עורכי דין העוסקים בדיני משפחה נדרשים לנווט בתוך שדה מוקשים רגשי, מוסרי ומשפטי, שבו כל טעות עשויה לגבות מחיר גבוה מהלקוח, ולעיתים אף להשפיע על תוצאות ההליך כולו לאורך שנים רבות. אחת הטעויות החוזרות על עצמן אצל עורכי דין רבים היא אי ביצוע ניתוח עומק ראשוני של המקרה כולו טרם פתיחת ההליכים בפועל. לעיתים ניגש עורך הדין לניהול ההליך כשלרשותו גרסה חלקית בלבד של עובדות המקרה, מבלי שקיים תיעוד מלא, מבלי שהתקיימה בדיקה של נכסי הצדדים, ומבלי שנעשה מיפוי יסודי של כל המוקדים המשפטיים שצפויים לעמוד על הפרק.
היעדר הכנה מוקדמת זו מביא לכך שעורך הדין נאלץ לתקן בדיעבד טעויות קריטיות שעשויות להיחשף רק במהלך ההוכחות או במסגרת הסדרים זמניים שיפוטיים. במקרים מסוימים, תיק שהחל בתום לב בבקשה להסדרי ראייה בלבד הופך במהרה למלחמת חורמה בנושאי רכוש, מזונות או כתובה, מבלי שתוכננה מראש אסטרטגיית התמודדות מקיפה עם שאר הנושאים הצפויים לעלות. טעות זו נובעת לעיתים משיקולים של לחץ מצד הלקוח לפתוח מיד בהליך, ולעיתים מתוך חוסר ניסיון של עורך הדין בזיהוי תמונת המצב הכוללת. בהיעדר תכנון משפטי מפורט ומעמיק מראש, ההליך עלול לאבד שליטה, להתפצל בין ערכאות, ולהפוך לארוך, יקר ומתיש. יתרה מכך, בתי המשפט בוחנים לעיתים קרובות את התנהלות בעלי הדין לא רק לפי עמדותיהם, אלא גם לפי צורת ניהול ההליך על ידי באי כוחם.
לפיכך, הצגת גרסה שאינה מגובשת, או הגשת כתבי טענות שאינם מתואמים זה עם זה, עשויים להעיד על קלות דעת או על ניסיון לתמרן את ההליך לרעת הצד השני. אלו תכונות שגורמות לבית המשפט לפתח חוסר אמון כלפי המגיש, מה שמוביל לעיתים להטלת הוצאות ולפגיעה בתוצאה הסופית. זוהי טעות שיכולה להימנע אך ורק באמצעות עבודה יסודית כבר בשלב הראשוני, הכוללת ראיון משפטי מעמיק עם הלקוח, איסוף מסמכים מלא, גיבוש אסטרטגיה אינטגרטיבית לכל תחומי הסכסוך, והצבת גבולות ברורים ביחס למה ניתן להשיג במסגרת החוק. עורכי דין מנוסים נוהגים להקדים תרופה למכה, ומנהלים תיק גירושין כפרויקט מתוכנן היטב ולא כתגובה אינסטינקטיבית לאירועים משתנים. זוהי הדרך היחידה להבטיח שהלקוח לא יופתע, שהתיק לא יזלוג למקומות לא צפויים, ושההליך ינוהל מתוך שליטה מלאה ולא מתוך דחף רגעי או טקטיקה פזיזה.
בחירה שגויה של ערכאה שיפוטית מצד עורך הדין
במערכת המשפט בישראל קיימת אפשרות לנהל הליכי גירושין והליכים נלווים במספר ערכאות, כאשר המרכזיות שבהן הן בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני האזורי. אחת הטעויות הקשות והנפוצות שעושים עורכי דין בתחום דיני המשפחה היא פתיחת ההליך המשפטי בערכאה הלא מתאימה, או ביצוע פעולה חד צדדית של כריכת תביעות מבלי לתאם זאת עם כלל המרכיבים האסטרטגיים של ניהול התיק.
