במהלך השנים האחרונות, נושא חלוקת זמני שהות בין הורים מתגרשים הפך לאחד הנושאים החשובים ביותר במערכת המשפט הישראלית. בעוד שבעבר הייתה נהוגה תפיסת המשמורת המסורתית, שבה אחד ההורים היה מקבל משמורת עיקרית על הילדים וההורה השני היה רואה את הילדים רק לעיתים, כיום קיימת תפיסה רחבה יותר המתמקדת בשיתוף הורי מלא במטרה להבטיח את טובת הילד. בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה מיישמים גישות שונות לעיתים בנוגע לחלוקת זמני השהות, וזאת בשל הבדלי התפיסות המשפטיות וההלכתיות.
ההיסטוריה – משמורת לעומת זמני שהות
בעבר, כאשר זוג הורים התגרש, סוגיית המשמורת על הילדים הייתה כמעט באופן אוטומטי נופלת על ההורה שנחשב כמטפל העיקרי – לרוב האם. ההורה השני (לרוב האב) היה מקבל הסדרי ראייה מוגבלים, שהתבטאו במפגשים קצרי זמן בדרך כלל בסופי שבוע ולעיתים רחוקות במהלך השבוע. תפיסה זו התבססה על עקרונות כמו “חזקת הגיל הרך”, לפיה ילדים עד גיל 6 צריכים להימצא במשמורת האם הבלעדית.
עם התפתחות המודעות לחשיבות הקשר עם שני ההורים והתמקדות רבה יותר בטובת הילד, התפתחה ההבנה שיש לאפשר לילד לשמור על קשר קרוב ורציף עם שני הוריו, ללא תלות במגדר או במעמד המשפטי שלהם. כך נולד מושג זמני השהות (מה שנקרא בעבר “משמורת משותפת”), אשר מאפשר חלוקה שווה או קרובה לכך של זמני השהות בין שני ההורים, בהתאם ליכולותיהם.
הגדרת המושג “זמני שהות”
זמני שהות, או הסדרי שהות, מתייחסים לאופן בו מחולק הזמן שבו הילדים מבלים עם כל אחד מההורים לאחר הפרידה או הגירושים. המונח “זמני שהות” מרכז את האחריות והזכות לטיפול בילד, ואינו נקרא יותר “משמורת” כדי להדגיש את חשיבות שיתוף שני ההורים בטיפול היום-יומי בילד גם לאחר הגירושים.
חלוקת זמני שהות – בית משפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני
בית משפט לענייני משפחה
על פניו בבתי המשפט לענייני משפחה קיימת גישה מתקדמת יותר בנוגע לחלוקת זמני השהות בין ההורים, כשהמטרה העיקרית היא לאפשר לילדים לשמור על קשר שווה וקרוב ככל הניתן עם שני הוריהם. בית המשפט מתיימר לבחון את טובת הילד (למרות שזה לא המקרה בפסיקות רבות לצערינו) ומנסה לשמור על איזון בין שני ההורים מבחינת זמני השהות.
במקרים בהם מתאפשר, זמני השהות מתחלקים שווה בשווה בין ההורים, כאשר כל אחד מהם מבלה עם הילד חלק שווה של הזמן (לעיתים 50%-50%). ישנם מקרים בהם אחד ההורים מקבל זמני שהות גדולים יותר, אך גם אז הגישה היא לשמור על רצף קשר עם ההורה השני, בהתאם לנסיבות.
בית הדין הרבני
בבתי הדין הרבניים, לעומת זאת, הגישה מעט שונה ויכולה להיות מסורתית יותר. בתי הדין הרבניים אינם כבולים לעקרונות המשפט האזרחי, והם מבססים את ההחלטות שלהם גם על עקרונות הלכתיים. הדבר יכול להוביל לכך שזמני השהות ייפלו על אחד ההורים בצורה משמעותית יותר מאשר על האחר, במיוחד במקרים בהם ישנו חוסר הסכמה בין ההורים. יחד עם זאת, גם בתי הדין הרבניים מתחילים להכיר בצורך לשמור על קשר קרוב עם שני ההורים, ומאפשרים זמני שהות גמישים בהתאם לנסיבות.
