כמות המתגרשים בישראל בהשוואה לעולם

במרכז השיח החברתי והמשפטי במדינת ישראל ניצבת בשנים האחרונות סוגיית הגירושין, אשר זוכה להתעניינות גוברת מצד הציבור, המערכת המשפטית וגופי המחקר הדמוגרפיים. הגירושין במדינה אינם תופעה שולית או נקודתית, אלא תהליך חברתי רחב היקף, אשר השפעותיו חורגות בהרבה מעבר לזירה המשפחתית הפרטית של בני הזוג והילדים. כל שינוי בשיעור הגירושין, גם כאשר הוא נראה מינורי לכאורה, מוביל לגלי הדף במערכת הרווחה, החינוך, הבריאות והמשק כולו. תהליך הגירושין מעלה את רמת הסיכון של ילדים למצוקות רגשיות, מגביר את עומס העבודה על גופי הרווחה, מחייב את מערכת החינוך להתמודד עם ילדים הנמצאים במשבר מתמשך, ומאתגר את מערכת המשפט לעמוד בעומס התיקים והפניות.

שיעור המתגרשים בישראל הוא נתון מרכזי בעל משמעות לאומית, אשר משפיע ישירות על מבנה המשפחה, דפוסי התעסוקה, מעגלי התמיכה הקהילתיים והתקצוב הציבורי. המדינה עוקבת אחר נתוני הגירושין באופן שוטף, תוך הצלבה עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מערכות בתי הדין, משרדי החינוך והבריאות וגופי המחקר הלאומיים. נתוני אמת מאפשרים קבלת החלטות מושכלת, תכנון מדיניות רווחה, גיבוש מענים לילדים ולמשפחות במצוקה, והבנה עמוקה של תהליכים דמוגרפיים וחברתיים המעצבים את פניה של החברה הישראלית.

גירושין – תמונת מצב עדכנית בישראל

בשנה האחרונה התמונה הכללית בשוק הגירושין בישראל מעידה על עלייה נוספת במספר הזוגות הבוחרים לפרק את קשר הנישואין. לפי נתוני המדינה, שנאספו מהמערכת המרכזית המטפלת בענייני אישות וגירושין, נרשם גידול רציף בכמות הפניות לפתיחת תיקים ובמתן פסקי דין סופיים לגירושין, וזאת בהשוואה לשנה שקדמה לה. במרבית הערים הגדולות בישראל, בפרט באזורי המרכז, המספרים גבוהים באופן יחסי לשאר אזורי הארץ, והפערים בין המרכז לפריפריה הולכים ומעמיקים עם השנים. בבדיקת קבוצות הגיל נמצא כי העלייה בשיעור הגירושין בולטת ביותר בקרב זוגות בגילאי 30 עד 45, קבוצת גיל המוגדרת כמובילה חברתית, כלכלית ותעסוקתית.

הנתונים מצביעים על כך שכיום בישראל, בממוצע, כל זוג שלישי מתגרש במהלך עשרים וחמש שנות הנישואין הראשונות. שיעור זה מתקרב בהדרגה לרמות המקובלות במדינות מערביות מפותחות, אם כי עדיין לא חצה את הסף של מדינות דוגמת צרפת, גרמניה או ארצות הברית. ההבדלים בין האזורים והמגזרים בישראל מתעצמים, כאשר הערים הגדולות מובילות את המגמה, ובפרט יישובים המאופיינים ברמת השכלה גבוהה, נגישות לשירותי רווחה ומשפט, והשתלבות גוברת של נשים בכוח העבודה.

ניתוח לפי מין מראה כי שיעור הנשים הפונות לפתיחת הליך גירושין גבוה במעט משיעור הגברים, מגמה הממשיכה את העלייה בתלות נשים בגברים שהייתה נהוגה בעבר. הגידול נרשם גם בקרב אוכלוסיות עולים חדשים, במיוחד בקרב אלה שהגיעו ממדינות בעלות דפוסים משפחתיים שונים, שם שיעור הגירושין בישראל מתברר כגבוה במעט מזה שבמדינות המוצא. בנוסף, במגזרים בהם חלה פתיחות רבה יותר לגירושין ולשינוי במבנה התא המשפחתי, כמו בקרב האוכלוסייה היהודית החילונית, נרשמה בשנה החולפת קפיצה נוספת במספר התיקים החדשים.

