חזקת הגיל הרך – התפתחותה והשפעתה על ההורות בישראל

חזקת הגיל הרך הייתה במשך שנים רבות עקרון יסוד בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בישראל. היא קבעה כי עד גיל 6, הילד יימצא במשמורת האם באופן אוטומטי, ללא התחשבות במצבים אישיים שונים של ההורים או בטובת הילד. בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בשיח המשפטי ובתפיסות החברתיות, והחוק השתנה כדי לשקף את המציאות העכשווית והצורך בשוויון בין ההורים. מוזמנים לקרוא על ההתפתחויות האחרונות בתחום, ההשפעה על ההורים והילדים, ולהבין את הצעדים הנדרשים להבטחת טובת הילד במסגרת המשפטית החדשה.

מהותה של חזקת הגיל הרך

חזקת הגיל הרך, המוכרת גם כ”משמורת גיל רך”, הוקמה בשנת 1962 במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. סעיף 25 לחוק קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו עם אמם, אלא אם קיימות “סיבות מיוחדות” המצריכות סטייה מהחזקה. ההנחה המרכזית הייתה שהאם היא ההורה המתאים ביותר להחזיק בילד בגיל הרך, בשל תפקידה המסורתי כאחראית העיקרית על גידול הילד.

שינויים והתפתחויות מאז פרסום מסקנות ועדת שניט

ועדת שניט, שהוקמה ב-2005 ופורסמה מסקנותיה ב-2012, הייתה נקודת מפנה מרכזית בנושא. הוועדה המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך ולמנוע את קביעת ההורה המועדף על פי מגדר. ההמלצה הושפעה מהשינויים החברתיים, הגברת השוויון בין המינים, וההכרה בחשיבות השותפות ההורית.

חזקת הגיל הרך במבחן הזמן

עד 2008, חזקת הגיל הרך הייתה נחשבת לחזקה מוחלטת וללא התנגדות משמעותית. עם השנים, חלה ירידת קרנה של החזקה והעקרון החל להיות מתוארת כמיושנת. בתי המשפט החלו לקחת בחשבון את טובת הילד במקרה פרטני, ולא את ההנחה האוטומטית של החזקה אצל האם.

פסיקות מרכזיות ומשמעותן

אחת הפסיקות המרכזיות הייתה בתיק בע”מ 5557/21, בו קבע בית המשפט העליון כי חזקת הגיל הרך היא “חזקה” שניתן לסתור אותה אם מתקיימות סיבות מיוחדות. ההחלטה מדגישה את המעבר מהנחה אוטומטית לבחינה פרטנית של טובת הילד.

ההתנגדות לחזקת הגיל הרך

בכנס שנערך בכנסת בשנת 2016, השרה גילה גמליאל הביעה התנגדות עזה לחזקת הגיל הרך. היא טענה כי החזקה פוגעת בזכויות הילדים ובשוויון בין ההורים, וקראה לביטולה המוחלט. גם חקיקת הצעות חוק בנושא לא הצליחה להניע שינוי מהותי, בין היתר עקב התנגדות מצד חברי הכנסת ומסיבות תקציביות.

השפעת חזקת הגיל הרך על ההורים והילדים

חזקת הגיל הרך יצרה מציאות בה הילד נמצא במשמורת האם עד גיל 6, מה שגרם למאבקים בין ההורים להכרעה על המשמורת. האב לעיתים נתפס כ”משני” ובמצבים מסוימים היו לו פחות זכויות והשפעה על חיי הילד. מצב זה יצר מתחים ומשברים אישיים וחברתיים עבור ההורים והילדים.

האם ביטול חזקת הגיל הרך יפתור את הבעיה?

ביטול חזקת הגיל הרך יכול לשפר את השוויון בין ההורים, אך אינו פותר את כל הבעיות. הצורך בקביעת הורה מחזיק בילד במסגרת החוק יישאר, ויש לפתח מערכת שתמנע מאב או אם להיתפס כ”נחות” או “פחות חשוב”. יש צורך בגישה המעריכה את תרומת שני ההורים ולא על פי המגדר בלבד.

הצעות חוק והתפתחויות עתידיות

הצעות חוק רבות הועלו לצמצום או ביטול חזקת הגיל הרך, אך חלקן לא עברו את התהליך החוקי המלא או נתקלו בהתנגדות. הצעת החוק האחרונה שהוגשה למליאת הכנסת ב-2018, הוקפאה או בוטלה בשל בעיות תקציביות ואי הסכמה בין חברי הכנסת.

