הורות לאחר גירושין או פרידה

הורות לאחר גירושין או פרידה היא אחת החוויות המשמעותיות ביותר שעשויות לשנות את חייהם של הורים וילדים כאחד. כאשר הורים בוחרים להיפרד, מדובר בצעד אשר משפיע לא רק עליהם אלא גם על מבנה המשפחה, אורחות החיים, והיחסים בתוך הבית. על פי הסטטיסטיקה, שיעור הגירושין בעולם המערבי, ובישראל בפרט, ממשיך לעלות, וכיום מדובר בתופעה נפוצה שמערבת משפחות מכל שכבות החברה. עם זאת, המציאות מגלה כי לצד הקשיים שמתלווים לשינויים אלו, קיימות גם אפשרויות רבות לצמיחה והתפתחות עבור כל הצדדים המעורבים. המטרה המרכזית של מאמר זה היא לדון בהיבטים השונים של הורות לאחר גירושין, החל מהשפעת ההחלטה על הילדים, ועד לדרכים לניהול משותף של הורות בסביבה מאתגרת.

השפעה של פרידה על ילדים

כאשר הורים מחליטים להיפרד, הילדים הם לעיתים אלו שחווים את ההשלכות הרגשיות המשמעותיות ביותר. עבורם, פרידה בין ההורים יכולה להיחוות כמשבר של ממש, שבו יציבות וביטחון מתערערים לפתע. ילדים עשויים לחוש עצב, בלבול, ואפילו תחושות אשמה, במיוחד אם הם צעירים ואינם מבינים את הסיבות לפרידה. המחקרים מראים כי ישנו קשר ישיר בין איכות ההורות שלאחר הגירושין לבין יכולתם של הילדים להסתגל למצב החדש. הורים שמצליחים לתקשר באופן פתוח עם ילדיהם, להעניק תחושת יציבות ולהימנע מעימותים גלויים, עשויים להקל משמעותית על תהליך ההסתגלות.

בנוסף, חשוב לציין כי גיל הילדים מהווה גורם משפיע על תגובתם לפרידה. ילדים צעירים עשויים להיאבק בהבנת השינויים וזקוקים להסברים פשוטים ומרגיעים. בני נוער, לעומת זאת, נוטים להציג תגובות מורכבות יותר, הכוללות לעיתים כעס או ריחוק. תפקידם של ההורים כאן הוא קריטי, שכן הם משמשים כמודל להתמודדות עם מצבי קושי.

הסדרת משמורת וזמני שהות

אחד האתגרים המרכזיים בהורות לאחר גירושין הוא הסדרת משמורת הילדים וקביעת זמני שהות. מדובר בהחלטה אשר דורשת איזון בין צורכי הילדים לבין יכולותיהם והעדפותיהם של ההורים. בעבר, היה נהוג להעניק משמורת עיקרית לאם, ואילו האב היה זכאי להסדרי ראייה מוגבלים בלבד. כיום, המגמה משתנה לטובת מודל של אחריות הורית משותפת, שבו שני ההורים חולקים באופן שוויוני יותר את זמני השהות עם הילדים.

המודל של אחריות הורית משותפת מבוסס על ההנחה כי ילדים זקוקים לקשר רציף ומשמעותי עם שני הוריהם, גם לאחר הפרידה. במקרים רבים, חלוקה זו מתבטאת בהסדרי שהות גמישים, כגון שבוע-שבוע או חלוקה יומית. יחד עם זאת, הצלחת המודל תלויה ביכולתם של ההורים לתקשר ולשתף פעולה באופן מכבד. כאשר הדבר אינו מתאפשר, עלול להיווצר מתח אשר ישפיע לרעה על הילדים.

היבטים כלכליים של הורות לאחר גירושין

מעבר לקשיים הרגשיים, הורות לאחר גירושין מציבה גם אתגר כלכלי משמעותי. הוצאות הבית שהיו משותפות עד כה מתפצלות לשתי משקי בית נפרדים, ולעיתים קרובות, אחד ההורים נושא בנטל הכלכלי הגדול יותר. תשלום מזונות הילדים, המהווה חלק בלתי נפרד מהסדרי הגירושין, נקבע בהתאם לצרכים של הילדים וליכולת הכלכלית של ההורים.

בישראל, סוגיית המזונות קיבלה תפנית חשובה בשנת 2017, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בבע”מ 919/15. פסיקה זו קבעה כי מזונות ילדים מעל גיל 6 ייקבעו על בסיס חלוקת זמני השהות בין ההורים והכנסותיהם היחסיות. משמעות הדבר היא שמודל המזונות המסורתי, שבו האב נשא במלוא הנטל הכלכלי, התעדכן בהתאם לעקרונות של שוויון והוגנות.

