בקומה השלישית של היכל המשפט בתל אביב, האוויר עומד. כך גם בקומת הקרקע בבית משפט השלום בפתח תקווה, ובבתי דין ובתי משפט נוספים ברחבי מדינת ישראל. זהו ריח מוכר של נייר צילום ישן, קפה זול בכוסות קלקר וזיעה דקה של חרדה קיומית. בשעה 09:00 בבוקר, המסדרונות של “טחנות הצדק” כבר גדושים באנשים שרק לפני חודשים ספורים חלקו שמיכה ותוכניות פנסיוניות, לפני שנים ספורות עמדו יחד תחת החופה, וכעת הם נמנעים מקשר עין, מבוצרים מאחורי חומות של עורכי דין בחליפות כהות. זוהי התחנה הסופית של המוסד המשפחתי, אבל עבור רבים מהנוכחים כאן, המלחמה האמיתית רק החלה. הם עוד לא יודעים שהם נכנסו לתוך מכונה שגורסת זמן, כסף ובעיקר את הנפש, ושהדרך החוצה עלולה לקחת שנים ולעלות להם בכל מה שחסכו בחייהם.
הטעות הגדולה ביותר של המתגרש הישראלי הממוצע היא המחשבה שבית המשפט הוא המקום שבו הצדק ייצא לאור. בחדרי החדרים של המשרדים המפוארים של עורכי הדין המפולפלים בגורדי השחקים היוקרתיים, מבטיחים להם “לפרק את הצד השני”, “להילחם על כל שקל” ו”להראות לשופט את הפרצוף האמיתי של הצד השני”. אבל האמת המרה, כזו שנחשפת רק כשהחשבון המצטבר של שכר הטרחה נוחת במייל, היא שבבית המשפט אין מנצחים כלל! יש רק דרגות שונות של הפסד. כשצוללים למספרים, הפער הופך לבלתי נתפס. תיק משפטי שמתנהל בערכאות, הכולל מאבקי רכוש ומזונות, יכול לשאוב בקלות מאה אלף שקלים מכל צד עוד לפני שהגענו לדיון ההוכחות הראשון. הכסף הזה, שבמסלול אחר יכול היה לשמש הון התחלתי לדירה חדשה או קרן לימודים לילדים, נשרף בלהבות של אגו ופחד.
המחיר האמיתי של הגירושין בישראל
המחיר הכלכלי של הגירושין הוא רק קצה הקרחון. הסחבת המשפטית בישראל היא אויב אכזרי לא פחות מכך. תיק שמתנהל בבית המשפט או בבית דין רבני, משאיר את החיים בבסוג של השהייה למשך שנים. אי אפשר לתכנן קדימה, אי אפשר למכור את הנכס המשותף מבלי שורה של צווים, וכל החלטה קטנה על חוג או טיפול רפואי לילד, הופכת לעילה לבקשה משפטית דחופה שנדונה חודשים לאחר מכן. בחדרי הגישור, לעומת זאת, הזמן הוא משאב שנמצא בשליטת בני הזוג. מה שדורש עשרה דיונים אצל שופט במערכת משפטית על סף קריסה מרוב עומס, אדם מכובד שרואה בכם רק עוד מספר ביומן, יכול להיפתר במספר מפגשים מרוכזים של הידברות. בכמות חד ספרתית של פגישות גישור ניתן לסיים תיק גירושין שלם, לחסוך הרבה כסף וכאבי ראש. גישור מציע את מה שבית המשפט לעולם לא יוכל לתת: קיצור דרך אל העתיד שלכם.
הנזק הכבד ביותר, זה שאינו מופיע בדפי החשבון של עורכי הדין, הוא המחיר הנפשי שמשלמים הילדים. הליטיגציה המשפטית בנויה על הוכחת אשמה; כדי לזכות, עליכם “להשחיר” את האדם שהיה פעם שותפכם לחיים. הצלקות שנוצרות בתהליך הזה הן לעיתים בלתי הפיכות. הילדים הם הקורבנות השקופים של המלחמה הזו; הם חשים בכל רעידת אדמה, שומעים את הצעקות בטלפון והופכים, בלי כוונה, לכלי משחק במאבק כוחות שמכלה את משאבי הסבלנות של הוריהם. בגישור, המסר הוא הפוך: אנחנו מפסיקים להיות זוג, אבל נשארים צוות הורי. השמירה על ערוץ תקשורת פתוח היא המתנה הגדולה ביותר שזוג מתגרש יכול להעניק לעצמו – ולילדיו.
בסופו של יום, הבחירה בין הזירה המשפטית לשולחן הגישור היא הבחירה בין נקמה לבין רווחה. הליך משפטי אולי נראה כמסלול המבטיח “סדר וצדק”, אך בפועל הוא הופך לעיתים קרובות למכונה משומנת של כסף, זמן וכאב. המלחמה הכי יקרה היא אכן זו ששני הצדדים מפסידים בה, והניצחון האמיתי בגירושין הוא לא לקבל עוד כמה אחוזים בפירוק השיתוף, אלא לצאת מהתהליך כשאתם עדיין מסוגלים להסתכל במראה, ולדעת שכתבתם את סוף הסיפור שלכם במו ידיכם, ולא בכתב ידו של שופט זר שברגע שיצאתם מאולם הדיונים המשיך בחייו ועבר לדיון אחר.