חזקת הגיל הרך והשפעתה על הקטינים

לילדים, חזקת הגיל הרך גורמת לעיתים לבעיות רגשיות והתנהגותיות, כתוצאה מהשפעת הסכסוכים בין ההורים. כשהילדים נאלצים להסתגל לשינויים תכופים, הם עשויים לפתח בעיות רגשיות ופחדים. תיקון החוק עשוי לשפר את המצב, אך יש צורך בבחינה פרטנית של כל מקרה.

העתיד של חזקת הגיל הרך

ביטול חזקת הגיל הרך מהווה צעד חשוב לכיוון שוויון בין ההורים, אך הוא לא מספיק בפני עצמו. יש צורך בחקיקה מתקדמת שתשקול את טובת הילד בראש ובראשונה ותיתן שוויון הזדמנויות להורים, מבלי לקבוע מראש מי יהיה ההורה המועדף. שינוי זה צריך לכלול גם שינוי תפיסתי בחברה ובמערכת המשפטית.

חזקת הגיל הרך הייתה עקרון חשוב ומרכזי בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות במשך שנים רבות. עם הזמן, ההתפתחויות המשפטיות והחברתיות הביאו לשינויים משמעותיים בגישה לחזקה, והיא הפכה ל”אות מתה” כמעט. המאבק לשוויון בין ההורים, בתמיכת טובת הילד, הוא אתגר מורכב אך חשוב. חקיקה מתקדמת ושינויים תפיסתיים נחוצים כדי להבטיח את טובת הילד ולהעניק שוויון זכויות להורים במערכת המשפטית

התפתחות עקרונות חזקת הגיל הרך והסיבות לביטולה

במהלך השנים האחרונות, חוותה חזקת הגיל הרך שינויים מהותיים בנוגע למעמדה המשפטי והחברתי. העקרון, שנקבע בשנת 1962, קבע כי ילדים עד גיל 6 יימצאו במשמורת האם, כאשר האב יקבל זמני שהות מוגבלים. אך עם השנים, נראתה החזקה כבלתי תואמת את המציאות המודרנית ואת עקרונות השוויון המגדרי. השינויים החברתיים והמשפטיים הניעו את הצורך לבחון מחדש את עקרון החזקה, מה שהוביל לקידום והעברת חוקים ותפיסות חדשניות.

הסיבות לביטול חזקת הגיל הרך

העקרון שעמד בבסיס חזקת הגיל הרך היה תפיסתי ומגדרי, תוך הנחה שיכולת ההורות של האם נעלה על זו של האב. עם הזמן, התברר שהנחות אלו אינן עולות בקנה אחד עם התפיסה המודרנית של שוויון בין המינים. מחקרים מראים כי הורות איכותית אינה תלויה במגדר, אלא בכישורים ובמעורבות ההורית של שני ההורים. עקרון זה הפך להיות בלתי רלוונטי ומזיק, כיוון שיצר הבחנה בלתי הוגנת בין ההורים ואילץ את בתי המשפט להתמודד עם מצבים בהם טובת הילד נפגעה בשל החלטות שמבוססות על מגדר ולא על שיקולים פרטניים של הילד.

פסיקות עכשוויות והשפעתן על חזקת הגיל הרך

בשנים האחרונות, בית המשפט העליון בישראל החל להדגיש את החשיבות של טובת הילד בכל החלטה הנוגעת למשמורת וזמני שהות. הפסיקה הנוכחית מביאה לידי ביטוי את השינוי בתפיסה ומבקשת להתמקד בהכרעות אישיות ומדויקות יותר. לדוגמה, פסקי דין כמו בע”מ 5557/21 הצביעו על כך שחזקת הגיל הרך יכולה להיסתר במקרה של סיבות מיוחדות, וההכרעה צריכה להיות מבוססת על טובת הילד ולא על עקרונות מגדריים בלבד. פסיקות אלו מראות על שינוי משמעותי מהעבר, בו החזקה הייתה נתפסת כעקרון מוחלט.

השפעת החזקה על ילדים ועל ההורים

ההשפעה של חזקת הגיל הרך לא נעלמת גם לאחר שינוי המדיניות המשפטית. למרות הפסיקות החדשות, רבות מההשלכות נותרות בעינן. החזקה יצרה הבחנה בין הורים שלעיתים גרמה לעימותים מרובים ולפגיעות רגשיות בילדים. הורים שהיו משקיעים זמן ואנרגיה בהשתתפות פעילה בחיי ילדיהם מצאו את עצמם מוגבלים בהשפעתם על חיי הילד, מה שגרם לתחושות של חוסר צדק וחוסר הוגנות. השפעת חזקת הגיל הרך עלולה להותיר את הילדים חשופים למאבקים משפטיים שמזיקים לרווחת הילד.