טעות זו עלולה להוביל לא רק לאובדן יתרונות משפטיים משמעותיים, אלא גם לתוצאה מהותית הפוגעת בזכויות הלקוח לטווח הארוך. כך למשל, כאשר עורך דין מגיש את תביעת הגירושין בבית הדין הרבני בצירוף תביעה לרכוש או למשמורת, מבלי להבין את השלכות הכריכה ואת עיתוי הגשתה, הוא עלול לקבע את סמכות בית הדין באופן בלתי הפיך ולחסום את דרכו של הלקוח להעלות טענות מסוימות בבית המשפט האזרחי. במקרים אחרים, מתרחשת תופעה הפוכה, כאשר עורך דין מגיש תביעה למזונות בבית המשפט לענייני משפחה כאשר במקביל כבר קיימת תביעה כרוכה בבית הדין הרבני שהוגשה מוקדם יותר, מה שעלול לגרום לסילוק ההליך מחוסר סמכות, ולעיתים גם לפגיעה באמון השיפוטי כלפי הלקוח.
בנוסף לכך, קיימים מקרים שבהם עורך הדין בוחר בערכאה מסוימת מתוך הרגל, נוחות או תפיסה שגויה כי ערכאה מסוימת “מיטיבה” עם נשים או גברים, מבלי לבחון את נסיבות המקרה הקונקרטי ואת ההשלכות העתידיות של הבחירה. זוהי גישה פשטנית ומסוכנת, שכן כל תיק גירושין שונה במהותו, ובחירה נכונה של ערכאה דורשת בחינה של סוגיות כמו סוג הנכסים, אופי הסכסוך, עמדות הצד השני, קיומן של עילות לגירושין או היעדרן, ומגמת הפסיקה הידועה באותה ערכאה מסוימת. חשוב להבין כי כל ערכאה פועלת על פי כללים דיוניים שונים, גישות שיפוטיות שונות, ולעיתים אף סדרי עדיפויות מנוגדים.
כאשר עורך הדין בוחר בערכאה לא מתאימה מבלי לערוך ניתוח עומק, הוא עלול להכניס את לקוחו למאבק ארוך יותר, יקר יותר, ולעיתים כזה שיוביל לתוצאה הפוכה מזו שהתכוון להשיג. יתרה מכך, ערכאות רבות אינן סלחניות כלפי עורכי דין שמשנים כיוון באמצע ההליך, ועשויות לפרש צעד כזה כניסיון “פורום שופינג”, כלומר בחירה אופורטוניסטית בערכאה הנוחה ביותר ללקוח ברגע נתון, דבר שבתי המשפט והדיינים נוטים לגנות בפסקי הדין. זוהי דוגמה מובהקת לכך שהכנה אסטרטגית לקויה בשלב הראשון של ניהול התיק עלולה להטיל צל כבד על המשך ההליך כולו. עורך דין משפחה מיומן חייב להפנים כי בחירה מוקדמת של ערכאה אינה פעולה טכנית בלבד, אלא אבן יסוד בקביעת כללי המשחק של ההליך כולו. רק ניתוח משפטי שקול ומושכל, בשיתוף מלא עם הלקוח ומתוך בקיאות מלאה בפסיקה ובפרקטיקה של שתי הערכאות, יבטיח הליך מדויק ואפקטיבי.
הגשת כתבי טענות רשלנית או שטחית והשלכותיה
אחת מהטעויות החמורות ביותר שעורכי דין עושים בניהול תיקי גירושין היא הגשת כתבי טענות שאינם עומדים בסטנדרטים המשפטיים הראויים, הן מבחינת המבנה והן מבחינת התוכן. במקום לבנות תשתית טיעונית סדורה, מדויקת ומגובשת, ישנם עורכי דין שנוקטים בגישה פשטנית, המובילה להפקת כתבי טענות כלליים, רדודים ולעיתים אף לקוניים, אשר אינם מציגים את טענות הלקוח באופן מלא, אינם תומכים את הנטען בראיות, ולעיתים אף סותרים את עצמם בשגגה. כאשר כתב טענות נכתב מבלי לבחון לעומק את המטרות האסטרטגיות של ההליך, ומבלי לנתח את הנתונים הקיימים ואת הסיכון המשפטי, הרי שהוא עלול להיתפס בעיני בית המשפט כאמצעי טקטי ריק מתוכן ולא כטיעון משפטי ענייני.
