כל האמת על הסכם גירושין בהסכמה

כאשר בני זוג עומדים בפני סיום קשר נישואין, האפשרות לערוך הסכם גירושין בהסכמה נחשבת לדרך האחראית, השקולה והחכמה ביותר לסיים את מערכת היחסים. בניגוד להליכים משפטיים עוינים או למאבקים ממושכים בבתי הדין, הסכם גירושין מוסכם מאפשר לשני הצדדים להגיע להבנות כוללות ומקיפות לגבי כל מרכיבי החיים המשותפים שהתפצלו. המסמך המשפטי הזה אינו נועד רק להוות סיום חוקי לנישואין, אלא גם לעצב את העתיד לאחר הגירושין במבנה ברור, יציב ואכיף. בין אם מדובר בזוג עם ילדים קטינים או בזוג ללא ילדים כלל, החשיבות של הסכם מוסכם היא בעלת השפעה ישירה על איכות החיים, הסדרים כלכליים והשלווה הנפשית של כל הנוגעים בדבר.

הסכם גירושין בהסכמה מתייחס לכל הנושאים הדרושים להסדרה בעת הפרידה. ההסכם כולל סעיפים הנוגעים לחלוקת רכוש, קביעת מזונות ילדים, משמורת, הסדרי שהות, תשלומים עתידיים, וכן לעיתים גם סוגיות הקשורות לפנסיה, זכויות סוציאליות וחובות משותפים. המסמך נכתב בלשון משפטית מחייבת ומנוסח כך שלא יותיר מקום לפרשנויות מרחיבות או לעמימות. ככל שההסכם מנוסח בצורה מדויקת יותר, כך קטן הסיכון להתעוררות מחלוקות משפטיות בעתיד. כל הסכם נדרש לקבל אישור של ערכאה שיפוטית מוסמכת, על מנת לקבל תוקף של פסק דין. אישור זה מהווה שלב קריטי בחוק הישראלי, שכן רק לאחריו ניתן לפעול לאכיפת ההסכם על פי דין.

עורכי דין הבקיאים בדיני משפחה ממליצים תמיד לערוך הסכם גירושין מוסכם מבעוד מועד, ובייחוד כאשר יש נכסים או ילדים משותפים. ההסכם מהווה עוגן משפטי שמאפשר לצדדים לדעת מראש מה צפוי להם, ולפעול בהתאם ללא תלות בהחלטות שיפוטיות בלתי צפויות. כל הסכם גירושין חייב להיות מותאם אישית לנסיבות הצדדים, תוך לקיחה בחשבון של ההכנסות, הנכסים, המבנה המשפחתי, הרקע הכלכלי וההעדפות האישיות. עריכת הסכם גנרי, ללא התאמה קונקרטית, עלולה לגרום לתקלות משפטיות קשות ואף להובילו לביטול ההסכם כולו בעתיד. לכן, חשיבותו של ליווי משפטי מקצועי אינה ניתנת להפרזה, במיוחד כאשר אחד הצדדים אינו מודע לזכויותיו המלאות.

באישור ההסכם, בית המשפט אינו מסתפק בבדיקת פורמליות אלא בוחן לעומק את תוכן ההסכמות, בייחוד כאשר מעורבים קטינים או כאשר יש פערים ניכרים בכוחות. על השופט לוודא כי כל אחד מהצדדים מבין את משמעות ההסכם, את השלכותיו המשפטיות ואת התחייבויותיו. כאשר מתעורר חשש כי צד חתם על ההסכם מתוך לחץ, אי-ידיעה, כפייה או חוסר הבנה, בית המשפט רשאי להימנע מאישורו. כמו כן, במקרים שבהם קיימת הסכמה הנוגדת את טובת הילדים, גם אם שני ההורים חתמו עליה מרצון, השופט אינו מחויב לקבלה. על פי הדין בישראל, טובת הילד עומדת מעל לכל הסכמה בין הוריו, וההסכם חייב לשרת עקרון זה.

