חלוקת זכויות כלכליות בגירושין והשלכותיהן

חלוקת הזכויות הכלכליות בגירושין יכולה להתבצע בכמה מסלולים משפטיים, כאשר כל אחד מהם מתאים לנסיבות שונות ותלוי במידת שיתוף הפעולה בין בני הזוג. האפשרות הראשונה היא ניסוח הסכם גירושין בהסכמה, אשר כולל פירוט מלא של חלוקת כלל הנכסים, הזכויות והחובות שנצברו במהלך החיים המשותפים. הסכם כזה מקבל תוקף משפטי מחייב רק לאחר שאושר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. היתרון של הליך זה הוא שליטה מלאה של בני הזוג על תוצאותיו, תוך חיסכון ניכר בזמן ובעלויות משפטיות. עם זאת, כדי שההסכם יהיה אפקטיבי, עליו לכלול התייחסות מקיפה לכל הזכויות, לרבות פנסיה, קרנות השתלמות, קופות גמל וזכויות במקום העבודה, ולא להסתפק רק בנכסים מוחשיים כמו דירה או רכב. כאשר ההסכם מנוסח כראוי, הוא מעניק יציבות משפטית וכלכלית ומונע עימותים עתידיים.

האפשרות השנייה היא פנייה לערכאות שיפוטיות כאשר לא ניתן להגיע להסכמה ישירה. במקרים אלו, בית המשפט או בית הדין נדרשים להכריע בסוגיות הכלכליות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג ולפי הפסיקה הרלוונטית. ההליך כרוך בהצגת ראיות, תצהירים ולעיתים גם חקירת עדים. מדובר בהליך ממושך שעלול להימשך חודשים ואף שנים, והוא כרוך בעלויות משפטיות גבוהות יותר. יתרונו הוא בכך שהוא מספק מענה במצבים שבהם צד אחד מסתיר מידע או מסרב לחשוף נתונים כלכליים. חסרונו הוא הפקעת השליטה מהצדדים והעברת ההכרעה לידי השופט או הדיין, דבר שיכול להוביל לתוצאה שאינה בהכרח תואמת את רצונם או את צרכיהם המעשיים.

אפשרות שלישית היא מינוי מומחה אקטוארי או כלכלי אשר תפקידו להעריך את שווי הזכויות הפיננסיות, במיוחד כאשר מדובר בזכויות עתידיות שטרם הגיע מועד מימושן. חוות דעת אקטוארית מאפשרת לבית המשפט לבסס את החלטתו על נתונים מקצועיים ומדויקים, ובכך להפחית את הסיכון לחלוקה לא הוגנת. השימוש במומחה חיצוני כרוך בעלות נוספת אך מעניק ודאות גבוהה יותר לשני הצדדים. בתי המשפט נוהגים להסתמך על חוות דעת אלו כאשר יש פערים משמעותיים בין הצדדים או כאשר קיים קושי לחשב את שווי הזכויות. החוות דעת כוללת חישובים מורכבים המבוססים על תוחלת חיים, צפי תעסוקתי ושיעורי תשואה, ולכן היא חיונית במקרים רבים.

במקרים שבהם קשה לבצע חלוקה מיידית של הזכויות הכלכליות, קיימת אפשרות של איזון משאבים במועד המימוש. משמעות הדבר היא שכל צד יקבל את חלקו בזכויות כאשר יגיע המועד לממשן בפועל, למשל ביום שבו ישולמו קצבאות פנסיה או ייפרעו חסכונות. שיטה זו מונעת מצב שבו צד אחד נאלץ לשלם סכום גבוה מיידית על נכס שטרם הפך לנזיל. החיסרון הוא הצורך לקבוע מנגנוני פיקוח ואכיפה שיבטיחו שהצדדים אכן יקבלו את חלקם בעתיד. למרות זאת, בתי המשפט משתמשים בשיטה זו כאשר הם סבורים שחלוקה מיידית תפגע באופן לא מידתי בצד אחד.

