כאשר זוגות מחליטים להיפרד, המחשבה הראשונה שמניעה אותם היא הרצון לסיים את הקשר ולפתוח דף חדש, אך לעיתים קרובות הם אינם מבינים את ההשלכות הכלכליות האדירות של תהליך הגירושים. רגשות של כאב, אכזבה וכעס משתלטים על קבלת ההחלטות, ובמקום למצוא פתרונות בהסכמה, בני הזוג נכנסים להליך משפטי ממושך שגובה מהם מחיר כבד – לא רק מבחינה רגשית אלא גם מבחינה פיננסית. עורכי דין, מגשרים, הערכות רכוש ותביעות אינסופיות הופכים לחלק מהשגרה החדשה, ובכל יום שעובר, ההוצאות מצטברות לסכומים בלתי נתפסים. רק בדיעבד, כשהמלחמה המשפטית נגמרת, מבינים רבים כי הכסף שהיה יכול להוות בסיס כלכלי לעתיד הילדים התבזבז על מלחמות חסרות תועלת, על מאבקים שהותירו את כולם עם פחות.
הרבה זוגות חושבים שהליך משפטי הוא הדרך היחידה להבטיח את זכויותיהם, אבל במקרים רבים, המאבק עצמו הוא זה שגורם להפסדים הכבדים ביותר. במקום להתמקד בבניית עתיד יציב לילדים, הכספים מתפזרים על הליכים משפטיים, ייעוץ מקצועי והתדיינויות שנמשכות שנים. כל אחד רוצה לנצח, להוכיח שהוא צודק, אך אף אחד לא מבין שבקרב הזה, בסופו של דבר, כולם יוצאים מפסידים. המשכנתא עדיין קיימת, החובות הולכים ותופחים, והנכסים שהיו יכולים להישאר במשפחה מתפוגגים. מה שנראה בתחילת הדרך כמאבק לגיטימי הופך להוצאה שאין ממנה חזרה – כסף שנעלם מבלי להותיר שום ערך אמיתי.
הורים שמתבוננים לאחור לאחר שנים של הליכים משפטיים מגלים שהם בזבזו הון עתק שהיה יכול לשמש את ילדיהם בצורה הרבה יותר חכמה. במקום לאפשר לילדים להתחיל את חייהם עם בסיס כלכלי יציב, הם השקיעו את כל החסכונות שלהם במאבקים עקרים שרק הובילו להעמקת הקרע בין הצדדים. אם היו יודעים מראש מה יהיו ההשלכות, ייתכן שהיו בוחרים בדרך אחרת – גישור, הידברות, חלוקה הוגנת שמבוססת על הבנה הדדית ולא על קרב משפטי. אבל כשמבינים את זה מאוחר מדי, נותרת רק חרטה, שאין בה כדי להחזיר את הגלגל לאחור, אלא רק ללמוד ממנה להמשך הדרך. המילים הללו נכתבו מתוך ניסיון כואב, מתוך לקח שחייבים ללמוד – כדי שזוגות אחרים יוכלו להבין זאת בזמן, לפני שיבזבזו את כל מה שיש להם על קרבות שלא באמת מובילים לשום מקום.
“מהכסף שהלך על עורכי דין היינו יכולים לקנות לכם דירות”
אנחנו מסתכלים אחורה, חושבים על השנים שחלפו מאז שהתגרשנו, ולא יכולים שלא לתהות איך היינו כל כך עיוורים. כשהתהליך התחיל, היינו בטוחים שכל צעד שאנחנו עושים הוא מוצדק, שכל שקל שאנחנו משלמים הוא הכרחי, שכל קרב משפטי שאנחנו יוצאים אליו הוא מלחמה שאין ברירה אלא לנהל. אבל היום, כשאנחנו רואים אתכם, הילדים שלנו, שוכרים דירות קטנות ומשלמים סכומי עתק על שכירות, אנחנו מבינים שטעינו. כל הכסף ששפכנו על עורכי דין, על תביעות, על ייעוץ משפטי ועל אינספור הליכים היה יכול לשמש למטרה הרבה יותר נבונה – להבטיח לכם עתיד כלכלי בטוח, לתת לכם דירה משלכם, להעניק לכם משהו יציב, ולא מלחמות שגזלו מאיתנו כל טיפה של היגיון.
