לפני שעושים צעד לכיוון הגירושין / מדריך מעשי

לא מעט שואלים כאן את השאלות הרות הגורל – מה מותר, מה אסור, ומה ההשלכות המשפטיות של כל פעולה עוד לפני פתיחת הליך גירושים? אז, מדוע מדוע דווקא התקופה שלפני פתיחת ההליך קובעת את התמונה המשפטית כולה?

הרגע שבו אדם מתחיל לחשוב ברצינות על גירושין הוא רגע טעון מאוד מבחינה רגשית וכלכלית. זהו שלב שבו עדיין לא נפתח תיק בשום ערכאה, אך בפועל כבר מתקבלות החלטות משמעותיות בחיים המשותפים, לעיתים באופן חד צדדי וללא מחשבה על השלכות משפטיות עתידיות. הדין בישראל אינו מסתכל רק על מה שנעשה לאחר פתיחת תיק גירושין, אלא בוחן גם את ההתנהלות שקדמה לכך, במיוחד כאשר נטענת פגיעה בזכויות רכושיות, פגיעה בקשר שבין הילדים לאחד ההורים, או שימוש לרעה בכוח ובהשפעה. לכן תקופת הביניים, שברוב המקרים מופיעה ללא שמות רשמיים וללא כותרות משפטיות, הופכת בפועל לשלב שבו נקבעים חלק מן הנתונים שעליהם יתבססו ההכרעות בהמשך.

בני זוג נחשבים על פי הדין שותפים לחיי משפחה ולרכוש שנצבר במהלך השנים, והורה נבחן על פי מידת אחריותו וטובת ילדיו. חובה זו אינה מתבטלת משום שאחד מבני הזוג החליט בלבו לפעול לקראת פרידה. כל צעד שננקט בשלב זה, בין אם הוא קשור לכסף, לילדים, למידע, לקשרים עם גורמי מקצוע או להתנהגות אחד כלפי השני, עשוי להיבחן לאחר מכן בעיניים משפטיות. בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים מתייחסים ברצינות לשאלה האם צד פעל בתום לב, האם שמר על זכויות ההורה האחר והאם ניסה לעוות את המציאות לקראת ההליך. משום כך, לפני שנוקטים פעולה כלשהי, חשוב להבין מה מותר, מה אסור, ומה עלול לעלות ביוקר בשלב מאוחר יותר.

עקרונות מנחים בגירושין

כדי להבין מה נכון לעשות עוד לפני פתיחת תיק, יש להכיר שלושה עקרונות יסוד שמנחים את הערכאות המוסמכות בתחום המשפחה. העיקרון הראשון הוא חובת תום הלב. בני זוג אמורים לפעול זה כלפי זה באופן הוגן, גלוי וישר, ובית המשפט רשאי לבחון האם מי מהם ניצל את מעמדו או את כוחו כדי לפגוע בזכויות האחר או כדי ליצור יתרון מלאכותי לקראת הליך משפטי. העיקרון השני הוא השיתוף הרכושי. ככלל, כל מה שנצבר במהלך חיי הנישואין נחשב רכוש שיש בו שיתוף, גם כאשר הוא רשום פורמלית על שם אחד מבני הזוג בלבד, בכפוף להוראות הדין. העיקרון השלישי הוא טובת הילדים, הנחשבת לעיקרון עליון בכל הכרעה הנוגעת לקטינים, לרבות משמורת, אחריות הורית והסדרי שהות.

עקרונות אלו אינם סיסמאות בלבד, אלא משמשים כלי עבודה ממשי בעת בחינת התנהלות בתקופת הביניים. כאשר מתברר כי צד פעל במכוון כדי להסתיר נכסים, לנתק ילדים מההורה האחר או לאסוף חומר באמצעים הפוגעים בפרטיות, הדבר עשוי להוביל למסקנה כי אותו אדם פעל בניגוד לתום לב, בניגוד לעיקרון השיתוף, או בניגוד לטובת הילדים. תוצאה זו יכולה להשפיע על אופן חלוקת הרכוש, על קביעת מי מן ההורים יתאים לשאת באחריות בעיקרית כלפי הילדים, ועל השאלה על מי יוטלו הוצאות משפטיות. לכן כבר בשלב הראשון חשוב לראות בכל פעולה חלק מתמונה משפטית רחבה העתידה להיבחן בקפידה.

