החגים, בכל מקום בעולם ובישראל בפרט, נתפסים כתקופה של אור, שמחה, מפגשים משפחתיים ומסורת. הם אמורים להיות זמן של התכנסות, קרבה ותחושת יחד. הציפיות התרבותיות והאישיות סביב מועדים אלה גבוהות לרוב, והן יוצרות תמונה אידיאלית של משפחה מאוחדת וחוגגת. אולם, דווקא תקופות אלה, על המטען הרגשי והחברתי הכרוך בהן, יכולות להפוך – באופן פרדוקסלי וכואב – לזרזים משמעותיים, ולעיתים אף ל”קש ששבר את גב הגמל”, בהחלטה על גירושין. החגים אינם יוצרים לרוב את הבעיות בנישואין יש מאין, אך הם בהחלט יכולים להציף, להעצים ולהבליט סדקים וקשיים שהיו קיימים מתחת לפני השטח, ולהביא אותם לנקודת שבירה.
קבלת החלטה על גירושין במהלך החגים
אחת הדרכים העיקריות שבהן החגים משפיעים על החלטות גירושין היא באמצעות הגברת הלחץ המובנה שהם מביאים עמם. גם עבור זוגות יציבים, תקופת החגים עלולה להיות מלווה בלחץ – תכנון ארוחות ואירועים, קניית מתנות ובגדים, הוצאות כספיות מוגברות, נסיעות וסידורים לוגיסטיים. עומס זה, כאשר הוא מתווסף למתחים יומיומיים רגילים, יכול להיות משמעותי ולהוות הקטליזטור לקבלת החלטה על גירושים.
עבור זוגות הנמצאים כבר במערכת יחסים רעועה, או כאלה שקיימים בה קונפליקטים וקשיים בתקשורת, לחצי החגים מוכפלים ומועצמים. העומס הלוגיסטי והכספי הופך למקור נוסף לוויכוחים ולחוסר הסכמה. הצורך לתאם פעולות משותפות סביב החג – כמו החלטה היכן לבלות את החג, מה לקנות, או כיצד לארגן את הבית – הופך למשימה קשה, ומדגיש את חוסר היכולת הבסיסית של בני הזוג לעבוד יחד כצוות.
הלחץ המוגבר הזה חושף בבירור את נקודות התורפה של הקשר. הוא מדגיש את הריחוק הרגשי, חוסר התמיכה ההדדית, ואת דפוסי התקשורת הלקויים. במקום להתמודד עם לחצי החג יחד, כפי שזוגות יציבים נוטים לעשות, זוגות במשבר חווים את הלחץ הזה כלחץ המופעל על כל אחד מהם בנפרד, או כגורם המגביר את החיכוך ביניהם, ובכך מחריף את תחושת הבדידות בתוך הקשר ומגביר את הרצון להשתחרר ממנו.
היבט משמעותי נוסף הוא ההתנגשות בין הציפיות הגבוהות של החג לבין מציאות היחסים הכואבת. החגים מוקפים לרוב בהילה של משפחתיות מושלמת, שמחה בלתי פוסקת ויחד אידילי. המדיה, הפרסומות והשיח החברתי תורמים כולם לבניית התמונה הזו. כאשר זוגות חווים במציאות קונפליקטים, ריחוק רגשי או אדישות מצד בן הזוג, הפער בין הציפייה למציאות הופך בולט וכואב במיוחד.
הניסיון הכפוי לחגוג יחד, לבלות זמן ממושך בחברת בן זוג שאיתו יש קשיים, ולהעמיד פנים שהכל כשורה בפני המשפחה המורחבת והחברים, הוא חוויה מתישה ומרוקנת מבחינה רגשית. חוסר היכולת לחוות את השמחה המצופה, ותחושת הכישלון הנובעת מכך, עלולים להוביל לתסכול עמוק ולאכזבה מרה ממערכת היחסים, ולהעצים את התחושה שהקשר אינו מספק ואינו עומד בציפיות הבסיסיות, אפילו לא ברגעים שאמורים להיות הכי שמחים ומשפחתיים.