הצעות לשינויים עתידיים ותפיסות חדשות

בעקבות התפתחות הפסיקות והביקורת על חזקת הגיל הרך, קיימות הצעות לשינויים בתחום ההגדרה ההורית. אחת ההצעות המרכזיות היא לעבור למודל של אחריות הורית משותפת, בו שני ההורים יהיו שותפים מלאים בהחלטות הנוגעות לילדיהם, ללא הבחנות מגדריות. מודל זה יסייע בהפחתת הקונפליקטים המשפטיים ויאפשר חלוקה הוגנת יותר של הזמן והאחריות בין ההורים, תוך התמקדות בטובת הילד.

בפועל, המטרה היא להבטיח שכל החלטה הנוגעת למשמורת וזמני שהות תהיה מבוססת על פרמטרים של טובת הילד, ולא על תפיסות מגדריות מיושנות. ההבנה כי הורות איכותית היא משותפת וכוללת את שני ההורים תורמת לסביבת גידול בריאה ומועילה יותר לילדים, ובכך מקדמת את הרווחה האישית שלהם.

התמודדות עם המציאות החדשה

במסגרת התמודדות עם השינויים המשפטיים, הורים וגורמי מקצוע צריכים להבין את ההשלכות של המודל החדש ולהיות מוכנים להסתגל אליו. עבודה עם יועצים משפטיים ומומחים בתחום יכולה לעזור להורים להתמודד עם השינויים ולהתמקד ביצירת סביבה חיובית ונתמכת לילדים. בנוסף, השקעה בהדרכה וליווי מקצועי יכולה לסייע בהפחתת המתחים ולשמור על רווחת הילד בזמן הליך הגירושים.

חזקת הגיל הרך הייתה עקרון משפטי משמעותי אך מיושן שהציג הבחנה מגדרית לא הוגנת בין הורים. הסיבות לביטול החזקה כוללות את השינויים החברתיים והמשפטיים שמבוססים על עקרונות השוויון וטובת הילד. פסיקות עכשוויות מדגישות את הצורך במעבר למודלים של אחריות הורית משותפת, שמטרתם לספק לילדים את התמיכה וההכוונה הנדרשת מבלי להעדיף הורה אחד על פני האחר. ההתמודדות עם המציאות החדשה מחייבת הבנה והסתגלות לשינויים המשפטיים והחברתיים כדי להבטיח רווחה אופטימלית לילדים.

רקע להקמת ועדת שניט

הוועדה הוקמה על מנת לבחון את יישום הכללים הקבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב – 1962, בנוגע למימוש ההורות ולקביעת המשמורת והסדרי הראיה בעת גירושין. בפרט, נדרשה הוועדה לבחון את הצורך להמשיך את תחולתה של “חזקת הגיל הרך” שבסעיף 25 לחוק, הקובעת שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אלא אם כן יש סיבות מיוחדות להחלטה אחרת. כמו כן, התבקשה הוועדה להציע דרכים לשיפור הכלים העומדים לרשות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים בקביעת טובת הילד.

הוועדה הוקמה גם במטרה להסדיר את האחריות ההורית בהתאם לאמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, 1989, אשר מדינת ישראל אשררה בשנת 1991. האמנה מתבססת על עקרון הילד כבעל זכויות כלפי הוריו והמדינה, ומחייבת את ההורים לשים את טובת הילד בראש סדר העדיפויות ולממש את זכויותיו. האמנה משקפת את השינוי התודעתי במישור המוסרי, החברתי והמשפטי בנוגע למחויבות המשפחה, החברה והמדינה להבטחת טובת הילד וזכויותיו.

תמצית המלצות הוועדה

  1. אחריות הורית: הוועדה ממליצה להקים בחוק מערכת יחסי גומלין בין הורים לילדיהם על בסיס אחריות הורית משותפת, במטרה לממש את זכויות הילד ולשמור על טובתו, גם במקרה של גירושין. כמו כן, מומלץ לכלול בחוק את זכות הילד לקשר משפחתי עם אחים ואחיות ועם הורי הוריו.
  2. טובת הילד: ההמלצות מדגישות את הצורך להעמיד את טובת הילד בראש סדר העדיפויות של ההורים והמדינה, בהתאם לעקרון שעליהם לתת משקל מועדף לזכויות הילד וצרכיו ההתפתחותיים.
  3. קווים מנחים לקביעת טובת הילד: הוועדה מציעה להימנע מקביעת חזקה כללית כמו “חזקת הגיל הרך” ולמקום זאת לקבוע בחוק קווים מנחים לקביעת טובת הילד על ידי בית המשפט במקרה שההורים אינם מגיעים להסכמה. המטרה היא לצמצם את ההתדיינויות ולהימנע משימוש לרעה בהליכים המשפטיים.
  4. עידוד שיתוף פעולה וצמצום ההתדיינות: הוועדה ממליצה לעודד הידברות בין ההורים באמצעות גישור או ייעוץ טיפולי, ולחייבם להשתתף בפגישת מהו”ת לפני הגשת תובענה בענייני אחריות הורית. במקרים שבהם ההורים לא מגיעים להסכמה, כל אחד מהם ידרוש להגיש לבית המשפט הצעה להסכם הורות.
  5. אכיפת הסדרי הורות: מוצע לקבוע בחוק אמצעי אכיפה משפטיים נגד הורים המפרים את אחריותם ההורית, כולל זכות לפיצויים במקרה של רשלנות.
  6. הגירה: הוועדה ממליצה להסדיר בחוק את הנושא של הגירה עם הילד, כדי להבטיח שמירה על הקשר עם שני ההורים והתפתחות הילד.

