנכסים המשותפים.

גם נושא החובות המשותפים מטריד לא אחת את בני הזוג לקראת גירושין, כאשר כל צד חושש להיוותר נושא בנטל חובות שלא היו באחריותו. בפסיקות רבות נקבע כי חובות שנוצרו בתקופת הנישואין למטרות משפחתיות יתחלקו בין הצדדים, ואילו חובות פרטיים שאינם קשורים למשפחה ייוותרו על שמו של הצד שצבר אותם. כך לדוגמה, בפסק דין בראשון לציון, אישרה השופטת חלוקת הלוואת משכנתא שווה בשווה, אך דחתה דרישה להכללת חוב כרטיסי אשראי שנוצר אחרי מועד הקרע. התוצאה הייתה שכל אחד מהצדדים נדרש לשאת אך ורק בחלקו ההוגן מהחובות, בהתאם למועד היווצרותם ומהותם.

דירת מגורים – הלב הפועם של מאבקי הרכוש בגירושין

הדירה המשותפת עומדת כמעט תמיד בלב המחלוקת בתהליך הגירושין, ולעיתים קרובות מהווה את הנכס המרכזי של המשפחה. דאגה כבדה מלווה את מי שחושש להיוותר ללא קורת גג, בייחוד כאשר מדובר בהורים לילדים. החקיקה והפסיקה בישראל קובעות כי דירה שנרכשה במאמץ משותף, אף אם נרשמה על שם אחד הצדדים בלבד, תיחשב לנכס משותף. כל החלטה בדבר מכירתה או העברתה דורשת התייחסות זהירה לכל צרכי בני המשפחה, ובמיוחד טובת הקטינים.

בפסק דין שניתן בשנת 2022 במחוז תל אביב, בני זוג שבבעלותם דירה בת 4 חדרים התקשו להגיע להסכמה, כאשר האם ביקשה להמשיך להתגורר בדירה עם הילדים והאב דרש למכור את הנכס ולחלק את התמורה. בית המשפט פסק כי טובת הילדים גוברת, והאם ניתנה אפשרות לרכוש את חלקו של האב בתמורה לתשלום מלא, תוך פריסת תשלומים מתחשבת. במקרה בו לא הצליחה לעמוד בתשלומים תוך פרק זמן שנקבע, נמכרה הדירה לצד שלישי וחולקה התמורה לפי חלקו של כל צד. פסקי דין נוספים מצביעים על כך שבתי המשפט מנסים ככל שניתן להימנע מפגיעה בילדים, אך במקרים מסוימים אין מנוס ממכירת הדירה וחלוקת הכספים.

במקרים אחרים, כאשר מדובר בדירה שהתקבלה בירושה, הדיון הופך מורכב יותר. דוגמה מפסק דין בחיפה ממחישה זאת: הבעל קיבל דירה בירושה מהוריו טרם הנישואין, אך במהלך החיים המשותפים שולבה הדירה במשק הבית והושקעו בה כספים משותפים. לבסוף, לאחר בחינה מעמיקה של טיב ההשקעות והשתלבות הדירה בחיי המשפחה, הוחלט להכיר בחלקה של האישה בשווי הדירה שהושבח בזכות השקעותיה, אך להותיר את מרבית הנכס בידי הבעל. המקרה מדגים את חשיבות תיעוד ההשקעות ואת הצורך להיוועץ באנשי מקצוע לשם שמירה על זכויות הצדדים.

באופן עקרוני, כאשר בני זוג אינם מצליחים להגיע להסכמה לגבי מכירת הדירה או גובה התמורה, בית המשפט ימנה שמאי שיקבע את שוויה, ויחליט בדבר מכירתה או העברתה לצדדים על פי חלקם היחסי. השימוש בכלי זה נועד להבטיח חלוקה הוגנת ולהפחית מחלוקות, אך אינו מבטיח שהפתרון יהיה לשביעות רצון כל הצדדים.

כמו כן, בפסיקה חוזרת מודגש כי חלוקת הדירה תיעשה לפי שוויה נטו – כלומר, לאחר הפחתת חובות משכנתא, מיסים ותשלומים נוספים. לא אחת קורה כי לאחר סילוק ההתחייבויות נותרים הצדדים עם סכום קטן מן הצפוי, ולעיתים אין ביכולתו של אף אחד לרכוש דירה חדשה במקום זו שנמכרה.