בחירת הדרך הנכונה לחלוקת הזכויות הכלכליות תלויה בנסיבות המקרה, במידת האמון ההדדי וביכולת של בני הזוג לשתף פעולה. המערכת המשפטית מעניקה גמישות מסוימת אך דורשת הקפדה על עקרונות של שקיפות ותום לב. עורכי הדין ממלאים תפקיד מרכזי בהכוונת לקוחותיהם לבחירה הנכונה, תוך ניתוח היתרונות והחסרונות של כל מסלול. בסופו של דבר, מטרת ההליך היא לאפשר חלוקה הוגנת ומאוזנת שתעניק לשני הצדדים בסיס כלכלי יציב לחיים החדשים לאחר הגירושין.

תפקיד עורכי הדין והיועצים המקצועיים

עורכי הדין בתחום דיני המשפחה ממלאים תפקיד מרכזי בהבטחת זכויות לקוחותיהם בחלוקת הזכויות הכלכליות. הם נדרשים לבצע מיפוי מלא של כלל הנכסים והזכויות, לרבות דוחות פנסיוניים, יתרות בחסכונות וחשבונות בנק, ולוודא שאין הסתרת מידע מצד השני. תפקידם כולל גם ייעוץ אסטרטגי ללקוח לגבי המסלול הנכון לניהול ההליך, בין אם מדובר בניהול משא ומתן ישיר, פנייה לגישור או הליך משפטי מלא. כאשר מתעורר צורך, עליהם להמליץ על מינוי מומחים חיצוניים כמו אקטוארים או רואי חשבון, ולהסביר ללקוח את משמעות ההחלטות הכלכליות לטווח הארוך. מעבר לייצוג המשפטי הפורמלי, עורכי הדין מחויבים לשמור על האינטרסים של לקוחותיהם ולמנוע ויתור על זכויות מהותיות.

במקרים רבים, עורכי הדין אינם פועלים לבדם אלא בשיתוף פעולה עם יועצים מקצועיים נוספים. האקטוארים מספקים חוות דעת מקצועיות לגבי שווי הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות, ומעניקים לבית המשפט כלי לקבלת החלטה מדויקת יותר. רואי החשבון בוחנים דוחות כספיים ומאתרים נכסים או הכנסות נסתרות, בעוד יועצי המס בודקים את ההשלכות המיסויות של חלוקת נכסים מסוימים. שיתוף פעולה בין תחומי זה מבטיח חלוקה לא רק צודקת מבחינה משפטית אלא גם נכונה מבחינה פיננסית. בהיעדר בדיקה כזו, אחד הצדדים עלול למצוא את עצמו נושא בחובות מס כבדים או מאבד נכסים יקרי ערך.

בתי המשפט ציינו לא אחת כי תפקיד עורכי הדין אינו מסתכם בייצוג אלא כולל אחריות ערכית להבטחת צדק מהותי. עליהם להסביר ללקוחותיהם את משמעות ההסכמות, להתריע מפני סעיפים שעלולים לפגוע בהם, ולוודא שהוויתורים נעשים מתוך הבנה מלאה ולא מתוך לחץ או חוסר ידע. במקרים שבהם בית המשפט מגלה שהסכם אינו מאוזן או שנוסח בצורה פוגענית, הוא עשוי להורות על תיקונו או לדחות את אישורו. בכך, המערכת מחייבת את עורכי הדין לפעול בזהירות ובמקצועיות יתרה.

עורכי הדין גם נדרשים לנהל משא ומתן בצורה שתאפשר הגעה להסכמות תוך שמירה על כבוד הדדי בין הצדדים. כאשר ההליך מתנהל באווירה עוינת, הם צריכים לדעת לאזן בין ההגנה על הלקוח לבין הרצון להגיע לפתרון מעשי. גישה זו תואמת את רוח הפסיקה, אשר מדגישה את הצורך במציאת פתרונות צודקים אך גם פרקטיים. בכך, עורכי הדין הופכים לדמויות מפתח בהבטחת חלוקה מאוזנת של זכויות כלכליות ובהובלת הלקוחות לעתיד יציב יותר.