שר המשפטים שמע את חברי הוועדה ועיין בדו”ח שהוגש לו. הוא רואה בהמלצות הוועדה את הפתרון הראוי לסוגיית האחריות ההורית בגירושין ומורה להעביר את ההמלצות ליועץ המשפטי לממשלה לצורך הכנת והפצת תזכיר הצעת חוק בהתאם להמלצות.

ציטוטים מסיכום סופי של דו”ח ועדת שניט בהתאם לחופש המידע:

1 מבוא


1.1 מטרות הוועדה והרקע למינויה
הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשותו של פרופ’ דן שניט, מונתה בתאריך 2.3.2005 על ידי שרת המשפטים דאז, הגב’ ציפי לבני. בכתב המינוי של הוועדה הוזמנה לבחון את הכללים הקיימים ביחס לשיתוף ולחלוקה של האחריות ההורית בתקופת הגירושין ולאחריה, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 (להלן: חוק הכשרות), ואת יישומם בפרקטיקה הנוהגת בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים השונים.


בנוסף, נדרשה הוועדה ליתן המלצות לגבי הצידוק להמשך תחולתה של “חזקת הגיל הרך” שבסעיף 25 לחוק הכשרות, ולבחון את הצורך לעיגון סטטוטורי של הסדרים אלטרנטיביים לגבי חלוקה ושיתוף באחריות ההורית בעת הגירושין. הוועדה נתבקשה גם להציע דרכים לשכלול הכלים העומדים לרשות בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לקביעת טובת הילד בנוגע להסדרי משמורת וקשר הורי, ולבחון ולהמליץ על מימושם ואכיפתם של ההסדרים המוצעים על ידה.
הקמת הוועדה נועדה להשלים את הסדרת האחריות ההורית בגירושין על פי אמנת האו”ם בדבר זכויות הילד, 1989 (להלן: האמנה), אשר לא נכללה בדוח “הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה”, בראשות כבוד השופטת סביונה רוטלוי (להלן: וועדת רוטלוי). וועדת רוטלוי עסקה בהיבטים חוקיים שונים הנוגעים ליישום זכויותיהם של ילדים על פי האמנה, אך המלצותיה לא נגעו לתחום הסדרת האחריות ההורית בגירושין. יודגש כי הוועדה לא נדרשה כלל לסוגיית ההיבטים הכלכליים של חלוקת האחריות ההורית, אשר מוסדרים במסגרת מזונות הילדים, והואיל והם לא נכללו בכתב המינוי של הוועדה. נושא זה נמצא במוקד הדיונים של וועדה אחרת שמונתה על ידי שר המשפטים – “הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים במדינת ישראל” בראשותו של פרופ’ פנחס שיפמן.


חברי הוועדה:
• פרופ’ דן שניט, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב
• השופטת חנה ריש רוטשילד, מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (מילאה את מקומה של השופטת עליסה מילר בתקופת שבתון)
• הדיין הרב אברהם שרמן, דיין בית הדין הרבני הגדול
• הקאדי איאד זחאלקה, מבית הדין השרעי בחיפה
• ד”ר דפנה הקר, התוכנית ללימודי נשים ומגדר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
• ד”ר תרצה יואלס, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה
• עו”ד גלית סנה-לוריה, ממלאת מקום יו”ר הפורום לגישור וליישוב סכסוכים של לשכת עורכי הדין
• עו”ד גלי עציון, מטעם נעמ”ת
• עו”ס רונית צור, פקידת סעד ראשית לסדרי דין במשרד הרווחה
• עו”ד שמואל מורן, יו”ר וועדת החקיקה, ילדים ונוער של לשכת עורכי הדין
• פרופ’ אבי שגיא, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה
• ד”ר פרץ סגל, ממשרד המשפטים, מרכז הוועדה


בנוסף, השתתפה בדיוני הוועדה גב’ רות שיו, הממונה על תחום הגישור במשפחה במרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים במשרד המשפטים. עו”ד יפית לב-ארץ ועו”ד רוני ליברזון שימשו בתקופות שונות מזכירי הוועדה. הוועדה מודה לעו”ד הדס רייכלסון וגב’ נועה קטנוב על עזרתן בהכנת דוח זה לדפוס.