התנהלות כלכלית לפני פתיחת הליך

תחום הרכוש והכסף הוא מן התחומים הרגישים ביותר בתקופה שלפני פתיחת תיק גירושין. כאשר עולה חשד כי הקשר עומד להסתיים, צד עלול לנסות למגן את עצמו באמצעות העברת כספים, משיכת חסכונות, שינוי בעלות בנכסים, או יצירת חובות מלאכותיים. הדין הישראלי מבחין בין ניהול שוטף של חשבונות ונכסים, הנחוץ לכל משפחה, לבין פעולות חד צדדיות חריגות שמטרתן לשנות את מאזן הכוחות לקראת ההליך. כאשר פעולות אלו אינן סבירות ואינן מוסברות בהיגיון כלכלי אמיתי, הן עלולות להיחשב הברחת נכסים.

המשמעות של הברחת נכסים אינה רק מוסרית אלא גם משפטית. ערכאות השיפוט רשאיות להתייחס לפעולות אלו כאשר הן קובעות את מועד בחינת הרכוש המשותף, כאשר הן מחליטות האם לבטל עסקאות שנעשו ללא הסכמה אמיתית, ואף כאשר הן מחלקות בפועל את הנכסים בין בני הזוג. במקרים מסוימים התנהלות חסרת תום לב עשויה להביא לכך שהצד שפעל כך יקבל חלק קטן יותר מרכוש מסוים או שיישא לבדו בהחזר חובות שנוצרו בעטיו. לכן, בתקופה שלפני פתיחת ההליך, הגבול הנכון הוא לשמור על ניהול סביר של החיים הכלכליים, להימנע מצעדים קיצוניים, ולבסס כל פעולה על צורך אמיתי ולא על ניסיון להסתיר או לשנות תמונה כלכלית.

מה ראוי לעשות ומה אסור לעשות?

כאשר מדובר בחשבונות בנק משותפים, מותר להמשיך להשתמש בהם לצורך כיסוי הוצאות משפחתיות שוטפות כגון מזון, דיור, בריאות וצרכים בסיסיים של הילדים. אולם משיכה חד פעמית של סכומים גבוהים ללא תיאום, הפקדת כספים לחשבונות נסתרים, או פתיחת חשבון חדש לצורך העברת כל השכר אליו באופן מיידי מתוך כוונה לנתק את בן הזוג מן המקורות הכספיים, עלולים להוות התנהגות שאינה מתיישבת עם חובת השיתוף ותום הלב. אדם החושש מפגיעה כלכלית יכול לפנות לערכאה המוסמכת ולבקש צווים מתאימים במקום לפעול על דעת עצמו ולהסתכן בטענה שהוא עצמו פגע בזכויות הצד האחר.

באשר לנכסי מקרקעין, כגון דירת מגורים משותפת, אין לבצע בתקופת הביניים מכירה, משכנתה נוספת או העברת זכויות ללא הסכמה מודעת ובוגרת של שני בני הזוג. גם אם הנכס רשום על שם אחד מהם בלבד, עצם החיים המשותפים והעובדה שהדירה שימשה כבית משפחתי עשויים להקנות לצד השני זכויות משמעותיות. פעולות חד צדדיות בנכס כזה עלולות להביא בעתיד לדרישה לבטל את העסקה, לשנות את חלוקת התמורה או להטיל אחריות מוגברת על מי שפעל מאחורי גבו של בן הזוג השני. לכן, דרך ההתנהלות הנכונה היא תיעוד מסודר, קבלת ייעוץ מקצועי, וניהול כל פעולה משמעותית באמצעות מנגנון שקוף והוגן.

