התנהלות של הורים גרושים במהלך מבצע “עם כלביא”

בבוקר יום רביעי, בתאריך ה-12 ביוני 2025, פתחה מדינת ישראל במבצע צבאי מתואם ורחב היקף נגד מטרות באיראן. המבצע, שנקרא “עם כלביא”, הוכרז רשמית על ידי דובר צה”ל וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בכלי התקשורת והוכרז מצב חירום ברחבי המדינה. בין ההשלכות המיידיות של המצב, יצאו הנחיות פיקוד העורף לסגירת מוסדות חינוך בכל הארץ, הפסקת פעילות שגרתית בשירותים עירוניים, הגבלות תנועה לתושבים, סגירה כללית של המשק, והיערכות כוללת של מערכת הרווחה והמוסדות המשפטיים למצב חירום מתמשך. בשלב זה, לא פורסם תאריך יעד לסיום הלחימה, והחיים האזרחיים מתנהלים תחת תנאים חריגים, חלקם משתנים מדי יום. בתוך ההקשר הלאומי הזה, מוצאים עצמם הורים גרושים בעמדה מורכבת, המחייבת קבלת החלטות יומיומיות הנוגעות לאחריות ההורית המשותפת על ילדיהם.

המסגרת המשפטית במדינת ישראל, נכון למועד זה, אינה כוללת תקנות לשעת חירום המתייחסות במפורש להשלכות של מצב מלחמה על הסדרי שהות, משמורת או קיום קשר בין הורים פרודים. ההסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין או צווים שיפוטיים בעבר ממשיכים לעמוד בתוקפם, כל עוד לא הוחלט אחרת על ידי ערכאה מוסמכת. מערכת בתי המשפט פועלת תחת מתכונת חירום מוגבלת, ובית המשפט לענייני משפחה דן אך ורק בבקשות שמוגדרות כמקרים דחופים, בהתאם להנחיות הנהלת בתי המשפט. בין הנושאים הנחשבים לדחופים נכללים בקשות בעניין פגיעה מיידית בטובת קטין, מניעת קשר בין הורה לילד, אי קיום פסיקה מחייבת או מעבר חד צדדי של קטין לאזור אחר ללא הסכמה או היתר שיפוטי.

בהיעדר הנחיות ייעודיות מטעם משרד המשפטים או משרד הרווחה בנוגע להסדרי הורות בעת לחימה, נדרש מההורים להפעיל שיקול דעת עצמאי, תוך הישענות על העקרונות הכלליים של דיני המשפחה במדינת ישראל. החובה לשתף פעולה, לעדכן על החלטות הנוגעות לילד ולהימנע מצעדים חד צדדיים, נובעת מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואינה מתבטלת בשל מצב החירום. עם זאת, כאשר הוראות פיקוד העורף מונעות העברת ילדים ממקום למקום, או כאשר מתקיימת סכנה פיזית ממשית במסלול התנועה, לא ניתן לקיים את ההסדרים כפי שנקבעו בעבר. במקרים אלה, על ההורים להגיע להסכמות זמניות או להגיש בקשות מתאימות לבית המשפט.

קיום הסדרי שהות בזמן מלחמה תלוי בנסיבות קונקרטיות, ואין פתרון אחיד לכל המקרים. כאשר אחד ההורים מתגורר באזור שבו נאסר לצאת מהבית או שבו נרשמו התרעות חוזרות ונשנות, נוצר קושי מעשי להעביר את הילד מהורה אחד לשני. גם במקרים כאלה, אין להסיק ביטול אוטומטי של זכויות ההורה השני, ואין לשלול את חשיבות הקשר איתו. האחריות לקשר בין הילד לשני הוריו נותרת בעינה, ועל ההורים למצוא דרכים יצירתיות לשמור על זמני קשר, גם אם לא ניתן לקיים שהות פיזית. יש להעדיף פתרונות זמניים תוך שיתוף פעולה, ומומלץ לתעד כל הסכמה בכתב.

