עדות שקר במהלך דיון הוכחות בגירושין

בעולם הגירושין המורכב והטעון, שבו נשזרות עובדות, רגשות וטענות משפטיות זה בזה, האמת אינה תמיד נוכחת במלוא עוצמתה. מרבית ההליכים המשפטיים בדיני משפחה מתנהלים תוך הצגת גרסאות סותרות, ולעיתים קרובות המחלוקות נובעות מזוויות ראייה שונות לאותו האירוע. ואולם, בין ראייה סובייקטיבית לבין מסירת עובדות שקריות קיימת תהום עמוקה, שמערכת המשפט שואפת לשרטט בקפידה. שיאה של המלאכה נעשה בשלב ההוכחות, שבו עדים מוזמנים למסור את גרסתם בעל-פה, תחת אזהרה, מול השופט או הדיין. זוהי הנקודה שבה נבחנת לא רק הגרסה אלא גם מהימנותו של האדם שנושא אותה. כאשר עד שקרי מעז לעמוד על הדוכן ולומר דבר שקר מתוך כוונה להטעות, לא מדובר עוד בסטייה קלה מהאמת, אלא בפעולה משפטית אסורה ומסוכנת, שעלולה להשפיע לא רק על הכרעת הדין אלא גם על חייהם של המעורבים, ובעיקר של הילדים. כל שקר שכזה הוא פגיעה ישירה בשלטון החוק ובאמון הציבור במערכת כולה.

בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים כאחד הדגישו שוב ושוב בפסיקתם את חשיבות בירור האמת לאמיתה במסגרת הליכי גירושין, ואת אחריותם להגן על שלמות ההליך המשפטי מפני ניסיונות להטותו באמצעים פסולים. עדות שקר, כזו שנאמרת בכוונת מכוון, תוך מטרה להטעות את בית המשפט, מהווה לא רק עבירה מוסרית חמורה אלא גם עבירה פלילית, שעונשה בחוק עלול להגיע לשבע שנות מאסר. אך גם אם אין מדובר בהליך פלילי, השלכות עדות שקר באות לידי ביטוי בהחלטות בית המשפט באופנים מגוונים: החל מפסילת העדות, דרך פגיעה באמינות בעל הדין שזימן אותה, וכלה בהטלת סנקציות והוצאות כבדות. הדבר נוגע ללב לבו של ההליך השיפוטי: ברגע שהאמת מסולפת, קשה להגיע לפסק דין צודק, והנזק עלול להיות חמור ובלתי הפיך.

בייחוד כאשר מדובר בתיקי גירושין שבהם מעורבים ילדים קטינים, תוצאות עדות כוזבת עלולות להיות הרסניות. אם בית המשפט יאמין לעדות שקרית שמציגה את אחד ההורים כבלתי כשיר, כהורה מתעלל או כמי שמסכן את טובת הילד, ההשלכות עשויות להיות קשות: הגבלת קשר, שלילת משמורת, פגיעה בזכויות ביקור ולעיתים אף ניתוק מוחלט מהילד לתקופה ממושכת. גם ברמה הכלכלית, עדות שקרית בדבר רכוש מוסתר, חובות פיקטיביים או העלמת הכנסות, עלולה להוביל לחלוקה בלתי צודקת של הרכוש או לפסיקת מזונות בלתי מבוססת. פעמים רבות, צד שנפגע כתוצאה מעדות שקרית יידרש למאבק ארוך ויקר כדי לשנות את הפסיקה, אם בכלל הדבר יתאפשר. שופטים רבים הצביעו על כך שעדות אחת שקרית עלולה להטות את כל מהלך המשפט, וכי יש לפעול נגדה בנחרצות, לטובת המערכת כולה.

