לשון הרע בין בני זוג בהליכי גירושין

במהלך הליכי גירושין, כאשר הרגשות גועשים והקונפליקטים גוברים, מתרבות גם התופעות של פרסומים פוגעניים בין בני הזוג. תביעות לשון הרע אינן נדירות עוד, אלא הופכות לנדבך מהותי במאבק הכולל שמנהלים בני זוג זה מול זו. במקרים רבים, צד אחד בוחר לפרסם טענות קשות על משנהו, ברשתות החברתיות, מול בני משפחה, או בקרב קהילה משותפת, תוך פגיעה מכוונת בשמו הטוב ובמעמדו. תופעה זו אינה רק מכאיבה מבחינה רגשית, אלא אף נושאת עימה השלכות משפטיות נרחבות, במיוחד כאשר הדברים חורגים מהבעת עמדה לגיטימית ונעשים מתוך מטרה לפגוע.

בתי המשפט נדרשים יותר ויותר להכריע בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, כאשר מדובר בבני זוג המצויים בהליכי פרידה. העובדה שמדובר בסכסוך אישי ואינטימי אינה פוטרת מאחריות, ומפרסמים עלולים למצוא את עצמם נושאים באחריות אזרחית מלאה, כולל פיצוי כספי משמעותי. ככל שהפרסום רחב יותר, פומבי יותר, ובעל נראות גבוהה יותר, כך גוברת החומרה שהמערכת המשפטית מייחסת לו. נזקים תדמיתיים, פגיעה תעסוקתית, וערעור מעמד חברתי נחשבים לנזקים מוכחים בתביעות מסוג זה, ואין להקל בהם ראש.

פרסום לשון הרע בין בני זוג עלול לכלול טענות על בגידה, אלימות, הזנחה הורית, בעיות נפשיות או פליליות, או תיאורים מבזים ומכפישים. גם כאשר הדברים נכתבים לכאורה ב”שיתוף רגשי”, החוק מבחין בין ביטוי אישי לבין לשון הרע אסורה. פרסום שנעשה בפני אדם נוסף זולת מושא הפרסום, לרבות בן משפחה, חבר, מטפל, או גוף מקצועי, עשוי להיחשב כלשון הרע אם יש בו כדי לבזות, להשפיל או לפגוע במוניטין. הפצה של תוכן משמיץ, אפילו אם נעשתה בקבוצת וואטסאפ מצומצמת או בעמוד פרטי ברשת, עלולה לשמש עילה לתביעה אזרחית.

אמירה לגיטימית או לשון הרע?

החוק בישראל קובע כי לא כל אמירה שלילית מהווה לשון הרע. על מנת שפרסום ייחשב לעבירה אזרחית, עליו לעמוד במספר תנאים מצטברים: ראשית, על התוכן להיות פוגעני במובהק, כזה שעשוי להשפיל, לבזות, לפגוע בעיסוק או להעמיד ללעג. שנית, עליו להיאמר או להיכתב בנוכחות צד שלישי, ולבסוף, עליו להיות בלתי מוגן לפי אחת ההגנות שבחוק, כמו אמת בפרסום ותום לב. גם אמירות שנאמרות במצב נפשי סוער אינן בהכרח מקבלות פטור מאחריות, אלא נבחנות לפי חומרתן, נסיבות הפרסום, והכוונה שמאחוריהן.

בני זוג רבים אינם מודעים לכך שגם מסרים שנכתבים בהודעות פרטיות, כאשר הם מועברים או נחשפים לאחרים, נחשבים לפרסום לעניין החוק. מכתבים אנונימיים, תלונות למוסדות חינוך או רווחה, או העברת מידע למקום עבודה – כל אלו עשויים להיחשב פרסום פוגעני אם הם כוללים טענות חמורות שאין להן בסיס ראייתי או שנעשות מתוך כוונה לפגוע. אמנם החוק מתיר להביע דעה ולהתריע על התנהגות פסולה, אך על המפרסם להוכיח כי פעל מתוך אחריות, אמת ותום לב – שאם לא כן, יישא באחריות מלאה לנזקים שנגרמו.