חלוקת רכוש בהסכם גירושין בהסכמה

חלוקת הרכוש המשותף מהווה אחד הצירים המרכזיים והרגישים ביותר בהליכי גירושין. כאשר בני זוג מבקשים לעגן את הסדרי הפרידה בהסכם מוסכם, עליהם להידרש לכל סוגיה רכושית שהצטברה במהלך החיים המשותפים. על פי הדין בישראל, ובפרט בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כל נכס שנצבר במהלך הנישואין ייחשב לרכוש משותף, למעט חריגים המוגדרים במפורש בחוק או שנקבעו בהסכם ממון קודם. בהסכם הגירושין יש לפרט במדויק את כל הנכסים, לרבות דירות, כלי רכב, חשבונות בנק, קופות גמל, קרנות פנסיה, מניות וזכויות עתידיות. יש לכלול לוחות זמנים להעברות, הצהרות הדדיות לגבי בעלות, ואמצעים משפטיים לאכיפת התחייבויות. הימנעות מפירוט מדויק עלולה להוביל לסכסוכים עתידיים, להתדיינויות משפטיות מיותרות ולפגיעה באינטרסים של מי מהצדדים.

עורך דין המנסח את ההסכם מחויב לוודא כי כל צד הצהיר על כל נכס שבבעלותו, וכי לא נותר רכוש מוסתר אשר עשוי להוות עילה לביטול ההסכם בעתיד. בתי המשפט בישראל הכירו בפסקי דין רבים במקרים שבהם צד הסתיר רכוש משמעותי בעת עריכת ההסכם, והדבר הוביל לפסילת ההסכם כולו או לתיקונו בדיעבד. עיקרון תום הלב והחובה לגילוי מלא מהווים אבן יסוד במשפט המשפחתי, ומי שמפר אותם פוגע לא רק בצד השני אלא באמון הציבור בהסכמים מסוג זה. לכן, ראוי להבהיר בהסכם כי כל צד הצהיר באופן מלא על רכושו, וכי ההסכם נערך לאחר עיון מדוקדק בכל הנכסים הקיימים.

במקרים מסוימים, ההסכם עשוי לכלול גם סעיפים שנוגעים לרכוש עתידי, כמו ירושות צפויות או מתנות מקרובי משפחה. אף כי מדובר בנכסים אשר אינם תמיד נכללים באיזון המשאבים, ניתן להסדיר גם את השפעתם העתידית, כדי למנוע מחלוקות בהמשך. כך למשל, בני זוג עשויים להסכים מראש כי כל סכום שיתקבל כיורשה יישמר בידיו של היורש בלבד, גם אם יושקע ברכוש משותף. ניסוח הסכמים מסוג זה דורש זהירות רבה, שכן הוא נוגע לפרטים רגישים ועתידיים, אולם כאשר הוא נערך כהלכה, הוא מעניק ודאות ותחושת הוגנות לשני הצדדים.

כאשר קיים חוב משותף, יש לקבוע בהסכם כיצד הוא יחולק, מי יישא בתשלומו, והאם קיים מנגנון של שיפוי במקרה של הפרת התחייבות. דוגמה לכך יכולה להיות הלוואת משכנתא או הלוואה בנקאית לצורך רכישת נכס משותף. בהסכם יש לפרט מי ימשיך לשלם את החוב, מה יקרה במקרה של אי־תשלום, ומהם הסעדים המשפטיים המוקנים לצד הנפגע. בהיעדר התייחסות ברורה לסוגיית החובות, ייתכן שהבנק או הגוף המלווה יפנה בעתיד לשני הצדדים ויגבה את החוב מהם יחד ולחוד. לכן, חובות הם חלק בלתי נפרד מההסדרה הרכושית, ואין להקל בהם ראש.

על ההסכם לכלול גם הצהרות הדדיות בדבר סופיות ההתחשבנות. סעיפים אלו נועדו למנוע מצב שבו אחד הצדדים יחזור בעתיד בדרישה נוספת, בטענה כי ההסכם היה חסר או שאינו משקף את הסכמותיהם המלאות. הצהרה מפורשת שכל צד קיבל את מלוא חלקו, ושההסכם מהווה סיום סופי ומוחלט לכל טענה רכושית, מהווה נדבך קריטי באכיפת ההסכם ובשימור יציבותו לאורך זמן. בתי המשפט נוהגים לאשר הסכמים הכוללים סעיף כזה, מתוך מטרה לצמצם את ההתדיינויות העתידיות ולשמר את התכלית ההסכמית המקורית של הצדדים.