במקרים רבים, האכזבה הנובעת מהתנגשות זו בין ציפיות החג לבין מציאות היחסים הופכת לזרז בהחלטה לפרק את הנישואין. ההכרה בכך שגם ברגעים אלה, שאמורים להיות שיא המשפחתיות והיחד, הריחוק והקושי גוברים, יכולה לחזק את ההבנה שהמצב בלתי ניתן לתיקון ושעדיף לסיים את הקשר כדי למנוע סבל נוסף, הן אישי והן משפחתי.
הצורך בבילוי זמן ממושך יחד במהלך החגים הוא גורם נוסף התורם לעיתים למשבר. בניגוד לשגרת היום-יום, בה יש לרוב אפשרות למרחב אישי ולהימנעות מחיכוך מתמיד (למשל, בזמן עבודה), החגים דורשים לעיתים קרובות בילוי זמן ממושך יחד כמשפחה גרעינית. ארוחות חג, ימי חופשה משותפים, או סתם זמן פנוי רב יותר בבית, מקרבים פיזית את בני הזוג, אך אינם מבטיחים קרבה רגשית.
הקרבה הפיזית הזו, בהיעדר קשר רגשי תקין, יכולה להעצים את תחושת הבדידות בתוך הקשר. הזמן המשותף הופך להיות מודגש יותר, ובהיעדר תחומי עניין משותפים, שיחות עמוקות או פעילויות מהנות יחד, הריחוק הרגשי הופך למוחשי וכואב יותר. הניסיון להימנע מחיכוך או להימלט מבדידות זו בתוך הבית הופך קשה יותר, ומדגיש את עומק המשבר.
בנוסף, בילוי זמן ממושך יחד יכול להגביר את הסיכוי לחיכוכים ולוויכוחים. כאשר בני הזוג אינם מתקשרים היטב וקיימים ביניהם מתחים נסתרים או גלויים, כל אינטראקציה קטנה יכולה להפוך למקור לקונפליקט. הזמן הפנוי הרב יותר, בהיעדר פעילויות מתוכננות היטב או עם ילדים הדורשים תשומת לב, יכול להוביל לעצבנות מוגברת ולחוסר סבלנות, ולהעצים את הוויכוחים.
מפגשים עם משפחה מורחבת הם מרכיב מרכזי ברבים מהחגים, ובישראל בפרט. ביקורים אצל הורים, סבים וסבתות, דודים ודודות, ואירוח קרובים בבית, הם חלק בלתי נפרד מהאווירה החגיגית. אולם, מפגשים אלה יכולים להוות מקור לחץ נוסף על הזוגיות, ובמקרים מסוימים אף לתרום למשבר.
קשיים ביחסים עם משפחת המוצא של אחד מבני הזוג, או מתחים קיימים בתוך המשפחה המורחבת, עלולים להתעצם במהלך מפגשי החג. דעות שונות בנוגע לדרך ניהול החג, מעורבות יתר של הורים בענייני הזוג, או ויכוחים משפחתיים ישנים שצפים מחדש, יכולים להוסיף נטל משמעותי על מערכת היחסים הזוגית ולהגביר את החיכוך בין בני הזוג בנוגע לאופן ההתמודדות עם מצבים אלה.
יתרה מכך, עצם הצורך “להופיע” כזוג מאוחד בפני המשפחה המורחבת יכול להיות מתיש ומעורר לחץ עבור זוגות במשבר. הניסיון להסתיר את הקשיים, לענות על שאלות ולהעמיד פנים שהכל כשורה דורש אנרגיה רבה, והפער בין ההצגה לבין המציאות יכול להיות כואב במיוחד עבור בני הזוג עצמם.
הנטל הכלכלי הכרוך בחגים הוא גורם נוסף שיכול להעצים את הקשיים הקיימים ולהוות זרז לגירושין. החגים בישראל, עם כל המנהגים והמסורות הנלווים אליהם (קניית בגדים, מתנות, מצרכים מיוחדים לארוחות חג, נסיעות), הם לרוב תקופה של הוצאות מוגברות באופן משמעותי.
