הסדרי שהות בין הורים וילדים לאחר גירושין

הסדרי שהות הם ההסכמות או ההחלטות המשפטיות המתקבלות לאחר גירושין או פרידה, בנוגע לזמן בו ישהו ילדים אצל כל אחד מהוריהם. בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בתפיסת בתי המשפט לגבי חלוקת הזמנים בין ההורים, מגישה שראתה באחד ההורים “הורה עיקרי”, לגישה שמבקשת ליצור מעורבות משמעותית של שני ההורים בחיי ילדיהם. הביטוי “הסדרי שהות” החליף את המונח הישן “הסדרי ראייה”, מתוך הבנה שילדים אינם “מבקרים” אצל הוריהם, אלא מנהלים חיים מלאים לצד כל אחד מהם. משמעות הסדר השהות היא קביעת לוח זמנים ברור ומחייב לשהיית הילדים עם כל הורה בנפרד, באופן המאפשר יציבות, ביטחון וקשר משמעותי לשני הצדדים. הסדרי השהות מהווים כלי מרכזי לשימור התא המשפחתי בצורה חדשה, לאחר פירוק הזוגיות של ההורים.

הבדלים בין הסדרי שהות שוויוניים ללא-שוויוניים

הסדרי שהות נחלקים לשני סוגים מרכזיים – הסדרים שוויוניים והסדרים לא-שוויוניים. הסדרים שוויוניים הם הסדרים בהם זמני השהייה של הילדים אצל כל אחד מהוריהם מתחלקים בצורה מאוזנת לחלוטין (הסדרי שהות של 7-7) או כמעט לחלוטין(הסדרי שהות של 6-8). לדוגמה, מתוך שבועיים ימים (מכיוון ששבוע לא מתחלק שווה, מסתכלים על שבועיים ימים) – שבעה ימים אצל כל אחד מההורים, כשאר מדובר בחלוקה של 7-7 באופן שוויוני לחלוטין, או 6 ימים אצל אחד ההורים ו-8 ימים אצל ההורה השני, מתוך 14 ימים של כל מחזור של שבועיים, כלומר באופן כמעט שווה.

מנגד, הסדרים לא-שוויוניים הם כאלו שבהם הילדים שוהים מרבית הזמן עם הורה אחד, כאשר ההורה השני פוגש אותם בצורה מוגבלת יותר, לרוב אחת לשבוע או שבועיים, ובימי ביקור נוספים. במקרים קיצוניים יש הורים הנפגשים עם ילדיהם במרכזי קשר. ההחלטה באיזה סוג הסדר לבחור נקבעת לפי נסיבות משפחתיות, אישיות וכלכליות, תוך התחשבות בטובת הילד. גם להעדפות הילדים עצמם עשויה להיות השפעה, במיוחד בגילאים מתקדמים יותר.

אפשרויות נפוצות של חלוקת זמני שהות

לאחר גירושין או פרידה, ישנן כמה אפשרויות מקובלות לפיהן נקבעת חלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מן ההורים. חלוקות אלה מחושבות בדרך כלל על בסיס תקופה של שבועיים (14 יום), מתוך מטרה ליצור איזון ויציבות בחייהם של הילדים וההורים גם יחד. ההסדרים השונים מותאמים באופן אישי לפי הנסיבות הייחודיות של כל משפחה, כגון גיל הילדים, צרכיהם, מיקום מגורי ההורים ויכולתם לשתף פעולה.

אפשרות נפוצה מאוד היא החלוקה השווה, המכונה “חלוקת 7-7”. במסגרת זו, מתוך מחזור של 14 ימים, שוהים הילדים 7 ימים בביתו של הורה אחד ו-7 ימים בביתו של ההורה השני, לא רצוף, אלא בחלוקה לימים קבועים. למשל עם הורה אחד בימים ב’ ד’ וסופ”ש( שישי ושבת, כולל לינה), ובשבוע לאחר מכן בימים ב’ ד’ וה’ כולל לינה בימים שאצל ההורה, ועם ההורה השני בימים א’ ג’ ה’ בשבוע הראשון (מתוך מחזור של שבועיים), ובימים א’ ג’ וסופ”ש(שישי שבת, כולל לינה בכל הימים). בנוסף, כדי לא ליצור חיכוך מיותר בין ההורים המעבר בין הבתים מתבצע דרך המסגרות החינוכיות. ההורה האחד לוקח את הילדים מהמסגרות והשני מביא למסגרות, על פי הסדרי השהות שנקבעו במחזור של שבועיים.