חובות והתחייבויות – אחריות משותפת ומניעת עיוותים

נושא החובות הוא אחד התחומים הטעונים בגירושין, ולעיתים אף מהווה מוקד לסכסוך גדול יותר מהחלוקה הפיזית של נכסים. הפסיקה בישראל קובעת ברורה כי חובות שנצברו לצורך ניהול משק הבית או טובת המשפחה יתחלקו בין הצדדים. עם זאת, על כל צד להוכיח כי החוב שימש למטרה משותפת ולא לניהול עניינים פרטיים בלבד.

דוגמה מובהקת מצויה בפסק דין מחדרה, בו האישה דרשה לכלול בהסכם הגירושין חוב של עשרות אלפי שקלים שצברה עבור רכישת רכב חדש לאחר פרידת הצדדים. בית המשפט דחה את הבקשה, לאחר שהוכח כי ההוצאה נעשתה אחרי מועד הקרע בין בני הזוג, ולא שימשה עוד את המשפחה. לעומת זאת, הלוואות שנטלו הצדדים למימון שיפוץ הבית, חינוך הילדים או רכישת רכב בתקופת הנישואין חולקו שווה בשווה, תוך התחשבות ביכולת ההחזר של כל צד.

לא אחת נאלץ בית המשפט להכריע במחלוקות סביב מינוס בחשבון המשותף, חובות כרטיסי אשראי והתחייבויות לספקים. דוגמה בולטת לכך נמצאת בפסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בנתניה, בו בני זוג נקלעו לחוב משותף של 120,000 ש”ח בבנק. הצדדים ניסו לטעון כי כל אחד אינו אחראי למעשיו של השני, אך בית המשפט פסק כי כל עוד החשבון פעל במשותף והחוב שימש לניהול הבית והילדים, על שני הצדדים לשאת בנטל שווה.

במקרים של חובות פרטיים שנוצרו לצרכים שאינם משפחתיים, כגון השקעות כושלות, חובות הימורים או רכישות לא הכרחיות, נקבע כי החוב יישא את שמו של הצד שביצע את ההוצאה, כל עוד הצד השני לא ידע ולא הסכים לה. בכך נמנע עיוות כלכלי שעלול להעמיס על בן הזוג שאינו אחראי להתחייבות.

בהסכמי גירושין שנערכים נכון, מוקדשת תשומת לב רבה לחלוקת החובות וההתחייבויות, תוך בניית מנגנונים להבטחת פירעון עתידי והגנה על זכויות הצדדים, לרבות התחייבות להסיר ערבויות והעברת זכויות ברכב, חשבונות וחוזים.

מיטלטלין וחסכונות – פרטים קטנים שמשפיעים בגדול

גם אם הדיון הציבורי מתמקד בעיקר בדירה ובכספים הגדולים, במציאות של הגירושין ישנם אינספור פריטים קטנים שמשפיעים על התחושה האישית של כל צד. חלוקת חפצים אישיים, ריהוט, ציוד חשמלי, מתנות, יצירות אמנות ותכשיטים – כל אלה עלולים להוביל למריבות מיותרות ולעיתים אף לפגוע בתהליך כולו. בפסיקה חוזרת נקבע כי יש להבחין בין חפצים שנרכשו יחד, לבין נכסים פרטיים שהובאו אל הנישואין או התקבלו במתנה אישית.

בפסק דין בנתניה נקבע כי אוסף תקליטים יקר ערך יישאר ברשות הבעל, לאחר שהוכח כי נרכש שנים רבות לפני הנישואין והיווה עניין אישי בלבד. מאידך, כלי רכב שנרכש במהלך הקשר חולק בין הצדדים לאחר הערכת שווי מקצועית, אף שבפועל נהג בו צד אחד בלבד. פסיקות רבות מתייחסות למתנות שניתנו לאחד הצדדים ביום הולדת, אירוסין או חתונה, וקובעות כי ככל שמדובר במתנה אישית – יישאר החפץ בידי המקבל.