חלוקת זמני שהות מתוך 14 ימים
חלוקת זמני שהו היא במונחים של ימים קבועים מתוך סך של שבועיים, כלומר 14 ימים, על מנת שתוכל להווצר חלוקה שווה והוגנת וכן וודאות בחלוקת זמני השהות. הרי שבוע, שבעה ימים, לא מתחלקים שווה בשווה ל-2. לכן נקבע כי חלוקת זמני שהות תחושב לפי חלוקה של מספר ימים מתוך שבועיים אצל כל הורה לפי מתכונת קבועה שחוזרת על עצמה כל שבועיים.
למה לא לחשב את זמני השהות לפי שבוע אחד? הסיבה היא גמישות רבה יותר והאיזון שנוצר על פני שבועיים. חלוקת הזמן על בסיס של שבועיים יוצרת אפשרות לחלק בצורה שווה יותר, כולל סוף השבוע, שבו יש להורים אפשרות לשהות עם הילד באופן מלא יותר ולאחר שבוע לימודים אינטנסיבי. אם היינו מחלקים רק לפי שבוע אחד, הדבר היה עלול להוביל ליותר חוסר שוויון בפריסה של סופי שבוע וזמני חופשה שונים.
הגישה הרווחת כיום היא לחלק את זמני השהות עם הילדים בצורה שיוויונית בין ההורים או קרובה לשיוויונית. רוב ההורים מסכימים על חלוקה של 7-7 שהיא חלוקה של שבעה ימים קבועים מתוך 14 ימים בהם הילדים שוהים עם כל הורה, או חלוקה של 6-8 שגם היא נחשבת כשיוויונית על ידי בית המשפט לענייני משפחה וכן על ידי בית הדין הרבני.
אפשרויות לחלוקת זמני שהות
כפי שהוסבר, חלוקת זמני השהות מתבצעת במטרה לשמור על איזון ושיתוף פעולה בין ההורים לאחר הגירושים, תוך דגש על טובת הילד. בחלוקת זמני שהות ישנם מודלים שונים של חלוקה שאפשר לאמץ בהתאם לנסיבות המשפחתיות, צרכי הילד והיכולת של ההורים לשתף פעולה. נוסף לכך, ישנם מצבים המצריכים חלוקה גמישה יותר, כמו חלוקה בתקופת חגים וחופשות.
טבלת חלוקת זמני שהות
סוג חלוקה | ימים להורה א’ | ימים להורה ב’ | הסבר |
---|---|---|---|
7-7 | 7 ימים | 7 ימים | הילדים עוברים כל יום בין ההורים. כל הורה אחראי ליום אחד. |
6-8 | 6 ימים | 8 ימים | חלוקה כמעט שווה עם מעט יותר ימים להורה ב’. |
5-9 | 5 ימים | 9 ימים | הורה ב’ מקבל יותר ימים, מתאים להורה עם יותר גמישות. |
חלוקת חגים רוטציונית | חגים משתנים כל שנה | חגים משתנים כל שנה | כל הורה מקבל חגים שונים כל שנה, לפי רוטציה. |
חלוקת חגים קבועה | חגים קבועים | חגים קבועים | הורה א’ מקבל את אותם חגים בכל שנה, והורה ב’ את החגים האחרים. |
חלוקה 7-7 (שווה)
חלוקת זמני שהות 7-7 היא חלוקה שווה לגמרי בין ההורים, בה כל הורה מבלה עם הילד שבעה ימים שלמים, בימים קבועים, וכל סוף-שבוע שני. חלוקה זו יוצרת שוויון מלא מבחינת זמן שהות הילד עם כל אחד מההורים, כשהילד נמצא כל פעם בבית אחר. חשוב לציין שכל חלוקה זמני שהות שוויונית דורשת שיתוף פעולה תקין בין ההורים, שכן יש צורך להיות בקשר קבוע בנוגע לענייני הילד.
יתרונות
שוויון מלא בין ההורים.
בקביעת סכום המזונות מתחשבים בזמני השהות השיוויוניים.
הילד מבלה זמן רב עם כל אחד מההורים, מה שמחזק את הקשר עמו.
נותן לשני ההורים זמן לניהול חיים אישיים במקביל לזמן עם הילד.
חסרונות
על הילד להסתגל למגורים בשני בתים.
עשוי להיות קשה אם ההורים גרים רחוק אחד מהשני.
דוגמה:
בפסק דין שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, נקבע שחלוקת זמני שהות 7-7 היא האופטימלית במקרה בו שני ההורים מתגוררים באותו יישוב והילד מתמודד היטב עם המעבר השבועי. במקרה זה, שני ההורים נושאים בנטל ההוצאות הישירות על הילד ולכן תשלום המזונות הופחת בהתאם.