היתרון המרכזי בחלוקה זו הוא השוויון המוחלט, כאשר הילדים מבלים זמן זהה עם כל אחד מהוריהם. עם זאת, חלוקה כזו מחייבת קרבה גאוגרפית משמעותית בין בתי ההורים, וכן יכולת גבוהה של תקשורת, תיאום ושיתוף פעולה הדוק ביניהם, וזאת כדי להימנע מקשיים לוגיסטיים ורגשיים עבור הילדים.

אפשרות שנייה היא חלוקת 6-8. במסגרת הסדר זה, הילדים נמצאים במשך 6 ימים מתוך 14 אצל הורה אחד ו-8 ימים אצל ההורה השני. אפשרות זו יוצרת אמנם שוויוניות רבה אך מאפשרת גמישות מעט יותר גדולה לטובת משפחות שבהן אחד ההורים מסוגל לקחת על עצמו זמן שהות ארוך יותר באופן קבוע. גם בהסדר זה, נדרשת קרבה פיזית יחסית בין ההורים וכן שיתוף פעולה יציב ומתמשך ביניהם.

אפשרות נוספת היא חלוקת 5-9. בהסדר מסוג זה, הילדים נמצאים 5 ימים מתוך 14 עם הורה אחד ו-9 ימים עם ההורה השני. חלוקה זו נפוצה כאשר קיימים הבדלים מסוימים בזמינות ההורים, או כאשר ילדים זקוקים ליציבות רבה יותר בבית מרכזי אחד, אך עדיין נהנים מזמני שהות משמעותיים וקבועים בבית ההורה השני. מודל זה מאפשר גמישות והתאמה רבה יותר לנסיבות משפחתיות שבהן להורה אחד יש זמינות מוגבלת יותר או שמיקום המגורים מעט מרוחק יותר.

במקביל לחלוקה השבועית הרגילה, קיימת גם חלוקת זמני שהות בחגים ובחופשות. החלוקה הרווחת בחגים יכולה להתבצע בשתי דרכים עיקריות: רוטציונית או קבועה. בחלוקה רוטציונית, הילדים שוהים בכל חג אצל הורה אחר מדי שנה, כך שהחגים מתחלקים באופן שוויוני לאורך השנים. בחלוקה קבועה, כל הורה מארח את הילדים בחגים קבועים מדי שנה בהתאם להסכמת הצדדים או החלטה של בית המשפט.

שיקולי בתי המשפט בקביעת זמני שהות

בית המשפט למשפחה או בית הדין הרבני קובע את זמני השהות בהתאם לטובת הילד, תוך שקלול מספר שיקולים מרכזיים. בין שיקולים אלו נמצאים גיל הילד, המרחק הגיאוגרפי בין בתי ההורים, המסוגלות ההורית של כל הורה, מצבם הכלכלי והרגשי של ההורים, וכן מידת שיתוף הפעולה ביניהם. בשנים האחרונות הנטייה המשפטית היא לייצר מציאות שבה הילד מבלה זמן משמעותי עם שני ההורים, מתוך הבנה שקשר רציף ומאוזן מיטיב עם ההתפתחות הרגשית של הילד. עם זאת, בית המשפט יבחר בהסדר לא-שוויוני אם קיים חשש שהסדר שוויוני עלול לפגוע ביציבות ובשלומו של הילד.

השפעת גיל הילד על הסדרי השהות

גילו של הילד הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקביעת הסדרי השהות. בפסיקות של בתי המשפט מקובל שילדים קטנים עד גיל שלוש יהיו יותר אצל האם, וזאת בעיקר בשל הצורך הבסיסי ביציבות רגשית ובתחושת ביטחון. החל מגיל שלוש והלאה, יש נטייה הולכת וגוברת להרחיב את זמני השהות עם האב, כאשר בגילאי בית הספר היסודי והעל-יסודי נפוצים במיוחד הסדרים שוויוניים. בגיל ההתבגרות, לבחירת הילדים יש משקל משמעותי, ובתי המשפט נוטים להתחשב ברצונם, במיוחד כאשר הילדים מביעים דעה מגובשת וברורה לגבי רצונם לשהות יותר אצל הורה זה או אחר.