בתי המשפט אינם מקלים ראש בהתבטאויות בוטות, במיוחד כאשר יש להן השפעה ממשית על ילדיהם של הצדדים או על סביבת חייהם המיידית. ישנם מקרים בהם אחד ההורים טוען בתקשורת או בקהילה הדתית כי ההורה השני מהווה סכנה לילדים, חולה בנפש או מזניח – בעוד שהדברים אינם נתמכים באבחונים, פסיקות או ראיות. טענות מסוג זה, כאשר הן מפורסמות או מועברות הלאה, מהוות לשון הרע מובהקת, והן עלולות לגרור פיצוי כספי, צו מניעה או חיוב בהתנצלות פומבית, לפי חומרת המקרה.

לשון הרע במהלך ההליך המשפטי: גבולות החסינות בתביעות גירושין

הליכים משפטיים בתחום דיני המשפחה עשויים להכיל בתוכם טענות קשות במיוחד. כתבי טענות מלאים לעיתים בתיאורים מזעזעים של התנהגות בן או בת הזוג, בין אם לצורך קביעת משמורת, מזונות או חלוקת רכוש. החוק מעניק הגנה מסוימת לדברים שנאמרים במסגרת הליך משפטי, אך הגנה זו מוגבלת. אם אחד הצדדים בוחר להפיץ את כתב התביעה, לחלוק את תוכנו עם אחרים, או לצטט ממנו ברשתות החברתיות, הוא חורג מגדר ההגנה ועלול להיחשף לתביעת לשון הרע.

בתי המשפט קבעו לא אחת כי מסירת פרטים מתוך הליך משפטי לגורמים חיצוניים, כגון משפחה מורחבת, קהילה, מקום עבודה או עיתונות, מהווה עבירה לכשעצמה. גם כאשר הפרסום כולל תוכן “אמיתי”, כלומר תואם את הכתוב בתביעה, אין בכך להצדיק את עצם הפצתו. החוק מחייב את הצדדים לנהוג באיפוק ולשמור על פרטיות הזולת, בייחוד כאשר מתנהלת בין הצדדים מלחמה משפטית. שימוש לרעה בפרטי ההליך, במיוחד כאשר המטרה אינה לגיטימית, מהווה ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות ועלול לשמש בסיס לפיצוי גבוה בהמשך.

בין המקרים שהובאו בפני בתי המשפט ניתן למצוא הפצת מיילים לעובדי מוסד חינוכי הכוללים ציטוטים מהליך המשמורת, שיתוף תצהירים בקבוצות וואטסאפ משפחתיות, ואף פרסום ברשת של סעיפים מתוך תביעת רכוש. במרבית המקרים קבעו השופטים כי מדובר בפגיעה חמורה בזכויות הצד שכנגד, וחייבו את המפרסם בפיצוי כספי, גם ללא הוכחת נזק ממשי. המגמה הברורה בפסיקה היא להגן על שמם הטוב של הצדדים גם בתוך הליך טעון, ולמנוע זליגת מידע שאינו נוגע לציבור.

השלכות פסיקתיות ודרכי התמודדות עם תביעות לשון הרע בין בני זוג

בתי המשפט בישראל רואים בתביעות לשון הרע בין בני זוג נושא רגיש במיוחד, הדורש איזון מדוקדק בין הזכות לשם טוב לבין הצורך בהגנה על חופש הביטוי במצבים טעונים. הפסיקה מלמדת כי במקרים שבהם הוכח כי הפרסום בוצע מתוך כוונה לפגוע, הועבר לגורם שלישי, והכיל תוכן מבזה או משמיץ, לא נדרשה הוכחת נזק בפועל לצורך פסיקת פיצוי. בתי המשפט פסקו פיצויים שנעים בין סכומים סמליים למטרות חינוכיות לבין עשרות אלפי שקלים ואף יותר, כאשר הפגיעה הייתה רחבת היקף, חוזרת ונשנית, או גרמה לנזק מהותי לשמו של הנפגע.

