גירושין מהווים תקופה מאתגרת רגשית וחברתית, אך במקרים רבים, גם לאחר השלמת ההליכים המשפטיים, בני זוג לשעבר ממשיכים לנהל מאבקים נסתרים וגלויים זה מול זה. לעיתים קרובות, מאבקים אלו מתבטאים בהתנהגויות מכוונות שנועדו להציק, לעשות סתם “דווקא”, להקשות ולהחמיר את המצב עבור הצד השני. תופעה זו, המכונה לעיתים “נקמה רגשית”, נובעת מתחושות עמוקות של תסכול, כאב ואכזבה, לצד קושי לשחרר את העבר.
התנהגות זו נובעת ממגוון מניעים: תסכול מהתהליך המשפטי, תחושת קיפוח כלכלית או רגשית, ואפילו חוסר יכולת להשלים עם הפרידה והגירושים. הבעיה מחמירה כאשר ילדים משמשים כ”כלי משחק” במאבק בין ההורים, מה שמוביל לפגיעה קשה גם בהם. אנו כאן כדי לבחון לעומק את התופעה ואת הדרכים להתמודד עמה בצורה מיטבית.
המניעים לנקמה ודפוסי התנהגות נפוצים
תהליכי גירושין מייצרים עומס רגשי עצום שעלול להוביל בני זוג לשעבר לנקוט התנהגויות מכוונות של פגיעה הדדית. חלק מהאנשים מתקשים להשלים עם הפרידה ונוטים להתמקד בתחושות של אובדן ושליטה, מה שמוביל אותם לנקוט בפעולות נקמניות. במקרים אלו, הנקמה מהווה ניסיון להשיב תחושת שליטה או לערער על ההישגים של בן הזוג השני, במיוחד במצבים שבהם אחד הצדדים מרגיש שנפגע רגשית או כלכלית כתוצאה מהגירושין.
אחד המניעים המרכזיים לנקמנות הוא תחושת כישלון אישי או בגידה רגשית, במיוחד כאשר אחד מבני הזוג חש שהוא הופקר או נבגד. במקרים כאלו, התנהגויות פוגעניות עשויות לכלול פעולות כמו השפלה ציבורית, עיכוב בהעברת הילדים בהתאם לזמני השהות, או ניסיון לערער את סמכות ההורה השני בעיני הילדים. כך, הפגיעה במעמדו של בן הזוג לשעבר אינה רק דרך לשחרר תסכול אלא גם אמצעי להימנע מעיבוד הכאב האישי.
מעבר להיבט הרגשי, שיקולים כלכליים מהווים גורם מרכזי בהתנהגות נקמנית לאחר גירושין. מאבקים סביב תשלומי מזונות, חלוקת רכוש, או דרישות כלכליות נוספות עלולים להוביל לכך שאחד הצדדים ינצל את הכוח שברשותו כדי להקשות על הצד השני. דפוס התנהגות זה נפוץ במיוחד כאשר יש תחושה שאחד הצדדים יצא מהגירושין עם יתרון כלכלי משמעותי יותר.
דפוסים נוספים של נקמנות כוללים ניכור הורי, שבו אחד ההורים משתמש בילד ככלי במאבק נגד ההורה השני. התנהגות זו כוללת מניפולציות רגשיות והשפעות על עמדות הילד כלפי ההורה האחר. במקרים קיצוניים, ילדים נחשפים למאבקים בלתי פוסקים ונדרשים לבחור בין שני ההורים, דבר שעלול להוביל לנזקים רגשיים משמעותיים להם בטווח הארוך.
כאב רגשי ופגיעה באגו
כאשר גירושין מתרחשים מתוך תחושות בגידה, נטישה או כעס, הצדדים מתקשים להשלים עם סיום מערכת היחסים. הכאב הרגשי גורם לרבים לחפש דרכים להכאיב לבן הזוג לשעבר במטרה “לאזן” את הסבל. הפגיעות יכולות להתבטא בצורות שונות, כמו שליחת הודעות עוקצניות, הפצת שמועות או עיכוב מכוון במילוי הסכמים שנקבעו בבית המשפט.
