הליכי גירושין מתאפיינים לא פעם בדינמיקה של הסלמה. במקרים רבים, עם פרוץ המשבר או מיד לאחריו, בוחרים הצדדים (או מונחים על ידי באי כוחם) לפנות לערכאות המשפטיות ולהגיש תביעות הדדיות. מהלך זה, המלווה לעיתים קרובות ב”מרוץ סמכויות” בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, יוצר מציאות משפטית ורגשית קשה, רווית יצרים, הוצאות וחוסר ודאות.
עם זאת, תופעה רווחת ומרתקת בעולם דיני המשפחה היא הנכונות של הצדדים, דווקא מתוך עומק הסכסוך המשפטי ולאחר שהחרבות כבר נשלפו, לעצור את מחול השדים ולחזור לשולחן המשא ומתן בניסיון לגבש הסכם גירושין כולל. מאמר זה מנתח לעומק את השלבים, המניעים, המשמעויות והטקטיקות הכרוכות במעבר מהתדיינות משפטית לוחמנית (ליטיגציה) לגישור ומשא ומתן.
מדוע מוגשות תביעות הדדיות
כדי להבין את החזרה לשולחן המשא ומתן, יש להבין תחילה מדוע ננטש השולחן מלכתחילה. הגשת תביעות הדדיות נובעת לרוב ממספר גורמים מצטברים:
מרוץ הסמכויות בדין הישראלי: שיטת המשפט בישראל, המפצלת את הסמכויות בין בתי הדין הדתיים לבתי המשפט האזרחיים (לענייני משפחה), מתמרצת צדדים להגיש תביעות מהר ככל האפשר כדי “לקנות סמכות” בערכאה הנחשבת לנוחה יותר עבורם מבחינה אסטרטגית.
השגת יתרון טקטי והרתעה: לעיתים, הגשת תביעה נועדה לשמש כלי לחץ. תביעות למזונות אישה, מזונות ילדים, פירוק שיתוף, או צווי מניעה ועיקולים, נועדו לקבע עובדות בשטח ולהציב את הצד השני בעמדת התגוננות.
היעדר אמון ובשלות: בשלבים הראשונים של המשבר, רמות הכעס, הפגיעה והחרדה מפני העתיד הכלכלי וההורי אינן מאפשרות שיח רציונלי. התביעה המשפטית משמשת כמעין “מגן” פסיכולוגי ומשפטי.
עם זאת, חשוב לציין כי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (חוק המהו”ת) מנסה למתן נטייה זו באמצעות חובת הגשת “בקשה ליישוב סכסוך” ועיכוב הליכים בטרם הגשת תביעות, אך במקרים של אי-הסכמה או צורך בצווים דחופים, הסכסוך גולש במהרה לכותלי בית המשפט.
נקודת המפנה – זרזים לחזרה למו”מ
המעבר מזירת ההתגוששות בבית המשפט אל שולחן המשא ומתן אינו מתרחש בחלל הריק. קיימים מספר זרזים מרכזיים (קטליזטורים) המניעים את הצדדים לבקש להקפיא את ההליכים:
- המחיר הכלכלי העצום של הליטיגציה
ניהול תביעות הדדיות עד למתן פסק דין הוא הליך יקר להחריד. שכר טרחת עורכי דין (הנגזר לרוב ממספר הדיונים והיקף כתבי הטענות), עלויות מומחים (שמאים, אקטוארים, חוקרים פרטיים), ואגרות משפט שואבים משאבים ניכרים מהקופה המשפחתית המשותפת. לעומת זאת, העלויות של גירושין בהסכמה נוטות לאפס במונחים יחסיים (מעבר לשכר טרחה עבור ניסוח ההסכם ואישורו). הבנת המשוואה הכלכלית הזו מהווה לעיתים קרובות את קריאת ההשכמה הראשונה של הצדדים. - חוסר הודאות השיפוטית (סיכון מול סיכוי)
שופטים ודיינים אינם מחשבים; הם בני אדם הפועלים בתוך מסגרת של שיקול דעת משפטי רחב. לאחר הדיונים הראשונים (לרוב דיוני קדם משפט או קביעת מזונות זמניים), הצדדים מתחילים להבין כי השליטה על גורלם, על רכושם ועל ילדיהם מופקעת מידיהם ועוברת להכרעתו של צד שלישי. הסיכון שפסק הדין יחמיר עם שני הצדדים מוביל לחישוב מסלול מחדש. - התשה רגשית וההבנה של “היום שאחרי”
הליכים משפטיים מחייבים את הצדדים להכפיש זה את זה, להעלות טענות קשות בתצהירים, ולעבור חקירות נגדיות צולבות. עבור זוגות שיש להם ילדים משותפים, מתחדדת ההבנה כי יהיה עליהם להמשיך לתקשר כהורים משותפים עוד שנים רבות. ההרס שזורעת הליטיגציה פוגע קשות במסוגלות להורות משותפת ולטובת הילד, מה שמוביל רבים לחפש דרך יציאה מהסבך.
המנגנונים המשפטיים למעבר למו”מ
כאשר מתגבשת ההסכמה העקרונית לנסות ולגבש פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט, נדרשת פעולה טקטית ומשפטית מוסכמת כדי לאפשר למו”מ להתנהל באווירה נקייה מלחצים.