כשנפרדנו, לא הייתה לנו כוונה להפוך לאויבים, אבל אז הגיעו הדיונים הראשונים, וכל אחד מאיתנו הרגיש שהוא חייב להילחם על כל דבר קטן. פתאום אפילו חלוקת הרכוש הפכה למלחמה של עקרונות, כשכל אחד מאיתנו משלם אלפי שקלים על חוות דעת של רואי חשבון, שמאים ויועצים. היינו בטוחים שאנחנו מגנים על מה ששלנו, אבל בפועל פשוט העברנו את הכסף שלנו לעורכי דין, שגזרו עלינו קופון מכל ריב. כשהבנו שהגענו לסכום של מאות אלפי שקלים ששולמו רק על שכר טרחה, היה כבר מאוחר מדי. הכסף יצא מהחשבון, האגרות שולמו, כל דיון נוסף רק הגדיל את החוב, והבית שיכול היה להיות שלכם נמחק מהאפשרויות שלנו.
חיינו בעבר בבית גדול, אבל במלחמה המשפטית הוא נמכר כי אף אחד מאיתנו לא הסכים לוותר. במקום להתחלק בהיגיון, נלחמנו על כל מטר רבוע, כל רהיט, כל פרט קטן, ובסופו של דבר שנינו יצאנו עם פחות. עורכי הדין שלנו, לעומת זאת, חייכו כל הדרך אל הבנק. היום אנחנו שוכרים דירות קטנות יותר, מנסים להתחיל מחדש, אבל הכסף שכבר שילמנו לא יחזור אלינו. אם רק היינו מבינים כמה כל זה יעלה לנו, אולי היינו מצליחים לשבת יחד ולמצוא פתרון חכם יותר.
אחד הדברים שהכי קשה לנו לקבל הוא הידיעה שהמאבק הזה לא היה הכרחי. הרבה זוגות מצליחים להתגרש בהסכמה, ולחסוך לעצמם שנים של סבל ועשרות אלפי שקלים. אנחנו לא היינו חכמים מספיק להבין את זה בזמן. במקום להשקיע בכסף שיכול היה להיות שלכם, השקענו במאבקים אינסופיים על כל פרט קטן, והפכנו את התהליך הזה למלחמה שבה אף אחד לא מנצח. מה יצא לנו מזה? שנינו הפסדנו, והיחידים שיצאו מרווחים מהסיפור היו עורכי הדין.
כשמדברים על גירושים, מדברים על רגשות, על כאב, על אכזבה, אבל כמעט אף אחד לא מדבר על הכסף. כשהתהליך התחיל, הרגשנו שצריך להילחם על הכל, שלא נוכל לסמוך אחד על השנייה, שהעזרה של עורכי הדין היא חיונית. רק כשעברו השנים והאבק שקע, הבנו כמה כסף בזבזנו, כמה ריבים יכלו להיפתר אחרת, כמה נכסים איבדנו, כמה ביטחון כלכלי ויציבות יכולנו להשאיר לכם.
אנחנו רואים אתכם עכשיו נאבקים לשלם שכר דירה ומבינים שכל המלחמות שלנו לא תרמו לכם דבר. אולי אפילו ההפך – הן רק לקחו מכם. יכולנו לעזור לכם, יכולנו לשים בצד את האגו ולחשוב על העתיד שלכם, אבל בחרנו אחרת. עכשיו, כשכבר מאוחר מדי, אנחנו יכולים רק לנסות לשכנע אחרים לא לעשות את אותה טעות.
היינו יכולים לקנות לכם דירות, לתת לכם בסיס לחיים, לייצר עבורכם יציבות, אבל במקום זה בחרנו להילחם. לאף אחד מאיתנו לא היה את האומץ לעצור את הסחף בזמן, כי כל אחד היה בטוח שהוא “צודק” ושחייבים לנצח. עכשיו, אחרי כל כך הרבה זמן, אנחנו מבינים שאין מנצחים בגירושים כאלה, יש רק מפסידים – ואתם, הילדים שלנו, הפסדתם יותר מכולנו.
אם יש משהו שלמדנו מכל הסיפור הזה, זה שאין דבר חשוב יותר מלשמור על ההיגיון הבריא. כל הריבים, כל ההשמצות, כל התביעות – בסוף הם רק הפכו אותנו לעניים יותר, תשושים יותר, מרירים יותר. לא הרווחנו שום דבר, רק איבדנו. אם היינו יכולים לחזור אחורה בזמן, היינו בוחרים בהליך גישור, היינו מוצאים דרך להיפרד בהסכמה, היינו חוסכים לעצמנו את הכאב ולכם, ילדנו היקרים, את הפגיעה הכלכלית העתידית שנגרמה לכם.