במקרים מסוימים, תביעת לשון הרע מהווה לא רק הליך עצמאי אלא גם כלי עזר אסטרטגי בתוך ההליך המשפחתי. צד הנפגע מהכפשות עלול לטעון כי ההתנהלות הפוגענית מעידה על חוסר מסוגלות הורית, חוסר שיתוף פעולה בהורות משותפת או על אווירה עוינת שפוגעת בטובת הילדים. הטענות הללו מקבלות משנה תוקף כאשר קיימים תיעודים עקביים של מסרים, פוסטים, מכתבים או עדויות מגורמים חיצוניים. במקרים חריגים, בתי המשפט ציינו במפורש כי התנהלות תקשורתית פוגענית עשויה להוות שיקול בעת קביעת הסדרי שהות או אחריות הורית.

מנגד, ישנם מקרים בהם נטענת לשון הרע אך בית המשפט דוחה את התביעה בהעדר ראיה לפרסום, או כאשר נקבע כי מדובר בביטוי מוגן לפי החוק. ביטוי הנאמר מתוך דאגה כנה, למשל לאנשי מקצוע המעורבים בגידול הילדים, או במסגרת התייעצות משפטית, עשוי לקבל הגנה של תום לב, כל עוד לא חרג מהנדרש ולא כלל תוכן שקרי ביודעין. גם טענה לאמת בפרסום עשויה להתקבל כאשר הנתבע מצליח להוכיח כי עיקרי הדברים שפורסמו משקפים מציאות מוכחת. עם זאת, ההגנות שבחוק אינן אוטומטיות, ויש להחילן בזהירות ובפרשנות מצמצמת כאשר מדובר במערכת יחסים אינטימית שמוסרה לעיני הציבור.

כדי להתמודד עם תביעות לשון הרע, חשוב להקפיד על תיעוד יסודי של כל פרסום, לצלם מסכים, לגבות עדים או להגיש חוות דעת לעניין הנזק. מומלץ להגיש את התביעה בליווי עורך דין המתמחה הן בדיני לשון הרע והן בדיני משפחה, מאחר והשילוב ביניהם דורש מיומנות מיוחדת. ככל שהתביעה מוגשת במסגרת ההליך המשפחתי, יש לבחון היטב אם יש להגיש אותה בנפרד או במסגרת אחת מהעילות הקיימות בתיק, שכן לכך עשויה להיות משמעות מבחינת סמכות שיפוטית או טקטיקה משפטית.

מניעה והגנה מפני נזקי מוניטין בעת פרידה

הדרך היעילה ביותר להימנע מתביעות לשון הרע בין בני זוג בהליכי גירושין היא באמצעות הסדרה מראש של כללי תקשורת. כאשר בני זוג יודעים לקראת מה הם הולכים, וכאשר מלווים אותם אנשי מקצוע שקוראים לשיח מאופק, ניתן למנוע הידרדרות למצב של פגיעה הדדית חסרת שליטה. מגשרים מקצועיים, עורכי דין מיומנים ויועצים משפחתיים יכולים לתווך את המילים, לבנות הסכמות זמניות לגבי אופן ההתבטאות ההדדית, ולעיתים אף לכלול סעיפים ייעודיים בהסכמי הגירושין שמטילים סנקציות על פרסומים שליליים עתידיים.

במקרים שבהם קיים חשש ממשי שהצד השני יפגע בשם הטוב לאחר הפרידה, ניתן לבקש סעיף מניעתי בהסכם הכולל איסור פרסום הדדי, או לקבוע מנגנון של פנייה מוקדמת לגישור טרם נקיטת צעדים משפטיים. במקרים חמורים, ניתן לבקש צו מניעה זמני בבית המשפט אשר יאסור על פרסום עתידי שעלול להסב נזק. בית המשפט יכול גם להוציא צו איסור פרסום גורף על פרטי ההליך כולו, במיוחד כאשר מדובר בדמויות ציבוריות, בעובדים במערכות רגישות או כאשר קיים נזק ממשי לילדים.

לצד ההגנות המשפטיות, קיימת גם אחריות ציבורית וקהילתית למניעת הפצת שמועות והשמצות בעת גירושין. קהילה המכירה את המורכבויות של פרידה יכולה להוות כוח מרפא ולא מחריף. ככל שהסביבה הקרובה נוקטת עמדה של ריסון ולא נגררת להכפשות או לנקיטת צד, כך קטן הסיכוי להסלמה, לתביעות הדדיות ולהעמקת הקרע בין הצדדים. מודעות קהילתית, הדרכה מראש, ושיח אחראי ברשתות החברתיות, כל אלו מהווים מרכיב חשוב בהפחתת הסיכון ללשון הרע בין בני זוג גם לאחר סיום הזוגיות.