עבור זוגות שקיימים ביניהם ממילא קשיים כלכליים, או שקיימים ביניהם ויכוחים על ניהול הכספים וסדרי עדיפויות כלכליים, הוצאות החג מוסיפות שכבת לחץ נוספת. ויכוחים על גובה ההוצאות, על מי נושא בהן, ועל הצורך לוותר על דברים מסוימים, יכולים להפוך למקור קבוע לקונפליקט בתקופה שלפני החג ובמהלכו.
קשיים כלכליים סביב החגים יכולים להדגיש את חוסר היכולת של בני הזוג לתכנן יחד את עתידם הכלכלי ולנהל את משאביהם בצורה יעילה. התסכול הכלכלי, בשילוב עם הקשיים הרגשיים הקיימים, יכול לדחוף את אחד מבני הזוג להכרה בכך שהקשר אינו יציב גם מהפן הכלכלי, ושהמשך החיים המשותפים אינו בר קיימא.
התמקדות בילדים במהלך החגים הינה היבט נוסף שיכול, באופן אירוני, להעצים קשיים בזוגיות. החגים הם לרוב סביב הילדים ושמחתם – קניית מתנות, ארגון פעילויות, שמירה על מסורות חגיגיות. עבור הורים שכבר קיימים ביניהם חילוקי דעות מהותיים בנוגע לדרך חינוך הילדים, לערכים שיש להנחיל להם, או לאופן שבו יש לבלות זמן משפחתי, החגים עלולים להפוך למקור לקונפליקט סביב נושאים אלה.
ויכוחים על האופן שבו יש לחגוג את החג, אילו מסורות לשמר, וכיצד לנהל את האינטראקציות עם המשפחה המורחבת בנוגע לילדים, יכולים להצית מחדש ויכוחים על סגנונות הורות ועל ערכים בסיסיים. מחלוקות אלה, כאשר הן מתרחשות בסמוך לחג או במהלכו, יכולות להיות טעונות במיוחד ולהדגיש את הפערים המהותיים בין בני הזוג כהורים.
ההורים, המנסים להבטיח שהילדים יהיו מאושרים בחג, עלולים להיקלע למאבק כוחות סביב רצונות הילדים או האופן הנכון לדאוג להם. מאבק זה, שמנוהל לעיתים לעיני הילדים, יכול להעלות את מפלס המתח בבית ולהדגיש את העובדה שבני הזוג אינם פועלים כצוות הורי מגובש.
החגים כזמן לחשבון נפש: תקופות חגים מסוימות, ובישראל בפרט חגי תשרי (ראש השנה ויום כיפור), נתפסות גם כזמן של חשבון נפש, התבוננות פנימית והערכה מחודשת של מסלול החיים. האווירה הרצינית והמתבוננת, המלווה לעיתים גם בתקופות של חופשה מהשגרה, יכולה לספק הזדמנות לבחון את מצב הנישואין בצורה עמוקה וכנה יותר.
השקט היחסי מהמרוץ היומיומי וההתמקדות בנושאים בעלי משמעות, יכולים להוביל להכרה כואבת בכך שהנישואין אינם מספקים, אינם ממלאים את הצרכים הרגשיים הבסיסיים, ואינם מובילים לעתיד המצופה. ההתבוננות הפנימית בתקופה זו עלולה לחזק את התחושה שהנישואין הגיעו למבוי סתום ושהדרך היחידה קדימה היא פרידה.
הכרה זו, שמתגבשת לעיתים קרובות בתקופת החגים, מובילה פעמים רבות להחלטה פורמלית להתגרש, אולם ההגשה המשפטית עצמה נדחית לרוב עד לאחר שהסתיימה תקופת החגים, כדי להימנע מהעימות וההתמודדות המשפטית בעיצומה של תקופה משפחתית.
השוואה למשפחות אחרות: השתתפות במפגשי חג משפחתיים או חברתיים, בהם פוגשים זוגות ומשפחות אחרות, יכולה להוות גורם נוסף התורם להחלטה על גירושין. כאשר זוגות במשבר רואים משפחות אחרות נראות מאושרות ומגובשות, הדבר עלול להדגיש ביתר שאת את מה שחסר בנישואין שלהם.