הדרך העדיפה לחלוקת רכוש לפי רוב הפסיקות

בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל קבעו בפסיקות רבות כי הדרך המרכזית והעדיפה לחלוקת זכויות כלכליות בגירושין היא באמצעות עקרון איזון המשאבים. לפי עקרון זה, כל נכס וכל זכות שנצברו במהלך חיי הנישואין נחשבים משותפים, גם אם נרשמו על שם אחד מבני הזוג בלבד, וחלוקתם נעשית באופן שווה. גישה זו נועדה לשקף את התרומה המשותפת של שני הצדדים למשק הבית, גם כאשר אחד מהם התמקד בעבודה מחוץ לבית והאחר השקיע בגידול הילדים ובניהול המשפחה. הפסיקה רואה בכך מנגנון שמבטיח צדק מהותי ולא רק פורמלי, משום שהיא מתייחסת לתרומה הכוללת של כל צד ולא רק להכנסות הישירות. חריגים לעקרון זה קיימים כאשר מדובר בנכסים שנצברו לפני הנישואין, בירושות או במתנות, אשר אינם נכללים בדרך כלל באיזון.

העדפת עקרון איזון המשאבים נובעת גם מהצורך להעניק יציבות כלכלית לטווח הארוך. בתי המשפט קבעו כי חלוקת נכסים וזכויות פיננסיות מיידית עלולה לפגוע בצדדים אם לא מביאים בחשבון את ערכם העתידי. לכן, נקבע מנגנון המאפשר חלוקה במועד המימוש, כך שכל אחד מבני הזוג יקבל את חלקו רק כאשר הזכויות יהפכו לנזילות בפועל, למשל במועד פרישתו של בן הזוג מהעבודה או בעת מימוש חיסכון פנסיוני. בדרך זו נמנע מצב שבו צד אחד נאלץ לשלם סכומים גבוהים עבור זכויות שטרם הגיעו לכלל מימוש, מה שעלול היה להכביד עליו בצורה לא מידתית.

בנוסף, הפסיקה הדגישה את הצורך להיעזר בחוות דעת מקצועיות של אקטוארים במקרים שבהם יש קושי לקבוע את שווי הזכויות. האקטואר מחשב את השווי הכלכלי של זכויות עתידיות ומסייע לבית המשפט להגיע לתוצאה מדויקת והוגנת יותר. ההסתמכות על מומחים חיצוניים מבטיחה כי חלוקת המשאבים לא תתבסס על הערכות גסות אלא על נתונים מקצועיים. בכך, נמנעת פגיעה בצדדים ונשמרת תחושת האמון בהליך. בתי המשפט הדגישו כי חוות דעת אקטוארית אינה רק כלי טכני אלא נדבך חיוני ביצירת חלוקה צודקת.

הגישה המועדפת בפסיקה מתייחסת גם להיבט הערכי של השותפות הזוגית. מערכת המשפט מכירה בכך שתרומתו של הצד שהשקיע בגידול הילדים ובניהול משק הבית אינה פחותה מהתרומה של הצד שעסק בפרנסה ישירה. לכן, חלוקת הזכויות נועדה להבטיח שגם הצד שלא צבר זכויות פורמליות יזכה לביטחון כלכלי בעתיד. בתי המשפט הבהירו כי חלוקה שאינה לוקחת בחשבון את הערך הזה עלולה להנציח פערים מגדריים וכלכליים, ולכן יש להעדיף את הגישה המאזנת שמעניקה משקל שווה לתרומה כלכלית ישירה ולעבודה בלתי מתוגמלת.

בפועל, הפסיקות האחרונות מצביעות על כך שהדרך העדיפה משלבת בין חלוקה שוויונית לבין גמישות המתחשבת בנסיבות הייחודיות של כל מקרה. בתי המשפט אינם מסתפקים בחלוקה מכאנית אלא בוחנים את מכלול הנסיבות, לרבות התנהלות בני הזוג, תרומתם למשק המשפחתי והצורך להבטיח את טובת הילדים. התוצאה היא חלוקה שנועדה להיות גם צודקת וגם ישימה, ולספק לשני הצדדים בסיס כלכלי יציב לפתיחת פרק חדש בחייהם.

סיכונים ומכשולים שיש להימנע מהם

חלוקת זכויות כלכליות בגירושין עלולה להיות רצופה במכשולים כאשר הצדדים אינם מקפידים על גילוי מלא של כלל הנכסים והזכויות שברשותם. אחד הסיכונים המשמעותיים ביותר הוא הסתרת מידע על ידי אחד הצדדים, מתוך מטרה להשיג יתרון כלכלי לא הוגן. בתי המשפט רואים בכך פגיעה חמורה בעקרון תום הלב, ולעיתים אף מטילים סנקציות כגון פסקי דין כנגד הצד המסתיר או חיובו בהוצאות משפט כבדות. מעבר לנזק המשפטי, הסתרת מידע מערערת את האמון בין בני הזוג ומקשה על השגת הסכם יציב. חוסר שקיפות גם מאריך את משך ההליך המשפטי, משום שהצד השני נאלץ להשקיע זמן ומשאבים בחקירה ובאיתור המידע החסר. כאשר נחשפת הסתרה, הנזק כבר עלול להיות בלתי הפיך והיחסים בין הצדדים יעמיקו אל תוך סכסוך ממושך.

