במערכת דיני המשפחה בישראל, סוגיית המזונות עומדת בלב הדיונים הכלכליים לאחר גירושין או פרידה בין בני זוג. מזונות אינם רק אמצעי להבטיח קיום בסיסי, אלא מבטאים עיקרון של אחריות הדדית, שמטרתו לשמר רמת חיים סבירה של בן הזוג הנזקק ושל הילדים המשותפים. אחת הסוגיות המרכזיות שהתפתחה בפסיקה בשנים האחרונות היא קביעת גובה המזונות לא לפי ההכנסה בפועל של אחד הצדדים, אלא על פי פוטנציאל ההשתכרות שלו. מדובר בתפיסה מהותית, השואפת לאיזון בין צד שיכול לעבוד ואינו עושה כן, לבין צד שנושא בנטל הכלכלי לבדו. כמובן שניתן לחשב מזונות ילדים באמצעות מחשבון מזונות ילדים שמתעדכן כל העת על פי פסיקות עכשיוויות.
הגדרה משפטית של פוטנציאל השתכרות
פוטנציאל השתכרות הוא מונח משפטי המתאר את היכולת הכלכלית של אדם להרוויח הכנסה, בהתחשב בגילו, בריאותו, השכלתו, ניסיונו התעסוקתי והאפשרויות העומדות בפניו בשוק העבודה. בשונה מהכנסה בפועל, אשר ניתנת למדידה אובייקטיבית באמצעות תלושי שכר או דיווחים מהביטוח הלאומי, פוטנציאל השתכרות מתבסס על הנחה שמדובר ביכולת שטרם מומשה. דהיינו, ייתכן שאדם אינו עובד בפועל, או משתכר שכר נמוך, אך לפי נסיבות חייו, היה עליו להשתלב בעבודה אחרת, רווחית יותר.
בתי המשפט למשפחה נוהגים לעשות שימוש במושג זה כדי למנוע ניצול של הזכות למזונות בידי צד שבוחר לא לעבוד או לצמצם את הכנסתו בכוונה תחילה. כך לדוגמה, בן זוג שהיה רופא במהלך שנות הנישואין, אך לאחר הפרידה בחר לעבוד כמאבטח בשכר מינימום, לא יוכל לטעון כי יש לפטור אותו מתשלום מזונות על סמך השכר החדש. במקום זאת, ייבחן פוטנציאל ההשתכרות האמיתי שלו, בהתאם לרקע התעסוקתי וליכולת המעשית לשוב לתחום עיסוקו הקודם.
השימוש בפוטנציאל השתכרות בקביעת מזונות ילדים
כאשר מדובר במזונות ילדים, בתי המשפט רואים בטובת הקטין שיקול ראשון במעלה. חיוב ההורים במזונות ילדיהם אינו מותנה רק ביכולתם בפועל, אלא גם במאמץ הסביר הנדרש מהם לפרנס את ילדיהם. הפסיקה קבעה כי אין הצדקה לפטור מהורה את חובתו רק בשל בחירה שלא להשתלב בשוק העבודה או לבחור עבודה חלקית ללא צורך רפואי או נסיבתי מוצדק.
כך למשל, הורה בריא בגיל העבודה, שאינו עובד או עובד משרה חלקית ללא סיבה נראית לעין, ייחשב כאילו הוא משתכר שכר ממוצע, או אחר שנקבע לפי נסיבותיו. לעיתים נדרש בית המשפט להיעזר במומחה תעסוקתי, שיעיד באשר ליכולת של אותו הורה להשתלב בשוק העבודה, וכן בשאלה האם קיימים משרות בתחום עיסוקו. ההשוואה נעשית לעיתים לממוצע במשק, ולעיתים לשכר ההיסטורי של אותו הורה טרם הפרידה.
מזונות בני זוג ופסיקת פוטנציאל השתכרות
בנוסף למזונות ילדים, גם במקרים של מזונות בין בני זוג, בין אם מזונות אשה לפני גירושין ובין אם מזונות אזרחיים לאחר הגט, נשקל פוטנציאל ההשתכרות. בתי הדין הרבניים ובתי המשפט למשפחה נדרשים להכריע האם האשה או הבעל זכאים למזונות, ולמשך כמה זמן, כאשר עולה טענה שהזכאות נובעת מהעדר הכנסה. עם זאת, ככל שהצד הנזקק הינו בעל יכולת להשתכר ואינו ממצה אותה, בית המשפט עשוי לראות בו צד שמתחמק מהשתלבות ראויה כלכלית.