בתי המשפט קיבלו, נכון לרגע זה, סמכות לדון בבקשות בענייני משפחה גם באמצעות דיונים מרחוק, וזאת על פי הנחיות לשכת מנהל בתי המשפט והאגף לסיוע משפטי. מערכת “נט־המשפט” פתוחה להגשת בקשות מקוונות, ובמקרים שבהם קיים סיכון ממשי להפרת זכויות הוריות, ניתן לפנות לערכאה מתאימה תוך צרוף אסמכתאות, תכתובות רלוונטיות או מסמכים רשמיים. כל בקשה נבחנת לגופה, בהתאם לדחיפות ולמגבלות הקיימות בפועל. אין מנגנון אכיפה ייחודי למצב מלחמה, אך קיימת הכרה במצבים שבהם מניעה ביטחונית מהווה הצדקה לפערים זמניים בביצוע הסדרים קיימים.

הפרת הסכמות לעומת מניעה מוצדקת בזמן חירום

כאשר אחד ההורים אינו מקיים את הסדרי השהות כפי שנקבעו בפסק דין או בהסכם שאושר בבית המשפט, נוצרת לעיתים תחושה של הפרת זכויות מצד ההורה האחר. אולם, בזמן חירום ביטחוני שבו מתקיימות הגבלות תנועה, הוראות פיקוד העורף מחייבות או סכנה ממשית לשלום הילד, יש להבחין בין הפרה מכוונת לבין מניעה מוצדקת. הפרה מכוונת מתקיימת כאשר הורה מסרב למסור את הילד או לממש קשר באופן שיטתי, תוך התעלמות מהצד האחר וללא הסבר ראוי. מניעה מוצדקת מתקיימת כאשר אין אפשרות מעשית או בטוחה לבצע את ההסדר, וכאשר יש תיעוד או נסיבות שמצדיקות את אי־הקיום.

בפועל, שיקול הדעת המוסרי והמשפטי המוטל על ההורים בתקופה כזו הוא מורכב. הורה המחזיק בילד אינו רשאי לשלול קשר רק בשל תחושת חוסר נוחות או חשש כללי. נדרשת בחינה פרטנית של המצב, לרבות בדיקה האם קיימת התרעה רלוונטית באזור מגורי הילד, האם ניתן לבצע את המעבר באופן בטוח, והאם קיימת דרך חלופית לשמירת הקשר בין ההורה האחר לילד. במידה והתשובה היא חיובית, על ההורה לאפשר את הקשר, גם אם אינו במסגרת פיזית מלאה, ולחפש דרכים טכנולוגיות או אחרות כדי לגשר על הפערים שנוצרו.

הורה שמונע קשר ללא הצדקה עשוי להיתקל בהתנגדות משפטית משמעותית לאחר סיום הלחימה. בתי המשפט רואים בחומרה התנהלות חד צדדית שפוגעת בילד או בזכות ההורית, גם אם היא נעשתה מתוך לחץ או מתוך תחושת הגנה. לכן, ככל שקיים קושי אובייקטיבי, יש לתעד את הנסיבות, להסביר להורה האחר, ולהציע הסדר זמני חלופי. למשל, במידה ולא ניתן להעביר את הילד פיזית, ניתן לקיים שיחות וידאו בזמנים קבועים, לשלוח עדכונים יומיים על מצבו של הילד, ולהתחייב לפיצוי בזמן שהות עתידי.

כל תיעוד שנשמר כגון הודעות, מיילים, הנחיות רשמיות או צילום מסכים מהודעות פיקוד העורף, יכול לשמש בעתיד כהוכחה לנכונות, לסבירות ולשקיפות של ההתנהלות. העדר תיעוד או סירוב לתקשר עם ההורה השני עשוי להעיד על כוונה לפגוע בקשר, ולא על התחשבות בצרכי הילד. ככל שההורים מצליחים להראות ניהול ענייני, תקשורתית ושקופה של המצב, כך ייטה בית המשפט להבין את ההחלטות שהתקבלו גם אם היו חריגות להסכמות המקוריות.

גיוס אחד ההורים והשפעתו על זמני השהות

המערכת הצבאית פרסמה כי במהלך הימים הראשונים למבצע “עם כלביא”, הוצאו צווי 8 לגיוס חירום של כוחות מילואים, לרבות אנשי מילואים שהם הורים. לא קיימים נתונים רשמיים באשר למספר ההורים הגרושים שגויסו בפועל, ואין הבחנה סטטיסטית בין הורים פרודים להורים נשואים בגיוס. כאשר אחד ההורים מגויס, מתעוררת לעיתים השאלה כיצד יש להסדיר את זמני השהות, במיוחד אם אותו הורה אמור היה לקבל את הילד אליו במהלך תקופת הגיוס.

