מהם גירושים? הגדרות, הליכים והשלכות משפטיות

הליך הגירושין הוא מערכת משפטית סבוכה ורבת פנים, שאינה מסתכמת רק בהיבט הדתי של סיום הנישואין, אלא מהווה פירוק שלם של התא המשפחתי, על כל רבדיו. הוא נועד להסדיר באופן פורמלי ומחייב את מערכת היחסים החדשה שנוצרת בין בני זוג שהתגרשו, וכן את מחויבותם המתמשכת לילדיהם ולכלל ענייני הממון והרכוש שצברו במשותף. גירושין במובנם הרחב כוללים בתוכם סדרה של הליכים משפטיים שמטרתם לחלק ולהפריד באופן מוחלט את גורלם של בני הזוג בכל מישור, הן מבחינת הקשר האישי והן מבחינת הקשר הכלכלי. תהליך זה מנוהל במערכות משפטיות שונות, בהתאם לדין האישי החל על כל אחד מבני הזוג, ודורש הבנה עמוקה של החוק והפסיקה. יש להבחין בין גירושים דתיים, שהם למעשה מתן הגט וטקס הגט בבית הדין הרבני (רבנות), לבין גירושים משפטיים, הכוללים הסדרת כלל נושאי הליבה של הפרידה.

הדין הישראלי מכיר במספר ערוצים לניהול הליך הגירושין. הערוץ המרכזי עבור זוגות יהודים הוא בית הדין הרבני, לו נתונה סמכות ייחודית ובלעדית בכל הנוגע לסידור הגט. במקביל, בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בנושאי ממון וילדים, למעט אם שני הצדדים בחרו להעניק סמכות זו לבית הדין הרבני. הבדל זה יוצר מורכבות משפטית ייחודית לישראל, המכונה לעיתים “מרוץ הסמכויות”. הבחירה הראשונית של בן הזוג לגבי הערכאה המשפטית אליה יפנה עלולה להשפיע באופן דרמטי על תוצאות ההליך, ולכן היא דורשת שיקול דעת אסטרטגי ומקצועי. במקרים של זוגות לא יהודים או מעורבים, חלים דינים ספציפיים שמעניקים סמכות לבית המשפט לענייני משפחה, דבר שמייחד את הליכי הגירושין ומחייב התמחות משפטית ייעודית.

ענייני הילדים: משמורת, זמני שהות ומזונות

הסוגיה המרכזית והרגישה ביותר בכל הליך גירושין היא הסדרת ענייני הילדים המשותפים. הדין מכיר באחריות הורית מתמשכת של שני ההורים, וההחלטות בנושא זה מתקבלות על פי עיקרון טובת הילד בלבד. המשמורת מתייחסת להורה שהילדים גרים עימו באופן קבוע, בעוד שזמני שהות קובעים את משך הזמן שהילדים מבלים עם ההורה השני. בעבר, המגמה הרווחת הייתה להעניק לאם משמורת מלאה ולהורה השני הסדרי ראייה. אולם, הפסיקה המודרנית, שהושפעה ממחקרים פסיכולוגיים וחברתיים, נוטה להעדיף משמורת משותפת. זוהי גישה המכירה בחשיבות קשר הדוק ורציף של הילדים עם שני הוריהם, ומחלקת את זמני השהות באופן שווה או קרוב לכך. המשמורת המשותפת דורשת רמה גבוהה של שיתוף פעולה ותיאום בין ההורים, ומהווה את המודל המועדף כל עוד יחסי ההורים מאפשרים זאת.

לצד הסדרי המשמורת, נדרשת הכרעה בנושא מזונות הילדים. חובת תשלום המזונות נובעת מהחובה הטבעית של הורים לדאוג לכלכלת ילדיהם. עד גיל שש, חובת המזונות מוטלת על האב באופן אבסולוטי מכוח הדין העברי. מגיל שש ומעלה, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין בע”מ 919/15, נטל המזונות מתחלק בין שני ההורים באופן יחסי להכנסותיהם, תוך התחשבות גם בהסדרי השהות ובעלויות הישירות של הילדים. חישוב גובה המזונות הוא עניין מורכב הלוקח בחשבון את צרכי הילדים הבסיסיים והמיוחדים, את יכולת ההשתכרות בפועל ובכוח של כל אחד מההורים ואת הוצאות המדור. מדובר בסוגיה שיש בה חשיבות מכרעת לביטחון הכלכלי של הילדים ולהבטחת רווחתם לאחר הגירושין.

