הסדרי שהות של ילדים להורים גרושים בחגים

הליך הגירושין בין בני זוג, ובמיוחד כאשר מעורבים בו ילדים קטינים, טומן בחובו התמודדויות מורכבות מבחינה רגשית, חברתית ומשפטית כאחד. בעוד שהתפרקות התא המשפחתי מציבה אתגרים רבים בפני ההורים, הרי שהשפעתה העמוקה ביותר ניכרת, פעמים רבות, דווקא על ילדיהם המשותפים. אחת הסוגיות המהותיות והמכריעות ביותר בעת פירוד בין הורים נוגעת להסדרי השהות של הילדים – סוגיה שבאה לידי ביטוי יומיומי אך מתחדדת בצורה ניכרת בתקופות החגים, המועדים וחופשות בתי הספר.

בעוד שבשגרה נקבעים זמני שהות קבועים מראש, המאפשרים חלוקה מתמשכת וברורה של הזמן בין ההורים, הרי שבחגים המצב שונה בתכלית. חגי ישראל – פסח, סוכות, ראש השנה, יום הכיפורים, חנוכה, פורים, וכן חופשות הקיץ והחגים האזרחיים – נושאים עמם משמעויות תרבותיות, דתיות ורגשיות עבור הילדים והוריהם כאחד. מכאן, שתקופות אלה מקבלות מעמד ייחודי בפסיקה, והן מחייבות התייחסות מיוחדת ונפרדת, שאינה נגזרת מהסדרי השהות השגרתיים.

בחינה מדוקדקת של פסיקות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בשנים האחרונות מלמדת כי גוברת המגמה להכיר בתקופות החגים כזמנים משפטיים נפרדים, אשר הסדריהם גוברים – ולעיתים אף סותרים – את זמני השהות הקבועים והרגילים. מגמה זו נשענת על עקרונות טובת הילד, יציבותו הרגשית, שוויון בין ההורים, ומניעת חיכוכים מיותרים אשר עלולים להעיב על חווייתו של הילד דווקא ברגעים של חגיגיות משפחתית.

חשיבות הסדרה ברורה של זמני השהות בחגים

אחת הטעויות הנפוצות שנעשות על ידי זוגות בעת פירוד או גירושין, היא ההתמקדות הבלעדית בהסדרת זמני השהות בימות החול ובסופי השבוע, תוך התעלמות מהסדרה מסודרת של הסדרי השהות בתקופות החגים והמועדים. מחדל זה, אשר נובע לעיתים מתוך כוונה להותיר גמישות או מתוך קושי לצפות פני עתיד, עלול להפוך למוקד סכסוך מתמשך ולהצית מחלוקות רגשיות ומשפטיות דווקא בתקופות שהיו אמורות להיות מלאות בשמחה ומשפחתיות.

כאשר לא קיימת הסדרה קונקרטית באשר לאופן חלוקת זמני החגים, כל חג הופך לקרקע פוריה להתנגחויות. במקרים רבים, כל אחד מן ההורים סבור כי זכותו היא לארח את ילדיו באותו חג מסוים, דבר שמוליד תחושות של תסכול, קיפוח ומאבק – לא רק בין ההורים עצמם אלא גם בליבם של הילדים, אשר נקלעים לקונפליקט נאמנויות קשה. היעדר בהירות עלול אף לגרור החלטות חד צדדיות מצד אחד ההורים, אשר יחליט לקחת את הילדים אליו בניגוד להסכמה או ללא תיאום מוקדם – מה שעלול להוביל להתערבות שיפוטית.

מכאן נובעת החשיבות הרבה של קביעת מנגנון מוסכם וברור להסדרי השהות בחגים, במסגרת הסכם הגירושין או החלטה שיפוטית. הסדרה זו צריכה להיות מנוסחת בלשון משפטית מדויקת, תוך ציון שמות החגים, מועדם המדויק לפי לוח השנה העברי והלועזי, מועדי תחילה וסיום, מיקומי ההעברה והחזרה, ושיטת החלוקה (שנה-שנה, חצאים, או רוטציה לפי זוגי ואי-זוגי). הסדרה שכזו אינה רק פעולה טכנית – אלא כלי מהותי לשמירה על שקט נפשי, איזון רגשי ושמירה על זכויות ההורים והילדים כאחד.