1.2 השלב הראשון של עבודת הוועדה ופרסום דוח ביניים
בשלב הראשון של עבודתה התמקדה הוועדה בבחינת מושג “האחריות ההורית” וההשלכות הנגזרות מכך למצבי גירושין, בהתאם לאמנה. הוועדה בדקה את השינויים הנדרשים בחוק הכשרות בכל הנוגע להסדרת “האחריות ההורית” ובפרט לעניין “חזקת הגיל הרך.” לצורך כך, דנה הוועדה בדרכים ליישום האחריות ההורית, ובמיוחד בעת הגירושין ודרכי מימושה, לרבות אכיפתה בעת הצורך. זאת, לאור האמנה והחקיקה במדינות אחרות שיישמו את עקרון “האחריות ההורית,” את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד והסוציולוגיה של המשפט. בסיום דיוניה, גיבשה הוועדה הצעה לתיקון “הורים וילדיהם הקטינים” שבחוק הכשרות (להלן: הצעת החוק, נספח ב’ לדוח זה). נוכח חשיבותם הרבה של הנושאים הנגזרים מיישום עקרון “האחריות ההורית” והשלכותיהם היסודיות על יחסי הורים וילדיהם, פרסמה הוועדה באפריל 2008 סיכום של דיוניה: “הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, שלב א’ – דוח ביניים” (להלן: דוח הביניים), אותו יכלה הוועדה לשקול ולהביא בחשבון בדוח הסופי שלה.


1.3 השלב השני של עבודת הוועדה
1.3.1 לאחר פרסום דוח הביניים, נחשפה הוועדה לתגובות רבות מן הציבור. הוועדה מודה למי שהופיעו בפניה או שלחו את הערותיהם לדוח הביניים, ששמותיהם מפורטים בנספח ו’, על תרומתם וסיועם לעבודתה. חברי הוועדה השתתפו במספר רב של דיונים וימי עיון בנוגע להצעת החוק, בהם דיונים אצל שר המשפטים לשעבר פרופ’ דניאל פרידמן ושר הרווחה והשירותים החברתיים לשעבר עו”ד יצחק הרצוג, בכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה, בהשתלמות של שופטי בית המשפט לענייני משפחה, בלשכת עורכי הדין וכן במספר ימי עיון שהתקיימו באוניברסיטאות, במכללות ובכנסים בחסות ארגונים שונים.
הוועדה דנה בתגובות ובהערות שהועלו בפניה בעקבות פרסום דוח הביניים בכובד ראש. בדיונים אלה, שנמשכו תקופה ממושכת, נחלקו חברי הוועדה בדעותיהם האם יש מקום לתיקון נוסח סעיף 9 להצעת החוק. חלק מחברי הוועדה סברו שיש מקום לתקן סעיף זה, אולם הוועדה לא הגיעה להסכמה כללית בעניין תיקון הסעיף. לכן, הנושאים שנדונו בדוח הביניים אינם נכללים בדוח משלים זה, ותיקונים להצעת החוק שהתקבלו על ידי הוועדה בשלב השני של עבודתה נכללו בנוסח הצעת החוק.


1.3.2 עיקר עבודת הוועדה בשלב השני של עבודתה הייתה, על פי האמור בכתב המינוי: “גיבוש הכלים העומדים לרשות בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לשם קביעת טובת הילד בנוגע להסדרי משמורת וקשר הורי.” לשלב זה של עבודתה צרפה הוועדה מספר מומחים: ד”ר עליזה רינג, מנהלת יחידה בבית החולים “אברבנאל,” משרד הבריאות; גב’ ענת ענבר, מנהלת יחידות הסיוע, המחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת תל אביב; פרופ’ שחר גולן, מנהל התחנה לטיפול בילד ובנוער ע”ש אילן בירושלים, משרד הבריאות; ד”ר רועי אלדור, מנהל המחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
דוח זה מציג את דיוני הוועדה ואת תשומות המומחים בנוגע לכלים שנכון להעמיד לרשות בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לצורך קביעת טובת הילד, בעת שהם נדרשים להסדיר את אופן מימוש האחריות ההורית בגירושין, בדומה למקובל במדינות אחרות. הוועדה מציעה, בהתאם לחקיקה במדינות אחרות, לעגן בחקיקה את הכלים שיעמדו לרשות בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לשם קביעת טובת הילד. הצעות חקיקה אלה מובאות בסיום הפרק השני. דוח זה מסכם אפוא את השלב השני של עבודת הוועדה ומשלים את דוח הביניים.
לסיום, הוועדה המליצה לעגן בחקיקה את הכלים שיעמדו לרשות בתי המשפט ובתי הדין הדתיים לצורך קביעת טובת הילד, תוך שימוש בשיטות ובפרקטיקות מקובלות במדינות אחרות. מטרת ההמלצות היא לשפר את ההליך השיפוטי ולספק לבתי המשפט את הכלים המתאימים לקבלת החלטות טובות ומקצועיות יותר הנוגעות להסדרי משמורת וקשר הורי. הצעות החקיקה שהועלו מובאות בסיום הפרק השני של דוח זה.