חלוקת רכוש ואיזון משאבים בין בני זוג

היבט כלכלי מרכזי נוסף בהליך הגירושין הוא חלוקת הרכוש שנצבר במהלך הנישואין. חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973, קובע את הסדר איזון המשאבים כברירת מחדל לזוגות שנישאו לאחר שנת 1974. הסדר זה קובע כי כלל הרכוש שנצבר על ידי בני הזוג מיום נישואיהם ועד למועד הקובע, יחולק ביניהם באופן שווה. החוק מכיר בחשיבות עבודת הבית והטיפול בילדים כתרומה כלכלית שוות ערך, ומבטיח כי גם אם אחד מבני הזוג השתכר יותר מהשני, הרכוש המשותף יחולק בצורה הוגנת ושוויונית. נכסים שאינם כלולים בהסדר זה הם נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה לפני הנישואין או במהלכם, פנסיה, פיצויי פיטורין וכספי ביטוח שקיבלו בני הזוג באופן אישי.

הדרך המקובלת להסדרת חלוקת הרכוש היא באמצעות עריכת הסכם ממון. הסכם זה מאפשר לבני הזוג להתנות על הוראות החוק ולהסדיר את חלוקת רכושם בדרך שונה מהקבוע בחוק, וזאת בהתאם לרצונם הספציפי. הסכם ממון שנחתם ואושר כדין בבית המשפט או על ידי נוטריון מקבל תוקף של פסק דין. במקרים של זוגות שלא ערכו הסכם ממון, או כאשר קיימת מחלוקת על אופן חלוקת הרכוש, הסמכות להכריע בנושא נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אשר יפסוק על פי עקרונות איזון המשאבים. הליך זה עשוי לכלול הערכות שווי לנכסים שונים, החל מנדל”ן ועסקים ועד זכויות סוציאליות.

הסכמי גירושין מול תביעות משפטיות

הדרך המועדפת והיעילה ביותר לסיים את הנישואין היא באמצעות הסכם גירושין. הסכם זה, אשר נערך בהסכמת שני הצדדים, כולל בתוכו את כל ההסכמות הנוגעות לנושאי הליבה: הגט, הילדים והרכוש. לאחר ששני הצדדים חתמו על ההסכם, הוא מוגש לאישור בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וברגע שאושר הוא מקבל תוקף של פסק דין מחייב. היתרונות של הסדר זה ברורים: הוא מאפשר לצדדים לשלוט בתהליך ולקבל החלטות מתוך הבנה הדדית, הוא חוסך זמן ומשאבים כספיים רבים, ומפחית את רמת העוינות בין בני הזוג. במיוחד כאשר ישנם ילדים משותפים, הסכם גירושין בהסכמה מסייע לשמור על מערכת יחסים הורית תקינה גם לאחר הפרידה.

מנגד, כאשר בני הזוג אינם מצליחים להגיע להסכמות, הדרך היחידה היא הגשת תביעות משפטיות. תהליך זה, המכונה ליטיגציה, מנוהל בערכאות המשפטיות השונות וכולל הגשת כתבי טענות, קיום דיונים, הגשת ראיות וחקירות נגדיות. הליטיגציה בגירושין היא בדרך כלל הליך ארוך, יקר וגורם מתח רב בין בני הזוג. במקרים אלו, בית המשפט הוא שיכריע בכל הסוגיות במקום הצדדים, ופסק הדין שינתן יהיה מחייב. בחירה בדרך זו עלולה להותיר צלקות רגשיות וכלכליות, ולכן היא נחשבת למוצא אחרון.

תהליך הגישור ומניעת סכסוכים

טרם פנייה להליכים משפטיים, חלה חובה על בני הזוג לפנות להליך של גישור במסגרת יחידות הסיוע שליד בתי המשפט. הליך זה, המכונה “יישוב סכסוך”, נועד לסייע לבני הזוג, בסיוע של מגשר מקצועי, להגיע להסכמות ולהסדרים שימנעו את הצורך בניהול הליכים משפטיים. הגישור מתמקד בשיח פתוח ובניסיון להבין את הצרכים והרצונות של כל אחד מהצדדים. הוא פועל בערוץ של פתרון בעיות משותף ולא של ניצחון והפסד. גם אם הגישור אינו מוביל להסכם מלא, הוא עדיין יכול לסייע בהגדרת המחלוקות העיקריות ובצמצום מספר הסוגיות שיועברו להכרעת בית המשפט.

גירושין אינם רק סיום של פרק חיים, אלא גם תחילתו של פרק חדש, המבוסס על הסדרים חוקיים ומחייבים. הליך הגירושין, על כל מורכבותו, מחייב הבנה משפטית עמוקה וקבלת החלטות מושכלות. הליווי המקצועי של עורך דין המתמחה בתחום דיני המשפחה הוא חיוני, והוא מסייע לנווט בין המורכבות המשפטית והרגשית של התהליך, במטרה להבטיח כי כל הנוגעים בדבר, ובפרט הילדים, יצאו ממנו עם נזק מינימלי ועם הסדרים אופטימליים שיבטיחו את עתידם. הבחירה בדרך של הסכמה, ככל שהיא אפשרית, היא תמיד המומלצת.