המערכת המשפטית והחברתית בישראל מתמודדת עם העלייה בכמות המתגרשים באמצעות הגדלת משאבים, תגבור שירותי הגישור, טיפול רגשי לילדים ולמשפחות והרחבת מענים במערכת החינוך והרווחה. מגמות אלה מצביעות על שינוי עומק בתפיסת מוסד הנישואין במדינה, עם עלייה ברמת המודעות, הנגישות למידע, הרצון לשיפור איכות החיים האישית וההתבססות על ערכים של שוויון, עצמאות וצמיחה אישית.

מגמות היסטוריות והשוואה לעבר

בהשוואה לעשורים קודמים, מתגלה מגמת עלייה עקבית אך מתונה בשיעור הגירושין בישראל. מאז ראשית שנות המדינה, כאשר מוסד הנישואין נחשב לעוגן חברתי איתן ולחלק בלתי נפרד מהזהות היהודית, שיעור הגירושין עמד על רמות נמוכות במיוחד, קרוב לאחוזים בודדים בלבד מכלל האוכלוסייה הנשואה. עם הזמן, שינויים חברתיים, כלכליים ודמוגרפיים, לצד גלי עלייה מארצות המערב וממדינות חבר העמים, הביאו לשינוי תפיסתי ולהגברת הלגיטימציה לפרידה רשמית וממוסדת.

בעשור האחרון, השפעות של תהליכי מודרניזציה, עליית רמת ההשכלה, גידול בשיעור הנשים המשולבות בשוק העבודה, ושיפור הנגישות לשירותי רווחה ומשפט, תרמו לגידול בכמות המתגרשים. הנתונים הרשמיים מלמדים כי בעשור האחרון בלבד נרשמה עלייה משמעותית בכמות התיקים החדשים שנפתחו, כאשר הגידול בולט בעיקר באוכלוסיות צעירות, בערים הגדולות ובקרב מגזרים פתוחים לשינוי.

מבט השוואתי על תקופות של שפל ושיא בשיעור הגירושין מגלה כי אירועים היסטוריים מהותיים, כגון משברים כלכליים, סבבי לחימה ממושכים, קליטת גלי עלייה גדולים או מגיפות עולמיות, האיצו את המגמה. כך למשל, בשנים בהן נרשמו סגרים ממושכים, חלה עלייה חדה בפניות לקבלת ייעוץ משפטי ופסיכולוגי בענייני משפחה, וגידול בכמות הפניות לפתיחת הליכי גירושין רשמיים במערכת המשפט.

מכלול המגמות ההיסטוריות הללו מצביע על כך שהתהליך בישראל מתרחש באופן דומה למתרחש בעולם המערבי, אך עם דגשים ייחודיים הנובעים מהמבנה החברתי, התרבות הדתית ומערכת התמיכה המשפחתית הרחבה המאפיינת את החברה הישראלית.

ישראל לעומת שאר העולם

בעת השוואה בין נתוני הגירושין בישראל לנתונים במדינות העולם המפותחות, עולה תמונה מורכבת המלמדת על ייחודיות מסוימת לישראל, אך גם על מגמות המשותפות למדינות רבות. לאורך שנים רבות, שיעור המתגרשים בישראל היה נמוך מהממוצע במדינות מערביות, בעיקר בשל חוזק המוסד המשפחתי, הרקע הדתי, והנורמות החברתיות שהדגישו את ערך הנישואין והמשפחה הגרעינית. עם זאת, בעשור האחרון, ניכר כי הפער בין ישראל לבין מדינות מערביות מצטמצם, ושיעור הגירושין בישראל מתקרב במהירות לרמות הנהוגות במדינות רבות החברות בארגונים בינלאומיים.

במדינות כמו גרמניה, צרפת, ארצות הברית וקנדה, שיעור המתגרשים לנפש גבוה מזה של ישראל, ולעיתים אף כפול ממנו. במדינות אלו נרשמות תופעות של נישואין קצרים, עלייה בנישואין שניים ושלישיים, וחברות בהן גירושין נתפסים כלגיטימיים ונפוצים. עם זאת, יש לזכור כי מבנה החברה במדינות אלה שונה, עוצמת הקשרים המשפחתיים פחותה לעיתים, והמסגרות החברתיות גמישות בהרבה. במדינות סקנדינביה, לדוגמה, אחוז הזוגות המפרקים את הנישואין בשנים הראשונות לנישואין גבוה במיוחד, ולצד זאת קיימים הסדרים משפטיים וכלכליים המותאמים לתמיכה במשפחות חדשות וילדים להורים גרושים.

