נתונים ומדדים של הליכי גירושין

פירוק התא המשפחתי והליכי גירושין הפכו בעשורים האחרונים לחלק בלתי נפרד מנוף החברה הישראלית. אם בעבר נתפס הליך הגירושין כאירוע חריג המלווה בסטיגמה חברתית שלילית, הרי שכיום מדובר בתופעה רווחת, המהווה צומת דרכים משמעותי בחייהם של אלפי אזרחים ישראלים מדי שנה.

שיעור הגירושין בישראל

עובדתית, כיום ניכרת התייצבות מסוימת בשיעור המתגרשים בישראל, לאחר עשור של עליות מתונות. על פי המדדים העדכניים, קרוב ל-30% (ליתר דיוק בין 28% ל-32%) מכלל מערכות הנישואין בישראל באים אל קיצם על ידי הליך גירושין. המשמעות המעשית היא, שכמעט כל זוג שלישי הפוסע אל מתחת לחופה, ימצא את עצמו ברבות השנים בפתחו של הליך גירושין.

הסיבות לשיעור הגירושין הזה נטועות בשינויים חברתיים עמוקים. עם השנים, יש עלייה בתוחלת החיים, המאריכה את פוטנציאל השנים המשותפות ומייצרת “פרקי חיים” שונים. בנוסף, קיימת עלייה דרמטית ומבורכת בעצמאות הכלכלית של נשים. בתוך כך יש גם ירידה משמעותית בסובלנות כלפי חיי נישואין שאינם מספקים מבחינה רגשית. בניגוד לעבר, זוגות כיום אינם מוכנים להישאר במערכת יחסים כושלת אך ורק למען שלמות המשפחה או מתוך פחד כלכלי. אם לא די בכך, כל הרשתות החרתיות והפתיחות ברשת, מוסיפה נדבך נוסף שמראה לציבור שכביכול אפשר גם אחרת. כן, ישנה גם השפעה לא מעטה המגיעה מפתיחות חברתית בנושא.

התפלגות גיל ומשך הנישואין

בחינת נתוני הגיל שבו מתגרשים, מספקת תובנות עמוקות לגבי השלב בחיים שבו בוחרים בני זוג לפרק את החבילה. כיום, הגיל הממוצע של מתגרשים עומד על 43.5 שנים עבור גברים, ו-40.2 שנים עבור נשים. נתון זה מצביע על כך שמרבית הגירושין מתרחשים בשנות הבגרות המרכזיות של החיים, לרוב לאחר ביסוס קריירה מקצועית ולאחר שילדי בני הזוג עברו את שנות הינקות הראשונות.

משך הנישואין הממוצע עד לגירושין עומד כיום על כ-11 שנים. המושג שהיה מוכר בעבר כ”משבר השנה השביעית” התארך מעט, וכיום אנו רואים את שיא הפרידות סביב שנת העשור לנישואין וקצת לאחר מכן. מדובר בשלב שבו השחיקה השגרתית, עומס גידול הילדים, ומשברי אמצע החיים חוברים יחדיו ומעמידים את המערכת הזוגית במבחן, שכשליש מהנשואים אינם צולחים.

עם זאת, נרשמת גם עלייה מובהקת באחוז ה”גירושין המאוחרים” (גירושין של בני הגיל השלישי, בני 60 ומעלה), המהווים כיום כ-12% מכלל מקרי הגירושין, תופעה הנובעת מרצונם של אנשים מבוגרים לפתוח פרק חדש לאחר שילדיהם עזבו את הקן.

זהות יוזם הגירושין

אחד הנתונים המרתקים והעקביים ביותר לאורך השנים, אשר מקבל משנה תוקף בימינו אנו, נוגע לזהות הצד היוזם את פירוק הנישואין. סטטיסטיקת הגירושין מראה באופן חד משמעי כי נשים יוזמות את הליך הגירושין בשיעור ניכר הרבה יותר מאשר גברים. כ-68% מכלל הליכי הגירושין בישראל נפתחים ביוזמת האשה.

פער זה מוסבר על ידי חוקרים שדנו בתופעה כשילוב של מספר גורמים. ראשית, נשים כיום מבוססות יותר מבחינה מקצועית וכלכלית, מה שמקטין את התלות הפיננסית בבן הזוג ומאפשר להן לקבל החלטות אמיצות הנוגעות לעתידן האישי. שנית, מחקרים פסיכולוגיים מעידים כי נשים נוטות לגלות רגישות גבוהה יותר לאיכות הקשר הרגשי ולזהות סימני אזהרה בשלבים מוקדמים, בעוד גברים נוטים לא פעם להשלים עם שגרה בינונית או להתעלם ממשברים עד שהם מגיעים לנקודת אל-חזור. הידיעה כי כיום קיימת פסיקה מוסדרת ושוויונית הנוגעת לחלוקת רכוש ולתשלומי מזונות ילדים, מעניקה אף היא רשת ביטחון המאפשרת יציאה ממערכת יחסים הרסנית. החשיפה של מפורסמים ברשתות החברתיות גם כן מסייעת בהבנה כי אישה יכולה לפרוש כנפיים בקלות, ואינה צריכה להשאר בזוגיות שאינה מטיבה עמה.

כיצד בוחרים הישראלים להתגרש?