תחרות על מעמד חברתי
גירושין יכולים לערער את תחושת הזהות האישית והחברתית של האדם. בני זוג לשעבר עשויים להרגיש שהם צריכים “להוכיח” שהפרידה לא פגעה בהם. התוצאה היא התנהגויות שמטרתן להציג את הצד השני באור שלילי – בין אם על ידי השפלתו בציבור ובין אם על ידי הצגת עצמם כהורה הטוב יותר.
מאבקי משמורת וניכור הורי
אחת התופעות החמורות בהקשר זה היא ניכור הורי, כאשר אחד ההורים מנסה להרחיק את הילדים מההורה השני. תופעה זו מתבטאת בהשמצות כלפי ההורה השני, עידוד הילדים להתנכר אליו, ולעיתים אף במניעת הסדרי ראייה. זהו מצב הרסני לא רק להורה המנוכר אלא גם לילדים, אשר מוצאים את עצמם קרועים בין שני עולמות.
מזונות ורכוש – כלי לנקמה כלכלית
סכסוכים כלכליים מהווים כר פורה להתנהגות נקמנית. במקרים מסוימים, אחד הצדדים עלול לעכב תשלומי מזונות, לנקוט בהליכים משפטיים מיותרים, או לסרב להעביר רכוש שהוסכם עליו בגירושין. לעיתים הצד שמרגיש שנפגע כלכלית ינצל כל הזדמנות לגרום לצד השני להוצאות נוספות או להפר את האיזון הכלכלי.
התנהגות נקמנית וההשפעה על הילדים
התנהגויות של “דווקא” ונקמנות לאחר גירושין פוגעות לא רק בבני הזוג, אלא גם בילדים המעורבים בתהליך. כאשר הילדים נחשפים לעוינות בין ההורים, הם סובלים מתחושת חוסר ביטחון רגשי, אשר עלולה להוביל לקשיים נפשיים והתנהגותיים בטווח הארוך. מחקרים מראים כי ילדים להורים גרושים המתנהלים בעימותים מתמשכים מצויים בסיכון מוגבר לדיכאון, חרדה, ירידה בהישגים לימודיים ואף בעיות התנהגותיות.
הורים המשתמשים בילדים ככלי במשחקי הכוח ביניהם גורמים נזק עמוק לקשר שבין הילד להורה השני. הילד עלול לחוות קונפליקט נאמנות קשה ולמצוא את עצמו נקרע בין שני ההורים.
דרכי התמודדות ומניעת התנהגות נקמנית
דווקא בין בני זוג גרושים היא תופעה נפוצה שעלולה לגרום נזק חמור לכל הצדדים המעורבים, במיוחד לילדים. התנהגויות נקמניות נובעות מקשת רחבה של מניעים רגשיים וכלכליים, ולעיתים גם מתוך רצון להשיב תחושת שליטה שאבדה במהלך הפרידה. עם זאת, התנהגות כזו פוגעת בראש ובראשונה באלה שמעוניינים לפתוח דף חדש לאחר הגירושין.
הדרך להתמודד עם התופעה היא באמצעות מנגנונים של גישור ותיאום הורי, לצד אכיפה משפטית וטיפול רגשי. כאשר ההורים לומדים להפריד בין הכאב האישי לבין טובת הילדים, ניתן להפחית משמעותית את העימותים ואת ההשלכות השליליות שלהם. גירושין אינם חייבים להיות מאבק מתמשך – עם הכלים הנכונים, ניתן להפוך אותם להזדמנות לצמיחה אישית ולחיים משותפים טובים יותר עבור כל המעורבים.