במדינות מזרח אירופה, שיעור הגירושין משתנה מאוד, אך במקרים רבים הוא דומה או אף גבוה משל ישראל, בעיקר בשל שינויים כלכליים, חברתיים ותמורות מהירות בשוק העבודה. מנגד, במדינות רבות באסיה, באפריקה ובמרכז אמריקה, שיעור הגירושין נמוך משמעותית, בשל דומיננטיות של מסורת דתית, מגבלות חוקיות, לחץ משפחתי חזק והיעדר מערכות תמיכה ממשלתיות למשפחות חדשות. בישראל, בהשוואה לכל המדינות הללו, המגמות נמצאות באמצע, שיעור גירושין העולה בהתמדה, אך עדיין לא גבוה במיוחד, עם מערכת משפטית ומסגרות רווחה המתאימות את עצמן בהדרגה למציאות המשתנה.

בעשור האחרון, ניתן להבחין בכך שמדינות מערביות רבות מתמודדות עם אתגרים דומים לאלה שמולם ניצבת ישראל, עלייה במודעות אישית, דחיית גיל הנישואין, שינויים במעמד האישה, עלייה בשיעור ההשכלה וגיוון תרבותי. ככל שישראל ממשיכה להשתלב במגמות הכלל עולמיות של מודרניזציה, שוק עבודה גמיש וטכנולוגיות חדשות, כך שיעור המתגרשים מתקרב בהדרגה אל הממוצע העולמי ואף צפוי לעקוף מדינות מסוימות בשנים הקרובות.

משתנים המשפיעים על גירושין

כמות המתגרשים בישראל איננה תוצאה של משתנה בודד, אלא תוצר של מכלול רחב של גורמים חברתיים, כלכליים ותרבותיים. בין המשתנים המרכזיים ניתן למנות את העלייה ברמת ההשכלה, במיוחד בקרב נשים, אשר מעודדת עצמאות כלכלית ופחות תלות במוסד הנישואין כמקור לפרנסה וביטחון. השתלבות הולכת וגוברת של נשים בשוק העבודה, הגברת המודעות לזכויות אישיות, זמינות גבוהה של מידע, ייעוץ משפטי, שירותי רווחה, גישור וטיפול פסיכולוגי, כל אלה מעניקים אפשרות פרקטית וריאלית לבני זוג הבוחרים לסיים את הנישואין.

היבט חשוב נוסף הוא השינוי הדמוגרפי, גיל הנישואין הממוצע עלה בשנים האחרונות, תוחלת החיים התארכה באופן משמעותי, וכך גם ציפיות בני הזוג מהקשר ומהעצמאות האישית. העלייה ביוקר המחיה, קושי ברכישת דירה או ניהול כלכלת משפחה, הובילו לכך שזוגות רבים נאלצים להתמודד עם לחצים כספיים גדולים, שוחקים את הקשר הזוגי ומגבירים את הסיכון לפרידה. לצד זאת, שינויים במבנה התא המשפחתי בישראל, ירידה במספר הילדים, עלייה במשפחות חד הוריות, תופעת נישואין אזרחיים מחוץ לגבולות המדינה, משפיעים גם הם על הסיכוי לפרק את הנישואין.

תרבות הצריכה המודרנית, יחד עם חשיפה לרשתות חברתיות, יצרה דור המודע לזכויותיו, שואף לאיכות חיים גבוהה ומתקשה להתפשר על חיים זוגיים לא מספקים. תהליכים אלה, בשילוב עם גישה משפטית חדשנית של המערכת, שירותי גישור מקצועיים ונכונות הממסד ללוות את בני הזוג בתהליך, מביאים לעלייה רציפה בכמות המתגרשים, ומציבים בפני המדינה אתגר ניהולי, חינוכי וכלכלי מתמיד.