שמירה על יציבות לעומת מניפולציה אסורה

כאשר מדובר בילדים, הדין רואה בהם נושא נפרד שאינו שייך למאבק בין ההורים. גם לפני פתיחת תיק גירושין, ההורים מחויבים לפעול מתוך ראיית טובת הילדים. זהו עיקרון יסוד שאינו מתחיל ואינו מסתיים עם מסמך משפטי. למרות זאת, בתקופה שלפני ההליך יש מי שמנסים לשנות את המציאות ההורית בהדרגה, למשל על ידי קביעת עובדה בשטח בנוגע למקום מגורים, לשגרה יום יומית, או לחוגים ומסגרות. כאשר השינוי נעשה ללא תיאום, ללא הצדקה אמיתית וללא התחשבות בצד האחר, הוא עלול להיתפס כניסיון לעצב מציאות שתשמש בהמשך כבסיס לדרישה להכרה במעמד הורי מועדף.

אסור להשתמש בילדים ככלי במשא ומתן עתידי. ניסיון לשכנע קטינים לבחור צד, אמירות שליליות קבועות על ההורה האחר, מניעת קשר סדיר ללא סיבה ממשית, או האיום כי אם תיפתח תביעה אז ינותק הקשר מן הצד השני, כולם ביטויים של התנהגות פסולה העשויה להיתפס כיצירת ניכור הורי. כאשר בית המשפט או בית הדין נחשפים לדפוס כזה, הם רשאים להסיק כי ההורה הפועל כך מתקשה להבחין בין צרכיו לבין טובת הילדים, עובדה שעשויה להשפיע על קביעת האחריות ההורית, על סדרי השהות ואף על אופן ביצוע הסדרים בעתיד. לכן תקופת הביניים איננה זמן חופשי ליצירת מציאות מלאכותית, אלא הזדמנות לשמור על יציבות, לכבד את הקשר של הילדים עם שני ההורים, ולתעד כל קושי אמיתי בדרך תקינה.

תיעוד מותר לעומת פגיעה אסורה בפרטיות

רבים מרגישים צורך לאסוף ראיות לקראת הליך גירושין. אין פסול בעצם הרצון לתעד את המציאות, כל עוד הדבר נעשה במסגרת הוראות הדין. מותר לאדם לשמור מסמכים הנוגעים לחשבונות שבהם הוא שותף, לתעד התנהלות שגרתית בספרי הבנק, לשמור חוזים והסכמים הנוגעים לרכוש משותף, ואף לתעד בכתב או ביומן אירועים חריגים המתרחשים בבית. מותר גם להקליט שיחה שבה הוא משתתף אם הדבר נעשה כדי להגן על זכויותיו. לעומת זאת, אסור לחדור לחומר פרטי של בן הזוג. פתיחת דואר אלקטרוני פרטי שהסיסמה אליו התקבלה בעבר למטרות רגילות, חדירה לטלפון נייד ללא רשות, חיפוש במגירות אישיות שאינן משותפות, או ניסיון להשיג מסמכים מחדר עבודה פרטי בכוח, עשויים להיחשב פגיעה בפרטיות ולהוביל להשלכות משפטיות בתחום האזרחי ולעיתים גם בתחום הפלילי.

באשר להקלטות, הדין מבחין בין הקלטת שיחה שבה המקליט עצמו צד לשיחה, שנחשבת בדרך כלל מותרת ועשויה לשמש ראיה, לבין האזנה לשיחות שבהן המקליט אינו צד, למשל כאשר אדם מציב מכשיר הקלטה בחדר שבו מתנהלת שיחה בלעדיו. במצבים אלו עשויה להתעורר טענה להאזנת סתר אסורה. בנוסף, גם כאשר הראיה הושגה באופן בעייתי, בית המשפט נדרש לאזן בין חשיבותה לבין חומרת הפגיעה בזכויות. לכן איסוף מידע וראיות בתקופת הביניים חייב להיעשות בזהירות רבה. עדיף לבסס תיק ראייתי על תיעוד נכון, על מסמכים שהאדם זכאי לקבלם, ועל התנהלות גלויה, מאשר להסתכן בפגיעה קשה באמון הערכאה השיפוטית כלפי מי שמבצע פעולות פסולות.