מדובר בטעות אשר יוצרת נזק כפול. מחד, היא מחלישה את עמדת הלקוח מבחינת הנראות השיפוטית של התיק כולו, ומאידך, היא עלולה להכתיב את מסלול ההליך באופן שאינו ניתן לשינוי בהמשך, שכן גרסה עובדתית שמופיעה בכתב טענות ראשוני עלולה להיחשב ככזו שלא ניתן לסטות ממנה במועדים מאוחרים יותר. בנוסף, כאשר הטענות אינן נתמכות במסמכים רלוונטיים או כאשר הניסוחים עמומים, יש בכך משום הקניית יתרון לצד שכנגד, אשר יכול לנצל את החולשה ולבנות טיעון מבוסס נגד הצד שטענותיו רשלניות. שופטים ועורכי דין יודעים היטב כי ניסוח כתבי טענות איכותיים דורש הבנה עמוקה לא רק של המשפט עצמו אלא גם של הדינמיקה המשפחתית והרגשית, של הפסיקה העדכנית ושל כיווני ההתפתחות האפשריים של ההליך.
אי לכך, כתבי טענות שטחיים אינם רק סימפטום לזלזול, אלא עדות לפער מקצועי שעלול להכריע את התיק כולו. פעמים רבות קורה שעורך דין מגיש כתב טענות גנרי שנעשה שימוש בו בעבר בתיקים אחרים, מבלי להתאים אותו לנסיבות הקונקרטיות של הלקוח הנוכחי. כתבים כאלה עשויים לכלול טענות שאינן רלוונטיות, להתעלם מעובדות מהותיות, או לכלול ניסוחים הפוגעים באמינות הצד המיוצג.
בנוסף לאמור לעיל, שפה בלתי מדויקת, שגיאות תחביריות, והיעדר קוהרנטיות משפטית יוצרים רושם של רשלנות מקצועית, ופוגעים באמון שבין עורך הדין ללקוח. לקוחות רבים אינם מודעים לחשיבותו של שלב זה, אך הנזק ניכר כבר בדיון הראשון, כאשר השופט או הדיין מתרשם מתוכן הכתבים ומצורתם. עורך דין מקצועי אמיתי משקיע שעות רבות בבניית כתבי טענות מדויקים, מבצע תחקיר מקדים, משווה עם פסיקות תקפות, ומנסח כל מילה בזהירות מרבית. כל סטייה מהקו הזה היא בגדר סיכון מיותר שמוטב להימנע ממנו.
התנהלות לקויה בדיון הראשון ופגיעה בתשתית ההליך המשפטי כולו
הדיון הראשון בכל תיק גירושין נושא עמו חשיבות משפטית ואסטרטגית יוצאת דופן, אשר לא ניתן להפריז בחשיבותה. זוהי הנקודה שבה מתעצבת בעיני בית המשפט התמונה הראשונית של הסכסוך, של עמדות הצדדים ושל אופן ניהול ההליך מצדם ומצד באי כוחם. עורכי דין רבים נופלים בשלב זה בטעות חמורה, כאשר הם מגיעים לדיון הראשון ללא הכנה מוקדמת ראויה, ללא הבנה של מגמת הפסיקה הרלוונטית לערכאה הספציפית שבה מתנהל ההליך, ולעיתים אף מבלי שתואם תיאום עמדות מדויק עם הלקוח. כאשר עורך דין מתייצב לדיון מבלי לדעת מראש מהן דרישות הלקוח, מהם הגבולות שהוא מעוניין להציב, אילו פשרות הוא מוכן לשקול, ומהם המסמכים הקיימים והחסרים בתיק, הוא עלול למצוא את עצמו מופתע על ידי שאלות של בית המשפט, או מותקף בטענות מצד שכנגד, מבלי יכולת ממשית להגיב בזמן אמת. התוצאה הישירה היא שבית המשפט עשוי לגבש רושם ראשוני שלילי על עמדות הצד אותו מייצג עורך הדין, ואף לגבש החלטות זמניות או המלצות אשר ישפיעו על ההליך כולו.