על פי הדין הקיים, אין ביטול אוטומטי של זמני שהות עקב גיוס, אך כאשר ההורה המגויס אינו מסוגל לממש את השהות בפועל, עליו לעדכן את ההורה השני ולתאם חלופות. חלופה מקובלת היא ויתור זמני על השהות והשלמתה בהמשך, או שמירה על קשר יומיומי באמצעים טכנולוגיים. אם ההורה המגויס שוהה בבסיס ללא גישה לתקשורת, עליו ליידע על כך מראש ככל הניתן, ולעדכן עם שובו. אין חובת פנייה לבית המשפט במקרה של גיוס, אך ככל שמתעוררת מחלוקת או סירוב לקשר עקיף, ניתן להגיש בקשה לסעד דחוף.

בתי המשפט מכירים במגבלות הנובעות משירות מילואים בעת חירום, אך מדגישים את האחריות המוגברת של ההורה האזרחי שנמצא בעורף. החובה לשמור על קשר בין הילד להורה שאינו נוכח אינה פוקעת, ועל ההורה המחזיק בילד לעשות מאמצים לאפשר את הקשר, גם אם אינו במסגרת הרגילה. מדובר בחובה משפטית ונורמטיבית כאחד, ואין לראות בה בגדר ויתור הנובע מהיעדרות זמנית. ככל שהמציאות מאפשרת זאת, יש לעודד את הילד לשמור על קשר עם ההורה המגויס, ולחזק את התחושה ששני ההורים ממשיכים לדאוג לו גם כשאינם יחד.

במקרים שבהם שני ההורים מגויסים או נעדרים זמנית, יש צורך במינוי זמני של משמורן חלופי או אדם אחראי אחר. אם אין הסכמה על כך בין הצדדים, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות. ככלל, שופטים יעדיפו למנות קרוב משפחה מדרגה ראשונה או אפוטרופוס זמני בהסכמה. אין להסדיר עניינים כאלה בצורה פרטית לחלוטין, במיוחד כאשר מדובר בילדים צעירים או כאשר יש מחלוקת על זהות האדם האחראי.

תיאום אחריות הורית בעת הסלמה בטחונית

בעת מלחמה ובהתאם להנחיות פיקוד העורף, ייתכנו פינויי אוכלוסייה מאזורים המוגדרים כיעדים מרכזיים לאיום ביטחוני. כאשר אחד ההורים נדרש להתפנות עם הילד למקום מגורים חלופי, נוצרת מציאות חדשה מבחינת אחריות הורית, במיוחד אם ההורה השני אינו שותף להחלטה או למהלך. אין בישראל תקנה מיוחדת האוסרת פינוי של קטין בעת חירום, כל עוד הדבר נעשה לשם שמירה על בטיחותו, אך החוק מחייב הסכמה של שני ההורים כאשר מדובר בהחלטה מהותית הנוגעת למקום המגורים של הילד.

אם אחד ההורים משנה את מקום מגורי הילד לתקופה ארעית, מומלץ ליידע את ההורה השני מיד עם קבלת ההחלטה. כאשר מתקיים פינוי יזום על ידי הרשויות, הדבר נחשב למניעה אובייקטיבית ואין צורך באישור שיפוטי מוקדם. לעומת זאת, מעבר עצמאי שאינו נדרש באופן מיידי ואינו מתואם עם ההורה השני, עלול להיתפס כצעד חד צדדי שאינו עולה בקנה אחד עם החובה להפעיל אפוטרופסות משותפת.

כאשר הילדים שוהים אצל קרובי משפחה (כמו סבים, דודים או בני זוג חדשים של ההורה) נדרש שההורה השני ידע על כך, ובמקרה של חילוקי דעות מהותיים, ייתכן שיש מקום לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת הוראות. אין לקבוע עובדות בשטח ולהסתיר את מקום שהיית הילד, גם אם מדובר בהגנה על שלום הילד. ככל שהדבר נעשה לצורך מוגבל בזמן, באזור בטוח יותר, ותוך שמירה על קשר עם ההורה השני, ניתן יהיה להצדיק את המעבר. יחד עם זאת, כאשר קיימת היסטוריה של סכסוך בין ההורים או כאשר אחד מהם טוען לניכור הורי, נדרשת זהירות יתרה.