ממה להיזהר לפני שהמחלוקת הופכת להליך משפטי

גם אם טרם נפתח תיק כלשהו, האופן שבו בני הזוג מדברים זה עם זה, כותבים זה לזה ומתנהלים במרחב המשותף, עשוי להיבחן לאחר מכן במסגרת ההליך. מסרים מאיימים, התפרצויות חוזרות, השפלות, הפצת מידע פוגעני בפני חברים, בני משפחה או מסגרות חינוך של הילדים, כל אלו עשויים לשמש ראיות המשפיעות על הערכת מהימנותו ואופיו של מי שנקט בהתנהגות זו. אין דרישה ממי שנמצא בסף גירושין להיות שליו, אך הדין מצפה מהצדדים לנהוג בריסון בסיסי ולא להשתמש באיומים, בסחיטה רגשית או בהפעלת כוח כדי לכפות על האחר הסכמות.

מותר ואף רצוי לנהל שיחה עניינית על מצב הנישואין, על צרכים כלכליים ועל רצונות לגבי הילדים, כל עוד השיחה מתנהלת בנועם יחסי ובהיגיון. מותר לפנות לייעוץ מקצועי, בין אם נפשי ובין אם משפטי, כדי להבין את המצב. מותר לתעד בכתב סיכומים של שיחות, על מנת לזכור מה נאמר. לעומת זאת, לא ראוי להכריז על תנאים חד צדדיים, להודיע כי אם לא ייחתם הסכם מסוים אז אחד מבני הזוג יפעל לפגוע כלכלית או הורותית, או להשתמש בדברים אישיים שהופקדו בעבר בסוד כמנוף לחץ. כאשר סוגיות אלו יגיעו לדיון רשמי, בית המשפט יבחן אם מי מן הצדדים פעל בדרך כוחנית או משפילה, ומסקנה כזו עשויה להקרין על מגוון הכרעות.

האם להודיע מראש על כוונה לפתוח תיק גירושין?

שאלה מעשית שעולה לעיתים קרובות היא האם נכון לשתף את בן הזוג בכוונה לפנות לערכאה, או שמא עדיף לפעול בהפתעה. מבחינה משפטית, אין חובה למסור הודעה מוקדמת על רצון לפתוח בהליך גירושין, אך יש משמעות לדרך שבה הדבר נעשה. כאשר צד נוקט צעדים הוגנים, משתף את בן הזוג בכך שהמצב אינו יכול להימשך, מציע לבחון הליכי גישור או יישוב סכסוך, ופועל בשקיפות יחסית, התנהלות זו עשויה להתפרש כתום לב. לעומת זאת, פתיחה פתאומית של הליך, לאחר תקופה שבה נעשו ברקע פעולות חד צדדיות ברכוש או בילדים, עשויה לתמוך בטענות בדבר תכנון מוקדם שנעשה ללא הגינות.

במציאות בישראל קיימת מסגרת של פנייה ראשונית לצורך ניסיון ליישוב סכסוכים משפחתיים, לפני שניתן להמשיך אל הליכים תביעתיים מלאים. גם בשלב זה נבחנת התנהלות הצדדים. מי שניגש למפגשים מתוך רצון אמיתי לנסות להגיע להבנות, גם אם בסופו של דבר אין הסכמה, מקרין גישה בוגרת. לעומתו, מי שמגיע למפגשים אלו רק כדי ליצור מצג חיצוני, תוך שהוא ממשיך לפעול במקביל בדרך הפוגעת בזכויות האחר, עלול למצוא עצמו מתואר כמי שמנצל הליכים במקום לשתף פעולה עמם. לכן עוד לפני פתיחת ההליך העיקרי, יש משמעות לדרך שבה מופעלים ההליכים המקדמיים.

שימוש לרעה בהליך משפטי – מה נחשב צעד אסור?

גם כאשר עדיין לא נפתח תיק רשמי, ניתן כבר בשלב ההיערכות לזהות דפוסי שימוש לרעה בהליך העתידי. כאשר צד מתכנן להגיש סדרה של בקשות לשם הטרדה בלבד, כאשר הוא מכין תביעות רבות שאין בהן בסיס אמיתי אלא מטרה להכניע את הצד השני, או כאשר הוא מתכנן להעלות טענות שאין להן אחיזה במציאות, מדובר בהתנהלות המנוגדת לתכלית ההליך המשפטי. הערכאות המוסמכות מוסמכות להטיל הוצאות, לדחות תביעות שאינן מבוססות, ואף לייחס התנהגות זו למבצע בהקשרים נוספים, כגון אופן חלוקת ההוצאות, הערכת אמינות, ואף קביעת סעד הצהרתי בנושאים רכושיים.

