כתובה היא שטר נישואין יהודי מסורתי, אשר מטרתו לקבוע ולהסדיר את המחויבות של החתן כלפי הכלה במסגרת הנישואין. הכתובה כוללת התחייבויות כלכליות, זכויות והגנות שמטרתן להבטיח את רווחתה של האישה במהלך הנישואין ובעת גירושין או פטירת הבעל. המסמך נחשב לחיוני להלכת נישואין תקינים, ובמקרים מסוימים, בהיעדר כתובה, ייתכן שהחיים המשותפים ייחשבו בעיני ההלכה כלא-נשואים. בחתונה מסורתית, החתימה על הכתובה נעשית כחלק מהטקס, ומעניקה לנישואין מעמד משפטי מחייב.
בכתובה מתחייב החתן לפרנס את אשתו, לדאוג למזונה, לביגודה ולכל מחסורה, בהתאם להלכות היהדות. החתן מצהיר כי יכבד את אשתו ויהיה נאמן לה כפי שמצופה מבעל יהודי. בנוסף, הכתובה מגדירה את חובתו של הבעל לספק לה את “עונתה” – מחויבות לקיום יחסי אישות בהתאם לנורמות ההלכתיות. הנוסח הסטנדרטי גם קובע כי על הבעל להחזיק באחריות כלכלית מלאה לכל צורכי הבית, ובכך מבטיחים את ביטחונה הכלכלי של האישה במהלך הנישואין.
כתובה כמסמך משפטי מחייב
אחד החלקים המרכזיים בכתובה הוא התחייבות לתשלום סכום מסוים במקרה של גירושין או פטירת הבעל. סכום זה אינו סמלי בלבד – מטרתו להבטיח שלכל אישה תהיה רשת ביטחון כלכלית במקרים שבהם הנישואין מסתיימים. ישנם מקרים שבהם הכתובה כוללת גם “תוספת כתובה”, סכום נוסף שמעבר למינימום ההלכתי, בהתאם לרצונו של החתן או להסכמת הצדדים.
הכתובה משמשת כמסמך משפטי הלכתי בעל תוקף מחייב, ועל כן דורשת חתימתם של שני עדים כשרים. על פי המסורת, העדים צריכים להיות נטולי קרבה משפחתית לצדדים הנישאים, כדי להבטיח את כשרות השטר. את המסמך מוסרים לחתן ביום החתונה, והוא מעניק אותו לכלה, מה שמסמל את הסכמתו לקבל על עצמו את כל תנאי הכתובה. במקרה של סכסוך גירושין, הכתובה משמשת מסמך מחייב בבית הדין הרבני, ולפיה נקבעים הסכומים שהבעל נדרש לשלם.
מעבר להיותה חוזה כלכלי והלכתי, הכתובה נושאת גם משמעות סמלית ורגשית בתרבות היהודית. היא מייצגת את המחויבות ההדדית של בני הזוג לשותפות יציבה, המבוססת על כבוד, נאמנות וערבות הדדית. בימינו, בחתונות יהודיות רבות, מקובל לעצב את הכתובה בצורה אמנותית ולהציגה במסגרת בביתם של בני הזוג, כאות להזדהות עם המסורת וכביטוי למחויבותם לנישואין.
כתובה בגירושין
כתובה כמסמך משפטי מחייב נושאת חשיבות רבה במיוחד במקרה של גירושין, שכן היא קובעת את זכויותיה הכלכליות של האישה בעת פירוק הנישואין. על פי ההלכה, אם בני הזוג מחליטים להתגרש, הבעל מחויב לשלם לאישה את הסכום הרשום בכתובה. הכתובה אינה רק מסמך סמלי או דתי – יש לה תוקף משפטי בבית הדין הרבני, שבו מתנהלים הליכי גירושין ליהודים בישראל ובקהילות יהודיות בעולם. אם הבעל מסרב לשלם את הסכומים המפורטים בכתובה, בית הדין יכול להפעיל סנקציות כנגדו, כגון עיכוב יציאה מהארץ או צעדים משפטיים אחרים.