הסדרת ענייני הילדים בתוך הסכם הגירושין

כאשר מדובר בזוגות עם ילדים קטינים, להסכם הגירושין תפקיד מכריע בעיצוב המסגרת ההורית לאחר הפירוד. ההסכם צריך לכלול סעיפים נרחבים הנוגעים למשמורת, הסדרי שהות, חינוך, בריאות, תחומי אחריות יומיומיים, ואופן קבלת החלטות בעת מחלוקות הוריות. על פי הדין בישראל, טובת הילד היא עקרון־על שאינו ניתן לויתור או להתניה בהסכמה בין ההורים. בתי המשפט בודקים כל הסכם הנוגע לקטינים בעין בוחנת, ולפעמים אף מבטלים סעיפים שהוסכמו ביניהם אם הם פוגעים באינטרסים של הילד או הילדה.

הסדרי השהות נדרשים להיות מדויקים, עם חלוקה ברורה של ימים, שעות, חגים, חופשות וחלוקת חופשים מהמסגרות החינוכיות. בהסכם נדרש גם מנגנון להתמודדות עם שינויים עתידיים, כמו שינוי מקום מגורים של אחד ההורים, שינוי במערכת החינוך, או בקשת אחד הצדדים לשנות את זמני השהות. מנגנונים אלו עשויים לכלול התחייבות לפנייה לגישור, חובת הודעה מראש, או דרך מוסכמת ליישוב מחלוקות. ככל שההסכם מדויק יותר בנוגע להסדרים אלו, כך קטן הסיכון למחלוקות חדשות ולערעור היציבות הרגשית של הילדים.

הסדרת מזונות הילדים בהסכם גירושין מוסכם

סוגיית המזונות מהווה רכיב חיוני ויסודי בכל הסכם גירושין הכולל ילדים קטינים, והיא אינה נתונה להסכמות שרירותיות בין ההורים בלבד. על פי הדין בישראל, האחריות הכלכלית כלפי הילדים חלה על שני ההורים, אך בפועל מוטלת במרבית המקרים בעיקר על האב, בהתאם למבנה המשפחתי המסורתי ולפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה. למרות הרפורמות שנעשו בתחום והמעבר לחישוב מבוסס יכולת כלכלית של שני הצדדים, ההסכם חייב להבטיח שהילדים לא ייפגעו ברמת מחייתם בעקבות הפירוד. כל סכום שנקבע בהסכם צריך להיגזר ממכלול צרכיהם של הילדים, מגילם, מהיקף השהות אצל כל הורה, ומהכנסתם של ההורים. בתי המשפט אינם מחויבים לאשר הסכמות שמפחיתות מזונות באופן משמעותי, גם אם שני ההורים מסכימים להן.

בהסכם נדרש לפרט את הסכום הכולל למזונות, וכן לפרק אותו למרכיבים ברורים – מזון, לבוש, בריאות, חינוך, הוצאות חוגים, נסיעות והוצאות חריגות. כמו כן, חובה לכלול הוראות באשר למועדי התשלום, אופן ההעברה, מנגנון הצמדה למדד, ריבית פיגורים במקרים של איחור, והשלכות משפטיות בגין הפרת התשלומים. ככל שההסכם אינו כולל את כל הרכיבים הללו בצורה מדויקת, גוברת האפשרות למחלוקות עתידיות אשר יובילו לפנייה לבית המשפט לשם הבהרה או תיקון. מסיבה זו, עורכי דין מנוסים דואגים לנסח סעיפי מזונות מפורטים ומדויקים שאינם משאירים מקום לאי־בהירות או לפרשנות שונה.

יש להביא בחשבון גם את סוגיית ההוצאות החריגות, המכונות לעיתים הוצאות בלתי-צפויות. סעיפים אלו עוסקים בתשלומים שאינם קבועים מדי חודש, כמו טיפולים רפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות, חוגים מיוחדים, שיעורים פרטיים או רכישת ציוד ייחודי. ההורים יכולים להסכים מראש על חלוקת התשלומים באחוזים, לפי יחס הכנסותיהם או לפי חלוקה שוויונית. בתי המשפט מקפידים לדרוש כי סעיפים אלו ינוסחו בלשון חד משמעית, תוך מניעת טענות עתידיות בדבר חוסר ידיעה או אי הסכמה. לעיתים יידרש גם אישור מראש של ההורה השני לביצוע הוצאה חריגה, על מנת למנוע חיוב חד-צדדי שאינו מוסכם.