גישור ותיאום הורי
שירותי גישור ותיאום הורי יכולים לסייע בהפחתת עימותים ולמקד את ההורים בשיתוף פעולה למען טובת הילדים. מטרת הגישור היא ליצור תקשורת בונה ולהפחית את העוינות. תיאום הורי מסייע להורים לנהל את הקונפליקטים בצורה מבוקרת יותר, תוך שמירה על טובת הילד.
מנגנוני אכיפה משפטית
במקרים שבהם אחד הצדדים מפר הסכמים או נוקט בפעולות פוגעניות, יש להפעיל מנגנונים משפטיים ברורים ואפקטיביים. צווי הרחקה, קנסות ועיצומים על הפרת הסדרי ראייה יכולים להרתיע צדדים מהתנהגות בלתי הולמת. בתי המשפט למשפחה עוסקים גם באכיפת תשלומי מזונות והסכמי חלוקת רכוש, דבר המפחית את האפשרות לניצול לרעה של הסדרים אלו.
טיפול פסיכולוגי והדרכה
לעיתים קרובות, ההתנהגות הנקמנית נובעת מקושי רגשי בלתי פתור. תמיכה פסיכולוגית יכולה לסייע לבני הזוג לשעבר לעבד את הכאב והכעס ולהפחית את הרצון לפגוע זה בזה. הדרכה הורית עשויה לסייע להורים להתמודד עם האתגרים הנלווים להורות לאחר גירושין.
נקמנות והצקות בין הורים גרושים
התנהגויות נקמניות בין הורים לאחר גירושים נובעות ממניעים רגשיים וכלכליים, אך הן פוגעות בעיקר בילדים ובמערכות היחסים המשפחתיות. כל אחד מהדפוסים שתוארו לעיל מוביל להשלכות שליליות, כמו הפרעות רגשיות אצל הילדים, ירידה באיכות החיים ופגיעה באמון בין ההורים. הדרך להתמודדות עם תופעות אלו היא באמצעות תקשורת פתוחה, פנייה לגישור, ובמקרים קיצוניים – פנייה למערכת המשפט. חשוב לזכור שהשארת משקעים רגשיים בלתי פתורים לא רק מאריכה את הסכסוך אלא גם פוגעת בסיכוי של כל הצדדים לבנות עתיד בריא ומאוזן.
להלן דוגמאות נפוצות ומפורטות להתנהגויות “דווקא” והצקות בין הורים בזמן הליך הגירושים ואחריו, יחד עם ההשלכות שלהן:
מניעת הסדרי ראייה או שינוי פתאומי של תאריכים
אחד ההורים עשוי לסרב לאפשר להורה השני לפגוש את ילדיו במועדים שנקבעו, או לשנות ברגע האחרון את זמני המפגשים. במקרים קשים יותר, ההורה שמחזיק בילדים עשוי לתרץ את השינויים בתירוצים כמו “הילד חולה” או “יש לנו תוכניות אחרות”, גם אם הדבר אינו נכון.
השלכות:
- ילדים עלולים לחוש בלבול, חוסר יציבות וחוסר ביטחון, כיוון שהם מאבדים את השגרה והקשר עם ההורה השני.
- ההורה המודר מהמפגשים עשוי להרגיש מתוסכל וחסר אונים, ובמקרים מסוימים יאלץ לפנות לבית המשפט כדי לאכוף את הסדרי הראייה.
- סכסוך מתמשך כזה פוגע בילדים, שעלולים להרגיש “נקרעים” בין שני ההורים, וכתוצאה מכך עלול להתפתח ניכור הורי.
ניכור הורי – עידוד הילדים להתנכר להורה השני
הורה אחד עשוי לדבר סרה על ההורה השני בפני הילדים או לגרום להם להאמין שהוא אינו אוהב אותם או אינו דואג להם. דוגמה נפוצה היא כאשר הורה אומר לילד: “אבא שלך לא רצה שנישאר יחד” או “אמא שלך תמיד חושבת רק על עצמה”. לעיתים הילד מקבל עידוד להתנגד למפגשים עם ההורה האחר.