הפער בין התמונה הנחזית כלפי חוץ לבין המציאות הכואבת בתוך הבית יכול להיות מתסכל ומעורר קנאה או עצב. ההשוואה הזו יכולה לחזק את ההבנה שהנישואין אינם ממלאים את תפקידם, ושהתמונה המשפחתית האידיאלית הנחזית בחגים אינה המציאות הפנימית של הקשר.
ההכרה בכך שקשרים זוגיים אחרים נראים יציבים ומספקים יכולה להעצים את תחושת הבדידות בתוך הנישואין ולהוביל למחשבות על האפשרות למצוא קשר מספק יותר לאחר פרידה. השוואה זו, למרות שהיא לעיתים שטחית, יכולה לתרום לתהליך קבלת ההחלטה על גירושין.
מסורות שנשברות: החגים טומנים בחובם לרוב מסורות משפחתיות ארוכות שנים – אופן ספציפי של חגיגת החג, מאכלים מסורתיים, טקסים ייחודיים. עבור זוגות במשבר, עצם הקושי או חוסר היכולת לקיים את המסורות הללו כפי שהיו נהוגות בעבר, יכול להיות כואב ולסמל את ההתפרקות של התא המשפחתי.
ויכוחים על מי יקיים איזו מסורת לאחר פרידה, או ההבנה שחלק מהמסורות פשוט לא יוכלו להתקיים יותר באותה צורה, יכולים להדגיש את האובדן הכרוך בגירושין. הקושי סביב שמירת המסורות החגיגיות יכול להפוך למקור נוסף למתח בין בני הזוג, ולהוות תזכורת כואבת למצב הקשר.
ההבנה שמסורות יקרות ערך, שנבנו לאורך שנים, אינן יכולות להתקיים יותר כפי שהיו, יכולה לחזק את ההכרה בכך שהקשר הגיע לסופו. הקושי סביב המסורות הופך לסמל מוחשי יותר של הפרידה ושל השינוי הבלתי הפיך במבנה המשפחה.
גל תביעות גירושין לאחר החגים
תופעה ידועה ומתועדת בעולם המשפט בעולם, וגם בישראל, היא הגידול המשמעותי במספר הפניות לעורכי דין גירושין ובהגשת תביעות גירושין מיד לאחר תקופות חגים משמעותיות. עלייה זו אינה מקרית ומעידה על כך שתקופת החג עצמה שימשה כזרז או כ”קש ששובר את גב הגמל” עבור זוגות רבים.
החגים, על כל לחציהם, ציפיותיהם והמפגשים המשפחתיים הכרוכים בהם, מביאים את המצוקה הזוגית לשיאה. עבור זוגות רבים, החוויה הלא נעימה, המתישה והמכאיבה של החג יחד, או הניסיון לשמור על מראית עין, מאשררת סופית את ההחלטה שהתקבלה (אולי כבר קודם לכן) לפרק את הנישואין.
הדחייה בהגשת התביעה עצמה עד לאחר החג נובעת לרוב מהרצון לעבור את התקופה המשפחתית בשקט יחסי, ולהימנע מהעימות וההתמודדות המשפטית במהלך החג עצמו. אולם, ברגע שהחג מסתיים, ההחלטה מתורגמת לפעולה משפטית, ומוגשות תביעות רבות, מה שיוצר עומס ניכר במערכת המשפט מיד לאחר מועדי החגים.
החגים, על אף היותם תקופה המוקדשת לאידיאל המשפחה והיחד, יכולים להוות גורם משמעותי התורם להחלטות גירושין. הם אינם יוצרים את הבעיות עצמן, אך הם חושפים, מעצימים ומאיצים תהליכים קיימים. הלחץ המוגבר, ההתנגשות בין ציפיות למציאות, הצורך בבילוי זמן ממושך יחד, מפגשים עם משפחה מורחבת, קשיים כלכליים, והתמקדות בילדים – כל אלה יכולים להפוך את תקופת החג לנקודת מפנה כואבת, המבהירה לבני הזוג שהקשר הגיע לסופו ושהגירושין הם הדרך היחידה להתקדם.