כמו כן, כאשר נציג משפטי בוחר להתנסח בדיון הראשון באופן תוקפני מדי או פוגעני, תוך ניסיון ליצור יתרון טקטי רגעי, הוא עלול ליצור נזק ארוך טווח ליחסים עם הצד השני ועם בית המשפט עצמו. גירושין, בניגוד להליכים אזרחיים רגילים, נידונים כמעט תמיד שוב ושוב באותו הרכב שיפוטי לאורך חודשים ולעיתים אף שנים, ולכן ישנה חשיבות עליונה להשאיר רושם של עורך דין שקול, מקצועי ומכבד. התנהלות כוחנית בדיון הראשון יכולה להוביל ליצירת אווירה מתוחה ובלתי משתפת, שבה בית המשפט ייטה לצמצם את המעורבות הישירה של הצדדים ולעבור להכרעות חד־צדדיות. יתרה מכך, התנהגות שכזו עלולה לפגוע בילדים המעורבים בסכסוך, כאשר היא מתורגמת למאבק ארוך ומר בין ההורים, ללא נכונות להידברות.
מעבר לכך, הדיון הראשון מהווה גם הזדמנות אסטרטגית להצגת עמדות יסוד, לקביעת גבולות נורמטיביים, ולהשפעה על מסלול ניהול התיק, בין אם לקראת פשרה, גישור או הליך הוכחות ממושך. עורך דין שאינו מנצל את ההזדמנות הזאת עלול להחמיץ את הרגע שבו ניתן היה למנוע את הסלמת הסכסוך ולחסוך ללקוח משאבים כספיים ונפשיים יקרים. טעות נוספת שמתרחשת לעיתים בדיון הראשון היא התחייבות חפוזה להסכמות זמניות מבלי שהלקוח הבין את משמעותן. התחייבות זמנית להסדרי שהות או למזונות, אשר לא נבחנה כראוי, עלולה להקשות מאוד על שינוי התנאים בהמשך, כאשר תוצאותיה הופכות למציאות משפטית בשטח. עורך דין מנוסה לא רק מתכונן בקפידה לדיון הראשון, אלא גם מדריך את הלקוח כיצד להתנהל, מה לומר ומה להותיר לטיפולו של בא־כוחו בלבד. כל סטייה מכללים אלו עלולה להוות נקודת שבר אשר תכתיב את תוצאת ההליך כולו.
כישלון בזיהוי מגמת הפסיקה העדכנית בתיקי גירושין
אחת מהטעויות המקצועיות החמורות שנעשות על ידי עורכי דין בתחום דיני המשפחה היא ההסתמכות על פרשנויות משפטיות מיושנות, מבלי לעקוב אחר מגמות הפסיקה העדכניות והמתפתחות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. מדובר בטעות מהותית אשר עלולה להוביל להצגת טענות שחלף זמנן, לביסוס עמדות משפטיות על יסודות שכבר נסתרו, ואף לחוסר רלוונטיות של אסטרטגיית ההגנה או התביעה. בשונה מתחומים משפטיים אחרים, דיני המשפחה מתפתחים בקצב מהיר, כאשר כל שינוי חברתי, כל פסק דין תקדימי או מדיניות ציבורית עשויה להשפיע באופן דרמטי על דרך קבלת ההחלטות השיפוטית. עורך דין שאינו מעודכן בפסקי דין מרכזיים שניתנו בחודשים האחרונים עלול לפעול בשגגה ולהמליץ ללקוחו על מהלכים שהיו נכונים בעבר אך כיום אינם מקובלים עוד.