חלוקה 6-8
חלוקה 6-8, גם היא חלוקה דו-שבועית, אך כאן אחד ההורים מקבל מעט יותר זמן (שמונה ימים), והשני מקבל שישה ימים. חלוקה זו רלוונטית כאשר ישנו הורה אחד שמסוגל לשאת בנטל גדול יותר של זמני השהות, למשל בשל קרבה גאוגרפית או גמישות בעבודה.
יתרונות
גמישות לטובת הורה אחד שמסוגל לקחת על עצמו יותר זמן.
עדיין מספקת איזון משמעותי בין ההורים, אם כי לא שווה לחלוטין.
חסרונות
עלול להיווצר פער משמעותי בנוכחות ההורית אם החלוקה אינה מאוזנת.
עלול להוביל לתחושת אי שוויון מצד אחד ההורים.
חלוקה 4-10 או 3-11
זוהי חלוקה בה ישנו הבדל משמעותי יותר בזמני השהות, כאשר הורה אחד מקבל את הילד למספר ימים בודדים בשבועיים, והשני מקבל את רוב הימים. חלוקה זו מתאימה למקרים בהם אחד ההורים עסוק מאוד (למשל עקב עבודה, מגורים מרוחקים, או מצב אישי אחר) ואינו יכול לקחת על עצמו את האחריות היומיומית על הילד, אך עדיין מעוניין להיות חלק מחייו.
יתרונות
מתאימה להורים שאינם יכולים לשאת בנטל היומיומי של זמני השהות.
מאפשרת לילד קשר רציף גם עם ההורה השני.
חסרונות
עלול להוביל לקשר חלש יותר בין ההורה שמקבל פחות זמן לילד.
הורה שמקבל את רוב זמני השהות נושא בנטל גדול יותר מבחינה כלכלית ומעשית.
זמני שהות בחגים וחופשות
בנוסף לחלוקת זמני השהות במהלך השבועות הרגילים, יש לקחת בחשבון את חלוקת זמני השהות בחגים ובחופשות בית הספר. חלוקת זמני שהות בחגים נחשבת לאחת הסוגיות המרכזיות בהסדרי השהות, שכן חגים הם מועדים בהם המשפחות נוהגות לבלות יחד.
חלוקה רוטציונית בחגים
בדרך כלל מקובל לחלק את החגים בין ההורים כך שבכל שנה אחד ההורים מקבל את הילדים לחג מסוים, ובשנה שלאחר מכן הורה אחר מקבל את הילדים לאותו חג. לדוגמה, אם בשנה מסוימת ההורה א’ מקבל את הילדים לראש השנה, בשנה הבאה ההורה ב’ יקבל אותם, וכך הלאה. הדבר מאפשר לכל הורה לבלות עם הילדים בחגים בצורה שוויונית לאורך השנים.
חלוקה קבועה
ישנם הורים שמעדיפים חלוקה קבועה של זמני השהות בחגים. במקרה זה, כל אחד מההורים מקבל את הילדים בחגים מסוימים מדי שנה. לדוגמה, ההורה א’ יקבל את הילדים תמיד לראש השנה, ואילו ההורה ב’ יקבל אותם תמיד בפסח.
חלוקת זמני שהות במהלך חופשות קיץ
בחופשות קיץ נהוג לקבוע חלוקת זמן גמישה יותר, שכן הילדים נמצאים מחוץ למסגרת הלימודים לתקופה ממושכת. חלק מההורים מחלקים את הזמן באופן שווה, ואחרים בוחרים לתת להורה אחד יותר זמן (למשל שבועיים רצופים) בהתאם לתוכניות אישיות או מגבלות בעבודה.
דוגמה לחופשות קיץ:
בפסק דין שבו שני ההורים עבדו במשרות שדורשות נוכחות רבה, נקבע כי הילדים יבלו את מחצית חופשת הקיץ עם הורה אחד ואת המחצית השנייה עם ההורה השני. בנוסף, נקבע כי שני ההורים יחלקו את הזמן בחגים בהתאם להסדר רוטציה שנקבע בהסכם.
המעברים בין ההורים במסגרת הלימודים
אחד המאפיינים החשובים בחלוקת זמני שהות במקרים של 7-7 או 6-8 הוא שמרבית המעברים מתבצעים דרך המסגרות החינוכיות. זה מקל על כל הצדדים בכך שהוא מפחית את הצורך במפגש ישיר בין ההורים, שלעיתים עלול לעורר מתחים רגשיים לאחר הפרידה.