נוף ההתדיינות המשפטית השתנה לבלי הכר. החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (המוכר כחוק גישור חובה), אשר מחייב פגישות מהו”ת ביחידות הסיוע שליד בתי-המשפט טרם הגשת תביעות, נותן את אותותיו באופן ברור. בחירת אפיק הגירושין משליכה ישירות על החוסן הנפשי של הילדים, על העלויות הכספיות, ועל משך הזמן עד לקבלת הגט.

הליך הגישור המשפטי: הדרך המועדפת

בזמן כתיבת מילים אלו, הליך הגישור הפך למלך הבלתי מעורער של יישוב סכסוכי משפחה. כ-45% מכלל הזוגות המתגרשים מסיימים את ההליך באמצעות הסכם פשרה כולל, המושג בחדר הגישור. הגישור מאפשר לצדדים לשלוט בתוצאות, לנסח הסדרי אחריות הורית משותפת המותאמים אישית לחייהם, ולחסוך עשרות ומאות אלפי שקלים של הוצאות משפט ואף לקצר את ההליך למינימום. הנתונים מצביעים על כך שהסכמים שהושגו בגישור מחזיקים מעמד לאורך שנים רבות יותר, ושיעור החזרה לבתי המשפט בגין הפרת הסכמים אלו הוא נמוך ביותר, ועומד על פחות מ-10% מהמקרים.

מאבק משפטי בערכאות (בתי המשפט ובתי הדין)

למרות המגמה החיובית של הגעה להסכמות משותפות, נתח משמעותי מכלל המתגרשים של כ-30% עד 35%, עדיין מוצאים את עצמם מנהלים מלחמות התשה ממושכות בין כותלי בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים. מדובר לרוב בתיקים המאופיינים בעצימות סכסוך גבוהה (ניכור הורי, הסתרת נכסים, מקרי אלימות במשפחה), או במקרים שבהם קיימת אי הסכמה עקרונית ועמוקה בסוגיות רכושיות סבוכות.

באופן מובהק עצימות הסכסוך בין מתגרשים גוברת סביב שאלת הממון והמצב הכלכלי ביום שאחרי הגירושין. ככל ויש יותר רכוש משותף, או ככל ויש דרישה ממונית יותר גבוהה של אחד הצדדים, כגון חלוקת מניות, עסקים או קביעת גובה מזונות ילדים במקרי קיצון, כך הסיכוי להגיע להליכים משפטיים גבוה יותר. הליכים אלו נמשכים בממוצע בין שנה וחצי לשלוש שנים, וגובים מחיר נפשי וכלכלי חריף מכל המעורבים. לרוב, כשיש יותר חילוקי דעות לגבי חלוקת הרכוש והנכסים, כך יתארך ההליך ויגיע אך לכ-5 שנים של התדיינויות.

יש להבין אספקט נוסף, והוא עניין בעלי האינטרסים. הרי ככל ויש יותר רכוש, יש גם יותר ממה לקחת. עורכי הדין שהם בעצם עסק לגיטימי בישראל, רוצים נתח גדול יותר מן העוגה, ולכן יעודדו , בין אם במסווה ובין על-ידי הבטחות אלו ואחרות, את בני הזוג להגיע למלחמות אינסופיות ולהגדיל את שכר טרחתם.

נתון חשוב: שכר טרחת עורך דין בתיק גירושין שמסתיים בגישור יעמוד על כמה אלפי שקלים לשני הצדדים, לעומת שכר טרחת עורך דין לגירושין בניהול תיק גירושין מלא, שיכול להמגיע למאות אלפי שקלים לכל צד!

ייצוג עצמי והסכמים הדדיים ללא עורכי דין

אחת המגמות המובהקות והצומחות ביותרבדיני משפחה כיום היא העלייה במספר הזוגות הבוחרים להתגרש בכוחות עצמם, ללא תשלום עבור שירות של עורכי דין או מגשרים מקצועיים. כ-20% מהזוגות מסיימים את נישואיהם במסלול זה.

צמיחה זו מתאפשרת הודות לנגישות המידע העצומה באינטרנט כיום, ובאתר GERUSHIM.COM בפרט. זוגות רבים, במיוחד אלו שנישואיהם היו קצרים יחסית, שלא צברו נכסים משמעותיים או משכנתאות מורכבות, או זוגות בעלי רמת תקשורת מצוינת והסכמה מלאה, מורידים תבניות של הסכמי גירושין ממקורות מקוונים. הם ממלאים את הנתונים בעצמם, חותמים עליהם ומגישים אותם לאישור בית המשפט לענייני משפחה. הליך זה נתפס כמהיר, חסכוני לחלוטין (למעט תשלום אגרות בית משפט פשוטות), ומעיד על בשלות חברתית ויכולת ניהול משברים עצמאית של דור המתגרשים הנוכחי.

תמונת המצב החברתית בישראל

ניתוח הנתונים של המתגרשים כיום מלמד, כי החברה הישראלית הפנימה את הליכי הגירושין כתהליך מעבר משברי אך שגרתי. המספרים מראים בבירור כי למרות הקושי העצום הכרוך בפירוק המשפחה, רוב רובם המוחלט של הישראלים (המורכב מאלו שפנו לגישור ואלו שערכו הסכם עצמאי, המהווים יחד כ-65% מהמתגרשים) בוחרים לסיים את הנישואין בהסכמה, מחוץ לכותלי אולמות הדיונים, באופן מהיר ואחראי. זוהי עדות להתבגרות של המערכת המשפטית ושל הציבור כאחד, המבינים כי “חיסול חשבונות” הדדי פוגע בראש ובראשונה בטובת הילדים וביכולת לבנות פרק ב’ בריא ויציב.