ישנה חשיבות מיוחדת לסעיף המבהיר כי תשלום המזונות אינו מותנה במימוש זמני השהות או בקיום ההסדרים האחרים בהסכם. מדובר בעיקרון משפטי שמטרתו להגן על הילד ולא לאפשר להורה להימנע מתשלום בגין טענות כלפי ההורה השני. בתי המשפט הדגישו בפסיקות רבות כי תשלום המזונות עומד בפני עצמו, וכי אין לעשות בו שימוש כאמצעי ענישה או לחץ. משום כך, יש לכלול בהסכם ניסוח חד משמעי לפיו החיוב במזונות עומד בעינו ללא תלות בשאר התחייבויות ההורה המקבל.

כאשר מדובר בילדים בוגרים יותר, לעיתים קרובות הצדדים כוללים בהסכם הוראות להמשך תמיכה גם לאחר גיל שמונה עשרה. סעיפים אלו עוסקים במה שמכונה מזונות המשך או השתתפות בהוצאות שירות צבאי, שירות לאומי או לימודים אקדמיים. בתי המשפט נוטים לאשר סעיפים אלה כאשר הם סבירים, ואינם מטילים נטל כלכלי מופרז על אחד מההורים. גם כאשר מדובר בהתחייבות עתידית, יש לוודא שהיא מנוסחת כראוי, תוך פירוט סכומים, מועדים ותנאים. ככל שהצדדים כוללים סעיפים כאלה, הם מגלים אחריות הורית ותכנון לטווח ארוך, דבר שבתי המשפט רואים בו ערך חברתי מוסף.

אישור שיפוטי ותוקף משפטי להסכם גירושין

על מנת שהסכם גירושין יקבל תוקף משפטי מחייב, עליו לעבור אישור שיפוטי על פי דין. מדובר בדרישה הכרחית הקבועה בחוק בית המשפט לענייני משפחה ובחוק שיפוט בתי דין רבניים, והיא נועדה להבטיח שההסכם נערך מתוך רצון חופשי, הבנה מלאה וללא פגיעה בזכויות צד ג’. ההסכם יובא בפני שופט או דיין, אשר יבחן את תוכנו, את הנסיבות שהובילו לחתימתו ואת האיזון בין זכויות הצדדים. על השופט לוודא שכל אחד מהצדדים הבין את משמעות ההסכם, את זכויותיו לפי דין, ואת ההשלכות של כל סעיף וסעיף. רק לאחר שנוכח בכך, ייתן תוקף של פסק דין להסכם.

הליך אישור ההסכם נעשה לרוב בדיון קצר, אך משמעותו עמוקה. מדובר באירוע שבו מוענק להסכם תוקף מחייב, וכל שינוי בו בעתיד יידרש לאישור חוזר של בית המשפט. המשמעות היא שכל צד מנוע מלטעון בעתיד כי לא הבין, לא הסכים או פעל תחת לחץ, אלא אם מדובר בנסיבות קיצוניות במיוחד. במקרים נדירים, שבהם מתברר כי ההסכם נחתם במרמה, בכפייה, תחת איומים או תוך הסתרת מידע מהותי, בית המשפט מוסמך לבטל את תוקפו, אך נטל ההוכחה לכך הוא כבד.

גם כאשר ההסכם מאושר, קיימת אפשרות עתידית לעתור לשינויו אם חל שינוי מהותי בנסיבות. כך למשל, שינוי חד בהכנסות, מחלה קשה, אובדן כושר השתכרות או שינוי בצורכי הילדים עשויים להוות עילה לבקשה מחודשת לבית המשפט לשינוי תנאים שנקבעו בהסכם. עם זאת, לא כל שינוי מצדיק התערבות, ובתי המשפט מקפידים לאפשר שינויים רק כאשר השינוי היה בלתי צפוי ומהותי, ובלבד שאינו סותר את תכלית ההסכם המקורית.

בהסכמים הכוללים רכיבי רכוש בלבד, בתי המשפט נוטים שלא לאפשר שינויים לאחר האישור, אלא אם מדובר במקרים חריגים מאוד. רכוש שנחלק על פי הסכם שאושר נחשב למחולק סופית, וכל ניסיון לפתוח אותו מחדש יידחה ככל שאין עילה מוצקה. כאשר מדובר בילדים או מזונות, גמישות בית המשפט גדולה יותר, אך גם אז נדרשת הצדקה מלאה לבחינה מחודשת. משום כך, קיימת חשיבות מכרעת לכך שההסכם ייערך מלכתחילה בצורה מקיפה, מדויקת ומחושבת.