השלכות:
- הילדים סובלים מקונפליקט נאמנות, מה שמוביל להפרעות רגשיות, ירידה בביטחון העצמי ואף דיכאון.
- הקשר עם ההורה המנוכר נפגע ולעיתים נקטע לחלוטין, דבר שיכול להוביל להרס הקשר המשפחתי לטווח ארוך.
- ניכור הורי עלול להוביל לפגיעה גם בהורה שמבצע אותו, שכן הילדים עשויים לפתח תחושות כעס או חרטה מאוחרת על אובדן הקשר עם ההורה השני.
עיכוב או סחבת בתשלומי מזונות
הורה החייב במזונות עשוי לעכב את התשלומים במכוון או לשלם סכומים חלקיים, מתוך מטרה להפעיל לחץ על ההורה השני. במקרים מסוימים, הוא עשוי להצהיר שאינו יכול לשלם בשל בעיות כלכליות גם כאשר הוא חי ברמת חיים גבוהה.
השלכות:
- ההורה המטפל נאלץ להתמודד עם קשיים כלכליים, מה שעלול לפגוע ביכולת שלו לדאוג לצרכי הילדים (כגון תשלומי חינוך, ביגוד ובריאות).
- ילדים עלולים להרגיש נטושים או לא רצויים אם הם מבחינים בכך שאחד ההורים לא תומך בהם כלכלית.
- לעיתים, ההורה הנפגע יפנה להליכים משפטיים ארוכים ומתישים, מה שמגביר את העוינות בין הצדדים ומעצים את הסכסוך.
שימוש בהליכים משפטיים כדי להתיש את הצד השני
במקום ליישב סכסוכים בדרכי גישור, אחד הצדדים עשוי לנצל את מערכת המשפט ככלי לנקמה ולהצקה. הוא עשוי להגיש תביעות סרק, לערער על כל החלטה, או להתעקש על דיונים ארוכים ומתישים במטרה להפעיל לחץ על הצד השני ולגרום לו להוצאות משפטיות כבדות.
השלכות:
- בני הזוג מוצאים את עצמם כלואים בסכסוך מתמשך שמונע מהם להתחיל חיים חדשים.
- הילדים חשופים למתיחות ולמאבקים, שעלולים להחמיר את מצוקתם הנפשית.
- הצדדים עלולים להיכנס לחובות כספיים משמעותיים עקב הוצאות משפטיות, מה שעלול לפגוע ביציבות הכלכלית של שני ההורים.
הצגת חיי רווחה כוזבים ברשתות חברתיות
לאחר הגירושים, אחד ההורים עשוי לפרסם תמונות או פוסטים שמציגים אותו באור חיובי ומדגישים את הצלחתו הכלכלית או החברתית. לעיתים, הדבר נעשה במטרה לגרום לקנאה או תסכול אצל ההורה השני, במיוחד כאשר ההורה הנפגע נאבק כלכלית או רגשית.
השלכות:
- הצד השני עשוי לחוות תחושות של תסכול וחוסר אונים, דבר שעלול להוביל להחמרת הסכסוך.
- במקרים מסוימים, הילדים עלולים להיפגע מהפערים בין המציאות האמיתית לבין מה שמוצג ברשתות, מה שמגביר את תחושת האי-יציבות בחייהם.
- ההשוואה המתמדת בין החיים של ההורים מגבירה את המתח בין הצדדים ועלולה להשפיע לרעה על שיתוף הפעולה ההורי.
מעבר למקום מרוחק או חו”ל ללא הסכמה
במטרה להקשות על ההורה השני לקיים קשר קרוב עם הילדים, אחד ההורים עשוי להחליט לעבור לגור בעיר רחוקה או אפילו לעבור לחו”ל, לעיתים מבלי לעדכן את ההורה השני או לקבל את אישורו.
