גירושין בישראל מתרחשים בתוך מערכת משפטית המשלבת יסודות דתיים ואזרחיים, ומחייבת כל אדם הנמצא בראשית הדרך להבין את מבנה הסמכויות ואת אופן פעולתם של הגורמים השונים. הבנה זו אינה רק ידע כללי. היא תנאי חיוני לקבלת החלטות אחראיות ומושכלות אשר ישפיעו על עתידם של בני הזוג ועל עתיד ילדיהם. המבנה המשפטי הישראלי ייחודי משום שהוא משלב בין סמכות דתית הקובעת את עצם פקיעת הנישואין לבין סמכות אזרחית המטפלת בכל ההשלכות המעשיות של סיום חיי הזוגיות.
הסמכות לסיים את קשר הנישואין עצמו בין בני זוג יהודים נתונה לבית הדין הרבני, שהוא הערכאה המוסמכת לבצע את מעשה הגירושין באמצעות מסירת גט מן הבעל וקבלתו על ידי האישה, במהלך טקס גט בבית הדין, כנהוג על פי ההלכה. פעולה זו היא פעולה דתית מובהקת, המתבצעת לפי כללי ההלכה. אין כל גוף אזרחי המוסמך להחליף את בית הדין הרבני בעניין זה. משמעות הדבר היא שגם כאשר שני בני הזוג חיים בנפרד, חילקו רכוש והגיעו להסכמות מלאות בכל יתר העניינים, הם עדיין נחשבים נשואים מבחינה משפטית עד לרגע שבו מתקיים טקס מסירת הגט בבית הדין. השלמת הגירושין תלויה בהליך זה בלבד.
לעומת זאת, הסמכות לדון בעניינים הנוגעים לחיי היום יום של בני הזוג ולרווחת ילדיהם נתונה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בהתאם לצד ש”קנה” את הסמכות בגירושין. כלומר, מי מהצדדים שפנה קודם לערכאה בעת הגירושין, הוא זה שבעצם החליט באיזו ערכאה ידונו תיק הגירושין. שתי הערכאות יכולות לעסוק במשמורת ילדים, בזמני שהות, במזונות, בחלוקת רכוש, בזכויות סוציאליות, בצווי הגנה ובהסדרת כלל העניינים הכלכליים והאישיים הנלווים לפרידה. בית המשפט פועל על פי הדין האזרחי הישראלי, והוא בוחן את המחלוקות באמצעות ראיות, עקרונות משפטיים, חקיקה ופסיקה, ואילו בית הדין פועל על פי עקרונות ההלכה בהתאמה לעידן הנוכחי ובכפוף לחוקי מדינת ישראל. שתי הערכאות מסתמכות על מומחים בתחומי הרווחה, הרפואה, הכלכלה והחינוך, ונעזרים בגורמי טיפול כדי להגיע להכרעות מבוססות, הוגנות ומאוזנות.
אל שני היסודות הללו מצטרף מרכיב נוסף בעל השפעה מהותית על מהלך ההליך. כל אדם שמעוניין לפתוח בהליכי גירושין מחויב תחילה לפנות אל יחידות הסיוע שליד בתי המשפט ובתי הדין, ולנסות ליישב את הסכסוך באמצעות גישור על מנת להמנע מהליכים משפטיים, במסגרת חוק סדרי דין. במהלך תקופה זו אין אפשרות להגיש תביעות לבית המשפט או לבית הדין, אלא אם מתקיים צורך דחוף בשל סכנה ממשית או פגיעה שאינה סובלת דיחוי או צורך בסעד דחוף. מטרת שלב יישוב הסכסוך היא לאפשר הבנה ראשונית של ההליך, להעניק מידע מסודר לשני הצדדים, להפחית מתחים ולבחון את האפשרות להגיע להסכמות בטרם פתיחת הליך משפטי ארוך, יקר ומתיש.
שלושת המרכיבים אותם ציינו לעיל, יוצרים מערכת מורכבת אך ברורה, כאשר מבינים את עקרונותיה. מצד אחד ישנה סמכות דתית לסיים את קשר הנישואין על ידי גט. מצד שני קיימת סמכות אזרחית ודתית לטפל בכל ההשלכות המעשיות של הפרידה. נוסף על כך קיים שלב חובה שמטרתו למנוע כניסה מהירה ועיוורת למאבק משפטי. שילוב זה מחייב כל אדם לדעת לא רק מהו הדין אלא גם מהי המשמעות המעשית של כל פעולה.
מי שמבין את מבנה המערכת כבר בתחילת הדרך, מסוגל לנהל את ההליך מתוך יציבות ולא מתוך בילבול וחוסר וודאות. מי שמתחיל הליך גירושין ללא ידע מתאים עלול לקבל החלטות שגויות אשר ישפיעו על עתידו ועל עתיד משפחתו.