השימוש לרעה בהליך אינו מתמצה במספר המסמכים או בעוצמת הניסוח. הוא מתבטא בכך שההליך הופך מכלי לברור סכסוך לכלי לפגיעה באדם. כאשר הדבר מתברר, המערכת נוטה לסמן את מבצע הפעולות כמי שמנסה לעקוף את מטרת הדין. משום כך, גם בשלב ההכנה, יש להימנע מתכנון מהלכים שאינם מיועדים לברר מחלוקת אמיתית, אלא ליצור לחץ, אימה או השפלה. המבחן הפשוט הוא האם הצעד מתבקש מתוך הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים, או שהוא שימש כאמצעי מלחמה בלבד.

מה נכון לעשות לפני פתיחת הליך גירושין?

בהתאם לכל האמור, אפשר לסכם כי לפני פתיחת הליך גירושין אין צורך להיות פסיבי, אך יש הכרח להיות אחראי. נכון לאסוף מסמכים באופן מסודר, לצלם מסמכים חשובים הקשורים לרכוש, לחשבונות ולזכויות סוציאליות, ולשמור תיעוד של התנהלות יומיומית המשפיעה על הילדים ועל הבית. נכון לערוך רשימה של נכסים וחובות, להבין היטב מה מצב המשפחה, ולבנות לעצמך תמונה מלאה במקום לפעול מתוך שמועות, הנחות או פחדים. נכון גם לפנות לגורמי ייעוץ מקצועיים, להבין מהן האפשרויות המשפטיות, כלכליות והוריות, ולהחליט על צעדיך מתוך מידע מסודר ולא מתוך סערת רגשות.

נכון גם להימנע ממעשים שאין מהם דרך חזרה. אין לשנות בעלות בנכסים בלי ביסוס חוקי. אין לנתק את הילדים מן ההורה השני ללא סיבה ממשית. אין לפרוץ לפרטיות. אין להשתמש במידע אישי כחרב. במקום זאת, יש לחתור ליצירת מסלול שבו גם אם ייפתח הליך משפטי, הוא יתנהל על רקע מציאות שבה אף צד לא נקט בצעדים פסולים. כאשר אדם מגיע להליך מתוך תיעוד מסודר, התנהלות שקולה ושמירה על זכויות שני הצדדים, סיכוייו לקבל הכרעות הוגנות ויציבות גדולים יותר.

הצעד הנכון בגירושין מתחיל לפני פתיחת תיק

התקופה שלפני פתיחת תיק גירושין אינה חלל ריק. זו תקופה שבה מתגבשת התמונה העובדתית, נבחנים הערכים המעשיים של תום לב, שיתוף וטובת הילדים, ונוצרים נתונים שעליהם יתבסס כל ההליך העתידי. כל צעד שעושים בתקופה זו עשוי להפוך בבוא היום לשאלה משפטית. השאלה איננה רק מה מרגישים באותו רגע, אלא כיצד ייראה המהלך כאשר שופט או דיין יבחן אותו לאחור ויבדוק אם היה בו הגיון, הגינות ומידתיות.

לכן, מי שעומד על סף פתיחת הליך גירושין צריך לראות עצמו לא כמי שנמצא בתוך כאוס אישי בלבד, אלא כמי שנמצא על מדרגה ראשונה של מסלול משפטי. על מדרגה זו יש מקום לחשיבה, לתיעוד, להתנהלות מאופקת ולהימנעות מצעדים פזיזים. ההבדל בין התנהלות אחראית לבין התנהלות חסרת תום לב ייקבע במעשה היום יומי הקטן. מי שיבחר לשמור על זכויותיו מבלי לרמוס את זכויות האחר, ומי שישמור על ילדיו מבלי להפוך אותם לכלי במחלוקת, יגיע להליך המשפטי ממקום חזק יותר, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה משפטית.