הסידור הוא לרוב כזה:
ההורה שיש לו את הילדים אוסף אותם מהמסגרת החינוכית (למשל בית ספר או גן ילדים) בשעות אחר הצהריים ומחזיר אותם לשם בבוקר למחרת.
ביום שבו מתבצע מעבר בין ההורים, ההורה השני אוסף את הילד מהמסגרת החינוכית בתום היום.
מעבר כזה מאפשר לילד להיות במסגרת קבועה לאורך השבוע, כאשר המעברים בין הבתים נעשים בצורה טבעית דרך המסגרת החינוכית, דבר שמייצר שגרה ברורה ומובנת עבורו.
חלוקת זמני שהות בסופי שבוע
בסופי שבוע החלוקה מתבצעת לרוב בצורה קבועה, למשל:
שבת אחת הילד נמצא אצל הורה אחד ובשבת הבאה אצל ההורה השני.
כל הורה זוכה לאסוף את הילד מהמסגרת החינוכית ביום שישי ולהעביר אותו חזרה ביום ראשון בבוקר.
במקרים בהם אחד ההורים אינו פנוי בסופי שבוע, ניתן לבצע סידורים אחרים בהתאם לצרכים והסכמות של שני הצדדים, כל עוד הדבר עומד לטובת הילד.
חלוקה בתקופות חגים וחופשות
חלוקה בתקופות חגים וחופשות דורשת תכנון מוקדם וקביעת כללים ברורים כדי למנוע עימותים ומחלוקות מיותרות. קיימות שתי שיטות עיקריות לחלוקת חגים:
רוטציה שנתית – כל שנה מתבצעת חלוקת חגים בצורה שונה. למשל, אם הילד שהה בראש השנה עם הורה אחד, אז בשנה הבאה הוא יהיה אצל ההורה השני.
חלוקה קבועה – כל הורה מקבל את אותם חגים מדי שנה. לדוגמה, ייתכן שהילד יהיה אצל הורה אחד בחנוכה ואצל השני בפסח.
במקרה של חופשות בית ספר ארוכות, כגון חופשת קיץ, נהוג לחלק את הזמן באופן שווה בין ההורים או לקבוע תורנות לפי משך החופשה. ההורים יכולים להסכים על חלוקה שבועית או לסירוגין, בהתאם לנוחות ולתכנון חופשות משפחתיות.
איך משפיעה חלוקת זמני שהות על תביעות אחרות?
חלוקת זמני השהות בין ההורים יכולה להשפיע ישירות על תביעות אחרות בתיקי גירושים, כגון תביעות מזונות, מגורים, ורכוש:
תשלום מזונות: אחת ההשלכות העיקריות לחלוקת זמני שהות שווה או קרובה לשווה היא השפעה על תשלומי מזונות. כאשר יש חלוקה שווה (50%-50%), ישנם מקרים בהם נבחנת הפחתה בתשלומי המזונות, כיוון שכל הורה נושא באופן שווה בנטל הכלכלי של גידול הילדים.
מגורים: חלוקה קרובה לשווה דורשת לרוב ששני ההורים יגורו במרחק קרוב מהמסגרות החינוכיות כדי לאפשר את המעברים היומיומיים בצורה נוחה ויעילה.
רכוש משותף: חלוקה שווה בזמני השהות עשויה להשפיע גם על הסכמי חלוקת הרכוש, במיוחד בנוגע להוצאות גידול הילדים ותחזוקת בתים נפרדים עבורם.
חלוקת זמני שהות בין הורים מתגרשים הפכה בשנים האחרונות לנושא מרכזי במערכת המשפט, והדגש היום הוא על איזון מירבי שמיטיב עם טובת הילדים. המטרה היא להבטיח שהילדים יזכו לקשר קבוע עם שני ההורים תוך מתן גמישות והתאמה לצרכים של כל משפחה.
המעברים היומיומיים בין ההורים דרך המסגרות החינוכיות, השגרה הקבועה בסופי שבוע, וחלוקה רוטציונית של חגים מסייעים לילדים לשמור על יציבות בחייהם, על אף פירוק התא המשפחתי. המטרה העיקרית היא שהילדים ימשיכו לקבל תמיכה משני ההורים בצורה מאוזנת ושקולה, מה שיכול להקל על תהליך ההתמודדות שלהם עם הפרידה.