בכתובה מפורט סכום בסיסי, לרוב “מאתיים זוזים” – סכום מינימלי המחויב מהתורה – ולצידו תכתב לרוב “תוספת כתובה”, סכום נוסף שהבעל מתחייב עליו מרצונו. סכומים אלה משמשים רשת ביטחון כלכלית לאישה, במיוחד אם אין ברשותה מקורות הכנסה עצמאיים לאחר הגירושין. מטרת הכתובה היא להגן על האישה מפני מצב שבו הבעל מתגרש ממנה בקלות דעת וללא דאגה לעתידה הכלכלי, בכך שהיא מטילה על הבעל חובה כספית משמעותית.
בתי דין רבניים מחילים את הכתובה כבסיס לחישוב פיצוי לאישה, אם כי במקרים מסוימים ייתכן קיזוז או הפחתה מהסכום של הכתובה בהתאם לנסיבות. לדוגמה, אם הוכח כי האישה בגדה בבעל או שהייתה אחראית לפירוק הנישואין או היתה בגדר “מורדת”, ייתכן שהבעל יזכה להקלה או לפטור מלא מתשלום הכתובה. כמו כן, במקרים שבהם הבעל טוען לחוסר תוקף של הכתובה – למשל אם המסמך לא נחתם כראוי או אם העדים לא היו כשרים – בית הדין עשוי לבחון את חוקיותה ותקפותה.
מעבר להיבט הכלכלי, קיומה של כתובה כחובה הלכתית הוא גם כלי הרתעתי, שמטרתו למנוע מהבעל למהר לפרק את הנישואין. הידיעה על החיוב הכספי הכבד יכולה להוות שיקול משמעותי בהחלטה האם לפנות לגירושין. מצד שני, גם האישה יכולה לדרוש גט תוך הסתמכות על הכתובה, ולנצל את זכויותיה הכלכליות כאמצעי לחץ להבטחת סיום הוגן של הקשר.
כאמור, הכתובה מהווה מסמך בעל תוקף משפטי מחייב, שאינו מסתכם רק במעמד טקסי, אלא משפיע באופן ישיר על ניהול הליכי גירושין והגנת זכויות האישה. במסורת היהודית, הכתובה מסמלת אחריות כלכלית וערבות הדדית בין בני הזוג, ומבטיחה שלאישה יהיה בסיס כלכלי מינימלי גם אם תמצא את עצמה ללא תמיכת הבעל לאחר הגירושין.
תוכן הכתובה
להלן תוכן מסורתי של כתובה (שטר הנישואין היהודי). מדובר בנוסח ארמי המקובל ביהדות האורתודוקסית. ישנם שינויים קלים בין עדות שונות (ספרדים, אשכנזים ועוד), אך עיקרי הכתובה נשארים זהים.
נוסח כתובה מסורתי (ארמי)
ביום… לחודש… שנת… לבריאת עולם…
(כאן כותבים את תאריך הנישואין העברי)
במדינת… עיר…
(כאן מציינים את שם המקום שבו מתקיימת החתונה)
אנא חתן פלוני בר פלוני
(שמו של החתן ושם אביו)
אמר לה לכלה בתולתא/אתתא פלונית בת פלוני
(שם הכלה ושם אביה)
הווי לי לאנתו כדת משה וישראל. ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי,
כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין ומזונין ומפרנסין לנשיהון בקושטא.
ואקנה ליכי כתובתיך כסף זוזי מאתן זוזין כסף צרוף, דחזי ליכי מדאורייתא,
וסיפקיתיך מזוניך וכסותיך וסיפוקיך וצורכיך,
ואיעול ליכי בעותרא ויפקון ליכי כרעין מינאי דלהוו ליכי מינאי מזונין וכסות ועונה כהלכת גוברין יהודאין.
וקנינא מן פלוני חתן בר פלוני דקביל עליה וכל אחריות כתובתיך דנן בתוספתא דא אפי’ מדיליה ומן כל נכסין דאית ליה ושעתיד למיגלייה, מטלטלין ואקנין ודנחתי תות כוכבי שמיא, וכל דמטלטלין ומקרקענין, בין הכא ובין בכל אתר ואתר.
והכל שריר ובריר וקיים.
(חתימת העדים)
תרגום תוכן כתובה מארמית
להלן תרגום מפורט של נוסח הכתובה המסורתי מארמית לעברית בת-זמננו, שורה אחר שורה, תוך שמירה על רוח המסמך המקורי:
ארמית:
ביום … לחודש … שנת … לבריאת עולם, כפי שאנו מונים כאן בעיר …
תרגום:
בתאריך (עברי) … לחודש … בשנה … לבריאת העולם, כפי שאנו נוהגים למנות, בעיר … (כאן מצוין מקום הנישואין).