כל הסכם גירושין מוסכם שאושר מקבל תוקף של פסק דין, והוא ניתן לאכיפה באמצעות כלים משפטיים קיימים. כאשר צד מפר את ההסכם, ניתן להגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט או לפתוח תיק בהוצאה לפועל. כך או כך, מדובר במסמך משפטי לכל דבר ועניין, שחריג ממנו ייחשב להפרה. ככל שההסכם נכתב בלשון מדויקת יותר, כך קל יותר לאוכפו וכך קטֵנה האפשרות להימנע מקיומו בטענות סרק.

הפסיקה בישראל בנוגע להסכמי גירושין בהסכמה

בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל מתייחסים ברצינות רבה להסכמי גירושין מוסכמים, ורואים בהם אמצעי לגיטימי, ראוי ולעיתים אף עדיף על פני ניהול הליכים משפטיים ממושכים. בפסיקות רבות הדגישו השופטים כי חתימה על הסכם מוסכם מראה על בגרות משפטית ורגשית, על שיקול דעת ועל כוונה לנהל את הפרידה בצורה מכובדת. פסקי דין רבים מתארים מקרים שבהם בני זוג הגיעו להסכמות מפורטות עוד בטרם נפתח כל תיק שיפוטי, ובכך חסכו למערכת המשפטית ולמשפחה עצמה זמן יקר, משאבים רבים ומתח רגשי מיותר. יחד עם זאת, הפסיקה אינה מקבלת כל הסכם כמות שהוא, וקובעת כי על ההסכם להיות הוגן, שוויוני, ולקיים את עקרונות היסוד של המשפט והצדק.

דוגמה מוכרת מהשנים האחרונות עוסקת בזוג שהגיש לבית המשפט הסכם אשר קבע כי האם תוותר על מזונות הילדים תמורת זכויות רכושיות רחבות יותר. בית המשפט סירב לאשר את ההסכם בנימוק כי זכויות הילדים אינן רכוש שאחד מההורים יכול לסחור בו, וכי ויתור כזה עומד בניגוד לטובת הקטינים. ההסכם הוחזר לצדדים עם הוראות מפורשות לעריכתו מחדש, תוך הדגשה כי כל התחייבות כלפי ילדים חייבת לעמוד במבחן של טובת הילד ולא של נוחות ההורים. פסיקה זו משקפת עמדה עקרונית שלפיה הסכמים אינם חסינים מביקורת, וכי אישור שיפוטי אינו טקס פורמלי אלא הליך מהותי של בקרה.

מקרה נוסף עוסק בבני זוג אשר כללו בהסכם הוראות הקובעות כי בעתיד ייקבע על ידי גורם שלישי האם למכור את הדירה או להשאירה בידי אחד הצדדים. כאשר התעורר הסכסוך, התברר כי ההסכם לא הגדיר את שמו של הגורם השלישי, את מנגנון הפנייה אליו, את לוח הזמנים לקבלת החלטה, ואת ההשלכות של הימנעות מהכרעה. בשל כך, בית המשפט קבע כי ההסכם לוקה בחוסר ודאות מהותי שאינו מאפשר את אישורו במתכונתו הנוכחית. ההחלטה הדגישה כי גם כאשר ישנה הסכמה רעיונית, על ההסכם להיות שלם, סופי וברור. כל עמימות פוגעת באכיפתו, ועלולה לגרום נזק משמעותי לכל הצדדים המעורבים.

במקרים שבהם ההסכם נערך ונחתם על ידי הצדדים בלבד, ללא ליווי משפטי, מתייחסים בתי המשפט בזהירות רבה יותר לתוכן ההסכמות. כאשר קיימים פערים בכוחות או ברמת ההשכלה, נבדקת השאלה האם אחד מהצדדים ניצל את חולשתו של השני. לא אחת נפסלו הסכמים אשר נראו על פניהם כהוגנים, אך לאחר חקירה התברר כי נחתמו תוך לחץ, איומים או ללא ייעוץ משפטי עצמאי. הפסיקה בישראל מחייבת כי הסכמות יתקבלו מתוך מודעות מלאה וללא השפעה בלתי הוגנת. מסיבה זו, מומלץ לכל צד להיוועץ בעורך דין מטעמו או להיעזר במגשר ניטרלי, וזאת כדי לחזק את תוקף ההסכם ולהבטיח את קבלתו בבית המשפט.

