לאחר הגירושים, מעבר מקום מגורים מהווה שינוי משמעותי בחייו של הילד ויכול להשפיע באופן ניכר על הקשר שלו עם שני ההורים. כאשר מדובר במעבר למרחק משמעותי, החשיבות של שמירה על קשר רציף עם שני ההורים מתעצמת. מרחק גאוגרפי גדול מידי עלול להקשות על אותו ההורה לשמור על קשר עקבי עם ילדיו.
ההמלצה הברורה היא למנוע מראש את הצורך להתעורר לבעיות משפטיות הנובעות ממעבר למגורים רחוק. לכן, מומלץ להורים לנסות ולגור בסמיכות אחד לשני, כך שמקום המגורים החדש יהיה קרוב לבית הקודם או לשקול מעבר למקום המגורים הנמצא במרחק קצר, הן מבחינת הליכה והן מבחינת נסיעה. תכנון כזה מקנה לילד את האפשרות להימנע משינויים רבים ומסייע לו לשמור על קשר עם חברים, מוסדות לימוד, וסביבות מוכרות כמו גינות ציבוריות וקניונים.
במצבים בהם יש צורך במעבר למרחק מהותי, יש לפנות לשיחה מקדימה עם ההורה השני ואם נדרש, לערב מגשר מקצועי כדי לנהל את השינויים בצורה מסודרת. אם אחד ההורים עובר למקום מרוחק באופן משמעותי והשינוי משפיע על חלוקת זמני השהות של הילד, יש לשקול את ההשלכות על התארגנות הילדים מבחינת זמני הגעה, מציאת פתרונות חינוכיים, והתאמה לצרכים יומיומיים. מעבר מקום מגורים למרחק משמעותי בין ההורים, ללא הסכמת ההורה האחר, עלול להוביל לצורך בהגשת בקשה לבית המשפט למניעת המעבר.
כחלק מתהליך הגירושין, יש להוסיף להסכמי הגירושין סעיף המגדיר את תחום המגורים של כל הורה, ובמידת הצורך לציין גם את זמן הנסיעה למוסדות החינוך. כאשר אין הסכמה בין ההורים, פנייה לבית המשפט למניעת המעבר מהווה אופציה אחרונה, ואם זה נדרש, ניתן להוציא צו מניעה דחוף. חשוב גם לפקח על רישום הילדים במוסדות חינוך כדי לוודא שהם נשארים רשומים במקום הנוכחי במידה וההורים לא הגיעו להסכמות.
בעניין שינוי מען ילדים, הורה משמורן בלעדי יכול לשנות את הכתובת הרשמית של הילד ללא הסכמת ההורה השני, אך כאשר יש הגדרה הורית שווה או קרובה לשווה, שינוי מען דורש הסכמת שני ההורים. עבור ילדים קטנים, המעבר יכול להתבצע גם ללא שינוי מען רשמי, אך כאשר מדובר בתינוקות או ילדים בגיל צעיר, ההשפעה על חיי הילדים עלולה להיות פחותה. מעבר של הורה ללא הילדים לא מחייב אישור מראש, אך הוא עשוי להשפיע על הקשר עם הילד ולהטיל עול נוסף על ההורה הנותר.
בתי המשפט ובתי הדין הרבניים מתייחסים למעברים שונים בצורה שונה, כאשר בתי המשפט למשפחה נוטים לשקול את טובת הילד בצורה מעמיקה יותר, לעומת בתי הדין הרבניים שלרוב נוטים לאשר את המעברים. לכן, יש לדעת מראש את ההשפעה המשפטית של המעבר ולפעול בהתאם כדי למנוע סכסוכים עתידיים ולוודא שהמעבר לא יפגע בקשר של הילד עם ההורה השני.
בכל מקרה של מעבר, בין אם הוא מתבצע עם או בלי הילדים, חשוב לתכנן את המעבר בצורה יסודית ולהתחשב בכל השפעה אפשרית על חיי הילדים וההורה הנותר. יש לבצע תיאום בין ההורים, לבדוק את ההשלכות על חיי הילדים ולוודא שהמעבר מתבצע בצורה חלקה ומסודרת.
המעבר של הורה אחד למקום מרוחק מההורה השני, יוצר קשיים שיכולים להשפיע על מערכת היחסים עם הילד, כמו גם על היכולת של הילד להגיע להורה באופן עצמאי בהמשך לכשיגדל. מעבר חד צדדי כזה יכול להטיל עול נוסף על ההורה הנותר וצריך להילקח בחשבון כלכלית ורגשית.
חשוב גם לציין שבבתי המשפט ישנה נטייה לבחון את טובת הילד במקרה של מעבר מקום מגורים. בתי המשפט יבדקו את השפעת המעבר על חיי הילד ויחליטו בהתאם. בבתי הדין הרבניים, לעיתים נדמה שההחלטות נוטות להעדיף את העברת ההורה והילדים, בניגוד לעיתים לבית המשפט לענייני משפחה שבו מתבצע ניתוח מעמיק של טובת הילד ומעשיות המעבר.