כך למשל, עורכי דין רבים ממשיכים להציג בתביעות רכוש טיעונים הנשענים על חזקת השיתוף באופן מוחלט, גם כאשר מדובר בזוגות שנישאו לאחר כניסת חוק יחסי ממון לתוקפו ובמקרים שבהם ברור כי יש להפעיל מנגנון של איזון משאבים ולא את החזקה המסורתית. טעות כזו מביאה לכך שבית המשפט דוחה את הבקשה או רואה בה ניסיון להציג מצג מטעה. דוגמה נוספת לכך ניתן לראות בהליכי משמורת ילדים, שבהם חלק מעורכי הדין מוסיפים להציע חלוקת משמורת מסורתית מבלי להביא בחשבון את מגמת הפסיקה החדשה שמקדמת אחריות הורית משותפת והסדרי שהות שווים, בהתאם לעקרון טובת הילד. התעלמות ממגמה זו תיתפס לעיתים כהתעקשות לא רציונלית ותחליש את עמדת ההורה המבקש.
מעבר לכך, בית המשפט מצפה מעורך הדין להיות ער לשינויים לא רק ברמת הפסקי דין, אלא גם בפרקטיקה הנהוגה. למשל, בשאלות הנוגעות לאופן חישוב דמי המזונות בהתאם למודל ההכנסות המשותפות או בקביעת גובה השתתפות כלכלית בגנים פרטיים. עורך דין שאינו מתמצא בפרקטיקה העכשווית, או שאינו שולט בפסקי הדין המרכזיים הנוגעים לסוגיה הנתונה, לא רק שאינו ממלא את חובתו המקצועית, אלא אף גורם ללקוחו נזק של ממש. יתר על כן, בתי המשפט רואים בעורכי דין שאינם מכירים את המגמות העדכניות גורם מעכב או מכביד על ההליך. הדבר מתבטא לעיתים בהחלטות המחייבות בהוצאות לטובת הצד שכנגד, או בהמלצות שיפוטיות המכוונות את ההליך באופן שאינו תואם את עמדת עורך הדין הלא מעודכן.
חשוב להבין כי מגמות פסיקה אינן המלצה כללית אלא סטנדרט מחייב שעל עורך הדין להכיר היטב. אין די בידיעת החוק הכתוב או שליטה בספרות המשפטית הקלאסית, אלא נדרש ידע חי, עדכני, ומעשי. עורך דין לדיני משפחה אשר מעוניין להוביל תיקים באופן מקצועי ואחראי חייב להקפיד לקרוא פסקי דין חדשים בכל שבוע, לעיין בסיכומי כנסים של שופטים, לעקוב אחר פרסומים רשמיים וללמוד את השינויים המתרחשים בפועל באולמות הדיונים. זוהי לא המלצה, אלא חובת זהירות בסיסית כלפי הלקוח. רק כך ניתן להימנע מהצגת טיעונים מיושנים, מהכנת כתבי טענות מנותקים מהמציאות, ומעיצוב אסטרטגיות שגויות מראשיתן.
הימנעות משימוש מושכל בחוות דעת מומחים ובחומר ראייתי תומך
כאשר עורך דין בוחר לנהל תיק גירושין מבלי להיעזר בחוות דעת מקצועיות תומכות, הוא עלול למצוא את עצמו בעמדת נחיתות משמעותית מול הצד שכנגד. במרבית תיקי המשפחה, במיוחד אלה הנוגעים למשמורת ילדים, מסוגלות הורית, חלוקת רכוש או הערכת נכסים, ישנה חשיבות רבה לצירוף ראיות חיצוניות שנכתבו על ידי מומחים ניטרליים המוסמכים לספק ניתוחים מקצועיים בלתי תלויים. אחד הכשלים הנפוצים של עורכי דין לדיני משפחה הוא להסתפק בטענות הלקוח, או לכל היותר בצירוף מסמכים כלליים, מבלי ליזום פנייה יזומה למומחים חיצוניים אשר יכולים לחזק את עמדת הלקוח ולהעמיק את האמון של בית המשפט בנרטיב שהוא מציג. כך לדוגמה, בתיקים שבהם יש טענות בדבר התנהגות הורית לא ראויה מצד אחד ההורים, רבים מהעוסקים בתחום שוכחים כי ניתן להגיש בקשה למינוי פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי לסדרי דין, כבר בתחילת ההליך, ובכך ליצור בסיס מקצועי לעמדת הצד המבקש.