הפסיקה הישראלית התפתחה בשנים האחרונות בכיוון ברור של החמרה עם עדים שקריים ועם בעלי דין שמנסים להחדיר שקר להליך. בתי המשפט ובתי הדין אינם מסתפקים עוד בפסילה שקטה של העדות, אלא מציינים זאת בפסק הדין בצורה מפורשת ולעיתים אף מפנים את המקרה לרשויות האכיפה. לצד זאת, קיימת הכרה בכך שמדובר בתופעה שעלולה להופיע גם במקרים מורכבים, בהם העדים אינם מבינים את חומרת מעשיהם או נגררים למסירת שקר מתוך לחצים רגשיים או משפחתיים. לכן נדרשת גם אחריות מקצועית מצד עורכי הדין, שמוטלת עליהם חובה ברורה לברור את העדים בקפידה ולוודא שהם אומרים אמת. כל כישלון בבירור זה עלול להתפרש כניסיון להטות את ההליך, ויש לכך משמעות ישירה על אמינות הצד, על ניהול התיק, ולעיתים על עצם הסיכוי להצלחה.

מעמדה הקריטי של עדות אמת בהליכי גירושין

הליך גירושין אינו רק פירוק של מסגרת נישואין, אלא לרוב זירת מאבק על שאלות הרות גורל: מי יזכה במשמורת הילדים, כיצד יחולק הרכוש, והאם ייפסקו מזונות. בניגוד להליכים אזרחיים רגילים, מדובר בהליך בעל אופי אישי, רגשי ועתיר חשדות הדדיים. שלב ההוכחות הוא השלב שבו נבדקות טענות הצדדים במבחן המציאות, באמצעות עדים חיים וחקירות נגדיות. כיוון שראיות רבות הן נסיבתיות או מבוססות על אמירות בלבד, עדות בעל-פה ממלאת תפקיד מרכזי באיתור האמת.

בתי המשפט ובתי הדין הרבניים כאחד נדרשים לבחון את מהימנות העדים בצורה מדוקדקת, תוך הסתמכות על התרשמות בלתי אמצעית. בפסק דין אמיתי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (פורסם בשנת 2020), טענה אישה כי בעלה נהג באלימות כלפיה באופן שיטתי. היא זימנה לעדות את שכנתה, שטענה כי “שמעה צעקות בלתי פוסקות כמעט בכל ערב”. בחקירה הנגדית הוצגו רישומי כניסות ויציאות מהבניין ששללו נוכחות של העדה באותם מועדים. בית המשפט פסל את העדות, ציין כי מדובר בשיבוש מהותי של ההליך, והדגיש כי מדובר ב”פגיעה חמורה באמון הציבור בתהליך השיפוטי”.

מקרים מסוג זה ממחישים עד כמה מנסה לעיתים צד בהליך גירושין לנצל את מורכבות הקונפליקט כדי לייצר מצג שווא. שלב ההוכחות נועד בדיוק למנוע זאת: הוא חושף סתירות, בוחן היתכנות, ובודק מהימנות. כאשר העדות ניתנת ממניע שקרי, נפגע לא רק בעל הדין שכנגד, אלא המוסד השיפוטי עצמו. זו הסיבה לכך שבתי המשפט נוטים להחמיר דווקא כאשר מדובר בעדות שקר שמטרתה לקדם אינטרס אישי בתוך סכסוך משפחתי.

היבטים פליליים של עדות שקר לפי הדין הישראלי

עדות שקר היא עבירה פלילית חמורה לפי סעיף 237 לחוק העונשין, תשל”ז 1977, אשר קובע כי עד שמעיד דבר שקר ביודעין תוך מטרה להטעות את בית המשפט, דינו עד שבע שנות מאסר. אף שבפרקטיקה לא כל עד שקר מועמד לדין, כאשר קיימת ראיה ברורה שהשקר נעשה במודע ובכוונת תחילה, רשויות האכיפה נדרשות לפעול. בתי המשפט רשאים, ולעיתים אף נוהגים, להעביר את הפרוטוקולים ליועץ המשפטי לממשלה לצורך בחינה פלילית, בייחוד כאשר העדות משפיעה על זכויות של קטינים.