כך לדוגמה, אם אשה משכילה, בגיל ארבעים וחמש, שאינה סובלת מבעיה רפואית כלשהי, טוענת כי אינה מצליחה להשתלב בשוק העבודה, אך אין בידיה ראיות למאמצי חיפוש עבודה או להשתלמויות, עשוי בית המשפט לקבוע לה שכר רעיוני של 5,000 או 6,000 שקלים בחודש, ולחשב את המזונות על פיו. זהו פסק דין עקרוני המסמן העדפה ברורה של אחריות הדדית וציפייה למיצוי היכולת התעסוקתית האישית.
השפעת גיל, בריאות והשכלה על קביעת הפוטנציאל
כדי לקבוע את פוטנציאל ההשתכרות, יש להתחשב במספר משתנים אישיים של כל אחד מהצדדים:
- ראשית, גיל, אדם בן 25 יישפט אחרת מאדם בן 60.
- שנית, מצב בריאותי, אדם המוגבל פיזית או נפשית לא יוכל להשתלב בשוק העבודה כפי שאדם בריא מסוגל.
- שלישית, השכלה, לבעלי תואר אקדמי או הכשרה מקצועית גבוהה מיוחסת יכולת להשתכר ברמות שכר גבוהות יותר.
- רביעית, ניסיון תעסוקתי – אדם שצבר ניסיון נרחב במקצועו, גם אם יצא ממנו בשלב מסוים, נתפס כמי שיכול לחזור אליו תוך זמן קצר יחסית.
במקרים שנויים במחלוקת, על עורך הדין להמליץ לבית המשפט על מינוי מומחה כלכלי או תעסוקתי, שייתן חוות דעת מבוססת לגבי יכולתו של האדם להשתכר. בתי המשפט מעניקים משקל רב לחוות דעת מקצועיות כאלה, במיוחד כאשר נטען שקיימים חסמים כלשהם להשתכרות או כאשר עולה טענה כי הפחתת ההכנסה נעשתה בתום לב.
הבחנה בין פוטנציאל להשערה לפוטנציאל מבוסס
אין די בטענה כללית שאדם יכול להשתכר סכום מסוים. בית המשפט דורש תשתית ראייתית מוצקה כדי להטיל חיוב מזונות על סמך פוטנציאל ולא הכנסה בפועל. במילים אחרות, הפוטנציאל להשתכרות אינו בגדר השערה אלא כלי משפטי מבוסס נסיבות, שמחייב ראיות ממשיות. כך למשל, אין להניח שמהנדס ששינה מקצוע למורה בעקבות שיקולים אישיים עושה זאת מתוך כוונה להשתמט מחובת המזונות, אך ייתכן שבית המשפט יקבע כי היה עליו לחפש תפקידים בעלי הכנסה גבוהה יותר, ולפסוק את המזונות בהתאם.
הבחנה זו בין כוונה להימנע מהשתכרות לבין נסיבות חיים אותנטיות, היא מהותית בהליך. לכן, כאשר צד טוען כי הוא משתכר מעט אך אינו מסוגל להרוויח יותר, נדרשת ממנו הצגת ראיות כגון אישורי סירוב עבודה, ניסיונות ממשיים להתקבל לעבודה אחרת, או מגבלות רפואיות מוכחות בתיעוד רפואי מקצועי. בית המשפט לא יקבל טענות כלליות או הצהרות ללא תימוכין.
התפתחות הפסיקה בישראל בעניין פוטנציאל השתכרות
הפסיקה הישראלית בשני העשורים האחרונים חיזקה באופן מובהק את ההסתמכות על פוטנציאל ההשתכרות ככלי משפטי להכרעה במזונות, וזאת כדי למנוע תופעות של חוסר שוויון, ניצול לרעה של הדין, והתנערות מהחובה ההורית או הזוגית. בתי המשפט למשפחה וכן בתי הדין הרבניים קבעו שורה של פסקי דין מרכזיים, בהם הודגש כי פער בין ההכנסה בפועל לבין פוטנציאל ההשתכרות יכול להוות עילה להטלת חיוב מזונות לפי השכר שהאדם מסוגל להרוויח ולא לפי שכרו הנוכחי.