ארמית:
אנא פלוני בר פלוני, אמר לה לדינתא (או: בתולתא) פלונית בת פלוני, הווי לי לאנתו כדת משה וישראל.
תרגום:
אני, פלוני בן פלוני (שם החתן ושם אביו), אומר לכלה פלונית בת פלוני (שם הכלה ושם אביה), שתהיי לי לאישה על פי דת משה וישראל.
ארמית:
ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי, כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין ומזונין ומפרנסין לנשיהון בקושטא.
תרגום:
ואני אעבוד, אכבד, אזון ואפרנס אותך, כפי שנהוג אצל יהודים שמכבדים, דואגים ומפרנסים את נשותיהם באמת ובאמונה.
ארמית:
ואקנה ליכי כתובתיך כסף זוזי מאתן זוזין כסף צרוף, דחזי ליכי מדאורייתא.
תרגום:
אני מתחייב לשלם לך את כתובתך בסכום של מאתיים זוזים מכסף טהור, כפי שמתחייב מן התורה.
ארמית:
וסיפקיתיך מזוניך וכסותיך וסיפוקיך וצורכיך, ואיעול ליכי בעותרא ויפקון ליכי כרעין מינאי דלהוו ליכי מינאי מזונין וכסות ועונה כהלכת גוברין יהודאין.
תרגום:
אני מתחייב לספק לך מזון, ביגוד וכל צורכייך, ואחיה עמך בשלום וברווחה, ויהיו לך ממני ילדים שיתפרנסו ויתלבשו כראוי, ואדאג למלא את חובתי כלפייך גם בתחום הזוגיות והקירבה, כפי שנהוג אצל בעלים יהודיים על פי ההלכה.
ארמית:
וקנינא מן פלוני חתן בר פלוני דקביל עליה וכל אחריות כתובתיך דנן בתוספתא דא אפי’ מדיליה ומן כל נכסין דאית ליה ושעתיד למיגלייה.
תרגום:
וקנינו (קיבלנו התחייבות מחייבת) מהחתן פלוני בן פלוני, שהתחייב על עצמו ועל כל אחריות כתובה זו, כולל כל תוספת כתובה מעבר לסכום הבסיסי, גם מנכסיו הנוכחיים וגם מנכסים עתידיים שירכוש.
ארמית:
מטלטלין ואקנין ודנחתי תות כוכבי שמיא, וכל דמטלטלין ומקרקענין, בין הכא ובין בכל אתר ואתר.
תרגום:
הכתובה חלה על כל סוגי הרכוש – מיטלטלין (רכוש נייד) וקרקעות, בין הנמצאים כאן ובין בכל מקום אחר שבו יהיו לו נכסים.
ארמית:
והכל שריר ובריר וקיים.
תרגום:
ההתחייבות הזו היא חוקית, תקפה ומחייבת לכל דבר ועניין.
הסבר על חלקי הכתובה:
- תאריך ומקום החתונה: הכתובה מציינת את התאריך העברי ואת המקום שבו מתקיימת החתונה.
- שמות בני הזוג: שם החתן ושם אביו, שם הכלה ושם אביה.
- התחייבות החתן:
החתן מבטיח לדאוג לכל מחסור של הכלה – מזון, ביגוד, וסיפוק כלכלי ורגשי, בהתאם להלכה היהודית. - סכום הכתובה: ציון סכום בסיסי (בדרך כלל “מאתיים זוז”) ומזונות הכלה במקרה של גירושין או פטירה.
- קניין והתחייבות: החתן לוקח על עצמו את האחריות המלאה למלא את הכתובה, עם כל נכסיו הנוכחיים והעתידיים.
- חתימות העדים: יש צורך בשני עדים כשרים שחותמים על הכתובה כדי שתהיה תקפה מבחינה הלכתית.
בקהילות שונות (כגון ספרדיות, אשכנזיות, חסידיות וכו’) עשויים להיות הבדלים קלים בנוסח, אך העקרונות המרכזיים נשארים דומים. אם יש צורך, ניתן גם לעדכן את הנוסח כדי לכלול תנאים מיוחדים שמוסכמים בין החתן והכלה (למשל “כתובה עם תנאים” או הוספת סעיפים אישיים).
