שימוש מניפולטיבי במומחים במאבקי מזונות ילדים

בשני העשורים האחרונים, הזירה המשפטית של דיני המשפחה בישראל עברה שינוי עמוק ובלתי הפיך. השיח הפשוט של “מה סכום המזונות הראוי?” התחלף במערכה מורכבת של טיעונים, מסמכים, חוות דעת וראיות מדעיות, אשר הופכים כל תיק למבוך של עובדות, רגשות ואינטרסים. בלב לבה של המערכה הזו ניצבים כיום המומחים החיצוניים כגון כלכלנים, פסיכולוגים, רואי חשבון, אקטוארים ואפילו יועצי חינוך, אשר חוות דעתם הופכת לעיתים לשיקול מרכזי בהחלטה על גובה המזונות. בתי המשפט, שבתחילת הדרך היו נוטים להסתפק בנתונים יבשים, פתוחים היום לקבל מגוון ניתוחים עמוקים וייחודיים לכל מקרה ומקרה. שופטים מודים בפסקי הדין כי עידן “הטבלאות הגנריות” הולך ודועך, ואת מקומו תופסת גישה אינדיבידואלית, לעיתים מדעית, הקוראת תיגר על כל הנחות היסוד. יחד עם מגמה ברוכה זו, עולה תופעה פחות מדוברת, אשר לעיתים אינה מתועדת מספיק בפסיקה: השימוש הציני והמתוחכם במומחים לא כמי שמביאים את “האמת העובדתית” אלא ככלי טקטי בידיים של עורכי דין מתוחכמים המבקשים, בדרכים חוקיות אך לא תמיד אתיות, להגדיל באופן מלאכותי את דמי המזונות או לעכב את ההליך כולו.

בין אמת משפטית למציאות כלכלית מורכבת

המערכת המשפטית פועלת מתוך הנחה בסיסית כי טובת הילד קודמת לכל אינטרס אחר. לשם כך, בתי המשפט נדרשים להכריע לא רק מהו הסכום המינימלי שיבטיח קיום בסיסי, אלא מהי הרמה הראויה של רווחה, שייכות חברתית, טיפולים רפואיים, תמיכה לימודית, חוגים, פעילויות פנאי וכל גורם אחר העשוי להשפיע על התפתחות הילד. במצבים מורכבים, כאשר קיימת מחלוקת מהותית בין ההורים, פונים הצדדים אל מומחים חיצוניים. לעיתים קרובות מדובר בכלכלנים המנתחים הכנסות והוצאות, בפסיכולוגים המצביעים על צרכים רגשיים ייחודיים, או באקטוארים היודעים להעריך הוצאות עתידיות. חוות הדעת של מומחה מוצג כראיה “נייטרלית” שמטרתה לשפוך אור על האמת המורכבת, אלא שבפועל נוצרה בשטח תרבות חדשה של “קרב מומחים”, כל צד מגייס את המומחה מטעמו, ולעיתים נוצרת תחרות סמויה בין חוות דעת שמנוסחות כך שיצדיקו את עמדת המזמין. לא אחת נמצא, כי המומחה הופך לחלק אינטגרלי מהאסטרטגיה המשפטית, בין אם בצדק ובין אם ממניעים טקטיים בלבד. בתי המשפט מנסים להתמודד עם התופעה באמצעות מינוי מומחים מטעמם, בדיקה ביקורתית של המסמכים והשוואה שיטתית בין כל החוות הדעת, אך המציאות מלמדת כי הצד המתוחכם ובעל המשאבים הרבים יותר מסוגל להפעיל את המומחים ביעילות גבוהה יותר, ולהביא את ההליך אל נקודת הכרעה לטובתו.