עליונות זמני החגים על זמני השהות הרגילים

על פי גישה משפטית שהשתרשה בפסיקות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, נקבע כי זמני השהות שנקבעו לחגים אינם כפופים להסדרי השהות השבועיים, אלא גוברים עליהם. משמעותה של הלכה זו היא, כי כאשר מתרחש חג בלוח השנה, יש לפעול על פי ההסדר הייעודי שנקבע לאותו חג – גם אם הוא סותר את ימי השהות הרגילים של אחד ההורים באותה תקופה. גישה זו אוששה במספר פסקי דין שניתנו בשנתיים האחרונות, תוך הסתמכות על עקרון טובת הילד ואיזון בין זכויות ההורים.

כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה מחוז מרכז בפברואר 2024, נקבע במפורש כי “כאשר קיימים הסדרים ברורים לחגים, אין לסטות מהם לטובת זמני השהות השוטפים, גם אם הדבר גורם לאי נוחות זמנית להורה שאינו מקבל את הילדים אליו באותו שבוע”. השופט הדגיש כי קביעה זו חשובה למניעת בלבול אצל הילדים, שמבקשים ודאות, רציפות ותחושת צדק בחלוקה בין הוריהם.

במקרה נוסף שנדון בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב ביולי 2023, ביקשה אם כי הילדים יישארו עמה גם במהלך ראש השנה, בטענה כי בשבוע החג הם שוהים עמה לפי ההסדר הקבוע. בית הדין דחה את הבקשה בקביעה נחרצת: “ראש השנה הוסדר בהסכם בין הצדדים כהסדר עצמאי, וחלוקתו נעשית בשיטת רוטציה שנתית. טענות המבוססות על ‘שבוע רגיל’ אינן יכולות לגבור על לשון ההסכם”. קביעה זו מחדדת את המסר: הסדרי החגים הם אוטונומיים ונפרדים מהסדרי השהות השגרתיים.

העיקרון הזה משרת תכליות משפטיות רבות: הוא מונע פירושים סובייקטיביים להסכמים, מבטיח שוויון בין ההורים על פני זמן, ומעניק לילדים מסגרת יציבה וברורה לחגיגות החג. לפיכך, כל הסכם הורות או פסיקה שיפוטית חייבת לכלול הבחנה ברורה בין ההסדרים הרגילים לבין אלו החלים בחגים ובמועדים.

עקרונות מנחים בקביעת הסדרי שהות לחגים

על מנת להבטיח חלוקה צודקת, יציבה וברורה של זמני החגים בין ההורים, התגבשו בשדה המשפטי שורה של עקרונות מנחים, המנחים מגשרים, עורכי דין ושופטים בקביעת ההסדרים הרלוונטיים. עקרונות אלה נולדו מתוך ניסיון מצטבר של מערכת המשפט, ומתוך ההבנה כי הסכמה כללית אינה מספיקה – יש לה נפקות משפטית רק כאשר היא מעוגנת במונחים מדויקים ותחומים בזמן.

העיקרון הראשון והבסיסי הוא חלוקה סימטרית והוגנת של החגים לאורך השנה – כאשר כל אחד מן ההורים מקבל את הילדים לחציו של כל חג ארוך (כדוגמת פסח או סוכות), או לסירוגין בשנים עוקבות באשר לחגים קצרים יותר. חלוקה זו יכולה להיעשות על פי מנגנון זוגי ואי-זוגי, כאשר שנה אחת הילדים שוהים עם ההורה האחד בראש השנה, כיפור וחנוכה, ובשנה שלאחריה – עם ההורה השני.

העיקרון השני הוא יצירת ודאות ויציבות עבור הילדים, באמצעות קביעת זמני איסוף, מיקום החזרת הילדים, מנגנון גיבוי במקרה של מחלוקות, והתייחסות לאירועים ייחודיים (כגון ימי הולדת של הילדים, מסיבות בית ספר או נופשים משפחתיים). ככל שההסדרים יהיו קונקרטיים ומפורטים יותר, כך יפחת הצורך בהתערבות שיפוטית עתידית.