אחריות משפטית מוגברת כשיש ילדים משותפים

כאשר מתנהלת תביעת לשון הרע בין בני זוג שיש להם ילדים משותפים, עולה רף הזהירות המשפטית והחברתית הנדרש מהצדדים. בתי המשפט רואים בחומרה כל פרסום שלילי שעלול להשפיע על טובת הילדים, בין אם מדובר בפרסום ישיר שפוגע באחד ההורים ובין אם בפרסום עקיף אשר עלול להשפיע על האופן שבו הילדים תופסים את התא המשפחתי שנותר. העובדה כי הילדים עשויים להיחשף בשלב כלשהו לתוכן המפורסם, במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו כל מידע הופך לנגיש, מחייבת את הצדדים לנהוג בריסון קיצוני ולשקול כל מילה וכל מעשה.

כאשר אחד ההורים בוחר לפרסם טענות חמורות על ההורה האחר, קיימת סכנה ממשית לא רק לפגיעה במעמדו של אותו הורה אלא גם לפגיעה בהתפתחות הרגשית של הילד. ילדים עלולים להזדהות עם ההורה המושמץ, לחוות קונפליקט נאמנויות, או להאמין לאמירות שגויות אשר יפגעו ביחסים שלהם עם אותו הורה. פרסומים מסוג זה נבחנים לעיתים גם במסגרת הליך המשמורת או ההסדרים ההוריים, ובמקרים מסוימים אף משפיעים על ההחלטות השיפוטיות, כאשר מתברר כי אחד ההורים פועל בניגוד לטובת ילדיו.

הפסיקה בישראל הכירה בכך שהתנהלות פומבית הכוללת הכפשות חוזרות ונשנות כלפי ההורה השני מהווה פגיעה מהותית ביציבות הילדים, ועלולה להיחשב כהתנהגות לא הורית. מקרים שבהם הורה הפיץ מכתבים בגנות ההורה השני למורים, ליועצים חינוכיים או לסביבה המשפחתית, הובילו לקביעות חד משמעיות כי מדובר בהתנהלות מזיקה. בתי המשפט הדגישו כי גם אם המידע נכון בחלקו, הפצתו החוצה בצורה בלתי מבוקרת חורגת מגבולות הסביר ומהווה עילה לפיצוי ואף לשינוי בהסדרי השהות.

לכן, כאשר צד חושב לפרסם דבר מה על בן הזוג לשעבר, עליו לשקול לא רק את ההשלכות המשפטיות האישיות אלא גם את ההשפעה האפשרית על ילדיו. במקרה של ספק, תמיד נכון יותר להיוועץ בעורך דין, במטפל משפחתי או במגשר לפני פרסום כלשהו. במידת הצורך ניתן לנסח דברים בצורה מבוקרת ולהימנע מביטויים שיפוטיים, אישיים או מבזים. ככל שהשיח מתנהל באופן שקול ואחראי, כך קטנים הסיכויים להידרדרות שתוביל להליכים משפטיים נוספים.

פרסומים ברשתות החברתיות: גבולות חופש הביטוי בזוגיות מתפרקת

הרשתות החברתיות הפכו לזירה העיקרית שבה מתנהלים חלק מהסכסוכים לאחר פרידה. פרסום פוסטים, העלאת סטטוסים עם רמיזות, פרסום תמונות משפחתיות לצד כיתוב פוגעני או שיתוף “חוויות” אישיות – כל אלה נתפסים לעיתים קרובות כלשון הרע לכל דבר ועניין. גם כאשר לא מצוין שמו של הצד השני, אך ניתן לזהות אותו מתוך ההקשר או מתוך תגובות הגולשים, בית המשפט עשוי לראות בכך פרסום מזיק הפוגע בזכות לשם טוב.