בהתאם לפסקי הדין האחרונים, וההנחות המשפטיות הקיימות, ההורה המתכנן מעבר למקום מרוחק חייב להיערך היטב ולוודא שהמעבר יתבצע תוך שמירה על קשרים עם ההורה השני ועם הסביבה החברתית של הילד, תוך ניסיון לצמצם את הפגיעות האפשריות בתפקוד של הילד ובקשר עם ההורה הנותר.
המצב המשפטי והקושי של הילדים
המשפט בישראל מתייחס למעבר מקום מגורים של הורה עם ילד למרחק מהותי במקרים רבים, והאחריות של בית המשפט היא לבדוק את טובת הילד ולשקול את השפעת המעבר על הקשר עם ההורה הנותר. כאשר האמא מתכננת מעבר, במיוחד אם מדובר במעבר לקראת שנת הלימודים, יש לגלות ערנות ולוודא שהמעבר לא יפגע בקשר עם האב. קיימת הבחנה בין בתי המשפט למשפחה לבין בתי הדין הרבניים, כאשר במקרים רבים בתי הדין הרבניים נוטים להקל על המעברים, בעוד שבתי המשפט למשפחה שוקלים את טובת הילד באופן יסודי יותר.
מעבר מקום מגורים של האב, לעומת זאת, אינו מצריך אישור או הודעה מראש, אך עלול להקשות על ההורה הנותר ועל הילדים, משום שדרישות הגעה, זמן וכסף יגדלו, מה שיכול להוביל ללחץ משפחתי נוסף. יש לקוות שבעתיד חוקי הגירושין ייקחו בחשבון גם את ההשפעה של המעבר על הורה שאינו נשאר במקום.
לסיכום, חשוב שההורים יפעלו בהתאם להמלצות המשפטיות והמעשיות, יכינו את עצמם לשינויים שיכולים להתעורר, ויקפידו לשמור על טובת הילד כעדיפות עליונה. התמודדות עם שינויים במעבר מקום מגורים צריכה להיעשות בצורה מסודרת, תוך התחשבות בכל הגורמים המעורבים והקפדה על שמירה על קשר רציף ובריא בין הילד לשני ההורים.
כשהורה אחד עובר לגור רחוק מההורה השני…
במידה ואחד ההורים נדרש לבצע מעבר מקום מגורים למרחק משמעותי מההורה השני, בניגוד להחלטות ולהגיון הבריא, יש לבצע את הצעדים הבאים:
- הגשת בקשה לשינוי הסדרי שהות: לאחר קבלת הסכמת הצדדים למעבר, יש להגיש בקשה לבית המשפט או לבית הדין הרבני לצורך שינוי הסדרי השהות. הבקשה תכלול את פרטי המעבר, השפעתו על זמני השהות, ואת הצעות ההתאמה המוצעות.
- הצגת השפעת המעבר על הילד: יש לספק לבית המשפט או לבית הדין מידע מפורט על ההשפעה של המעבר על חיי הילד, כולל השפעה על חיי החברה, מערכת החינוך, וכן על היכולת של ההורה הנותר להמשיך ולהיות חלק פעיל בחיי הילד.
- מעקב אחרי שינויים במוסדות החינוך: יש לעקוב אחרי רישום הילד במוסדות החינוך ולוודא שהילד נשאר רשום במוסדות המתאימים, בהתאם למקום מגוריו החדש או לשנות את הרישום במידת הצורך.
- הסדרת מימון השהות: חשוב לבחון את ההשלכות הכלכליות של המעבר ולדאוג להסדרת כל הוצאות שיכולות לנבוע מהמעבר, כמו עלויות תחבורה, טיפול רפואי נוסף, או הוצאות נוספות.
- קביעת אמצעי תקשורת: במקרה של מעבר למקום מרוחק, יש לקבוע אמצעים לתקשורת תדירה בין הילד להורה הלא גר עם הילד, כדי לשמור על קשר רציף ועקבי.
- היוועצות עם גורמים מקצועיים: ייתכן ויהיה צורך להיוועץ עם יועצים חינוכיים או פסיכולוגיים שיכולים לספק חוות דעת מקצועיות על השפעת המעבר על הילד ולסייע בניהול המעבר.
- תיאום עם רשויות מקומיות: אם המעבר כולל מעבר בין אזורים גיאוגרפיים שונים, יש לתאם עם הרשויות המקומיות לגבי שינוי כתובת, רישום מחדש של הילד במוסדות חינוך, ותיאום עם שירותי הבריאות המקומיים.
הקפדה על השלבים הללו תסייע להבטיח שהמעבר יתבצע בצורה מסודרת ומקצועית, תוך שמירה על טובת הילד והפחתת ההשפעות השליליות האפשריות על חיי הילד ורווחתו.