העיקרון השלישי נוגע לשיקולי דת, מסורת ורצון הילדים – לעיתים ישנה הצדקה לחלוקה שונה כאשר אחד ההורים מקיים אורח חיים דתי או מסורתי, והילדים חווים עימו את משמעות החג בצורה עמוקה יותר. עם זאת, גם במקרים אלה יש להבטיח כי ההורה השני אינו נדחק הצידה, אלא מקבל פיצוי הולם באירועים אחרים לאורך השנה, וזאת תוך ראייה כוללת של טובת הילד.

הפרת הסדרי שהות בחגים – התמודדות משפטית וסנקציות אפשריות

הפרת הסדרי השהות בתקופת החגים מהווה עבירה על הסכם גירושין או החלטה שיפוטית, ובמקרים רבים עלולה לגרור אחריה השלכות משמעותיות הן משפטית והן משפחתית. כאשר הורה בוחר לסטות מההסדרים שנקבעו – אם במזיד ואם בטעות – נפגעת לא רק זכותו של ההורה השני, אלא נפגעת גם טובת הילד, שמוצא עצמו בלב סערת רגשות בין הוריו, ללא ודאות באשר למיקומו ולזהות הדמות המטפלת בו באותו מועד.

בתי המשפט לענייני משפחה, כמו גם בתי הדין הרבניים, רואים בחומרה הפרות של זמני שהות מוסדרים, ובייחוד כאשר מדובר בהפרות חוזרות ונשנות בתקופת החגים, אשר יש בהן כדי לגרום לפגיעה של ממש בהתארגנות הלוגיסטית והרגשית של ההורה הנפגע. בנסיבות כאלה, יש להורה שכנגד זכות לפנות לערכאה השיפוטית המתאימה – בין אם מדובר בבית משפט לענייני משפחה ובין אם בבית הדין הרבני, בהתאם לסמכות שנקבעה, ולדרוש מענה אפקטיבי.

המענה עשוי לכלול קשת רחבה של סעדים: הטלת קנסות, קביעת פיצוי כספי בגין נזק מוכח, קיזוז זמני שהות עתידיים, ואף תיקון ההסדר כך שיחזק את זכויות ההורה המקפיד. כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ביוני 2023, קבעה השופטת כי האם תשלם קנס מוסכם בסך של 2,500 ש”ח לאב, בגין כך שמנעה מהילדים לצאת עמו לחופשת חג מתוכננת, תוך שהיא מציינת כי “הפרת ההסדרים בחג, בוודאי כשנעשתה על רקע רגשי ולא משפטי, היא פגיעה ישירה בזכויות האב והילדים גם יחד”.

סעדים ותרופות בגין הפרת הסדרי חגים

כאשר מתרחשת הפרה של הסדרי השהות במהלך החגים, מערכת המשפט נדרשת לאזן בין עקרונות של אכיפה, הרתעה והגנה על טובת הילד. ההורה המקפיד, אשר ניזוק מהפרת ההסדר, רשאי לפנות בבקשה לאכיפת הזכויות שנקבעו לו בהסכם הגירושין או בפסק הדין, ולעיתים אף להגיש תביעה נפרדת בגין נזק כספי או עוגמת נפש שנגרמו עקב ההפרה.

התרופה הראשונית שמופעלת לעיתים קרובות היא קנס כספי מוסכם או משפטי, אשר בית המשפט רשאי להטיל על ההורה המפר, בהתאם להיקף ההפרה ולנסיבותיה. קנס זה עשוי להיות קבוע מראש בהסכם ההורות, או להינתן לפי שיקול דעת שיפוטי. קנס נועד להרתיע מהפרות נוספות, אך גם להעביר מסר ברור לפיו הסדרים שיפוטיים אינם בגדר המלצה – אלא חובה משפטית מחייבת.

בנוסף, ההורה שנפגע מההפרה רשאי לעתור לפיצוי כספי בגין נזקים ממוניים. למשל, במקרים בהם הורה תכנן חופשה או פעילות חגיגית עם ילדיו, רכש כרטיסים, ביצע הזמנות או התחייבויות כספיות – וההורה השני מנע ממנו את מימוש הסדרי השהות, ניתן לתבוע את שווי ההוצאה ואף עוגמת נפש נלווית. בתי המשפט, במקרים אלה, מגלים הבנה לצורך בפיצוי ומכירים בכך שההפרה אינה רק עניין עקרוני אלא גם נזק כלכלי ממשי.