השלכות רגשיות של הסדרי שהות לא-שוויוניים

הסדרי שהות לא-שוויוניים עלולים לגרום לפגיעה רגשית בילדים ובהורה שאיתו נמצאים הילדים פחות. הילדים עשויים לחוות תחושות של ניכור או ריחוק מההורה המשני, וחלקם אף ירגישו חוסר ביטחון בקשר איתו. ההורה שמקבל את זמן השהות המועט יותר עלול לחוות תסכול ותחושת אובדן משמעותית, במיוחד אם קודם לכן היה מעורב באופן מלא בחיי הילדים. תחושות אלו עלולות להשפיע לרעה על איכות הקשר בין הילדים להורה, ולכן בתי המשפט מעודדים כיום את הגדלת המעורבות של ההורה המופחת בזמני שהות.

השלכות כלכליות של זמני שהות שוויוניים

זמני שהות שוויוניים יוצרים לעיתים עומס כלכלי כפול, משום שההורים נדרשים לתחזק שני בתים מלאים עבור הילדים. הוצאות כפולות כוללות דיור, מזון, ביגוד והוצאות פנאי. מצב זה דורש מההורים יכולות כלכליות טובות יחסית, ולכן לא תמיד אפשרי עבור כל משפחה. פסיקות רבות מציינות כי קביעת הסדר שוויוני מחייבת בחינה של היכולת הכלכלית המשותפת של ההורים לעמוד בעומס הכלכלי.

העדפות הילדים בהסדרי שהות

בתי המשפט נוטים להתחשב בדעת הילדים, במיוחד בגילאי 10 ומעלה. רצון הילדים עשוי להטות את הכף לטובת הסדר שהות מסוים, אך לעולם אינו מהווה שיקול בלעדי. דעתם נשמעת באמצעות גורמי מקצוע המוסמכים לכך, כמו פקידי סעד או מומחים שמונו על ידי בית המשפט. התחשבות זו נעשית בזהירות רבה, על מנת למנוע מניפולציות של אחד ההורים כלפי הילדים.

השלכות חברתיות וחינוכיות של זמני שהות שוויוניים

זמני שהות שוויוניים, המתאפיינים במעבר תכוף של הילדים בין שני בתים, עשויים להשפיע באופן משמעותי על חיי החברה והלימודים של הילד. במקרים רבים נדרשים הילדים לשמור על שגרת חיים כפולה, הכוללת מסגרות חברתיות שונות, כגון חוגים וחברים בקרבת שני הבתים. מעבר תכוף בין הבתים מציב אתגרים לוגיסטיים מורכבים, ועלול ליצור תחושת אי-יציבות או חוסר שייכות אצל חלק מהילדים. בתחום החינוך, זמני שהות שוויוניים מחייבים את ההורים לשמור על שיתוף פעולה מלא בקבלת החלטות הקשורות ללימודים, שיעורי בית והשתתפות באירועים בית-ספריים. מחקרים מצביעים על כך שילדים הגדלים בזמני שהות שוויוניים, תוך שיתוף פעולה חיובי בין ההורים, מסתגלים היטב מבחינה חברתית וחינוכית. עם זאת, במקרים שבהם ההורים אינם משתפים פעולה בצורה תקינה, הסדרים אלו עלולים לפגוע בהישגים הלימודיים ובתחושת הביטחון של הילד במסגרת החברתית והחינוכית. לכן, נדרשת אחריות הורית גבוהה במיוחד על מנת להבטיח יציבות ואיזון בחיי הילד במסגרת הסדרים אלו.

השפעת המרחק הגיאוגרפי על הסדרי שהות

אחד הגורמים המשמעותיים בקביעת סוג הסדר השהות הוא המרחק הגיאוגרפי בין ההורים. מרחק קצר בין בתי ההורים מאפשר חלוקה גמישה ושוויונית יותר, כולל מעבר תכוף בין בתים, מבלי לפגוע בשגרת חייהם של הילדים. לעומת זאת, כאשר ההורים מתגוררים בערים מרוחקות, בית המשפט נוטה לאשר הסדרים לא-שוויוניים, שבהם הילדים מתגוררים בעיקר בבית אחד ומבקרים בבית השני בתדירות נמוכה יותר, בדרך כלל בסופי שבוע וחופשות. הסיבה המרכזית לכך היא הרצון לשמור על יציבות חינוכית וחברתית של הילד, ולמנוע את העומס והקשיים הכרוכים במעבר מרחקים ארוכים במהלך השבוע. לכן, הורים שמעוניינים בהסדר שהות שוויוני צריכים לקחת בחשבון כי מגורים בקרבת מקום מהווים תנאי הכרחי ליישום אפקטיבי של הסדר זה.