הימנעות מצירוף חוות דעת ראויה יוצרת רושם כאילו אין בידי הלקוח ראיות חזקות, או שהצד שטוען לטענות חמורות מסתמך על תחושות בלבד. בתי המשפט רואים בחומר ראייתי בלתי תלוי אבן יסוד בבחינת טובת הילד, בהערכת שווי נכסים, ובקביעת כושר השתכרות או פוטנציאל עתידי. יתרה מכך, חוות דעת שמוגשת במועד הנכון ובאופן ערוך כדין, מאפשרת לבנות טיעון משפטי רציני, עקבי ומבוסס, כזה שקשה לערער עליו בקלות. כאשר עורך הדין מתרשל ואינו מגיש את הבקשה למינוי מומחה בזמן, עשוי להיווצר מצב שבו בית המשפט מתקדם לקביעות עובדתיות ללא בסיס מקצועי, ותוצאת ההליך תחרוץ גורלות מבלי שניתנה הזדמנות אמיתית לבדיקה עניינית. בחלק מהמקרים מתגלה כי עורך הדין כלל לא שקל אפשרות זו, או סבר בטעות כי בית המשפט ימנה את המומחה ביוזמתו, מבלי שיתבקש לכך. זוהי טעות יסודית, שכן חובת היזמה היא על בעל הדין ובא כוחו.
בנוסף לכך, קיים שימוש מושכל נוסף במומחים כלכליים, רואי חשבון, שמאים ועובדים סוציאליים המוכנים להגיש חוות דעת מטעם צד אחד, בכפוף לכללי קבילות וחובת גילוי נאות. גם במקרים אלו, עורכי דין שאינם מתמצאים בדקויות הדין הראייתי, או שאינם פועלים לפי הכללים הדיוניים, עלולים להביא לדחיית חוות הדעת או לפגיעה במשקלן. התוצאה הישירה היא שצד שהיה יכול לזכות ביתרון מהותי בהליך, מאבד אותו רק בשל כשל טכני או חוסר יוזמה. במצב זה לא רק הלקוח נפגע, אלא גם שמו המקצועי של עורך הדין עשוי להיפגע לנוכח שאלות נוקבות מצד השופט, ובשל מחדל שניתן היה למנוע בקלות יחסית. על כן, עורך דין מיומן לדיני משפחה חייב להקדים תרופה למכה, לזהות מבעוד מועד את הנושאים הדורשים בירור מקצועי, ולפעול במועדים מוקדמים לביסוס טענות באמצעות ראיות אובייקטיביות. אי-עשייה בעניין זה איננה אסטרטגיה אלא רשלנות מקצועית אשר יש לה השלכות חמורות.
ניהול תקשורת לקויה עם הלקוח לאורך ההליך המשפטי
התנהלותו של עורך הדין מול הלקוח במהלך ההליך המשפטי מהווה מרכיב מרכזי בקביעת הצלחת התיק. כאשר נוצר פער בין הציפיות של הלקוח לבין המציאות המשפטית שהוא חווה בפועל, מתגבשת תחושת תסכול, חוסר אמון ולעיתים אף תחושת נטישה מצד הלקוח כלפי בא כוחו. רבים מעורכי הדין נוטים להמעיט בערך התקשורת השוטפת, תוך שהם סבורים כי תפקידם מתמצה בניהול ההליך המשפטי בפועל בלבד. זוהי תפיסה שגויה, שכן לקוח אינו רק צד להליך, אלא שותף פעיל, אשר זכאי להבין את כל שלביו, להיות מעודכן במהלכים הצפויים, ולהשפיע על דרך קבלת ההחלטות בעניינו. אחת הטעויות הנפוצות של עורכי דין בתחום זה היא ההימנעות מהסבר ברור ומקיף של אפשרויות הפעולה המשפטיות הקיימות, כולל הסיכונים הנלווים להן, כבר בתחילת ההליך.