בתי המשפט כבר קבעו כי אין הבדל מהותי בין פרסום עיתונאי לבין פרסום פוגעני ברשת, במיוחד כאשר הפוסט מגיע לעשרות או מאות אנשים וגורר תגובות, שיתופים או תגובות משפילות. העובדה כי מדובר ברשת פרטית אינה מהווה הגנה אוטומטית, במיוחד כאשר נעשה שימוש בזיהוי ישיר או בעקיפין. כאשר אדם משתף את תחושותיו האישיות מתוך כאב אמיתי, הדבר ייבחן לפי התוכן, הכוונה, והמידה שבה הפוסט חרג מגדר ביטוי סובייקטיבי והפך לתקיפה ישירה כלפי הזולת.

כאשר מתקבלת תביעה על פרסום ברשת, הנזק נבחן לפי היקף החשיפה, משך הזמן שבו הפוסט היה זמין, תוכנו של הפרסום, קהל היעד שלו והתגובות שהתעוררו בעקבותיו. גם הסירוב להסיר את הפוסט לאחר פנייה מוקדמת עשוי לשמש כנסיבה מחמירה בפסיקת הפיצוי. מאידך, כאשר אדם מגיב לפוסט פוגעני שפורסם נגדו באמצעות תגובה עצמית שאינה כוללת לשון הרע אלא מגינה על שמו באופן ענייני, סביר שבית המשפט יראה בכך תגובה סבירה במסגרת זכות ההגנה העצמית.

כדי למנוע הסתבכות מיותרת, מומלץ להימנע לחלוטין מהתבטאויות על בן או בת הזוג לשעבר ברשתות החברתיות וברשת בכלל. כל פרסום שנעשה בזמן הליך משפטי או מיד לאחר גירושין עלול להתפרש כנקמה, הסתה או ניסיון להכפיש. במקום לפרוק את התסכול ברבים, נכון לפנות לאנשי מקצוע שיאפשרו להוציא את הקושי באופן מעובד, דיסקרטי ואפקטיבי.

גבולות המותר והאסור בהליך גירושין

תביעות לשון הרע בין בני זוג אינן רק עניין טכני, אלא משקפות תהליך רגשי ומשפטי כאחד. השימוש בפרסום ככלי במאבק זוגי משקף הידרדרות בשיח הזוגי, ולעיתים גם חוסר שליטה מתוך מצוקה אמיתית. עם זאת, גם מצבים קשים אינם מצדיקים פגיעה בשמו של הזולת או שימוש פומבי בעובדות פרטיות על מנת לערער את יציבותו החברתית או המקצועית. החוק בישראל מעניק לכל אדם את הזכות לשם טוב, והגנה זו חלה גם בתוך המשפחה ובמיוחד בעת סיום קשר זוגי.

על כל אדם הנמצא בהליכי גירושין להבין כי עליו לנהוג בריסון, לשקול כל מילה ולבחון האם יש הכרח בפרסום זה או אחר. גם פנייה לרשויות או לגורמים מקצועיים צריכה להיעשות בזהירות, תוך שמירה על תום לב והסתמכות על עובדות. במקום להשתמש בלשון הרע ככלי ניגוח, ניתן לפנות להליך גישור, לתמיכה מקצועית ולהתנהלות שמרפאת ולא פוצעת. ככל שהליך הגירושין יתנהל מתוך אחריות הדדית, כך יקטן הסיכוי לתביעות נלוות, והצדדים יוכלו לבנות עתיד חדש מבלי לשאת עימם צלקות משפטיות ורגשיות מיותרות.

גבולות הגנה לגיטימית בפרסום לאחר גירושין

אחת הטענות השכיחות של נתבעים בתביעות לשון הרע לאחר גירושין היא טענת הגנה עצמית. רבים טוענים כי התבטאו מתוך צורך לגונן על שמם, ילדיהם או האינטרסים שלהם, במיוחד כאשר חשו מותקפים או נפגעו בעצמם מפרסומים של הצד השני. עם זאת, בתי המשפט אינם מקבלים כל אמירה כ”הגנה לגיטימית”, ודורשים שהתגובה תעמוד באמות מידה ברורות של סבירות, מידתיות ורלבנטיות.