בתי המשפט מכירים בכך שפינוי על רקע בטחוני שונה במהותו ממעבר מגורים לצרכים אחרים. ההבחנה החשובה היא האם מדובר בצורך זמני מחמת הנסיבות או במהלך מתמשך שנועד להשפיע על חלוקת האחריות ההורית. ככל שהפינוי הוא זמני, מוגבל בזמן ונתמך בהנחיות רשמיות, קיים סיכוי גבוה יותר שהוא יוכר כצעד לגיטימי. אם יתברר שהמעבר נוצל כדי לשלול את זכות ההורה האחר לראות את הילד או להשפיע על החלטות ארוכות טווח, הדבר עשוי להיתפס בחומרה על ידי הערכאה השיפוטית.

מומלץ, גם בזמן לחימה, לתעד כל הסכמה בין ההורים, אפילו במסרון פשוט או בהודעת ווטסאפ, כדי למנוע בעתיד טענות סותרות. מערכת היחסים בין ההורים נבחנת לאורך זמן, ולא רק ברגע המשבר. מי שפועל בשקיפות, מי שמעדכן, ומי שמאפשר קשר גם כאשר הדבר דורש מאמץ, מחזק את מעמדו המשפטי כהורה אחראי, גם אם בסופו של דבר התעוררה מחלוקת נקודתית.

שימוש בטכנולוגיה כתחליף זמני לקשר פיזי בין הורים לילדים

במצבים שבהם אחד ההורים אינו יכול לפגוש את הילד באופן פיזי בשל מגבלות ביטחוניות, פתרונות טכנולוגיים הופכים לכלי משמעותי בהמשך קיום הקשר. שיחות וידאו, הודעות קוליות מתוזמנות, הקלטות יומיות או כל אמצעי אחר שניתן לשימוש, מאפשרים להורה הלא־משמורן לשמור על קשר אישי עם הילד ולהפיג תחושת ריחוק. בתי המשפט בישראל מכירים בצורך לשמר את הזיקה הרגשית בין הילד לשני ההורים גם כאשר תנאי השטח אינם מאפשרים שהות ישירה.

אין חובה חוקית להשתמש באמצעים דיגיטליים במצבים כאלה, אך קיימת ציפייה שיפוטית סבירה שההורה שמחזיק בילד יעשה כל שביכולתו לאפשר קשר זמין. סירוב לאפשר שיחה או השתקת הקשר לאורך זמן עלול להתפרש כפעולה שנעשית בניגוד לטובת הילד. החובה לא נבחנת לפי זמני ההסדר שנקבעו מראש, אלא לפי התנהלות ראויה בנסיבות הקונקרטיות שנוצרו. עצם הרצון לשמר קשר, גם אם באמצעות טלפון בלבד, נחשב לאינדיקציה חיובית מבחינת שופטים הדנים בעתיד במחלוקות הוריות.

מן הצד השני, הורה שנמצא באזור מאוים או בשירות מילואים, אינו תמיד זמין לפניות שגרתיות. גם כאן, אין מדובר בהפרת חובה משפטית, אלא בהבנת מגבלות המצב. עם זאת, אם ההורה שנעדר מהזירה מצליח ליזום קשר, אפילו קצר ומוגבל, יש בכך ערך רגשי ומשפטי גם יחד. הילד מקבל תחושת רציפות, וההורה ממשיך להיות נוכח בחייו, גם אם מרחוק. האחריות להצלחת הקשר אינה של צד אחד בלבד, אלא של שני ההורים גם יחד.

כאשר קיימת מחלוקת על אופי הקשר הדיגיטלי, למשל מתי הוא יתקיים, לכמה זמן, ואיך יש להיערך אליו, רצוי להסדיר את הנושא מראש, ולהימנע מהחלטות חד צדדיות. ישנן משפחות שקובעות “שעות קבועות” לשיחות וידאו, ויש אחרות שמעדיפות מסרים מוקלטים מדי ערב. אין דרך אחת נכונה, אך יש דרך אחת לא נכונה, להפסיק את הקשר לחלוטין ללא סיבה. ככל שדפוסי התקשורת יהיו יציבים, כך גם תחושת הביטחון של הילד תישמר.