כאשר הלקוח אינו מקבל תמונה מדויקת של מצב הדברים, הוא עשוי לפתח ציפיות שווא לגבי תוצאות ההליך, ולהתאכזב עמוקות כאשר ההחלטות בפועל אינן עולות בקנה אחד עם מה שסבר. יתרה מכך, לקוח שאינו מרגיש כי קולו נשמע או כי יש לו השפעה על דרך ניהול התיק, עשוי לחפש חלופות משפטיות תוך כדי ההליך, להחליף ייצוג, ואף להעלות טענות נגד עורך דינו בבתי הדין המשמעתיים. לא מדובר רק בנזק תדמיתי, אלא בפגיעה מהותית בזכותו של הלקוח להליך הוגן וביכולתו לשתף פעולה באופן מלא עם יועצו המשפטי. מעבר לכך, לקוח שאינו מבין את מטרות הצעדים שננקטים בשמו עלול לפעול בניגוד להנחיות שקיבל, להעביר מסמכים שגויים, לשוחח עם הצד השני באופן שאינו מתואם, או לפרסם דברים ברשתות החברתיות שעלולים להזיק להליך כולו. כל אלו הם תוצרים ישירים של העדר תקשורת שוטפת, שקופה ומעמיקה.
היבט נוסף של הכשל התקשורתי נעוץ בהתנהלות לאורך זמן. תיקי גירושין עשויים להימשך חודשים ארוכים ולעיתים אף שנים, ולאורך כל התקופה ישנה חשיבות עליונה לשמירה על קשר רציף בין עורך הדין ללקוח. אין די בעדכון לקוני לקראת דיון או לאחר מתן החלטה, אלא יש צורך בהסברים יזומים, ייעוץ שוטף והתייעצות על כל שינוי בנסיבות או בגישת הצד שכנגד. עורכי דין שמזניחים רכיב זה פוגעים באפשרות שלהם לנהל את התיק בצורה מדויקת, מאחר והם אינם יודעים על שינויים מהותיים שמתרחשים אצל הלקוח או אצל הצד השני. כך למשל, לקוח שעובר דירה, משנה מקום עבודה, או נכנס לקשר זוגי חדש, עשוי לשנות את מבנה טענותיו ואת מפת האינטרסים בהליך. עורך דין שאינו יודע על כך בזמן, לא יוכל להיערך בהתאם, וההפתעה תבוא דווקא מצד השופט או עורך הדין הנגדי.
מכאן נגזר כי תקשורת עם הלקוח איננה פעולה טכנית אלא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה המשפטית. עורך דין שמכבד את מקצועו ואת לקוחותיו, מוודא שהלקוח מקבל תשובות לכל שאלה, מלווה אותו גם ברמה הרגשית, ומסביר לו את השלכות כל צעד. בהעדר תקשורת כזו, עורך הדין עלול להיתפס כמרוחק, מנוכר, ולעיתים אף כמי שפועל ממניעים זרים. לקוחות רבים מעידים כי חוסר הקשר הרציף עם עורך דינם גרם להם להרגיש נטושים דווקא ברגעים הקריטיים של חייהם. יש בכך משום הפרה של חובת האמון הבסיסית שבין לקוח לעורך דינו, והשלכותיה המשפטיות והמקצועיות עלולות להיות הרות גורל.