בתיק אמיתי שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (2021), האב הביא לעדות את שכנו, שטען כי “ראה את האם עוזבת את ילדיה נעולים לבדם בבית”. עד זה עמד בתוקף על גרסתו, אך לאחר בדיקת איכון הטלפון והתכתבות בוואטסאפ הוכח כי באותו יום כלל לא שהה בסמוך לדירה. יתרה מכך, עלה כי העד הוא חבר קרוב של האב שהודה בסופו של דבר כי “חשב שזה יעזור”. בית המשפט לא הסתפק בפסילת העדות, אלא פנה במכתב רשמי לפרקליטות מחוז חיפה. בפסק הדין נכתב: “מדובר במעשה חמור אשר חורג מגבולות ההתדיינות הלגיטימית ופוגע בליבת ההליך השיפוטי”.

המקרה הנ”ל מבהיר כי בית המשפט רואה בעדות שקר לא רק כשיבוש הליך קונקרטי, אלא גם כאיום מערכתי. עצם הניסיון לרמות את המערכת נחשב לעבירה חברתית ממדרגה ראשונה, שכן הוא עלול להביא להכרעות מוטעות, לפגוע בילדים, ולעוות את הצדק. לכן, גם כאשר לא מוגש כתב אישום בפועל, קיימת השפעה מהותית וארוכת טווח על תוצאת ההליך האזרחי, כאשר בית המשפט קובע במפורש שמדובר בעדות כוזבת ומטה את הכף נגד הצד המזמן.

ההשלכה על תום הלב והמהימנות של הצד המזמן

כאשר צד מביא לעדות עד שקרי, מתעוררת השאלה האם זימן אותו ביודעין. גם אם לא הוכח קשר ישיר בין בעל הדין לבין השקר, בתי המשפט נוהגים לבחון האם היה עליו לדעת, או לכל הפחות להטיל ספק במהימנות העד. ברגע שמתעורר רושם כי צד אחד ניסה להטעות את בית המשפט דרך שליח, האמון בו מתערער. הפסיקה בישראל מתייחסת למקרים כאלה כאל “פגם מוסרי חמור”, ויש לכך השפעה ישירה על ההכרעה בכלל רכיבי התביעה, החל ממשמורת וכלה בזכויות רכושיות.

בתיק שפורסם בשנת 2019 מבית הדין הרבני האזורי בירושלים, טענה אישה כי בעלה סירב לקיים יחסי אישות במשך שנה. היא הביאה לעדות את חברתה הקרובה, שטענה כי “הבעל הסתגר בחדר וישן בנפרד”. בחקירה נגדית עלה שהעדה כלל לא שהתה בביתם, אלא שמעה את הדברים רק מהאישה. הדיינים לא רק פסלו את העדות, אלא ציינו כי עצם זימונה מעיד על ניסיון לבסס טענות שקר לצורך קבלת כתובה שלא כדין. כתוצאה מכך נשללה מהאישה הזכות לכתובה, ודבר העדות השקרית הוזכר גם בערעור שהגישה, שנדחה תוך דחייה מוחלטת של גרסתה.

מסקנה ברורה עולה מכך: גם אם השקר לא נעשה ישירות מפי בעל הדין, די בזימונו של עד לא מהימן כדי להכתים את התיק כולו. המערכת שיפוטית נשענת על עקרון תום הלב, וכשהוא מופר בצורה כה בוטה, היא מגיבה בהתאם. בתי המשפט אף הדגישו כי אין לראות בשקר אקט טקטי, אלא הפרה מהותית של החובה להציג אמת. מי שמביא עד שקר חורץ לא אחת את גורל ההליך כולו.

עמדת בתי הדין הרבניים בנוגע לעדות שקר

בתי הדין הרבניים בישראל נוקטים גישה מחמירה כלפי עדות שקר, במיוחד כאשר היא נמסרת במהלך דיון הוכחות בסכסוך גירושין. בהיותם כפופים הן לדין המדינה והן לעקרונות ההלכה היהודית, מדגישים הדיינים את חומרת שקר בבית הדין לא רק כמעשה פסול משפטית אלא גם כעבירה מוסרית חמורה. לעדות שקר יש משמעות כפולה, היא פוגעת באמון הציבור בבית הדין, אך גם נתפסת כהפרה של ערכי יסוד תורניים, כמו “מדבר שקר תרחק”, ערך שמודגש בהלכות דיינים ובדיני עדות.