  1. הכלים העומדים לרשות בתי המשפט לשם קביעת טובת הילד
    2.1 הגשת חוות דעת של מומחה לבית המשפט – המצב המשפטי הנוהג
    בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים (להלן: בית משפט למשפחה) נעזרים לצורך קבלת החלטות בעניינם של ילדים בנושאי משמורת וקשר הורי בתסקיר של עובד סוציאלי לפי חוקים שונים (להלן: עו”ס) או חוות דעת של יחידות הסיוע או מומחה מקצועי המוסדר בסעיף 5ג לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 ובסעיף 2ג לחוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע”א-2011.
    (א) לצורך קבלת תסקיר על ידי עו”ס או חוות דעת על ידי יחידת הסיוע, רשאי בית משפט למשפחה, לפי הסעיף האמור: “להפנות בעל דין ליחידת הסיוע, הכל כפי שיפרט בהחלטתו, ורשאי הוא להורות ליחידת הסיוע להגיש חוות דעת בכתב…ככל שהדבר נדרש לצורך מיידי, ובלבד שאין אפשרות סבירה לקבל תסקיר בעניין זה מעובד סוציאלי.” צו בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ו-1996, מסדיר את פעולתן וסמכויותיהן של יחידות הסיוע ומפרט את אופן הגשת חוות דעת.
    (ב) הגשת חוות דעת של מומחה הוסדרה בסעיף 8ג לחוק בית המשפט לענייני משפחה. סעיף זה מהווה הסדר ספציפי לכלל המשפטי הקבוע בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971. הוא קובע כי כאשר מינה בית המשפט למשפחה מומחה או יועץ מטעמו, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה, אלא ברשות בית המשפט. תקנה 258יב)ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 (להלן: תקסד”א) קובעת כי בעל דין לא יגיש חוות דעת מטעמו לפני שבית המשפט בחן את האמור.
    (ג) בנוסף, תקנה 258יב)ז) לתקסד”א כוללת מספר הוראות ייחודיות בנוגע לסדרי הדין הנוגעים לעבודת המומחה. בין היתר, קובעת התקנה כי בית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו אף שלא בהסכמת בעלי הדין. הסדרים אלה אינם נוגעים לשאלת זכותו של בעל דין להביא עדות מומחה מטעמו כאשר בית המשפט החליט לא למנות מומחה לפי סעיף 8ג ותקנה 258יב)ז) הנ”ל. כתוצאה מכך יש מי שפירש כי במצב זה זכאי בעל דין להגיש עדות מומחה מטעמו.
    הסדרי החקיקה שמגבילים את אופן הגשת חוות הדעת של המומחה בבית המשפט למשפחה, והסדרי החקיקה מכוחם הוקמו יחידות הסיוע ושבהם נקבעו סדרי פעולתן לרבות הגשת חוות דעת, משקפים מעבר הדרגתי אותו עוברים דיני המשפחה, בארץ כמו גם בעולם, מדיון אדוורסרי לעומתי לדיון המתמקד בפתרון מחלוקות בדרכי שלום, שמעודד הסכמות והגנה על קשרי משפחה. זאת, בנוסף על השינוי העמוק בתפיסת מקומו של הילד במשפט, וכתוצאה מכך חשיבה מחודשת באשר להבטחת זכות הילד לשמירת קשר בינו לבין הוריו לאחר הגירושין.
    2.2 הגשת חוות דעת על ידי מומחים – המצב המשפטי במדינות אחרות
    2.2.1 בחלק מהמדינות בעולם, הגישה להגשת חוות דעת של מומחים נחשבת לאחת מהאופציות המרכזיות בבחינת טובת הילד. במדינות רבות, חוות דעת מומחים נמסרות לבית המשפט ובסיסן הוא מגוון של תחומי דעת מקצועיים, כמו פסיכולוגיה, רפואה משפטית, עבודה סוציאלית ועוד. האיזון בין חוות דעת אלו נעשה תוך שמירה על האינטרס העליון של הילד.
    2.2.2 במערכת המשפט בארצות הברית, לדוגמה, בתי המשפט לעיתים קרובות ממנים מומחים לתסקירים על מנת לייעץ להם לגבי טובת הילד והסדרי משמורת. מומחים אלו מספקים חוות דעת שמבוססות על הערכה מעמיקה של מצב הילד ושל צורכיו, ותורמות להבנת עמדות שונות של הצדדים ולהערכת השפעת ההחלטות השונות על הילד.
    2.2.3 מדינות אחרות, כמו קנדה וגרמניה, משתמשות בשיטות דומות, כאשר המומחים מקבלים את המנדט לספק חוות דעת מקצועיות ובמקרים מסוימים אף מבצעים תצפיות ישירות על הילד וההורים. חוות הדעת של המומחים מספקות לבית המשפט מידע קריטי הנוגע לאופן בו יש להסדיר את ההשפעה של הגירושין על הילד, ומסייעות בקביעת ההחלטות המתאימות ביותר.
    2.3 סיכום והמלצות
    2.3.1 הוועדה ממליצה על שיפוט של טובת הילד כעקרון מנחה בעבודת בתי המשפט ובתי הדין הדתיים בתחום המשפחה. ההמלצות כוללות את הצורך בהרחבת הכלים המעשיים לעשיית צדק ולמימוש טובת הילד במקרים של גירושין, תוך שילוב של חוות דעת מומחים והשגת מידע מדויק ומקיף.
    2.3.2 הוועדה ממליצה לעגן בחקיקה את הכלים המומלצים, ולשקול את הניסיון הבינלאומי בתחום על מנת לשדרג את ההתמודדות עם סוגיות של אחריות הורית ומדיניות משפטית בתחום המשפחה. המלצות אלו נועדו לשפר את המערכת המשפטית ולהבטיח את טובת הילד בכל החלטה הנוגעת למשמורת ולקשר הורי.
    2.3.3 דוח זה מסכם את עבודת הוועדה ומציע שינויים והמלצות לעתיד, במטרה לשפר את המערכת המשפטית בתחום זה ולהבטיח את טובת הילד במצבים מורכבים של גירושין.
  2. המלצות ליישום