הגשת בקשה מוסכמת לעיכוב הליכים: הצדדים מגישים לבית המשפט או לבית הדין בקשה משותפת להקפאת התביעות ההדדיות (לרוב לתקופה של 30 עד 90 ימים). צעד זה עוצר את מרוץ הזמנים להגשת כתבי הגנה או תצהירים, ומבטל דיונים שנקבעו.
שימור הסטטוס קוו באמצעות צווים זמניים מוסכמים: כדי להפיג את החששות מ”הברחת נכסים” או שינוי מצב קיים בעת ניהול המו”מ, הצדדים יכולים להסכים כי צווים זמניים (כגון צווי מניעה על דירת המגורים או חשבונות הבנק) יישארו בתוקפם, ואף לקבוע מנגנון תשלום זמני למזונות עד לגיבוש ההסכם הסופי.
בחירת הפורמט לניהול המו”מ
מו”מ ישיר בין עורכי הדין (בשיתוף הצדדים): מודל קלאסי בו באי הכוח מנהלים את השיח.
גישור (Mediation): מעבר למגשר חיצוני וניטרלי (לעיתים קרובות עורך דין מומחה בדיני משפחה או שופט בדימוס) המסייע לצדדים לגשר על הפערים.
גירושין בשיתוף פעולה (Collaborative Practice): מודל בו הצדדים ועורכי דינם חותמים על הסכם שלפיו אם המו”מ ייכשל, עורכי הדין יתפטרו מהייצוג ולא ייצגו בערכאות. מודל זה מייצר מחויבות מוחלטת של כל המעורבים להצלחת המו”מ.
ניהול המשא ומתן בצל התביעות
ניהול מו”מ לאחר שכבר הוגשו תביעות שונה מהותית ממו”מ המתרחש לפני פנייה לערכאות.
- “הקלפים כבר על השולחן”
לאחר הגשת התביעות, כתבי הטענות כבר גילו חלק ניכר מהאסטרטגיה, הדרישות המשפטיות והמידע הרכושי של כל צד. שלב “גילוי המסמכים” הופך לשקוף יותר. הדבר מצמצם את מרחב ה”בלוף” ומאפשר להתמקד בסוגיות הליבה האמיתיות. - ה-BATNA בסכסוך משפטי
במונחי תורת המשא ומתן, ה-BATNA (Best Alternative to a Negotiated Agreement – החלופה הטובה ביותר להסכם) של כל צד מוגדרת כעת באופן ברור מאוד: המשך ההליך המשפטי והסתמכות על פסק דין. מטרת המשא ומתן היא להוכיח לשני הצדדים שהסכם, גם אם הוא דורש פשרות כואבות, עדיף חד-משמעית על פני החלופה של הכרעה שיפוטית כפויה.
סוגיות הליבה שיש לפתור
המשא ומתן חייב להעניק מענה מקיף, כולל וסופי לכל העניינים הנובעים מקשר הנישואין, כדי למנוע הישנות של תביעות בעתיד:
- איזון משאבים וחלוקת רכוש: הסדרה מדויקת של חלוקת הנכסים, הנדל”ן, המוניטין, העסקים והזכויות הפנסיוניות. במו”מ ניתן ליצור מנגנוני פיצוי יצירתיים (למשל, היוון זכויות עתידיות תמורת ויתור על חלק בדירה) שבית משפט כבול מלבצע בנקל.
- מזונות וכלכלת ילדים: גיבוש מנגנון תשלום מזונות בהתאם להלכות המעודכנות (כדוגמת בע”מ 919/15), המביא בחשבון את זמני השהות ויחסי ההכנסות הפנויות של הצדדים, תוך יצירת מנגנונים גמישים להוצאות מחצית (חינוך ובריאות).
- אחריות הורית וזמני שהות: מעבר משיח של “משמורת וזכויות ראייה” לשיח מודרני של “אחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים” (או מותאמים אישית), כולל מנגנונים לפתרון סכסוכים עתידיים בנוגע לחינוך הילדים.
- סידור הגט: הסכמה על מתן וקבלת הגט בבית הדין הרבני, ללא עיכובים וללא סחטנות.
סגירת המעגל המשפטי
החזרה לשולחן המשא ומתן איננה מעידה על חולשה, אלא על תבונה משפטית ובגרות אישית. זהו מהלך של לקיחת אחריות בו בני הזוג מחזירים לעצמם את השליטה המלאה על חייהם, עתידם הכלכלי ורווחת ילדיהם.
לאחר גיבוש הסכם הגירושין הכולל, מוגש ההסכם לאישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973. הערכאה השיפוטית מוודאת כי הצדדים חתמו על ההסכם מרצון חופשי, בהבינם את משמעותו ותוצאותיו. עם מתן תוקף של פסק דין להסכם, כל התביעות ההדדיות שהוגשו בעבר נמחקות או נדחות, והתיקים המשפטיים נסגרים. כך, מתוך שיא הסכסוך, נסללת הדרך ליציבות משפטית, ביטחון כלכלי והתחלה חדשה.