השפעת אירועים מהשנים האחרונות על עליה בגירושין

בשנים האחרונות עברו החברה והמשק בישראל טלטלות דרמטיות, אשר השפיעו ישירות על היקף הפניות לגירושין ועל התפרקות המשפחות בישראל. אירועים לאומיים ובינלאומיים מהדהדים היטב בסטטיסטיקות ובמגמות הנמדדות, כאשר כל שינוי בטלטלה חברתית, בריאותית או ביטחונית בא לידי ביטוי בעלייה או בירידה חדה בכמות הפניות למערכת המשפט לענייני משפחה.

אחת ההשפעות הבולטות ביותר הייתה תקופת המגפה הבריאותית שהביאה לסגרים ממושכים ולשינויים קיצוניים בהרגלי העבודה והמשפחה. משפחות רבות נאלצו לשהות זמן רב יחד, תוך חוסר ודאות תעסוקתי, עומס נפשי, ירידה חדה בהכנסות ומשברי בריאות. בעבור רבים, הבידוד הכפוי האיץ תהליכים שהחלו עוד קודם לכן, חידד קשיים זוגיים והוביל להחלטה רשמית על פרידה. גידול בפניות לעורכי דין, למגשרים וליועצים זוגיים הורגש היטב בכל שכבות החברה, במיוחד במרכזי הערים ובקרב זוגות בגילאים צעירים עד ביניים.

גם האירועים הביטחוניים המתמשכים בישראל, כולל תקופות לחימה, גיוסי חירום ועומסים כבדים על המשפחה והעובדים, השפיעו על דפוסי הנישואין והגירושין. גיוסי מילואים ממושכים השפיעו על תחושת היציבות המשפחתית, הגבילו את הנוכחות של אחד מבני הזוג בבית והעצימו מתחים קיימים. זוגות שנדרשו להסתגל ללחצים ביטחוניים, חוסר שגרה והעדר תמיכה חיצונית, חוו לעיתים התערערות במערכת היחסים שהביאה לעיתים לפרידה מוסדרת.

נוסף לאלה, משברים כלכליים עולמיים, ירידת ערך המטבע, עלייה ביוקר המחיה, קושי ברכישת דירה ותנודות קיצוניות בשוק העבודה, כולם חידדו לחצים קיימים בתוך התא המשפחתי. זוגות רבים מצאו עצמם במציאות חדשה בה היכולת הכלכלית לספק ביטחון למשפחה התערערה, מה שגרם לעלייה משמעותית במספר הבוחרים לפרק את הנישואין ולפנות למסלול עצמאי.

בשורה התחתונה, ניתוח השפעת האירועים המשמעותיים בשנים האחרונות על כמות המתגרשים בישראל מלמד על קשר ישיר בין חוסר ודאות, שינוי חברתי וכלכלי מהותי, לבין קפיצות במגמות הגירושין. המערכת המשפטית, החברתית והכלכלית בישראל ממשיכה להתמודד עם האתגרים הללו, תוך פיתוח מענים חדשים למשפחות, ילדים ויחידים המצויים במצבי משבר והסתגלות מתמשכת.

גירושין לפי מגזרים בישראל

הנתונים שנאספו בשנים האחרונות חושפים הבדלים מהותיים בשיעור הגירושין בין מגזרי האוכלוסייה בישראל, כאשר כל מגזר מתאפיין בדפוסים ייחודיים של נישואין, פירוק משפחות ותפיסת מוסד המשפחה. במגזר היהודי החילוני בולטים שיעורי גירושין גבוהים יותר מאשר באוכלוסיות הדתיות והחרדיות, תוצאה של פתיחות תרבותית, גישה נרחבת לשירותי ייעוץ, נכונות לאמץ אורח חיים עצמאי וערכים של שוויון מגדרי. בערים הגדולות, המודרניות והמבוססות, נרשמות רמות גירושין מהגבוהות במדינה, במיוחד בקרב זוגות צעירים ובני מעמד הביניים.

בקרב האוכלוסייה הדתית-לאומית חלה בשנים האחרונות עלייה מתונה בשיעור הגירושין, בעיקר בקרב הדור הצעיר ובקהילות שבהן קיים שילוב אינטנסיבי בין מסורת לחיי עבודה מודרניים. מאפיין ייחודי במגזר זה הוא ניסיון מוצהר לשמר את מסגרת המשפחה בעזרת ליווי רבני, ייעוץ זוגי קהילתי ומערכות גישור פנימיות, לפני פנייה להליך משפטי פורמלי. על אף זאת, הנתונים מעידים כי גם בקבוצות אלו, הלחץ הכלכלי, השפעת התרבות המערבית והעלייה ברמת ההשכלה משנים אט-אט את דפוסי ההתנהגות.