3.1 המלצות כלליות

3.1.1 על פי דיוני הוועדה והמלצותיה, יש להעמיק את הבנת המונח “אחריות הורית” ולשלב את העקרון הזה בצורה רחבה ומקיפה בחוק. הדבר ידרוש שינוי וייעול הפרקטיקות המשפטיות הנוהגות כיום בבתי המשפט ובבתי הדין הדתיים.

3.1.2 הוועדה ממליצה להוסיף חוקים ותקנות שיבססו את עקרון טובת הילד, תוך שמירה על שקיפות ושיקול דעת מקצועי בהחלטות שיפוטיות הקשורות להסדרי משמורת וקשר הורי.

3.1.3 יש להרחיב את ההכשרה וההסמכה של אנשי מקצוע המעורבים בתהליך, כגון עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומומחים נוספים, כדי להבטיח שהם מצוידים בכלים המתאימים לצורך הערכת טובת הילד ולייעוץ מקצועי.

3.2 המלצות בתחום המומחיות

3.2.1 להקים מסגרת חקיקתית חדשה שתסדיר את תהליך מינוי המומחים והגשת חוות דעתם. יש לקבוע את הקריטריונים למינוי מומחים, את דרכי הגשת חוות הדעת ואת אופן השימוש בהן בבתי המשפט.

3.2.2 לפתח ולהטמיע נהלים אחידים לקבלת חוות דעת של מומחים ולהתייעצות מקצועית במקרים של גירושין. נהלים אלה צריכים לכלול הוראות מפורטות לגבי הערכת טובת הילד וההשלכות של ההחלטות השיפוטיות על הילד.

3.2.3 להציע הכשרות והשתלמויות מתמשכות לשופטים ולמומחים בתחום טובת הילד כדי להבטיח שהם מעודכנים בחידושי המדע ובשיטות העבודה המתקדמות ביותר.

3.3 המלצות לניהול ותיאום בין הגורמים השונים

3.3.1 להקים ועדת תיאום שתפקח על העבודה של בתי המשפט ובתי הדין הדתיים בתחום האחריות ההורית. ועדה זו תהיה אחראית לפיתוח פרקטיקות עבודה אחידות ולטיפול בתלונות או בעיות הקשורות למימוש ההמלצות.

3.3.2 ליצור מנגנוני פיקוח ובקרה על המומחים ויחידות הסיוע, על מנת לוודא שהן פועלות בהתאם לסטנדרטים מקצועיים גבוהים ושיקול הדעת שלהן מתבצע בצורה הוגנת ומקצועית.