בפסק דין אמיתי שניתן בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב בשנת 2020 (פורסם לציבור ללא פרטים מזהים), נדונה טענת גבר כי אשתו בגדה בו עם חבר לעבודה, והוא הביא את אחד הקולגות שלה לעדות. במהלך החקירה הסתבר שהעד כלל לא עבד איתה במועד הרלוונטי, ואף נתפס סותר את עצמו מספר פעמים. הדיינים קבעו כי מדובר בעדות שקרית מובהקת, והתרשמו שהדבר נעשה בעידוד הבעל. לא זו בלבד שעדות זו נפסלה מכל וכל, אלא שבית הדין פסק כי מדובר בניסיון “לבנות עילת גירושין שקרית לשם התחמקות מתשלום כתובה”. בפסק הדין הודגש: “שקר אינו כלי במשפט העברי, אלא נגע מסוכן שיש לגדעו מן השורש”.

בתי הדין אינם מסתפקים רק בפסילת העדות. במקרים חמורים, הם מורים על העברת החומר ליועץ המשפטי לממשלה לצורך שקילת הליכים פליליים, ובמקרים אחרים, משתמשים בשפה קשה מאוד בפסק הדין כדי לחדד את עמדתם הציבורית. מעבר להשלכות המיידיות של העדות השקרית, הדיינים רואים בכך כתם מוסרי, והם לעיתים מביאים בחשבון את מעשה השקר גם בקביעת זכויות רכושיות או בנוגע להסדרי הורות. המגמה ברורה: הגנה נחרצת על אמינות ההליך ועל קדושת האמת המשפטית וההלכתית.

סנקציות אזרחיות ומשפטיות במקרי עדות כוזבת

כאשר מתגלה כי נמסרה עדות כוזבת במהלך דיון הוכחות, רשאים בתי המשפט לפעול במספר מישורים סנקציוניים, גם אם לא מוגש כתב אישום. בראש ובראשונה, העדות נפסלת, ולעיתים אף נמחקת מהפרוטוקול בהחלטה מנומקת. שנית, בעל הדין שהביא את העד חשוף לחיוב בהוצאות לדוגמה, לעיתים בסכומים ניכרים, שמטרתם להרתיע אחרים. שלישית, בהחלטות מסוימות נרשמים ממצאים של מהימנות או חוסר מהימנות אשר עשויים לשמש כנגדם בהליכים עתידיים, לרבות משמורת, הסדרי ראייה, חלוקת רכוש ועוד.

בתיק שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בשנת 2022, טענה אם כי האב נוהג להשתמש באלכוהול סמוך למפגשים עם הילדים, והביאה לעדות את השכנה שטענה ש”ראתה בקבוק וודקה ברכבו”. לאחר שנבדקו רישומי מצלמות מהחנייה, עלה כי הרכב המדובר כלל לא היה בבניין באותו יום. העדה חזרה בה מהעדות באופן חלקי. השופטת קבעה כי מדובר בעדות כוזבת, ופסלה אותה לחלוטין. האישה חויבה בהוצאות משפט של 12,500 ש”ח ונקבע כי בעתיד, אם תועלה טענה נוספת מצידה בעניין כשירותו ההורית של האב, יהא עליה להוכיח אותה בראיות חיצוניות ולא תישען עוד על עדים מטעמה בלבד.

בנוסף, במקרים שבהם עולה חשש שמדובר במהלך שיטתי להטעיית ההליך, נוקטים בתי המשפט בשפה שיפוטית חריפה ואף מציינים את פגיעת האמינות של אותו צד ככזו שמרחיקה אותו ממסגרת ההגינות הדיונית. מדובר במעין “ענישה שיפוטית מוסרית”, שגם אם אינה פלילית, היא פוגעת אנושות בסיכויי הצלחתו של אותו צד. הנזק הוא לא רק בטווח הקצר, אלא גם באמון הכולל שהשופט רוחש לגרסה העקרונית של אותו בעל דין.