סיכון נוסף נובע מניסוח לא מדויק או לא שלם של הסכמים. פעמים רבות צדדים חותמים על הסכמי גירושין מבלי לוודא שכל הזכויות הפיננסיות נכללו בהם, מה שגורם ליצירת פרצות משפטיות. הסכמים שאינם מתייחסים לנושאים כמו פנסיה, קרנות השתלמות או זכויות בעסק משפחתי עלולים להוביל לעימותים חוזרים בעתיד. פרצות משפטיות מאפשרות פרשנות שונה לכל צד, ובתי המשפט נדרשים לפרש את כוונת הצדדים תוך פגיעה בוודאות המשפטית. הסכם טוב חייב לכלול כל פרט, גם אם הוא נראה שולי, משום שכל פרט שלא הוסדר במפורש עלול להפוך לנושא מחלוקת. ניסוח רשלני של סעיף אחד עשוי לגרום לביטול ההסכם כולו, ולכן יש להקדיש תשומת לב יתרה לכל שורה.

מכשול נוסף נעוץ בהסתמכות על עצות חובבניות שאינן מקצועיות. לא פעם צדדים נעזרים בחברים, קרובי משפחה או מקורות מידע לא מוסמכים, שמעניקים להם המלצות המבוססות על מקרים אחרים שאינם רלוונטיים למצבם. עצות אלו עלולות לגרום לוויתור על זכויות מהותיות או לנקיטת צעדים שאינם עומדים בדרישות החוק. מערכת המשפט בישראל מורכבת ודורשת הבנה עמוקה של חוקים ופסיקות עדכניות, ולכן הסתמכות על ייעוץ בלתי מוסמך היא מתכון בטוח לטעויות. במקרים חמורים, עצות אלו אף מובילות לנקיטת הליכים מיותרים, הגורמים לעיכוב משמעותי ולבזבוז כספי עתק.

בעיה אחרת היא חתימה על הסכמים תחת לחץ רגשי כבד או מתוך רצון לסיים את התהליך במהירות. פעמים רבות צד חלש יותר ממהר להסכים לתנאים שאינם הוגנים רק כדי לסיים את ההליך ולהמשיך בחייו. מצב זה גורם לעיתים להחרפה של תחושת הקיפוח ולפתיחה מחודשת של הליכים משפטיים לאחר זמן קצר. בתי המשפט הדגישו לא אחת כי אין די בעצם החתימה על הסכם כדי להעניק לו תוקף, אלא יש לוודא שההסכמה ניתנה מתוך הבנה מלאה וללא כפייה. לחץ רגשי חזק עלול לגרום לאדם לוותר על זכויות בעלות ערך רב מבלי שיבין את משמעות הוויתור.

קיים גם סיכון ממשי הנוגע להשלכות מיסוי שלא נלקחו בחשבון בעת חלוקת הזכויות. העברת זכויות במקרקעין, מניות או נכסים פיננסיים עלולה להוביל לחיובי מס כבדים כגון מס שבח או מס רווחי הון. אם נושא זה אינו מוסדר מראש, צד אחד עלול למצוא עצמו נושא בנטל לא מידתי שיפגע במצבו הכלכלי לשנים רבות. בתי המשפט מצפים מעורכי הדין והמומחים לדאוג להסדרת ההשלכות המיסויות מראש, כדי למנוע הפתעות לא נעימות לאחר מכן. הזנחת היבט זה היא אחת הטעויות הנפוצות ביותר, והיא עלולה לשלול מהצדדים את היציבות הכלכלית שאליה שאפו להגיע.