מאידך, בתי המשפט מאשרים ברובם המכריע של המקרים הסכמים שנערכו כראוי, בלשון משפטית מדויקת, תוך גילוי מלא של הנתונים, ובהיעדר טענות של כפייה או השפלה. ההכרה בהסכם כזה כפסק דין מעניקה לו תוקף מחייב שאין להקל בו ראש, וחורגת מהתייחסות להסכם רגיל בין צדדים. כל ניסיון עתידי להתחמק מקיומו, לשנותו חד־צדדית או להפר את תנאיו ייתקל בהתנגדות משפטית תקיפה, ובמקרים מסוימים אף בהטלת סנקציות. בכך, הפסיקה קובעת נורמה התנהגותית המעודדת פתרון סכסוכים בהסכמה, ועם זאת שומרת על כללי יסוד המגנים על זכויות הצדדים והקטינים.

הסכם גירושין בהסכמה ככלי משפטי מחייב ומאזן

הסכם גירושין מוסכם הוא הרבה יותר ממסמך משפטי טכני. מדובר באבן יסוד המעצבת את חייהם של שני בני אדם לאחר פרידתם, ולעיתים אף קובעת את מסלול חייהם של ילדים צעירים למשך שנים רבות. הסכם שנערך באופן מקצועי, מתוך ראייה קדימה, מהווה מנגנון יציב למניעת עימותים, לבניית שגרה חדשה ולשמירה על זכויות משפטיות וכלכליות. ככל שההסכם מקיף יותר, ברור יותר, ונכתב בליווי משפטי ראוי, כך גוברת האפשרות שיאושר על ידי בית המשפט ללא עיכוב, וכך יקטן הסיכון להליכים משפטיים עתידיים.

עריכתו של הסכם מסוג זה דורשת ידע מקצועי, ניסיון מעשי, ויכולת להכיל את המורכבות הרגשית והמשפטית של פרידה זוגית. עורכי דין הבקיאים בתחום יודעים לזהות את המוקשים המשפטיים, לנסח סעיפים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ולסייע לצדדים להגיע להסכמות שמאזנות בין זכויותיהם, בין צורכי הילדים, ובין עקרונות הצדק הכללי. במקרים שבהם מתעוררות מחלוקות במהלך ניסוח ההסכם, ניתן להיעזר במגשר מוסמך או לפנות לייעוץ משפטי ממוקד כדי להבטיח שהפתרונות שנבחרו יהיו ברי־קיימא.

החוק בישראל מעודד פתרונות מוסכמים, וההליכים בבתי המשפט מבוססים לא אחת על עידוד הצדדים להגיע להסכמות ביניהם. הסכם גירושין שנחתם מתוך שיח, שקיפות ואחריות, מהווה נדבך חשוב בתרבות משפטית שמעדיפה פתרונות של שלום על פני מלחמות מיותרות. הוא גם מאפשר לשני הצדדים לשמור על כבודם, על פרטיותם ועל זכויות ילדיהם, מבלי להיחשף לסכסוך פומבי ומכוער. יתרה מכך, הוא משדר לילדים מסר חינוכי של פתרון קונפליקטים בדרכי שלום, מתוך שיקול דעת ולא מתוך נקמה.

כאשר הצדדים בוחרים לנהל את הפרידה בהסכמה, הם בוחרים לכתוב לעצמם את החוזה החדש של חייהם. הם מחליטים איך להיפרד, באילו תנאים, ובאיזו דרך ימשיכו כל אחד בדרכו. הם מבינים שיחסי אנוש אינם מסתיימים בגירושין אלא ממשיכים באופן שבו יתנהלו אחריהם – כהורים, כשותפים לשעבר וכבני אדם. הסכם שנערך מתוך הבנה עמוקה של הצרכים ההדדיים ושל המציאות המשפטית, הוא המתנה החשובה ביותר שיכולים הצדדים להעניק לעצמם ולילדיהם.

כאמור, הסכם גירושין בהסכמה הוא הבחירה הנבונה, המטיבה והאנושית ביותר עבור זוגות המעוניינים להיפרד בכבוד תוך שיתוף פעולה. נכון, הסכם כזה דורש מאמץ, הבנה, אחריות ובשלות, אך התמורה שהוא מעניק עולה על כל אלה. מדובר בביטוי המובהק ביותר של שליטה משפטית, של פתרון מחושב ושל התחייבות לקיים סדר חדש המבוסס על הסכמה, על כיבוד הדדי ועל שמירה על טובת המשפחה גם לאחר שהקשר הזוגי בא אל סיומו.