3.3.3 להקים מערכת משוב שתאפשר לציבור ולגורמים המעורבים בתהליך להגיש הערות והצעות לשיפור המערכת המשפטית והמקצועית בתחום אחריות הורית.

  1. סיכום

4.1 עבודת הוועדה שואפת להבטיח את טובת הילד בכל החלטה הנוגעת להסדרי משמורת וקשר הורי בעקבות גירושין. על פי הממצאים וההמלצות שנדונו בדוח זה, יש צורך בביצוע שינויים חוקתיים וארגוניים משמעותיים על מנת לשדרג את המערכת המשפטית והמקצועית.

4.2 הוועדה מודה לכל מי שתרם למאמצים אלה, ומצפה שהמלצותיה יהוו בסיס לשיפוט מקצועי וטוב יותר בתחום אחריות הורית, תוך שמירה על טובת הילד כעקרון מנחה.

4.3 הדוח יישלח למוסדות הרלוונטיים לצורך יישום ההמלצות והכנת הצעות חקיקה. הוועדה תמשיך לעקוב אחר התקדמות השינויים ולבחון את השפעתם על המערכת המשפטית ועל טובת הילד.

4.4 על פי המלצות הוועדה, נדרש שיתוף פעולה רחב עם הגורמים המשפטיים, החברתיים והמקצועיים לצורך ביצוע ההמלצות והבטחת השפעתן החיובית על המערכת המשפטית ועל איכות ההחלטות הנוגעות לילדים.

  1. ממצאי הוועדה והצעות ליישום

5.1 ממצאים עיקריים

5.1.1 הוועדה זיהתה צורך קרדינלי בעדכון והבהרה של ההגדרות והעקרונות הנוגעים לאחריות ההורית בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במיוחד בהקשר של “חזקת הגיל הרך” וההשלכות שלה על טובת הילד.

5.1.2 נמצא כי יש לשפר את הכלים והנהלים המאפשרים לבתי המשפט ולבתי הדין הדתיים לקבל החלטות מבוססות על טובת הילד, ולהבטיח שכל החלטה שתתקבל תהיה מבוססת על ראיות מקצועיות מקיפות והערכות של מומחים.

5.1.3 הוועדה ציינה את הצורך בהכשרה נוספת למומחים ובשדרוג המנגנונים המפקחים על תהליך קבלת ההחלטות בתחום המשמורת וקשר הורי.

5.2 הצעות ליישום

5.2.1 שדרוג החקיקה: יש לבצע תיקונים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות כדי להבהיר את עקרון “האחריות ההורית” ולהסדיר את המנגנונים המאפשרים לשפוט את טובת הילד באופן שוטף ומקצועי.

5.2.2 הקמת ועדת תיאום: להקים ועדה שתפקח ותתאם בין הגורמים השיפוטיים והמקצועיים המעורבים בתהליך, כדי להבטיח שההמלצות יתממשו בצורה אחידה ויעילה.

5.2.3 פיתוח הכשרות מקצועיות: להשקיע בהכשרה מתמשכת למומחים ולשופטים בתחום טובת הילד, כך שיתעדכנו בחידושי המדע ובשיטות עבודה מתקדמות.

5.2.4 הטמעת כלים חדשים: לפתח ולהטמיע כלים וכללים חדשים להערכה מקצועית של טובת הילד, כדי לשפר את איכות ההחלטות השיפוטיות בתחום.

5.2.5 הגברת שקיפות: להטמיע מנגנונים לשקיפות ותיאום בין כלל הגורמים המעורבים, כדי לאפשר לציבור ולגורמים מקצועיים להגיש הערות ולסייע בשיפור התהליך.

  1. סיכום ודברים אחרונים

6.1 סיכום: הוועדה ביצעה עבודה מעמיקה ובחנה את הממצאים וההמלצות הנוגעים לאחריות הורית בגירושין, תוך התמקדות בהבטחת טובת הילד. הדוח מציע שיפוט פרואקטיבי, מערכת חוקית מתקדמת וייעול ההכשרות למומחים.

6.2 שיתוף פעולה עתידי: הוועדה מביעה תקווה כי המלצותיה ייושמו בהצלחה וכי שיתוף פעולה עם הגורמים המשפטיים והחברתיים יוביל לשיפור משמעותי במערכת המשפטית ובטובת הילד.

6.3 תודה: הוועדה מודה לכל מי שתרם למלאכתה ומצפה להמשך העבודה המשותפת ליישום ההמלצות ולשמירה על טובת הילד במסגרת החוק.

6.4 הערות אחרונות: הוועדה תשמור על קשר עם הגורמים הרלוונטיים ותמשיך לעקוב אחר התקדמות היישום של ההמלצות ותוצאותיו בשטח.