סעד נוסף שניתן הוא שינוי זמני שהות עתידיים או קיזוזים מתמשכים – כלומר, העברת שהות עתידית מההורה המפר להורה שנפגע, כהשלמה לפגיעה. אפשרות זו נשקלת כאשר יש דפוס הפרה מתמשך, או כאשר הילדים עצמם הביעו מצוקה עקב חוסר האחידות בהסדרים. כך, נוצרת מנגנון מאזן שמאפשר לשקם את האמון בין הצדדים ולשמר את טובת הילד כמטרה מרכזית.

המלצות מעשיות להורים – עיגון יציב של הסדרי חג

מן הראוי כי הורים הנמצאים בתהליך גירושין או לאחריו יכירו במשמעות הייחודית של הסדרי השהות בחגים, וישקיעו מחשבה, תכנון ומשאבים רגשיים על מנת להבטיח חלוקה הוגנת ויציבה של זמנים אלו. המלצה זו אינה נובעת רק משיקולים משפטיים טהורים, אלא בראש ובראשונה ממחויבות ערכית כלפי רווחת ילדיהם. ככל שהסדרי החגים יהיו ברורים, מדויקים ויציבים – כך יקטן הסיכוי להתנגשות בעתיד, והילדים ייהנו מתהליך מעבר חלק, נטול קונפליקט, גם אם בביתם אין עוד שני הורים יחד.

ראשית, מומלץ לעגן את הסדרי החגים בצורה מפורשת במסגרת ההסכם, ולא להסתפק באמירה כללית כגון “ההורים יתחלקו בחגים”. כל חג – פסח, סוכות, חנוכה, ראש השנה, פורים – צריך להיות מוזכר בשמו, עם חלוקה ספציפית בין השנים, שיטת החלוקה, זמן ההתחלה והסיום, מועדי ומיקומי האיסוף וההחזרה. ניסוח מפורט שכזה מקטין את שדה הפרשנות ומפחית סיכויי סכסוך.

שנית, רצוי לשלב בהסכם מנגנון תחלופה קבוע מראש – למשל: בשנה זוגית הילדים שוהים עם האם בראש השנה, ואילו בשנה אי-זוגית עם האב. מנגנון כזה אינו רק צודק אלא גם מספק יציבות ותחושת צדק לשני ההורים. בה בעת, ראוי לכלול סעיף של “חריגות בהסכמה”, שיאפשר גמישות בהינתן שינוי נסיבות או הסכמה הדדית בכתב.

שלישית, חשוב להורה המקפיד על זכויותיו לזכור כי הגשת בקשה לאכיפה אינה מהווה פעולה תוקפנית, אלא מימוש זכות לגיטימית ומתבקשת, כל עוד היא נעשית בתום לב ותוך שמירה על טובת הילד. יש להימנע ממניפולציות רגשיות על גב הילדים, ולחתור תמיד לפתרונות מעשיים ושקולים, שמטיבים עם כולם.

הסדרי שהות בתקופת החגים אינם רק עניין לוגיסטי או טכני – אלא סוגיה משפטית, רגשית וחברתית בעלת חשיבות עצומה. בעוד שימי השגרה מאפשרים דינמיקה קבועה וצפויה של שהות בין ההורים, הרי שהחגים, מעצם מהותם, יוצרים צורך בהסדרה נפרדת, מדויקת ויציבה. בתי המשפט בישראל הדגישו שוב ושוב את עליונות הסדרי החגים על פני הסדרי שהות רגילים, תוך שהם פועלים לאכיפת הסדרים אלה במקרה של הפרה, ופועלים לקידום טובת הילד כאבן יסוד בהכרעה.

לכן, על כל הורה, מגשר, עורך דין או שופט – לייחס להסדרי החגים את המשקל הראוי, ולעצב אותם בלשון בהירה, צפויה ואכיפה. הסכמות ברורות, מנגנוני פיצוי בעת הפרה, מניעת התנצחויות עתידיות, שמירה על איזון והוגנות – כל אלה מבטיחים כי הילדים, גם בתוך מציאות חדשה ומורכבת של פירוד הוריהם, יוכלו להמשיך לחוות את חגיהם מתוך שמחה, שלווה וביטחון רגשי.