דרכי פעולה מומלצות להבטחת חלוקה צודקת

כדי להבטיח שחלוקת הזכויות הכלכליות בגירושין תהיה יציבה, הוגנת וברורה, נקבעו בפסיקה ובפרקטיקה מספר דרכי פעולה מרכזיות. דרך הפעולה הראשונה היא הקפדה על גילוי מלא ושקיפות מוחלטת מצד שני בני הזוג. גילוי זה כולל לא רק את הנכסים הרשומים באופן פורמלי, אלא גם את כלל הזכויות הפיננסיות שנצברו במהלך הנישואין, לרבות קרנות פנסיה, קופות גמל, מניות, חסכונות, ביטוחים וחובות. כאשר אחד הצדדים אינו מוסר מידע מלא, ההסכם המתגבש הופך לפגיע ומועמד לביטול. שקיפות מלאה מאפשרת לבית המשפט או לבית הדין לאשר את ההסכם בביטחון, ומונעת פתיחת הליכים מחודשים בעתיד. בנוסף, היא יוצרת תחושת אמון הדדית שמסייעת להשלמת ההליך באווירה פחות עוינת.

דרך פעולה שנייה היא שימוש באנשי מקצוע מומחים אשר מסוגלים לספק נתונים אמינים ומדויקים לגבי שווי הנכסים והזכויות. אקטוארים ממלאים תפקיד מרכזי בחישוב הערך העתידי של פנסיות וזכויות סוציאליות, רואי חשבון יודעים לאתר ולבחון דוחות כספיים מורכבים, ויועצי מס מביאים בחשבון את השלכות המס שיכולות להכביד על צד אחד אם לא תוכננו מראש. הסתמכות על מומחים אלה אינה מותרות אלא צורך חיוני בתיקים שבהם הסוגיות הכלכליות מורכבות. בתי המשפט מתייחסים בכובד ראש לחוות דעת מקצועיות, ורואים בהן כלי עזר חשוב לקביעת חלוקה מדויקת וצודקת.

דרך פעולה שלישית היא ניסוח הסכמים קפדני וברור, ללא השארת פרצות העלולות לשמש מקור למחלוקות עתידיות. כל סעיף בהסכם חייב להיות מנוסח בצורה חד משמעית, עם פירוט מלא של אופן החלוקה, מועדי התשלום, מנגנוני הפיקוח ודרכי האכיפה. ניסוח כללי או רשלני פוגע בוודאות המשפטית, יוצר אי הבנות, ולעיתים מביא להחזרת ההליך כולו לבית המשפט. ניסוח ברור מבטיח שהצדדים יבינו במדויק את התחייבויותיהם וימנע את הצורך בפרשנות עתידית. בכך נחסך זמן, כסף ומתח נפשי לשני הצדדים.

דרך פעולה רביעית היא קביעת מנגנונים מוסכמים ליישוב מחלוקות עתידיות מחוץ לכותלי בית המשפט. במקרים רבים, גם לאחר אישור ההסכם, מתעוררות מחלוקות חדשות הנוגעות לנסיבות שלא נצפו מראש. קביעה מראש כי במקרה של מחלוקת הצדדים יפנו למגשר מוסכם או לבורר מוסמך מאפשרת לפתור בעיות במהירות וביעילות, מבלי להיגרר להליכים משפטיים ארוכים. גישה זו משקפת את ההבנה שהחיים לאחר הגירושין דינמיים, וכי לא ניתן לצפות מראש כל תרחיש. קביעת מנגנון מוסכם משמרת את היציבות ומונעת הידרדרות לסכסוכים נוספים.

לבסוף, על שני הצדדים לשמור על עקרונות של תום לב, שקיפות וכבוד הדדי לכל אורך ההליך. בתי המשפט הדגישו כי התנהלות שאינה הוגנת, ניסיונות הסתרה או התנהגות נקמנית פוגעים לא רק בצד השני אלא גם בילדים אם ישנם. כאשר בני הזוג מבינים שהמטרה אינה “ניצחון” אלא יצירת בסיס חדש להמשך חייהם, גדל הסיכוי שההסכמות יישמרו לאורך זמן. הקפדה על דרכי פעולה אלו מאפשרת להגיע לחלוקה צודקת שמבוססת הן על הדין והן על שיקולים מעשיים, ומעניקה לשני הצדדים הזדמנות אמיתית לפתוח דף חדש בחייהם.