שמירה על זכויות ההורים גם כאשר ההסכמים אינם מתקיימים בפועל

כאשר ההסדרים שנקבעו על ידי בית המשפט או בהסכמות שנחתמו בין ההורים אינם מתקיימים בפועל בשל נסיבות חירום ביטחוניות, חשוב לזכור שזכויות ההורים אינן מתבטלות. הקשר של הילד עם כל אחד מהוריו אינו תלוי ביכולת טכנית לעבור ממקום למקום אלא בזיקה החוקית והרגשית שבין ההורה לילד. גם אם הילד שוהה פרק זמן ארוך אצל אחד ההורים בשל מניעה אמיתית, ההורה השני נותר הורה שווה בזכויות ובחובות. כאשר המשבר יחלוף, ישובו הצדדים לנקודת האיזון הקודמת או שיפנו להערכה מחודשת של ההסדרים.

במהלך המצב הביטחוני הנוכחי לא פורסם שום נוהל הקובע כי ההסדרים המשפטיים הקיימים מבוטלים או מושהים. ההסכמות הקיימות נותרות בתוקף מבחינה משפטית, גם אם הן אינן ניתנות לביצוע מיידי. לפיכך, הורה שמונע את קיום ההסדרים שלא מטעמי ביטחון מוצקים עלול להיחשב כמי שפועל בניגוד להוראות הדין. מאידך, הורה שמבקש לנהוג בזהירות, מתאם את השינויים עם הצד השני, מתעד את הקשיים ופועל לשמירה על הקשר בדרכים אחרות, לא ייחשב כמפר את ההסכם אלא כמי שפועל בסבירות ובתום לב.

במקרים בהם אחד ההורים מבקש להשלים את זמני השהות שהתבטלו לאחר תום הלחימה, ניתן לעשות כן בהסכמה הדדית או על ידי פנייה מוסכמת לבית המשפט. בתי המשפט יראו בעין חיובית הסכמות גמישות שנעשו בזמן אמת ונועדו לשמור על טובת הילד. הסכמות אלה עשויות לכלול תוספת ימים, סופי שבוע ארוכים או כל פתרון אחר שמאזן את התקופה שבה נמנע קשר בפועל. כאשר אין הסכמה, ניתן להגיש בקשה לפיצוי זמני שהות, אך ההכרעה תתבסס על התנהלות הצדדים בתקופת החירום ועל הנסיבות האמיתיות שעמדו בבסיס השינוי.

חשוב לציין כי אין בנמצא פסיקה עדכנית או הוראה שיפוטית המסדירה מתן פיצוי אוטומטי על כל יום שהות שלא התקיים במהלך המלחמה. הפסיקה בישראל נוקטת בגישה זהירה, ובוחנת כל מקרה לפי נסיבותיו. לכן, המלצה ברורה להורים היא לפעול מראש מתוך הבנה הדדית שהחיים אינם פועלים כרגיל, אך ניתן לשמר את הרוח של ההסכם גם כאשר הטכניקה משתבשת. החוזה ההורי, גם אם כתוב, מקבל חיים רק כאשר הוא מבוצע באופן גמיש ומתחשב.

מזונות והוצאות חריגות בזמן חירום

במצב כלכלי משתנה, כאשר משפחות רבות נפגעות מהפסקת עבודה, גיוס או הפחתת הכנסה, עולות שאלות הנוגעות ליכולת להמשיך לשלם דמי מזונות שנפסקו בעבר. אין בישראל כרגע הוראה הפוטרת מהתשלום או מאפשרת הקפאה כללית של חיובי מזונות בעת חירום. כל שינוי מחייב פנייה לבית המשפט בבקשה להפחתה זמנית או קבועה, תוך הצגת ראיות ברורות לפגיעה כלכלית ממשית כמו פיטורין, סגירת עסק או גיוס שמשפיע על ההכנסה.

בתי המשפט אינם מקבלים טענות כלליות או תחושת קושי בלבד. הדרישה היא להוכיח השפעה ממשית שמונעת את עמידה בתשלום כפי שנקבע. עם זאת, ככל שבקשה כזו מוגשת בצורה שקופה, בליווי מסמכים ועדות להתנהלות תקינה של ההורה עד כה, יש מקום לשקול מתן סעד זמני. גם הורה שמקבל את המזונות עשוי להיתקל בקושי כלכלי משלו, ולכן יש לעיתים מקום לגישור או להסכמה זמנית שתהיה מקובלת על שני הצדדים.