השלכות:
- מעבר כזה מקשה על שמירת קשר סדיר עם ההורה השני ועלול לפגוע בקשר האישי בין הילד להורה.
- ההורה שנשאר מאחור עלול להיאלץ להגיש תביעות משפטיות כדי למנוע את המעבר או לאכוף את הסדרי הראייה.
- הילד מוצא את עצמו במצב של חוסר ודאות וגעגועים, דבר שעלול לגרום לו למצוקה נפשית ולהפרעות בהתפתחותו החברתית.
מה מניע את הנקמנות?
התנהגות נקמנית בין בני זוג גרושים נובעת משילוב של מניעים רגשיים, פסיכולוגיים וכלכליים. גירושין לעיתים מותירים אחד מבני הזוג (ולפעמים את שניהם) בתחושת אובדן שליטה על חייו, מה שמוביל אותם לנקוט בפעולות שנועדו לפגוע בצד השני, גם במחיר פגיעה בילדים ובשגרה המשפחתית. כדי להבין לעומק את המניעים וההיגיון שמאחורי ההתנהגות הנקמנית, נפרט את הדפוסים העיקריים המאפיינים אותה, מי מרוויח ממנה בטווח הקצר ומהן ההשלכות ארוכות הטווח.
מניעים פסיכולוגיים: אובדן, עלבון ותסכול
- אובדן שליטה ותלות רגשית
כאשר מערכת יחסים מסתיימת באופן חד-צדדי, בן הזוג שנעזב עשוי לחוש שאין לו עוד שליטה על חייו או על סביבתו. כדי להשיב לעצמו תחושת שליטה, הוא עלול לנקוט בהתנהגויות של חבלה והתנכלות, כמו סירוב לעמוד בהסכמים, איחורים מכוונים למסירת הילדים, או הגשת תביעות חוזרות. הפעלת כוח על בן הזוג לשעבר מעניקה לנקמן תחושת סיפוק רגעית ותחושה שהוא עדיין יכול להשפיע על חייו של הצד השני. - עלבון ופגיעה באגו
כאשר הפרידה מערערת את תחושת הערך העצמי של אחד הצדדים (למשל במקרה של בגידה), הנקמנות הופכת לכלי להתמודדות עם העלבון. במקרים כאלה, ההורה הנקמן ישאף להקטין או להשפיל את הצד השני – למשל, באמצעות הכפשתו בפני מכרים משותפים או פרסום פרטים אישיים ברשתות חברתיות.
נקמנות במישור הכלכלי: מניעת תשלומים והכבדת העומס
חלק מהמאבקים לאחר הגירושין סובבים סביב כסף. תסכול מקיפוח כלכלי – אמיתי או מדומיין – מוביל לא פעם לעיכוב תשלומי מזונות או הגשת בקשות חוזרות להפחתתם. לעיתים, בן זוג ינסה להפעיל לחץ כלכלי על הצד השני באמצעות הגשת תביעות חוזרות ונשנות לבית המשפט או עיכוב מכוון של הליכים בירוקרטיים, כמו מכירת דירה משותפת.
מה יוצא מזה לנקמן?
ההורה הנקמן זוכה לסיפוק זמני מעצם הכשלת התוכניות של בן זוגו לשעבר. התחושה שהוא מצליח להפעיל כוח או ליצור חוסר יציבות מעניקה לו תחושת עליונות. בטווח הקצר, היא עשויה גם לשפר את מצבו הכלכלי או לצמצם את עלויותיו, אך לעיתים קרובות היא מובילה להסלמה ולמאבקים משפטיים נוספים.