גבולות האתיקה: בין שליחות חברתית למניפולציה משפטית

ההכרה בחשיבות חוות הדעת המקצועית יצרה מציאות שבה עורכי דין נדרשים לא רק לאבחן את צורכי הילד, אלא גם לשלוט במערכות יחסים עם מומחים, להבין כיצד בונים תשתית ראייתית ולהתמצא באסטרטגיות של ניהול עדויות. עורכי דין מובילים בתחום יודעים לבחור מומחה “נכון” לכל מקרה, לנסח עבורו שאלות מקדימות, ואף לפעמים לנהל עמו שיח סמוי על הדגשים הראויים. במקרים שבהם מדובר בצורך אמיתי – למשל ילד חולה, צורך בטיפולים רגשיים, הוצאות חינוך יוצאות דופן או צורך בסיוע מתמשך – פנייה למומחה איכותי ומוכר אינה רק לגיטימית אלא חיונית. הבעיה נוצרת כאשר כלי זה הופך לאמצעי ציני להגדלת סכומים, כאשר באי כוח מבקשים להציג צרכים מוגזמים, להעצים הוצאות קטנות או לטעון לדרישות שאינן עולות מהמציאות. לעיתים מגויסים “מומחי מדף” אשר ידועים בהכנת חוות דעת מקלות לצד שכר טרחה נדיב, ובתי המשפט מתמודדים עם שטף הולך וגובר של מסמכים שאינם תמיד נאמנים לאמת. שופטים בכירים בישראל, דוגמת השופטת רבקה מקייס, הזהירו שוב ושוב בהחלטותיהן מפני “תפירת” חוות דעת למידות הלקוח, וקראו לעורכי דין לנהוג בתום לב, בשקיפות ובכבוד למערכת כולה. האתגר המרכזי כיום טמון לא רק במניעת ניצול לרעה של הכלי המשפטי, אלא גם בהגנה על האינטרס הציבורי ומניעת פגיעה באמון הציבור במערכת כולה.

מתי מומחה מוביל להגדלת מזונות, ומתי נחשפה המניפולציה?

הפסיקה הישראלית רוויה במקרים שבהם מומחה חיצוני הביא לשינוי אמיתי ודרמטי בסכום המזונות, אך גם במקרים הפוכים שבהם בית המשפט פסל חוות דעת או אף מתח ביקורת על עורכי דין שניצלו לרעה את הכלי. פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ב־2022 עסק בילד שסבל מהפרעת קשב וריכוז קשה. האם הציגה חוות דעת פסיכולוגית מרחיבת אופקים, שפרטה הוצאות טיפוליות, תרופות, אבחונים וליווי צמוד. בית המשפט השתכנע כי מדובר בצורך אמיתי ופסק מזונות מוגדלים, תוך מתן הוראה לעקוב אחרי ההוצאות בפועל ולהתאים את הסכום בהתאם לצרכים המתחדשים. מאידך, בתיק שנדון בתל אביב בשנת 2023, נדחתה חוות דעת של רואה חשבון פרטי שהוזמן על ידי האב. השופט קבע כי מדובר ב”מסמך מגמתי”, המנפח את הוצאות הילד, ומתח ביקורת חריפה על עורך הדין שהציגו מבלי לוודא את מהימנות המידע. בפסיקות דומות, כאשר נחשף ניסיון להטות את ההליך באמצעות מומחה, בית המשפט פסק לא אחת הוצאות חריגות נגד הצד שהפריז בדרישות, ואף קבע כי שימוש לא אתי במומחה פוגע בטובת הילד ופוגע ביעילות מערכת המשפט כולה.

המשמעות הכלכלית – יתרון לצד החזק והפער בין שכבות האוכלוסייה

היכולת לגייס מומחה חיצוני כרוכה בעלויות משמעותיות, שכר טרחה, הכנת מסמכים, איסוף ראיות ולעיתים גם ניהול הליך נגד מומחה נגדי. במציאות, הורה בעל יכולת כלכלית גבוהה יוכל להרשות לעצמו להעמיד שורת מומחים שיבנו עבורו תשתית עובדתית עשירה ומרשימה, בעוד שצד חלש ייאלץ להסתפק בטיעונים יבשים או לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט בלבד. תופעה זו יוצרת פערי כוח מובנים בתוך מערכת השוויון הפורמלית של דיני המזונות. מחקרים עדכניים מהמרכז הישראלי למדיניות משפחה מלמדים כי דווקא בתיקים מורכבים, צד שהסתפק בתצהירים או בנתונים “יבשים” נדחק לאחור לעומת צד שהעמיד מומחה כריזמטי ומקצועי. בכך, המשאב הכלכלי הופך לכלי המכריע לא רק בתוצאה הכספית, אלא גם בתחושת הצדק והאיזון שבתהליך כולו. שופטים רבים מודעים לפער זה, ועל כן מרבים למנות מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט, ומנסים לצמצם את השפעת המומחים “המוזמנים” ככל הניתן. יחד עם זאת, כאשר צד אינו מביא ראיה מקצועית מטעמו, לא תמיד יוכל להתמודד עם מסה של חוות דעת משכנעות, גם אם אלו אינן אובייקטיביות במלוא מובן המילה.