ההשפעה הרחבה של עדות שקר בהליכי גירושין

עדות שקר בדיון גירושין אינה רק עוולה פרטית או טקטיקה פסולה של צד מסוים, היא פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט, ובמקרים רבים גם גורמת נזק ישיר לילדים המעורבים. שקרים על אודות אלימות, הזנחה הורית או ניאוף עלולים להוביל להחלטות זמניות שגויות: משמורת שגויה, נתק מהורה מיטיב, או אף הגבלת זמני שהות שלא לצורך. המשמעות היא שפגיעה באמינות העד אינה עניין טכני בלבד, היא יכולה להיות טראומה חיה ומתמשכת עבור הקטין.

בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בשנת 2018, טענה אם כי האב “הטריד מינית את הקטין”. עדותה הייתה נתמכת בעד נוסף, הגננת. אלא שבמהלך ההליך, הסתבר כי הגננת כלל לא שמעה דבר בעצמה, אלא הסתמכה על דברים ששמעה מהאם. כאשר נשאלה הגננת האם דיווחה על כך לרשויות בזמן אמת, הודתה כי לא עשתה כן “כי לא הייתה בטוחה שזה קרה”. בית המשפט קבע: “האמירות נועדו לייצר מצג שווא של סיכון לילד, מבלי שהייתה תשתית לכך”, וקבע כי מדובר בפגיעה מהותית באמינות האם, דבר שהביא להעברת המשמורת לאב, בניגוד לדרישת האם.

מעבר לפגיעה בתיק הספציפי, בתי המשפט נוהגים להזכיר בפסק הדין את חובתם להרתיע מפני תופעה זו. שופטים מציינים במפורש כי שקרים חוזרים ונשנים פוגעים באינטרס ההורי של הצד השקרי לאורך זמן, ולעיתים אף משפיעים על עמדת הרווחה, שירותי הסיוע ומומחים בתחום האבחון. מערכת המשפט אינה סלחנית כאשר עדות שקר נעשית במודע, ועל אחת כמה וכמה כאשר היא גוררת אחריה נזק נפשי לילדים או נזק חברתי בלתי הפיך לצד שכנגד.

מסקנות משפטיות, פרקטיות ואסטרטגיות

המסר המשפטי הברור מהפסיקה הוא שלעדות שקר אין מקום בהליכי גירושין. המערכת השיפוטית, על שלוחותיה השונות, מבהירה כי ניסיון להטעות את בית המשפט פוגע לא רק בצד שכנגד אלא גם באינטרס הציבורי הכללי. בתי המשפט ובתי הדין אינם ששים להפעיל סנקציות פליליות, אך כאשר מדובר בעדות שקר בוטה, במיוחד כזו שנחשפת במהלך חקירה נגדית, הם פועלים במלוא החומרה המותרת להם: החל בפסילת העדות וכלה בחיוב בהוצאות משמעותיות ואף בהעברת החומר לרשויות התביעה.

מבחינה פרקטית, עורכי דין נדרשים לנקוט משנה זהירות בעת בחירת עדים. אין זה מספיק שעד “תומך בגרסה”, עליו להיות בעל יכולת ראייתית ממשית, רצוי עם זיקה ישירה לאירועים הרלוונטיים. על עורך הדין להנחות את העד להיצמד אך ורק למה שראה, שמע או חווה בעצמו, ולהימנע לחלוטין מהשערות או חיזוקים רגשיים גרידא. על אחת כמה וכמה, יש להימנע מהצגת עדים ש”יסייעו לתיק” במחיר של סיכון מהימנותם, שכן כל שקר, גם קטן, עלול למוטט תיקים שלמים.

בעלי דין עצמם נדרשים להבין את ההבדל בין “מאבק משפטי נחוש” לבין ניסיון להטעות. מי שמנסה להשחיר את פני הצד שכנגד באמצעים שקריים, פוגע בעצמו בטווח הארוך. ניסיון להמציא ראיות או להנדס גרסאות עלול להוביל לא רק להפסד דיוני, אלא גם להשלכות פליליות, להפסד רכושי ולפגיעה אנושה במעמד ההורי. בניגוד לתפיסה רווחת, המערכת כן יודעת להבחין בין שקר לאמת, ולעיתים די בעדות שקרית אחת כדי לקבוע את תוצאת כל ההליך.