גירושים הם דבר קשה, אין ספק, אבל המאבקים המשפטיים המיותרים הם אלה שהפכו אותם לקטסטרופה. עורכי הדין שלנו אולי עשו עבודה מצוינת עבור עצמם, אבל עבורנו הם רק ניקו את חשבונות הבנק שלנו עד שלא נותר בהם כמעט כלום. אנחנו רוצים שאנשים יבינו את זה לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שיימצאו את עצמם בדיוק במקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
פעם חשבנו שהשקעה בעורכי דין היא השקעה בהגנה על עצמנו. היום אנחנו מבינים שזו הייתה טעות איומה. היינו יכולים להגן עליכם, על העתיד שלכם, על הזכויות שלכם, אבל במקום זה בחרנו להילחם. בחרנו להוציא סכומי עתק על הליכים משפטיים במקום על יצירת עתיד טוב יותר עבורכם.
אם מישהו קורא את זה והוא נמצא בתחילת הדרך של הליך גירושים, שיידע שיש לו בחירה. אפשר להילחם, ואפשר גם לעצור ולחשוב איך עושים את זה אחרת. אם אתם עדיין יכולים לשבת אחד עם השנייה ולדבר, אם עדיין אפשר למצוא דרך הגיונית להגיע להסכמות, תעשו את זה. אחרת תגיעו למקום שבו אנחנו נמצאים היום – מלאי חרטה על כל מה שבזבזנו, ולא רק כלכלית.
גירושים לא חייבים להיות קרב שבו כולם מפסידים. אפשר לעשות את זה אחרת. הלוואי שמישהו היה אומר לנו את זה בזמן.
הכסף שנשרף על מלחמות משפטיות בגירושים
המערכת המשפטית הפכה עם השנים לזירת קרב עבור זוגות בהליכי גירושין. במקום להיות כלי ליישוב מחלוקות בצורה הוגנת ויעילה, היא הפכה לזירת התשה שבה שני הצדדים מוציאים סכומי עתק כדי לנצח אחד את השני. עורכי הדין, הוצאות בתי המשפט, חוות דעת של מומחים, גישור כפוי ודיונים בלתי נגמרים – כל אלה מצטברים לכדי סכומי כסף שהיו יכולים לשמש למטרות חשובות הרבה יותר. במקום להבטיח עתיד כלכלי יציב לילדים, זוגות רבים מוצאים את עצמם מרוקנים חשבונות בנק, לוקחים הלוואות או אפילו מוכרים נכסים רק כדי לממן את המאבק המשפטי. אף אחד לא חושב על זה כשהוא נכנס להליך, אבל בדיעבד, רבים מבינים שכל ההוצאות האלו היו יכולות להיות מופנות לדברים אחרים, חשובים באמת.
החלק העצוב בכל הסיפור הוא שלאורך התהליך אנשים שוכחים למה התחתנו מלכתחילה. רגשות הנקמה, הכעס והאכזבה הופכים להיות המניע המרכזי, וכל שיקול הגיוני נדחק הצידה. עורכי הדין ממליצים לעיתים קרובות על מאבקים משפטיים ממושכים, מתוך אינטרס מקצועי וכלכלי. בני הזוג, שבתחילת הדרך רק רצו לסיים את הקשר ולהמשיך הלאה, נסחפים לעימותים מתישים שלא באמת מקדמים אותם לשום מקום. בתוך כל זה, הילדים מוצאים את עצמם נפגעים לא רק רגשית, אלא גם כלכלית – כספים שהיו יכולים להיות מושקעים בהם, בעתידם וביציבותם הכלכלית, מבוזבזים על שכר טרחה, אגרות והוצאות משפטיות.
כל תיק גירושין שמתנהל בערכאות משפטיות גובה מחיר שלא ניתן להחזיר – לא רק בכסף אלא גם בשנים של מתחים, דאגות וסבל נפשי. רבים מהזוגות שעברו הליכי גירושין משפטיים מספרים על חרטה עמוקה בנוגע לדרך שבה ניהלו את התהליך. אחרי שהאבק שוקע, כשהם מביטים על הנזקים הכלכליים והרגשיים, הם מבינים שכל זה היה יכול להימנע אילו היו מצליחים להגיע להבנות בהסכמה. זוגות שבחרו בגישור או בהסכמות פרטיות מדווחים על תהליך קל יותר, מהיר יותר ובעיקר זול משמעותית. במקום לעבור דרך אינסופית של דיונים וסכסוכים, הם השאירו לעצמם מספיק משאבים כדי להתחיל מחדש ולבנות עתיד יציב עבורם ועבור ילדיהם.