השפעת מגדר ההורה בקביעת זמני השהות

בעבר היה נהוג בישראל כי אמהות הן המטפלות העיקריות בילדים, ולכן הוענק להן זמן שהות ארוך יותר עם הילדים לאחר הגירושין. עם זאת, בשנים האחרונות השתנתה התפיסה, ובתי המשפט מתייחסים באופן שוויוני יותר לשני ההורים, תוך בחינה עניינית של מסוגלותם ההורית ולאו דווקא של מינם. בפועל, כיום כ-35% מפסקי הדין בתחום הגירושין כוללים הסדרי שהות שוויוניים, נתון המשקף מגמה ברורה של הפחתת הפערים המגדריים בחלוקת הזמנים. למרות זאת, הורים רבים עדיין מדווחים על כך שקיימת הטיה לטובת אמהות, בעיקר בגיל הרך, בשל ההנחה שהאם מהווה דמות מטפלת מרכזית יותר. בתי המשפט מודעים לביקורת בנושא זה, ולכן בשנים האחרונות מושם דגש רב יותר על בחינת היכולות האישיות של כל הורה ולא על מגדרו.

השפעת זמני השהות על תשלום המזונות

לחלוקת זמני השהות השפעה ישירה ומשמעותית על סכומי המזונות שנקבעים על ידי בתי המשפט. זמני שהות שוויוניים או כמעט שוויוניים עשויים להפחית בצורה משמעותית את דמי המזונות, מכיוון ששני ההורים נושאים בעלויות המחייה של הילדים באופן כמעט שווה. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון משנת 2017 (בע”מ 919/15), נקבע כי כאשר זמני השהות שוויוניים והכנסות ההורים דומות, כל הורה יישא בהוצאות הילדים בזמן שהם אצלו, תוך הפחתה משמעותית של המזונות המשולמים בפועל. מנגד, בהסדרים לא-שוויוניים, ההורה שאיתו הילדים שוהים פחות נדרש בדרך כלל לשלם סכומי מזונות גבוהים יותר, מאחר שנטל ההוצאות היומיומי מוטל בעיקר על ההורה השני. השינוי בחישוב המזונות הביא לעלייה בבקשות להסדרי שהות שוויוניים, לעיתים גם מטעמים כלכליים, מה שמעורר לעיתים ביקורת על פגיעה אפשרית בטובת הילד כאשר המניע להסדר הוא כלכלי ולא מהותי.

השלכות זמני השהות על היחסים בין ההורים

איכות היחסים בין ההורים לאחר הגירושין מושפעת באופן ישיר מסוג הסדרי השהות. הסדרים שוויוניים מחייבים את ההורים לשיתוף פעולה צמוד, קבלת החלטות משותפת ותקשורת טובה ומתמדת. במקרים שבהם קיימת תקשורת חיובית, הסדרים אלה תורמים לשיפור היחסים וליצירת שגרת חיים מאוזנת ורגועה יותר עבור הילדים. לעומת זאת, במצבים של קונפליקט גבוה בין ההורים, הסדרים שוויוניים עלולים להוביל לעימותים רבים יותר, מה שמחייב לעיתים מעורבות של גורמי גישור או טיפול מקצועיים. במצבים של קונפליקט מתמשך, בתי המשפט יעדיפו לעיתים הסדרים לא-שוויוניים, כדי להפחית את החיכוך ולייצר יציבות רבה יותר עבור הילדים.

הסדרי השהות הם נושא מורכב הדורש בחינה זהירה של כלל הנסיבות המשפחתיות, הכלכליות, הגיאוגרפיות והאישיות של ההורים והילדים. בעוד שהסדרים שוויוניים הולכים ונעשים נפוצים יותר, אין הם מתאימים לכל משפחה. בתי המשפט בישראל מאמצים בשנים האחרונות גישה שוויונית יותר, אך עדיין מייחסים חשיבות רבה לצורכי הילד וליכולות ההורים לשתף פעולה בצורה תקינה. בסופו של דבר, ההכרעה לגבי זמני השהות חייבת להתקבל תוך התמקדות בטובת הילד בלבד, שכן זוהי המטרה המרכזית של ההסדרים המשפטיים בתחום זה.