הפסיקה בישראל קובעת כי יש לבחון כל פרסום לגופו, ולבדוק האם הוא חורג מגדר תגובה עניינית והופך להתקפה עצמאית. למשל, אם אחד הצדדים כתב מכתב לעובדת סוציאלית ובו טען טענות קשות בנוגע להורה השני, יש לבדוק האם היה בסיס עובדתי לדברים, האם הם נמסרו בתום לב, והאם הופצו גם לגורמים לא רלוונטיים. כאשר התשובה חיובית, ייתכן והדבר ייחשב ללשון הרע, גם אם הכותב חש נרדף או מתוסכל באותו רגע.

החוק אכן מאפשר התבטאות חופשית מסוימת כאשר מדובר בתגובה על התקפה קודמת, אך הגבול עובר במקום שבו התגובה הופכת לאמצעי להעלבה, הכפשה או השפלה. התגובה אינה רשאית לכלול עובדות שקריות, דימויים פוגעניים או הפצה לגורמים בלתי רלוונטיים. כך למשל, אם אחד ההורים מאשים את השני בהתנהלות כלכלית פסולה באמצעות פוסט פומבי, במקום להעלות את הנושא בערכאה המתאימה, הרי שמדובר בהתנהלות מזיקה ולא בהגנה עצמית.

מומלץ לכל מי שנפגע מפרסום או טענה מצד בן הזוג לשעבר לשקול את צעדיו בזהירות. ניתן לפנות בכתב לעורך הדין של הצד השני, לבקש הבהרה או התנצלות, או לפנות לערכאות באופן ממוסד. תגובה בלתי שקולה עלולה להוביל להליך מיותר, לחשוף את המגיב לתביעה עצמאית, ולגרום להסלמה מיותרת של הסכסוך כולו. ככל שנשמרים כללי הזהירות המשפטית, כך גדל הסיכוי להימנע מהליכים משפטיים מתישים ומיותרים.

תביעות לשון הרע לאחר פרידה או לאחר שלום בית שנכשל

גם כאשר הצדדים שבו לגור יחד לאחר תקופה של פרידה או ניסו לקיים הליך של שלום בית, ההיסטוריה של פרסומים פוגעניים עשויה להוביל לתביעה בלשון הרע. העובדה כי הזוג חזר לקיים מסגרת משותפת אינה מוחקת את העבר המשפטי, ולעיתים אף מחזקת את עילת התביעה, במיוחד כאשר התנהלו באותה תקופה ניסיונות שיקום שנפגעו מהפרסומים הקודמים.

בתי המשפט מכירים בכך שניסיונות שלום בית עשויים להיות רציניים, אך כאשר הם מלווים בפרסומים שממשיכים לפגוע באמון בין הצדדים, קיימת עילה ברורה לפיצוי. מכתבים שנשלחו תוך כדי הניסיון לשיקום, תכתובות שנעשו מתוך כוונה להפעיל לחץ רגשי או כלכלי על בן הזוג, או שיח פוגעני בקבוצות תמיכה – כל אלה עשויים להוות עילה לתביעה, גם אם לא הובילו בפועל לפירוד מיידי.

חשוב להבין כי החוק אינו בוחן רק את פרק הזמן שבו מתקיימת הזוגיות בפועל, אלא את הנזק הנגרם מהפרסום ואת כוונתו. ככל שהפרסום נעשה במטרה לפגוע, להפעיל מניפולציה או לגרום למבוכה, כך גוברת הסבירות שהוא ייחשב ללשון הרע. גם אם התקופה שלאחר מכן אופיינה בניסיון פיוס, הנזק כבר נגרם ואינו נמחק.

לכן, אין לראות בקיום זוגיות מתמשכת או חידוש קשר כהגנה אוטומטית. כל צד שמפרסם או מתבטא נגד בן זוגו צריך להיות מודע לכך שהדברים עשויים להיחשף ולהיבחן משפטית גם חודשים ואף שנים לאחר מכן. ההמלצה היא לנהל את התקשורת בתוך מסגרות מוסדרות, לגייס אנשי מקצוע בכל שלב של קונפליקט, ולהימנע מהתפרצויות שעלולות להפוך לראיות נגדיות בעתיד.