הכתובה מתארת את המחויבות של הבעל כלפי אשתו: לפרנס, לכבד, לספק צרכיה ולדאוג לה לכל אורך חייהם המשותפים, וגם אם יתגרשו. היא קובעת את החיוב הבסיסי של הבעל (מאתיים זוזים), ומחילה עליו את האחריות גם על רכושו הנוכחי והעתידי. תוקף ההתחייבות נחתם מול עדים כשרים כדי לוודא שהשטר תקף לפי ההלכה, ומשמש כתעודת ביטחון לאישה במקרה של סיום הנישואין.
מה סכום כתובה שגבר צריך לשלם בגירושים?
“מאתיים זוזים” הוא סכום שמופיע בכתובה המסורתית, והוא מהווה את המינימום ההלכתי שעל הבעל להתחייב לשלם לאשתו במקרה של גירושין או פטירה.
המשפט מתוך נוסח הכתובה המסורתי המתייחס למאתיים זוזים הוא:
“ואקנה ליכי כתובתיך כסף זוזי מאתן זוזין כסף צרוף, דחזי ליכי מדאורייתא.”
פירוש המשפט:
- “ואקנה ליכי כתובתיך” – החתן מתחייב להעניק לכלה את הכתובה.
- “כסף זוזי מאתן זוזין” – הסכום המינימלי של מאתיים זוזים.
- “כסף צרוף” – כסף טהור ואמיתי, המדגיש את ערך ההתחייבות.
- “דחזי ליכי מדאורייתא” – סכום זה נקבע על פי התורה וההלכה, כמחויבות בסיסית כלפי האישה.
סכום זה נועד להבטיח לאישה רשת ביטחון כלכלית, ומקורו בהלכה היהודית מן המשנה והתלמוד. בכתובה, סכום זה מחולק לשתי רמות:
- מאתיים זוזים – במקרה שבו האישה היא בתולה בנישואיה הראשונים.
- מאה זוזים – אם האישה היא גרושה או אלמנה שנישאת בשנית.
המשמעות הכלכלית של “זוזים”
בימי המשנה והתלמוד, זוז היה מטבע כסף ששימש אמצעי תשלום נפוץ. מאתיים זוזים היוו אז סכום נכבד, המקביל לשכר חודשי של פועל ממוצע. הסכום נחשב לכזה שיאפשר לאישה לפרנס את עצמה לפרק זמן מסוים ולהתארגן כלכלית במצבים שבהם נישואיה מסתיימים.
מהו הערך המודרני של מאתיים זוז?
כיוון שמטבעות זוז אינם קיימים עוד, יש קושי להעריך את ערכם המדויק במונחים בני זמננו. עם זאת, ההלכה מעריכה את הסכום על פי ערכו של כסף (כסף טהור). חלק מהפוסקים אומדים את הסכום במונחים מודרניים בכמה אלפי שקלים. עם זאת, ייתכנו הבדלים בין בתי דין רבניים לגבי גובה הפיצוי בפועל, והם עשויים להתחשב בנסיבות הגירושין ובמצבם הכלכלי של בני הזוג.
מטרת הסכום בכתובה
הקביעה של סכום כספי בכתובה, ובפרט מאתיים זוזים, נועדה להגביר את מחויבות הבעל לנישואין. מטרתו היא למנוע ממנו לגרש את אשתו בקלות דעת, מתוך ידיעה שגירושין יחייבו אותו בפיצוי משמעותי. זהו חלק מהמאמץ של ההלכה להבטיח כי הגירושין ייעשו מתוך שיקול דעת רציני, תוך מתן ביטחון כלכלי מינימלי לאישה במקרה של פירוק הקשר.
יישום הסכום בבתי הדין הרבניים
בימינו, סכום הכתובה משמש כנקודת התייחסות בסיסית בבית הדין הרבני. אם כי במקרים מסוימים, ייתכן שבית הדין יפסוק שהסכום שירשום הבעל גבוה מהמינימום ההלכתי (מאתיים זוזים), וזאת בהתאם לנסיבות ולהסכמות הצדדים. לעיתים בני הזוג מסכימים להוסיף “תוספת כתובה”, שמשקפת מחויבות אישית גדולה יותר של הבעל כלפי אשתו.