השלכות לטווח הארוך של חלוקת זכויות כלכליות בגירושין

השלכותיה של חלוקת זכויות כלכליות בגירושין ניכרות לא רק במועד סיום הקשר אלא גם לאורך שנים רבות לאחר מכן, ולעיתים הן קובעות את רמת החיים של שני הצדדים ואת היכולת שלהם לשמור על יציבות כלכלית. כאשר החלוקה נעשית בצורה צודקת ומאוזנת, כל צד יוצא מהנישואין עם בסיס כלכלי שמאפשר לו להמשיך בחיים עצמאיים מבלי להיות תלוי באופן מלא בסיוע חיצוני. אך כאשר החלוקה לוקה בחסר או נעשית באופן פגום, התוצאה עלולה להיות פערים גדולים בין הצדדים, מה שמוביל לאי שוויון כלכלי מתמשך ולהתדיינויות משפטיות נוספות. בתי המשפט הדגישו פעמים רבות כי תכלית איזון המשאבים היא לא רק חלוקה רגעית אלא יצירת מסגרת שתבטיח צדק מתמשך גם בעתיד.

השפעה נוספת לטווח הארוך היא ההשלכה על זכויות פנסיוניות וסוציאליות. זכויות אלה נצברות לאורך שנים רבות, והן מהוות חלק ניכר מהביטחון הכלכלי של כל אדם לעת זקנה. כאשר חלוקת הפנסיות מתבצעת בצורה נכונה, כל אחד מבני הזוג נהנה מחלקו באופן שווה גם שנים לאחר סיום הקשר. אם לא ניתן משקל מספק לנושא זה בהסכם, אחד הצדדים עלול למצוא עצמו ללא הכנסה מספקת בשלב מאוחר יותר בחיים. על כן בתי המשפט מקפידים לקבוע חלוקה של זכויות עתידיות כבר במועד הגירושין, ולעיתים אף להגדיר מנגנוני פיקוח שיבטיחו את מימושן. משמעות הדבר היא שהשלכות חלוקת הזכויות הכלכליות עשויות ללוות את הצדדים גם עשורים קדימה.

מעבר להיבט האישי, קיימת גם השפעה מערכתית רחבה יותר. כאשר חלוקת הזכויות אינה הוגנת, צד אחד עלול להידרדר למצוקה כלכלית ולהזדקק לתמיכה של בני משפחה או של מערכת הרווחה. מצב זה יוצר עומס חברתי וכלכלי רחב יותר, ולכן למדינה יש אינטרס ממשי לוודא שהחלוקה נעשית באופן שיאפשר לכל צד לעמוד על רגליו. כך, להליך המשפטי בגירושין יש השלכה לא רק על בני הזוג עצמם אלא גם על היציבות החברתית והכלכלית במדינה כולה. ההבנה הזו מסבירה את הקפדת בתי המשפט על איזון מדויק והוגן של כלל המשאבים.

חלוקת הזכויות הכלכליות משפיעה גם על הילדים של בני הזוג, גם אם הם אינם צד ישיר להסכם. כאשר שני ההורים יוצאים מהנישואין עם יציבות כלכלית, הילדים נהנים מסביבה בטוחה יותר, עם פחות עימותים סביב נושאים כספיים. לעומת זאת, כאשר אחד ההורים נותר חלש כלכלית, הדבר עלול להשליך על רווחת הילדים וליצור חיכוכים חוזרים בנוגע למזונות, הוצאות חינוך או סידורי מגורים. בכך מתברר שהשלכות חלוקת הזכויות אינן מסתיימות במישור האישי אלא מקרינות על הדור הבא.

לבסוף, חשוב להדגיש כי חלוקת זכויות כלכליות בגירושין היא נקודת מוצא לחיים החדשים של שני הצדדים. כאשר ההליך מתבצע בהגינות ובמקצועיות, נוצרת אפשרות אמיתית לפתוח דף חדש ולהתמקד בבניית עתיד בריא יותר. לעומת זאת, חלוקה פגומה עלולה להשאיר את הצדדים כבולים לסכסוכים חוזרים ולהקשות עליהם להמשיך הלאה. משום כך, בתי המשפט, עורכי הדין והמומחים נדרשים לראות בחלוקת הזכויות לא רק עניין משפטי אלא גם אבן יסוד בהבטחת עתידם הכלכלי והאישי של בני הזוג לשנים רבות קדימה.