בין פסקי הדין הבולטים ניתן למצוא מקרים שבהם הוטלו מזונות גבוהים יותר על אבות שטענו כי הם מובטלים או משתכרים שכר נמוך, אך התברר שהינם בעלי מקצוע חופשי, השכלה גבוהה או ניסיון קודם בתפקידי ניהול. נקבע, כי העדפת משרה חלקית, מעבר זמני לחו”ל, שינוי יזום של תחום העיסוק או בחירה בעבודה שאינה תואמת את יכולתו הכלכלית של האדם, אינם פוטרים אותו ממזונות. במקרים כאלה, הפוטנציאל נבחן באופן מעמיק, ולא אחת נקבע שכר רעיוני שניתן היה להשתכר אילו הופעל מאמץ סביר.
בתי המשפט קבעו גם שבני זוג אינם רשאים לתכנן את הכנסתם כך שתפחת במכוון בתקופת הסכסוך, לצורך צמצום חובתם. תופעה זו נפוצה בעיקר בקרב בעלי שליטה בחברות, עצמאים, ואנשים שמעסיקים את עצמם. נפסק, כי כאשר צד שולט בתנאי העסקתו, שכרו, מועד ההכנסה או צורת ההכנסה, יש לבדוק לא רק את הנתונים המדווחים אלא גם את הנסיבות הכלכליות הכוללות, לרבות הצהרות קודמות, נכסים בבעלותו והוצאות בפועל.
פסיקה עקבית הובילה להחלת אותו עיקרון גם כלפי נשים במקרים המתאימים. למשל, כאשר אם לילדים בגיל בית הספר טענה שאין לה כל יכולת לעבוד, אך היא בריאה, משכילה, וללא ילדים קטנים התלויים בה בשעות היום, נפסק כי ניתן לצפות ממנה לצאת לשוק העבודה ולתרום לפרנסת הילדים. במקרים כאלה, הוכרו כוחותיה וכישוריה כחלק ממערכת החישוב, ונקבעה השתכרות רעיונית לצורך חלוקת נטל המזונות באופן שוויוני.
שיטות לקביעת שכר רעיוני על בסיס פוטנציאל השתכרות
בבתי המשפט נהוגות מספר גישות לקביעת פוטנציאל ההשתכרות, והן תלויות בנסיבות הפרטניות של המקרה. שיטה אחת, הנפוצה ביותר, היא השוואה לשכר הממוצע במשק – כך שנקבע כי הורה בריא בגיל העבודה שאינו עובד, ייחשב כאילו הוא משתכר שכר חודשי בגובה הממוצע הארצי, אלא אם הוכח אחרת. גישה זו מיועדת בעיקר למקרים שבהם אין מידע קונקרטי, אך קיימת חובת השתכרות כללית.
שיטה אחרת בוחנת את עברו התעסוקתי של החייב או הזכאי, בהתאם לשכר שהשתכר בפועל בתקופה שקדמה לפירוק הקשר הזוגי. לדוגמה, אם האב השתכר במשך חמש שנים שכר של שמונת אלפים שקלים, אך בעת הגירושין ירד לשכר של ארבעת אלפים בלבד, עשוי בית המשפט לחשב את המזונות לפי ממוצע גבוה יותר, מתוך הנחה שזהו שכרו הריאלי. לשם כך ניתן להסתמך על דוחות מס, הצהרות לביטוח לאומי, תצהירים שניתנו בעבר, או חוזים קודמים.
שיטה שלישית, הננקטת במקרים מורכבים, היא מינוי מומחה תעסוקתי אשר יעריך את האפשרויות הכלכליות האמיתיות של אותו צד. מומחה זה בוחן את כישורי האדם, היצע העבודה הקיים במקצועו, מצבו הבריאותי, ואפשרות שדרוג השכר לאחר תקופת הכשרה. חוות דעת כזו ניתנת לצורך גיבוש אומדן סביר ומבוסס, שאינו בגדר ניחוש אלא כלי משפטי מדויק.
בתי המשפט נוקטים זהירות רבה בשימוש בשכר רעיוני ומציינים כי אין להשתמש בו ככלי ענישה. מטרת הפסיקה אינה להכביד על צד ששרוי בקשיים ממשיים, אלא למנוע מצב שבו צד נמנע מהשתלבות תעסוקתית מתוך שיקולים טקטיים. לפיכך, רק כאשר ברור כי האדם נמנע במודע מהפעלת יכולתו הכלכלית, יוחל מנגנון פוטנציאל ההשתכרות, ובמקרים מיוחדים אף יוחל רטרואקטיבית לצורך גביית מזונות עבר.