אחד האתגרים הוא חלוקת חסכונות, קרנות השתלמות וזכויות פנסיוניות, במיוחד כאשר מדובר בזכויות עתידיות שטרם מומשו. בפסקי דין רבים מודגש הצורך לחשב את שווי הזכויות במועד הגירושין, ולהסדיר בהסכם כיצד ומתי תתבצע החלוקה בפועל, לרבות מינוי אקטואר במקרים מורכבים.

במקרים רבים, כאשר חלוקה מפורטת של חפצים יוצרת סכסוכים מיותרים, ממליץ בית המשפט לצדדים למכור את החפצים ולהתחלק בתמורה הכספית, או לקבוע סדרי עדיפויות והגרלה הוגנת. ככל שהצדדים מצליחים להגיע להבנה עצמאית, כך נחסכת עוגמת נפש ומובטח תהליך פרידה מכבד וענייני.

הסכמות מראש, גישור ופסיקת בית המשפט

השאלה האם ניתן להסכים על הכול מראש או שיש צורך במעורבות גורם חיצוני מעסיקה מתגרשים רבים. המציאות המשפטית והפסיקה מלמדות כי ככל שהצדדים מסכימים על הסדרי חלוקת הרכוש והחובות, ומגבשים הסכם מפורט וברור, כך פוחת הצורך בהתערבות בית המשפט. בפסק דין ברעננה, זוג שהתגרש לאחר 18 שנות נישואין הצליח לנסח הסכם גירושין שהסדיר כל נכס וחוב, אושר על ידי בית המשפט תוך דקות, וחסך להם שנים של הליכים משפטיים.

לעומת זאת, כאשר צדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה, בית המשפט ממנה לעיתים מגשר, שמאי, יועץ פיננסי או מומחה חיצוני אחר. תפקיד המגשר הוא לסייע לצדדים לגבש פתרונות יצירתיים, ולהפחית את עוצמת הסכסוך. בפסקי דין רבים הודגש כי מגשרים מנוסים מצליחים לגשר על פערים כלכליים ורגשיים, ולבנות מנגנוני חלוקה שלא היו אפשריים בבית המשפט.

כאשר גם הגישור אינו צולח, נדרש בית המשפט להכריע, ולעיתים נוקט בגישה נוקשה של חלוקה לפי חוק, שאינה בהכרח מיטיבה עם אחד הצדדים. חשוב להדגיש כי בית המשפט נוטה להעדיף הסכמות, אך לעולם אינו מהסס להפעיל את סמכותו כאשר יש חשש לעיוות דין, הסתרת נכסים או פגיעה בזכויות הקטינים.

בסופו של יום, ככל שבני הזוג נערכים נכון, אוספים מסמכים, שומרים תיעוד מלא, מתייעצים עם אנשי מקצוע ונמנעים ממלחמות מיותרות, כך הסיכוי להגיע להסכמות גדל משמעותית, ונחסכים הליכים יקרים, מתישים ומזיקים.

עקרונות לחלוקת רכוש וחובות בגירושין

הפחד לאבד את כל מה שצברתם יחד מלווה כל זוג מתגרש, אך המציאות המשפטית בישראל מספקת כלים, איזונים ואפשרויות מגוונות להבטחת זכויות שני הצדדים. בתי המשפט מקפידים על איזון, שוויון, הגינות והתחשבות בצרכי הילדים, אך מדגישים את החשיבות שבהיערכות מראש, בניהול מו״מ מקצועי, ובגיבוש הסכמות מוקדמות.

דוגמאות אמיתיות מן הפסיקה מוכיחות כי ידע, ייעוץ מוקדם, תכנון חכם ושיתוף פעולה מובילים לתוצאה צודקת, הוגנת ומכבדת. לעומת זאת, חוסר ידע, התנהלות רגשית או מאבקים עקרים מובילים לעיתים קרובות לאובדן זמן, משאבים ותחושת מרמור קשה.

לסיכום, חלוקת רכוש בגירושין איננה סוף פסוק אלא תחילתה של דרך חדשה, ודווקא כאן, ביכולת להגיע להסכמות, לוותר כשצריך ולשמור על זכויות הליבה, טמון הסיכוי האמיתי לפתיחה מחודשת של החיים, תוך שמירה על כבוד, יציבות וביטחון לכל בני המשפחה.