במגזר החרדי, אף כי שיעור הגירושין נמוך משמעותית מהממוצע הארצי, בעשור האחרון חלה מגמה של גידול איטי ויציב. השינוי מורגש במיוחד בקרב משפחות צעירות בעיר, בקהילות גדולות ומגוונות מבחינת מוצא ועדה, שם השפעות ההשכלה, המדיה והשתלבות חלקית בשוק העבודה גוברות על הנורמות המסורתיות. מערכת הגישור הפנימית והלחץ הקהילתי ממשיכים לעכב פנייה רשמית לבית הדין, אך גידול במספר פסקי הדין הרשמיים מעיד על תהליך התפוררות איטי של חסמים תרבותיים.

בקרב החברה הערבית בישראל חלה יציבות מסוימת, כאשר שיעור הגירושין אינו גבוה, אך עם זאת ניתן להבחין בעלייה מתונה, בעיקר בקרב נשים צעירות, ובמשפחות עם רמות השכלה גבוהות יותר. הפער בין ערים גדולות לכפרים ניכר במיוחד, כאשר בערים מעורבות ובקהילות המשולבות במערכת העבודה הארצית, שיעור הגירושין עולה בהתמדה. השינוי מואץ עם העלייה בשיעור הנשים המשולבות בשוק העבודה, בשיפור מצבם הכלכלי ובירידת התלות הכלכלית במשפחה המורחבת.

בקרב אוכלוסיות עולים חדשים, ובעיקר בקרב מי שהגיעו מארצות בעלות מסורות משפחתיות שונות, שיעור הגירושין גבוה במעט מהממוצע, במיוחד בשנים הראשונות לשהותם בישראל. פערי תרבות, קשיי השתלבות כלכלית, ציפיות חברתיות שונות והתמודדות עם ריחוק מהמשפחה המורחבת מובילים למורכבות רגשית ולתחושת בדידות, המגדילים את הסיכון לפרידה. בשנים האחרונות ניכרת מגמת התייצבות, בזכות מערכות תמיכה ייעודיות, ליווי קהילתי ותכניות רווחה ממשלתיות הפונות במיוחד לעולים.

הפירוק המגזרי של נתוני הגירושין בישראל ממחיש כיצד ערכים תרבותיים, רמות השכלה, מאפייני מגורים, שילוב בעבודה ותמיכה חברתית יוצרים מציאות דינמית, בה כל מגזר מגיב אחרת לאתגרים הכלליים, ומדגיש את הצורך במענים מותאמים וגמישים לכל קבוצה בחברה הישראלית.

השלכות כלכליות, חברתיות וחינוכיות של גירושין

העלייה בכמות המתגרשים בישראל מביאה עמה השפעות נרחבות ברבדים כלכליים, חברתיים וחינוכיים. בכל הנוגע למצב הכלכלי של משפחות מתגרשות, נתוני האמת מעידים על ירידה חדה ברמת החיים של שני הצדדים, צורך בניהול שני משקי בית נפרדים, עלויות דיור כפולות, ירידה ביכולת החיסכון וההשקעה, והתגברות התלות בסיוע ממשלתי ובמערכת הרווחה. משפחות חד הוריות, בעיקר בראשות נשים, חוות קושי מתמשך בשילוב עבודה עם גידול ילדים, והמדינה נדרשת להגדיל מענקים, להפעיל תכניות תעסוקה ממוקדות ולספק סיוע בדיור, במזון ובחינוך.

ההשפעה החברתית עמוקה לא פחות, הגידול במספר הילדים להורים גרושים מייצר עומס על מערכות החינוך, הצורך בהסעות, סיוע לימודי, מעקב פסיכולוגי ותמיכה רגשית, גורם להסטת תקציבים מהשקעות ייעודיות לתכניות טיפוליות וחינוכיות. המחקרים הרשמיים מלמדים כי ילדים להורים גרושים חשופים יותר לקשיים לימודיים, לבעיות רגשיות ולמעבר תכוף בין מסגרות מגורים ובתי ספר. המדינה והמערכת המוניציפלית משקיעות מאמצים רבים בפיתוח תכניות תגבור, מערכי טיפול פסיכולוגי, חוגים ומסגרות תמיכה, אך הקצב אינו תמיד מצליח להדביק את העלייה בכמות המשפחות החדשות הנדרשות לסיוע.