הדרכה אסטרטגית לעדים, עורכי דין ובתי משפט

עדים הפועלים בתום לב נדרשים להבין את גודל האחריות המונחת על כתפיהם. עדות בבית משפט, ובפרט בהליך גירושין, אינה “סיוע לחבר” אלא פעולה משפטית לכל דבר. כל אדם שעומד על דוכן העדים מחויב לאמת מלאה, ולא רק למה שנראה לו כנכון. לפני העלייה לעדות, יש להיזכר בפרטי האירועים, ולציין בבירור היכן מדובר בידיעה אישית והיכן מדובר בשמועה או השערה. עדים שאינם בטוחים, ראוי שלא יעלו לדוכן כלל.

עורכי הדין נושאים באחריות מקצועית מוסרית ומשפטית לזהות מבעוד מועד עד בעייתי. עליהם לחקור את העדים מראש, לא רק לצורך תיאום לוגיסטי אלא כדי לבחון האם גרסתם מתיישבת עם שאר הראיות, האם קיימים חוסרים בזיכרון, והאם יעמדו בלחץ חקירה נגדית. לא מעט מקרים של עדות שקר נולדו מתוך רשלנות מקצועית של עורכי דין שזימנו עדים לא מוכנים או לא ראויים. אחריותם אינה פוחתת, ולעיתים עלולה לחזור אליהם כחרב פיפיות.

בתי המשפט מצידם נדרשים להמשיך ולהגיב בעקביות ובנחרצות כאשר מתגלה עדות שקר. נוהג מבורך שהולך ומתרחב הוא כתיבת פסקי דין שבהם מצוינת באופן מפורש העדות השקרית, תוך הפניית ההשלכות אל הצד המזמן. שיח פומבי שיפוטי בעניין זה מחזק את ההרתעה, מקבע את הכללים, ומבהיר לבעלי הדין כי אין קיצורי דרך. לצד זאת, יש מקום לבחון האם קיימת הצדקה להגיש כתבי אישום גם במקרים אזרחיים כאשר מדובר בעדות שקר מובהקת שהובילה להכרעה שגויה, מתוך הבנה שעבירה חמורה שכזו מחייבת תגובה פלילית מסודרת, לא רק מוסרית.

אין מקום לשקר במשפט צדק

שקר במשפט הוא איננו רק שקר מול שופט, הוא שקר מול החברה, מול הילדים, מול מוסד הנישואין, ולעיתים גם מול האלוהים, בעיקר כאשר מדובר בבתי הדין הרבניים. אדם הבוחר לשקר כדי להשיג יתרון זמני, גוזר על עצמו לעיתים הפסד מוחלט. משפט אינו שדה קרב בו הכול מותר, אלא מקום בו האמת חייבת לצאת לאור, גם אם היא אינה נוחה. כל ניסיון להנדס את המציאות ייחשף במוקדם או במאוחר, והמחיר עלול להיות כבד.

המלצה חד־משמעית לבעלי דין היא לנהל את ההליך בהגינות, גם כאשר הדבר כרוך בקושי רגשי. עדיף להציג גרסה חלקית אך אמינה, מאשר לנסות להרכיב גרסה שלמה ממארג של עדויות שקר. לא כל טענה חייבת להתקבל, אך כל שקר שייתפס יגרום להכול להתמוטט. לאמת יש כוח, וכשמערכת המשפט מזהה אותה, היא בדרך כלל נענית לה.

כך גם בידי עורכי הדין: נאמנות ללקוח אין משמעה העלמת עין מהתנהלות כוזבת. עורכי הדין הם חלק ממערכת הצדק, ואסור להם להכתים את שליחותו בשם ניצחון טכני. חובתם, לא רק לפי כללי האתיקה אלא לפי צו מצפוני, להגן על ההליך גם מפני לקוחות שמנסים לעקוף את האמת. רק כך ניתן לשמר את המעמד הציבורי של המערכת כולה, ולוודא שכל אדם, גם כשהוא מתגרש, יוכל לצפות להליך צודק, אמיתי ונקי משקרים.