פוטנציאל השתכרות והשפעתו על חלוקת הנטל בין ההורים
לאחר חקיקת תיקון דיני המזונות בשנת תשע”ז, החלה מגמה של חלוקה שוויונית יותר של נטל המזונות בין שני ההורים, בהתאם להכנסותיהם ולפוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מהם. בתי המשפט פסקו כי אין עוד מקום להטיל את כלל החיוב על האב כאשר האם משתכרת שכר גבוה או בעלת פוטנציאל השתכרות מוכח. פסיקה זו מבוססת על עקרון השוויון ההורי, ומבקשת ליצור מודל שבו המזונות אינם מבוססים רק על מגדר, אלא על שיקולים כלכליים אובייקטיביים.
במקרים שבהם האם משתכרת שכר גבוה או בעלת תואר וניסיון בעבודה, והאב משתכר שכר נמוך או נאלץ לעבור הכשרה מחדש, ייתכן שהנטל יחולק לפי יחסיות ההכנסות והפוטנציאל, ולא לפי כללי העבר. לפיכך, גם אמהות עלולות למצוא עצמן מחויבות במזונות כאשר הן בעלות פוטנציאל הכנסה מהותי יותר, והדבר מתיישב עם מגמת הפסיקה ליצור אחריות הורית הדדית ולא חד צדדית.
חריגים להחלת פוטנציאל השתכרות ואיזונים פסיקתיים
על אף המגמה הברורה בפסיקה להפעיל את מבחן פוטנציאל ההשתכרות לצורך קביעת מזונות, קיימים מקרים שבהם בתי המשפט בוחרים לחרוג מגישה זו, מטעמים מוצדקים המבוססים על נסיבות פרטניות ייחודיות. החריגים נובעים בעיקר משיקולים של צדק אישי, מצב רפואי, גיל מבוגר, נסיבות חיים מורכבות או חוסר יכולת אמיתית לחזור לשוק העבודה. בית המשפט מוסמך להפעיל שיקול דעת רחב, ובמקרים מסוימים להעדיף את ההכנסה בפועל גם כאשר על פניו קיים פוטנציאל לא ממומש.
כך למשל, במקרים שבהם הורה סובל ממחלה כרונית, מוגבלות פיזית קבועה, או בעיה נפשית מוכרת בתיעוד רפואי פורמלי, לא יוטל עליו שכר רעיוני גבוה בשל פוטנציאל שאינו ניתן למימוש. ההנחה היא כי צד המצוי באובדן כושר השתכרות מלא או חלקי אינו כשיר לשוב לשוק העבודה, וממילא אין הצדקה להטיל עליו חיוב שאינו תואם את מצבו בפועל. גם כאשר מדובר באדם מבוגר שחסר כל הכשרה מקצועית ולא עבד שנים רבות, קיימת גישה מתונה יותר המעדיפה לייחס לו שכר רעיוני נמוך, או להסתפק בהכנסתו הריאלית בלבד.
חריג נוסף נמצא כאשר צד אחד פירנס את משק הבית במשך שנים, בעוד הצד השני התמקד בקריירה, וכעת, עם הפרידה, טוען הצד הלא מפרנס לחוסר מסוגלות להשתכר. במקרים מסוימים, כאשר עולה כי הצד הזה פעל במשך עשורים מתוך הסכמה משפחתית שבן הזוג האחר יתפרנס ויישא בעול הכלכלי, נוטים בתי המשפט להכיר בזכותו לתקופת מעבר סבירה לפני הפעלת מנגנון פוטנציאל ההשתכרות. תקופת הסתגלות זו יכולה להימשך חודשים ואף שנה או שנתיים, לפי הנסיבות, ובמהלכה יחולו מזונות המבוססים על העדר הכנסה בפועל.
בתי המשפט גם נדרשים לבחון האם פערי ההשתכרות בין ההורים נובעים מבחירה חופשית או מהקשרים רחבים יותר. לדוגמה, במצבים שבהם אם נושאת בנטל עיקרי של גידול הילדים, ללא סיוע ראוי מצד האב, ייתכן שייקבע לה שכר רעיוני נמוך יותר, או שלא ייוחס לה פוטנציאל השתכרות משמעותי, בשל ההשקעה היומיומית בילדים. שיקול זה מבטא את העיקרון המוכר שלפיו ההורות עצמה מהווה תחליף חלקי לתעסוקה, כאשר אין חלוקה שוויונית של הזמנים בין ההורים.