קביעת אסטרטגיה משפטית לוחמנית תוך התעלמות מטובת המשפחה
עורכי דין בתחום דיני המשפחה שוגים כאשר הם בוחרים לנהל תיקי גירושין בגישה לוחמנית, תוך שימוש בשפה תקיפה, תביעות מקבילות, תכתובות מאיימות, ובקשות חוזרות למתן סעדים זמניים אגרסיביים. גישה זו, אשר לעיתים נדמית ללקוח כהוכחה למקצועיות או לנחישות מצד עורך דינו, עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך לא רק מהבחינה המשפטית, אלא בעיקר מההיבט האנושי, המשפחתי והכלכלי. כאשר עורך הדין מכוון את ההליך למלחמה כוללת במקום לבחינת פתרונות מתונים, הוא שוכח כי מאחורי כתבי הטענות והדיונים עומדים בני אדם, ילדים, הורים, ולעיתים גם מערכות יחסים מתמשכות שיימשכו גם לאחר סיום ההליך המשפטי הפורמלי. זוהי גישה שמובילה להקצנת עמדות, להסתגרות רגשית של הצדדים, ולהפחתת הסיכוי להגיע להסכם גירושין בהסכמה תוך שמירה על קשר סביר בין ההורים לאחר הפרידה.
במקרים רבים, גישה לוחמנית באה לידי ביטוי בהצגת טענות חמורות כלפי הצד השני, לרבות האשמות באלימות, הסתירויות כלכליות, ניכור הורי או בגידה, גם כאשר אין ביסוס ראייתי חזק לכך. עורכי דין שממהרים להטיח טענות מסוג זה מבלי לבדוק לעומק את אמיתותן, חושפים את לקוחותיהם לסנקציות משפטיות ולפגיעה באמינותם. בתי המשפט אינם מתרשמים מניסיונות הסתה שאינם מגובים בראיות מוצקות, ולעיתים אף רואים בכך ניסיון פסול להלך אימים על הצד שכנגד. במקום לזכות באוזן קשבת, לקוח המיוצג בגישה לוחמנית מדי עלול למצוא את עצמו מתויג על ידי בית המשפט כבעייתי, תוקפני או כזה שאינו פועל בתום לב. כאשר מדובר בהורים לילדים קטינים, תיוג כזה עלול להשליך באופן ישיר על קביעת הסדרי שהות, סמכויות הוריות וחלוקת אחריות משותפת.
גישה משפטית אגרסיבית גם יוצרת עלויות כלכליות כבדות לשני הצדדים. תיקים שנפתחים בגישת מלחמה, נוטים להימשך זמן רב יותר, מחייבים עיון בכמות גדולה של חומר ראייתי, כוללים חקירות נגדיות ממושכות, ולעיתים אף דורשים מינוי מומחים רבים בכל תחום מחלוקתי. העלות המצטברת עלולה להגיע לעשרות ואף מאות אלפי שקלים, אותם נאלצים הצדדים לשאת בעודם מתמודדים עם השלכות הפרידה על חייהם האישיים והמקצועיים. עורכי דין שמובילים את לקוחותיהם לגישה לוחמנית מתוך שיקולים שיווקיים, רגשיים או חוסר ניסיון, פועלים בניגוד לאינטרס ארוך הטווח של הלקוח. הם מקבעים את הסכסוך, משאירים אחריהם אדמה חרוכה, ומונעים מהצדדים את האפשרות לבנות מערכת תקשורת בוגרת לטובת ילדיהם או עצמם.
יתרה מכך, יש לקחת בחשבון כי בתי המשפט מצפים מעורכי הדין לגילוי אחריות מקצועית ולאיזון בין ייצוג נחרץ לבין שמירה על עקרונות של מידתיות, פרופורציה וכבוד הדדי. עורך דין שמנצל לרעה את הכלים המשפטיים הנתונים בידו כדי לפגוע באופן אישי או רגשי בצד השני, עלול להיתקל בשופטים המבקרים בחריפות את אופן ניהול ההליך, ואף במקרים קיצוניים בסנקציות אישיות. לכן, כל קו פעולה חייב להיבנות מתוך בחינה יסודית של השלכותיו, לא רק על ההליך המשפטי, אלא גם על מערכת היחסים שבין ההורים לאחר הגירושין, על מצבם הנפשי של הילדים, ועל יכולת הצדדים להמשיך את חייהם בצורה סבירה לאחר תום ההליך.