לשמור על האינטרס של הילד במאבק משפטי רווי אינטרסים

עומק הדילמה נעוץ בכך שלעיתים, בשם טובת הילד, נבנים תיקים שבפועל משרתים אינטרס של אחד ההורים להעניש את הצד השני, לגרום לעיכוב ההליך או “להפיל” את כל נטל המזונות על כתפיו של ההורה שאינו משמורן. לעיתים, פנייה למומחה חיצוני נולדת לא מתוך רצון להיטיב עם הילד, אלא כצעד טקטי לצורך הפעלת לחץ או מיקסום סכומי המזונות. לצד זאת, קיימים הורים, ובעיקר עורכי דינם, שמקדישים את מירב המאמצים להוכיח, בעזרת מומחים, את הצרכים האמיתיים של הילד, ובכך תורמים לקביעת פסיקות צודקות ומותאמות למציאות. ההבחנה בין מקרה לגיטימי למניפולציה פסולה איננה פשוטה, ובתי המשפט נדרשים להפעיל שיקול דעת, לחקור לעומק את חוות הדעת, ולבקש חיזוקים נוספים לכל טענה כספית או רגשית. לעיתים, שירותי הרווחה, ועדות מקצועיות והמלצות בתי הספר מספקים נדבך נוסף של ראיות, ומסייעים לשופט לאבחן בין מצג אמת למצג שווא. כל אלה מחייבים את עורכי הדין, ההורים ובית המשפט כאחד, לבחון כל מקרה במלוא כובד הראש, ולשים את הילד במרכז, מעבר לאסטרטגיות ולתחבולות.

כיצד לשמור על אתיקה ולמנוע עיוותי דין?

עבור כל המעורבים בהליך מזונות ילדים – הורים, עורכי דין ומומחים – חשוב להבין כי אמינות, שקיפות, תום לב ונאמנות לאינטרס האמיתי של הילד הם ערכים עליונים. מומלץ לבחור מומחה רק כאשר יש באמת צורך אמיתי, להציג בפניו את כל הנתונים, לא לנסות להפעיל לחץ סמוי או גלוי, ולזכור כי כל חוות דעת תיבחן בקפידה בבית המשפט. מומחים נדרשים להקפיד על אובייקטיביות, להיזהר ממתן חוות דעת “בהזמנה” ולסמן בבירור כאשר מדובר בהערכה ולא בעובדה מוכחת. עורכי דין נדרשים לחנך את לקוחותיהם בנוגע לגבולות המותר והאסור, לא להיגרר אחר שיקולי תדמית או לחץ רגעי, ולהזכיר לכל הצדדים כי “שקר קטן” עלול לפגוע בהליך כולו ואף בילד עצמו. מומלץ להסתמך על מסמכים, קבלות, דוחות רפואיים, חוות דעת מקצועית של מוסדות רשמיים, ולהעדיף תמיד מומחה ניטרלי או חוות דעת מוסכמת. כאשר השופט יתרשם כי התהליך נוהל בשקיפות, בכבוד הדדי וללא ניסיונות הטעיה, יוכל לקבוע סכום מזונות הוגן, מאוזן ונכון, שיבטיח לילד עתיד בטוח מבלי לגרור אף צד למצוקה או לעיוות דין.

אחריות מערכתית ואישית למאבק במניפולציה ולשימוש אחראי במומחים

העולם המשפטי משתנה במהירות, ויחד עמו נדרשים גם ההורים, עורכי הדין והמומחים עצמם להתאים את עצמם לאתיקה של המאה העשרים ואחת. המגמה ברורה: חוות דעת מקצועיות, ראיות אמיתיות, הקשבה לצרכי הילד והימנעות ממניפולציות פסולות הם המפתח להכרעה צודקת ואמיתית. בתי המשפט בישראל, כמו גם רשויות הרווחה וגופי הפיקוח, ממשיכים לעקוב אחרי מגמות בשטח, לפתח כלים לבדיקת חוות דעת, ולפקח על התנהלות המומחים והעוסקים במלאכה. הצלחת הליך המזונות אינה נמדדת רק בסכום הסופי, אלא בתחושת הצדק, בשמירה על טובת הילד וביכולת של כל הצדדים לצאת לדרך חדשה מבלי להותיר צלקות מיותרות. ככל שהמערכת תדע להבחין בין מומחיות אמיתית למניפולציה משפטית, כך יובטח עתיד טוב יותר לילדי ישראל ולמשפחות המתמודדות עם פרידה.