ביקורת וגישות מגוונות
הגישה של פוטנציאל השתכרות זכתה לביקורת רבה בספרות האקדמית בישראל, בעיקר בטענה שהיא עלולה להוביל לתוצאה בלתי צודקת כלפי אנשים המצויים בשולי החברה או במצוקה כלכלית. מבקריה טוענים כי מדובר בכלי קשיח המנותק לעיתים מהמציאות, היוצר הנחות עבודה מלאכותיות, ופוגע בזכויות יסוד כאשר הוא מיושם מבלי לשקול את כלל ההקשרים החברתיים. במיוחד נטען כי קביעת שכר רעיוני עלולה להכביד על נשים אשר אינן מצליחות להשתלב מחדש בשוק העבודה בגיל מבוגר או לאחר שנים של תלות כלכלית בגבר.
מצדדי הגישה סבורים כי מדובר בכלי משפטי הכרחי שמונע עיוותים, התחמקויות ותופעות של תכנון כלכלי לרעת הצדדים החלשים. לפי גישה זו, אין זה סביר שצד אחד יישא בנטל המזונות לבדו, בעוד הצד השני בוחר במכוון לא להשתכר. ההשוואה לפוטנציאל נועדה להבטיח שוויון אחריות ולהעביר מסר שלפיו הורות כרוכה גם בחובה כלכלית שניתנת לאכיפה.
גישות פרשניות שונות עולות גם לעניין שיעור השכר הרעיוני. חלק מהשופטים נוקטים בגישה שמרנית, המטילה שכר רעיוני מינימלי, ואילו אחרים נוקטים בשכר מקסימלי התואם את השוק. ההכרעה בין הגישות מושפעת ממידת המאמץ שהוכח, מהיכולת לגייס ראיות, ומהיקף הנתונים הכלכליים שעמדו בפני בית המשפט. שופטים מסוימים אף קובעים מדרגות, כך שבתחילת ההליך יוחס שכר רעיוני נמוך, ולאחר מספר חודשים יוגדל השכר בהדרגה, מתוך הנחה של הסתגלות והשתלבות.
פסקי דין מובהקים המעצבים את ההלכה
בפסקי דין רבים התוו בתי המשפט עקרונות יישומיים לגבי פוטנציאל השתכרות. כך למשל, נפסק כי אב שטען למוגבלות רפואית, אך לא הגיש מסמכים רפואיים עדכניים, ייחשב כבעל פוטנציאל השתכרות מלא. בפסק דין אחר, אם שהמשיכה להתגורר בבית ההורים והעבירה זמני שהות לאב רק בשעות הלילה, חויבה בהשתכרות רעיונית, בטענה שהיעדרות מהשוק נובעת מחוסר רצון ולא מחוסר יכולת. גם פסיקות של בית הדין הרבני הגדול אימצו גישה דומה, תוך חישוב שכר רעיוני לכל צד בהתאם ליכולתו הכלכלית המוכחת ולרקע האישי המפורט.
פסקי דין אלו מדגישים את אחריות ההורים לבחירותיהם הכלכליות ואת החשיבות של שקיפות מלאה, מאמץ ראוי והגינות בהליכי המזונות. עוד נקבע, כי אדם שאינו פועל להגדלת הכנסתו מתוך רצון להקטין חיוב עתידי כלפיי הילדים, עלול להיחשב כמי שפוגע בטובתם ולהישא בהשלכות הכספיות לכך.
פוטנציאל השתכרות ככלי חיוני אך מורכב
פוטנציאל השתכרות אינו רק מושג משפטי מופשט, אלא מנגנון שנועד לאזן בין הצרכים הכלכליים של הילדים וההורים לבין יכולתם המעשית של הצדדים לעמוד בחובותיהם. כאשר נעשה בו שימוש זהיר, מבוסס וראוי, הוא מהווה כלי חיוני למניעת חוסר צדק ולחיזוק עיקרון ההדדיות בהורות ובחיים הכלכליים לאחר גירושין.
עם זאת, יש לזכור כי מדובר בכלי רגיש שיש להפעילו רק בהתבסס על עובדות, ראיות ונסיבות ספציפיות. הפעלתו מחייבת זהירות, שקיפות, ושימוש במומחים מקצועיים במקרים הצריכים לכך. רק כך ניתן להבטיח שמטרת הדין, שמירה על טובת הילדים ועל כבודם הכלכלי של ההורים, תתממש הלכה למעשה, ותשקף את המציאות החברתית והאנושית בצורה מדויקת ומאוזנת.