ההשלכות מורגשות גם בתחום החברתי הרחב, גידול במספר המשפחות החד הוריות, שינוי במבנה הקהילה, ירידה בתחושת הביטחון החברתי ובתחושת השייכות למעגלי התמיכה המשפחתיים, עלולים להוביל להעמקת פערים חברתיים, להגברת תחושת הבדידות ולהפחתת חוסן קהילתי. מנגד, מגמת הפתיחות החברתית מאפשרת יצירת מבני משפחה חדשים, חיזוק ערכי השוויון, עידוד מוביליות חברתית ומתן ביטוי לרצון הפרט לבחירה אישית ולחיים מאושרים ועצמאיים.

מכלול ההשפעות הללו מחייב את המדינה לחשיבה מערכתית חדשה, לאימוץ פתרונות גמישים וחדשניים ולפיתוח מענים המשלבים בין חינוך, רווחה, תעסוקה ובריאות, במטרה להתמודד עם מציאות חברתית וכלכלית משתנה ולהבטיח את עתיד הדור הבא של אזרחי ישראל.

תחזיות עתידיות ומסקנות

בהסתכלות קדימה לעשור הקרוב, תחזיות הגורמים המוסדיים במדינת ישראל מצביעות על המשך מגמת העלייה בשיעור הגירושין, במיוחד בקרב אוכלוסיות עירוניות, אוכלוסיות משכילות, ובקרב הדור הצעיר. התארכות תוחלת החיים, כניסת נשים לשוק העבודה, דחיית גיל הנישואין, הקשיים הכלכליים והחברתיים, והמודעות הציבורית הגבוהה לזכויות אישיות, כל אלה תורמים לסבירות גבוהה להמשך העלייה בכמות הפניות להליכי גירושין רשמיים.

המערכת המשפטית, מוסדות החינוך, מערכי הרווחה והרשויות המקומיות צפויים להידרש להיערכות מחודשת ולהקצאת משאבים נוספים, לאור העלייה המתמשכת בהיקף המשפחות החדשות, הילדים הנדרשים לתמיכה רגשית, וההורים המנהלים שני משקי בית נפרדים. בניית מסגרות תמיכה חדשניות, עידוד תכניות חינוך זוגי, חיזוק שירותי הגישור, הגברת התמיכה הכלכלית למשפחות מתגרשות והעמקת שיתופי הפעולה בין מערכת החינוך לרווחה, כל אלה יהפכו להכרח ניהולי ותפעולי במדינה בעלת שיעור גירושין גבוה.

מסקנות מחקרים מצביעות על כך שאין דרך אחת למנוע לחלוטין את העלייה בכמות הגירושין, אך כן ניתן להשפיע במידה ניכרת על עוצמת ההשפעה והיקפה. המדינה תצטרך להרחיב את ההשקעה בהסברה, במניעת אלימות במשפחה, בשירותי ייעוץ וליווי רגשי, ובפיתוח סוגי מענה מותאמים לכל מגזר וקבוצת אוכלוסייה. בנוסף, תידרש מדיניות ציבורית מתקדמת לשילוב שוק העבודה והמשפחה, תוך מתן דגש על שוויון מגדרי, הפחתת לחצים כלכליים, חינוך לשיתוף פעולה זוגי ועידוד אורח חיים משפחתי גמיש.

החברה הישראלית ניצבת כיום בצומת דרכים קריטי, והשאלה הנשאלת היא: האם להמשיך במסלול של גידול מתמיד בפירוק התא המשפחתי, או לאמץ צעדים יזומים שיאפשרו צמצום הפערים, חיזוק המערכות התומכות, והבטחת עתיד בטוח ומאוזן יותר לילדי הדור הבא? ניתוח הנתונים מוכיח כי ככל שהמדינה, הרשויות המקומיות והחברה כולה יאמצו תכניות טיפול וחינוך חדשניות, כך כולנו נוכל להתמודד טוב יותר עם תופעת הגירושין, לצמצם את נזקיה, ולשמר את המרקם החברתי במדינת ישראל.