מאתיים זוזים הם לא רק מושג היסטורי מימי המקרא אלא ביטוי לערבות כלכלית הלכתית, שמטרתה להבטיח כי האישה לא תישאר חסרת אמצעים במקרה של גירושין או חס וחלילה פטירה של הבעל.
התחייבות בחתימה על כתובה
במהלך טקס החתונה עם הרב, החתן חותם על הכתובה ומוסר אותה לכלה בנוכחות עדים, פעולה שמסמלת את התחייבותו המשפטית, הכלכלית וההלכתית כלפיה. התחייבות זו משקפת את ערכי הנישואין ביהדות, המעמידים את האחריות הכלכלית והרגשית של הבעל כלפי אשתו בחזית הקשר. תוקפה של הכתובה נועד להבטיח שלאישה תהיה רשת ביטחון כלכלית, גם אם הנישואין יסתיימו, ובכך לעגן את זכויותיה ולמנוע גירושין פזיזים.
התחייבות הבעל לאישתו בחתימה על כתובה:
- פרנסה ומזון: הבעל מתחייב לספק לאשתו את כל צרכיה – מזון, ביגוד וקורת גג – בכל שלב בחייהם המשותפים.
- כבוד ויחס נאות: הוא מתחייב לכבד אותה ולנהוג בה בכבוד, כפי שמצופה מבעל יהודי על פי ההלכה.
- זכויות אישות (עונה): הבעל מתחייב לשמור על יחסים אינטימיים תקינים ולהעניק לה קרבה רגשית ופיזית בהתאם לצרכים ההדדיים.
- פיצוי כספי בכתובה: הבעל מתחייב לשלם סכום מסוים (מינימום של 200 זוזים, ולעיתים גם “תוספת כתובה” גבוהה יותר) במקרה של גירושין או פטירתו, כדי להבטיח שלאישה יהיה בסיס כלכלי לאחר סיום הנישואין.
ההשפעה של הכתובה במקרה של גירושין
- חיוב כספי: במקרה של גירושין, הבעל מחויב לשלם את הסכום הנקוב בכתובה. סכום זה כולל הן את הסכום ההלכתי הבסיסי והן כל תוספת שהבעל התחייב לה ברצון בעת החתונה. מדובר בסכומים שעלולים להיות משמעותיים, והם נועדו להגן על האישה מפני מצב של גירושין ללא תמיכה כלכלית.
- שיקול דעת בהליכי גירושין: תוקפה של הכתובה מהווה מנגנון הרתעה שמטרתו לעודד את בני הזוג לפתור משברים בחיי הנישואין במקום למהר לגירושין, שכן הבעל יודע כי הליך כזה יגרור חבות כספית.
- מימוש הכתובה בבית הדין הרבני: אם הבעל מסרב לשלם את הסכום המתחייב לפי הכתובה, האישה יכולה להגיש תביעה בבית הדין הרבני. בית הדין רשאי להטיל עליו סנקציות משפטיות, כמו עיכוב יציאה מהארץ או עיקול נכסים, עד שישלם את התחייבויותיו.
- מקרים שבהם יופחת או יבוטל הסכום: במצבים מסוימים, כמו במקרה של בגידה מצד האישה, או כאשר בית הדין מוצא שהיא אחראית לפירוק הנישואין, הבעל עשוי לקבל הקלות בתשלום או פטור מלא מתשלום הכתובה. עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו.
- זכויות משפטיות ואזרחיות: בישראל, מאחר שענייני נישואין וגירושין של יהודים מתנהלים לפי דין תורה, הכתובה היא מסמך משפטי מחייב. סירוב של הבעל לשלם את הסכום הרשום עלול להוביל להשלכות חמורות מבחינה חוקית, ומערכת המשפט האזרחית עשויה לתמוך באכיפת פסקי הדין של בית הדין הרבני.
הכתובה היא לא רק מסמך סמלי אלא גם חוזה משפטי לכל דבר ועניין בין בני הזוג יהודיים. מסמך זה נועד להבטיח את רווחתה של האישה וליצור מחויבות עמוקה מצד הבעל כלפי אישתו. כתובה משפיעה באופן ישיר על מהלך הנישואין ומעניקה לאישה מן הגנה כלכלית במקרה של גירושין או פטירתו של הבעל. בכך היא מחזקת את האחריות ההדדית של בני הזוג האחד כלפי השני.