שימוש בילדים ככלי משחק במאבק
אחת התופעות החמורות היא ניצול הילדים במאבק בין ההורים. ההורה הנקמן עשוי לעודד את הילדים להימנע מקשר עם ההורה השני (ניכור הורי), או להפעיל עליהם לחץ רגשי להעדיף אותו על פני בן הזוג השני. במקרים קשים, הילדים נחשפים להשמצות על ההורה השני, ואף מעורבים בהחלטות שאינן מותאמות לגילם, כמו האם להסכים למפגש עם ההורה המנוכר.
מה מרוויח ההורה הנקמן?
כאשר ההורה הנקמן מצליח להרחיק את הילדים מהצד השני, הוא מרגיש שהוא “ניצח” במאבק. בנוסף, הנקמנות יכולה להעניק לו תחושת ביטחון בכך שהילדים מזדהים איתו ולא עם ההורה השני. בטווח הארוך, עם זאת, ההתנהגות הזו עלולה להרוס את הקשר של הילדים עם שני ההורים, לגרום להם לפתח בעיות רגשיות ואף לעורר תחושות אשמה וחרדה.
נקמה באמצעות רשתות חברתיות
כיום, השימוש ברשתות חברתיות מהווה פלטפורמה נוחה להבעת תסכול ונקמה. בני זוג לשעבר עשויים לפרסם פוסטים העוסקים בעקיפין (או במישרין) בבן הזוג השני, ולפעמים אף להפיץ עליו שמועות פוגעניות. לדוגמה, הורה עשוי לפרסם ברשתות תמונות מחופשות עם הילדים כדי להראות שהוא “הורה טוב יותר”, או לחלופין לפגוע בפרטיותו של הצד השני על ידי חשיפת פרטים אישיים.
השלכות:
ההשלכות של פעולות כאלה הרסניות הן למבוגרים והן לילדים. הפוסטים הפוגעניים עלולים לפגוע במוניטין של ההורה השני ולהחמיר את הסכסוך. בנוסף, הילדים, שעלולים להיחשף לתוכן הזה, עלולים לחוש מבוכה, חוסר ביטחון או בלבול.
מניעים נוספים: קנאה והצורך בהכרה
בני זוג לשעבר ממשיכים לעיתים לחוש קנאה כאשר הם רואים שהצד השני מתקדם בחייו האישיים או המקצועיים לאחר הגירושים. למשל, כאשר בן זוג מתחיל זוגיות חדשה, ייתכן שההורה הנקמן ינסה להערים קשיים על הקשר – לדוגמה, על ידי התנגדות להכרות של בן/בת הזוג החדשים עם הילדים.
מה מרוויח ההורה הנקמן?
הנקמנות נובעת מרצון להשיג הכרה בכך שהפרידה לא הייתה מוצדקת, או מתוך ניסיון להמחיש שגם לאחר הגירושין עדיין יש לו השפעה על חיי בן הזוג. בטווח הקצר, ההתנהגות הזו מספקת תחושת שליטה ונקמה, אך היא פוגעת ביכולת של כל הצדדים להמשיך הלאה ולבנות מערכת יחסים בריאה בעתיד.
מה מרוויחים מהנקמנות ומהן ההשלכות ארוכות הטווח?
הנקמנות לאחר גירושין מספקת לעיתים רווחים רגשיים וכלכליים בטווח הקצר – תחושת שליטה, סיפוק מכך שהצד השני סובל, ולעיתים גם רווח כלכלי מיידי. עם זאת, התועלות הללו קצרות מועד, והן מובילות להשלכות הרסניות בטווח הארוך. העוינות המתמשכת מונעת מההורים להתקדם בחייהם ולהעניק לילדיהם סביבה יציבה ובריאה.
חשוב להבין שהתנהגויות נקמניות אינן פותרות את הבעיות שמולן עומדים בני הזוג הגרושים. הן רק מעמיקות את המשקעים ומחזקות את הקונפליקטים. במקרים רבים, פנייה להדרכה פסיכולוגית או לגישור יכולה להועיל הרבה יותר ולהקל על תהליך ההסתגלות לאחר הגירושין.