לגבי הוצאות חריגות שיכולות להתעורר בתקופה זו, כמו שהייה אצל קרובי משפחה, רכישת ציוד נוסף למרחבים מוגנים או הוצאות רפואיות מיוחדות, לא קיימת כרגע מסגרת אוטומטית המחייבת שיפוי הדדי. ככל שצד אחד נושא בעלות גבוהה שאינה כלולה במזונות הרגילים, מומלץ ליידע את ההורה השני ולבקש שיתוף פעולה. כאשר ההוצאה נחוצה, מתועדת והגיונית, סביר להניח שבית המשפט יקבל את הבקשה לשיפוי אם תוגש בעתיד.

כאשר הצדדים פועלים בשקיפות, כלכלית ורגשית, קל יותר לגשר על פערים גם כאשר אין מנגנון מיידי שמסדיר את הבעיה. הורים שמבינים שהקשר ביניהם לא פוסק בגלל הגירושין אלא ממשיך כאחריות הורית מתמשכת, מצליחים גם בזמנים הקשים לשמור על כבוד הדדי ועל ראייה מערכתית. כסף הוא לא תמיד מרכז הסכסוך, אבל בהיעדר הסכמה עליו, הוא הופך לגורם שמסבך כל שיח אחר. לכן חשוב יותר מתמיד לדבר, ליידע, ולא לנהוג באופן חד צדדי.

היערכות נכונה לימי הלחימה והשלכות על העתיד ההורי

תקופות חירום מעמידות הורים במבחן. לא מדובר רק ביכולת לשמור על סדר יום, אלא בעיקר ביכולת לראות קדימה, לזהות סיטואציות מורכבות מראש ולפעול מתוך אחריות ולא מתוך תגובה. כאשר הורה בוחר שלא להעביר את הילד מתוך חשש ביטחוני, יש לבדוק האם מדובר בחשש מבוסס או בתחושת נוחות. כאשר הורה מונע שיחה, יש לשאול האם מדובר בתקלה זמנית או בבחירה. כל פעולה כזו נרשמת בזיכרון ההורי, המשפטי והרגשי.

מי שפועל כיום בתום לב, בשקיפות ובשיקול דעת, בונה לעצמו תשתית משפטית ואנושית חזקה להמשך הדרך. מי שנוהג בשרירותיות, מתעלם מהצד השני או פועל בצורה כוחנית, מסכן את מעמדו ההורי ואת האמון שנבנה בעמל רב. ככל שהמלחמה נמשכת, כך גוברת חשיבותם של צעדים קטנים: עדכון יומי, שיחת טלפון, דיווח הדדי, פשרה קטנה שנעשית בשקט. אלו לא רק סימני דרך אנושיים, אלא גם אמצעי הגנה משפטיים.

בתי המשפט בוחנים לא רק מה קרה בפועל אלא גם כיצד התנהלו הצדדים. האם נעשה ניסיון להסכים? האם הייתה גמישות? האם הייתה פנייה בזמן או סירוב עיקש? כל אלו משוקללים כאשר מתגבש פסק דין. גם אם היום אין החלטה, התנהלות הצדדים בתקופה זו תשפיע על החלטות עתידיות, בין אם בבקשות לשינוי משמורת, בזמני שהות מורחבים, או בקביעות כלכליות שיש להן השלכה ממושכת.

המשפט לא פועל בוואקום. הוא מושפע מהמציאות, אך דורש תיעוד, סדר, ומסגרת. ככל שההורים לא משאירים אחריהם תיעוד מסודר של שיחות, של ניסיונות תיאום, של תכתובות, קשה יהיה להוכיח כוונה טובה או מניעה מוצדקת. לכן ההמלצה הברורה היא לכתוב, לתעד, להסביר. לא מתוך חשד, אלא מתוך אחריות.

שיקום קשר בין ילדים להורים לאחר סיום הלחימה

כאשר יגיע שלב החזרה לשגרה, תעלה השאלה כיצד משקמים את מה שהופר במהלך ימי הלחימה. עבור ילדים, החזרה לשגרה אינה מתמצה רק בפתיחת בתי הספר או הסרת מגבלות תנועה. יש צורך גם בהחזרת תחושת הביטחון הרגשי, ובשיקום הקשר עם ההורה שלא היה נוכח פיזית. ככל שנשמר קשר עקבי, גם אם באמצעים לא שגרתיים, תהליך השיקום יהיה פשוט יותר. אם הקשר נותק לחלוטין, יש מקום לפעול באופן מדורג, תוך ליווי מקצועי במידת הצורך.

ההורים נדרשים בתקופה זו להניח בצד רגשות של כעס, תסכול או אכזבה שנצברו במהלך המלחמה. כל עיכוב בהתאחדות עם ההורה שנעדר עשוי להחריף תחושת ניכור אצל הילד, ולפגוע ביכולת שלו לבנות מחדש אמון. לכן יש מקום ליוזמה משני הצדדים, גם מההורה שלא ראה את הילד וגם מההורה שהיה איתו. שיחה משותפת, פעילות מתואמת או אפילו מפגש בתנאים נוחים עשויים לתרום משמעותית לתהליך ההתחברות מחדש.

בתי המשפט עשויים להתבקש לקבוע זמני שהות משלימים או לתת הוראות מיוחדות שיאפשרו חזרה הדרגתית לשגרה. כאשר הצדדים מסכימים ביניהם על דרך הפעולה, הדבר עדיף. ככל שאין הסכמה, יש להגיש בקשה מסודרת בליווי תיעוד של ההתנהלות בזמן החירום. חשוב לזכור כי קביעות חדשות יינתנו תוך בחינה זהירה של טובת הילד, ולא מתוך שיקולי גמול או פיצוי להורה זה או אחר. עמדת הילד תילקח בחשבון בהתאם לגילו ולבגרותו, אך גם לכך יש גבול כאשר טובתו מחייבת פתרון מיידי.

אין לצפות לשיבה מיידית למה שהיה. ילדים זקוקים לזמן, להסבר ולתיווך של מה שקרה. ההורה שהילד שהה אצלו צריך להכין אותו לקראת הפגישה, ולחזק בו את התחושה ששני ההורים ממשיכים להיות איתו. כל ניסיון להשחיר את ההורה האחר או להציגו כאחראי למצב עלול לפגוע בילד באופן עמוק. הורים צריכים לשתף פעולה לא כדי לרצות זה את זה, אלא כדי לאפשר לילד לחזור למקום הרגשי שהיה בו לפני הלחימה.

אחריות הורית גם כשאין שגרה

הורים גרושים אינם פטורים מהאחריות ההורית שלהם גם כאשר המדינה נתונה במצב של לחימה. אדרבה, בעתות משבר האחריות מתעצמת. כאשר אין הנחיות ברורות, נדרשת שיקול דעת. כאשר אין אפשרות משפטית זמינה, נדרשת יוזמה. כאשר אין מסגרת חוקית מסודרת לכל מצב אפשרי, נדרשת אנושיות. זו אינה קלישאה אלא אמת משפטית ומעשית גם יחד.

המסגרת המשפטית הקיימת בישראל מבוססת על עקרון טובת הילד, אחריות הורית משותפת, ותום לב. אלו אינם עקרונות תיאורטיים. הם מחייבים כל הורה לבחון בכל רגע נתון מה הדבר הנכון עבור ילדו, גם כאשר הדבר דורש ויתור, גמישות או התאמה למציאות משתנה. כאשר שני ההורים נוהגים כך, גם בעת מלחמה ניתן לקיים הורות מכבדת, שמגנה על הילד ולא מערערת את יציבותו.

המלחמה תיגמר. בתי המשפט יחזרו לפעול כרגיל. הילדים ישובו לבתי הספר, והחיים יחזרו למסלול כלשהו. השאלה היא מה ישאר. האם נוצר קרע שיידרש זמן רב לאחותו, או האם נשמרה רשת של שיתוף פעולה בסיסי, שיאפשר להמשיך ולבנות על מה שהיה. ההורים קובעים את התשובה לכך, לא הפסיקות.

חשוב שכל הורה ישאל את עצמו שאלה אחת פשוטה: אם הילד שלי היה מבין בדיוק את כל מה שאני עושה, האם הוא היה גאה בי או מאוכזב ממני. התשובה לשאלה הזו מנחה יותר מכל טקסט משפטי. והיא תקפה לא רק בזמן מלחמה, אלא בכל רגע שבו הורה נדרש להחליט לבדו למען ילדיו.