ניהול קונפליקטים לאחר פרידה

הורות לאחר גירושין אינה פטורה מעימותים, ולעיתים קרובות, הקשיים שהובילו לפרידה מלכתחילה עשויים להמשיך ולהעיב על הקשר בין ההורים. ניהול נכון של קונפליקטים הוא אחד הגורמים המרכזיים להצלחת ההורות המשותפת ולרווחת הילדים. הורים שנמצאים במחלוקות מתמשכות עלולים לגרום נזק רגשי לילדיהם, ולכן עליהם ללמוד להפריד בין יחסי ההורות לבין המשקעים האישיים שנותרו ביניהם.

שיטות כגון גישור או ייעוץ משפחתי יכולות לסייע להורים לגשר על פערים ולבנות תקשורת טובה יותר. חשוב לזכור כי ילדים לומדים על התמודדות עם קונפליקטים מהוריהם, ולכן הדרך שבה ההורים מתנהלים יכולה לשמש עבורם דוגמה להתמודדות עם קשיים בחייהם האישיים.

תפקיד התמיכה המשפחתית והחברתית

לאחר פרידה, תמיכה משפחתית וקהילתית יכולה למלא תפקיד משמעותי בהתמודדות עם השינויים. בני משפחה, חברים, ומורים בבית הספר יכולים לסייע לילדים ולתמוך בהם רגשית. ההורים עצמם יכולים להיעזר בקבוצות תמיכה להורים גרושים, שבהן ניתן לחלוק חוויות, להתייעץ, ולהבין שהם אינם לבד בתהליך הזה.

כמו כן, חשוב לשים לב להיבט החינוכי: שיתוף פעולה בין ההורים לבין הצוות החינוכי בבית הספר או בגן הילדים יכול לתרום להצלחת הילדים בלימודים ולהתפתחותם האישית. כאשר הילדים רואים שהוריהם פועלים יחד לטובתם, הם חשים ביטחון ומרגישים שמקומם בעולם נשאר יציב, גם בתוך מציאות חדשה.

צמיחה מתוך שינוי

הורות לאחר גירושין או פרידה היא אתגר משמעותי, אך היא גם הזדמנות לבנות מחדש קשרים ולהגדיר מטרות משותפות. ההורים, אם יפעלו מתוך מודעות לצרכים של ילדיהם ומתוך שיתוף פעולה, יכולים להבטיח כי גם בתוך מציאות מורכבת, ילדיהם יזכו לאהבה, לתמיכה, ולתחושת שייכות. בעזרת תקשורת טובה, פתרון מחלוקות באופן מכבד, וניהול אחראי של ההורות, ניתן להתמודד עם האתגרים ולהבטיח עתיד טוב יותר לכל בני המשפחה.

הורות לאחר גירושין – תמונת מצב בישראל

הורות לאחר גירושין הפכה לחלק בלתי נפרד מהמציאות החברתית בישראל, ומשקפת שינוי ערכי ותפיסתי בעשורים האחרונים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2023 שיעור הגירושין בישראל עמד על 13.4 מקרים לכל 1,000 זוגות נשואים, נתון הממקם את ישראל ברף ממוצע ביחס למדינות המערב. נתון זה ממחיש לא רק את השכיחות ההולכת וגדלה של גירושין, אלא גם את השינויים החברתיים שחלו בישראל. בעבר, גירושין נחשבו לדבר חריג ולעיתים גם למקור לבושה או לסטיגמה חברתית, אך כיום הם נתפסים כחלק מהחיים המודרניים, במיוחד כאשר נישואין אינם מצליחים לספק יציבות ואושר לבני הזוג ולילדיהם. החברה הישראלית, שבעבר שמה דגש על ערכי המשפחה המסורתיים, עוברת תהליך של פתיחות רבה יותר כלפי תופעת הגירושין וההשלכות הנלוות לה, ובתוך כך נדרשת להתמודד עם האתגרים הנובעים מפירוק המשפחה, לרבות הקשיים הפסיכולוגיים, הכלכליים והמשפטיים שמלווים את המעבר להורות נפרדת.

תמונת המצב בישראל, למרות השינוי החברתי, מורכבת מאוד ודורשת התמודדות רב-מערכתית. בעוד שהשיעור הכללי של הגירושין אינו מהגבוהים ביותר בעולם, ההשלכות עבור הורים גרושים וילדיהם נותרות מאתגרות במיוחד. מערכות המשפט והרווחה בישראל עוסקות בשנים האחרונות בהתאמת המענים לצרכים המשתנים של משפחות גרושות, אך התקדמות זו נעה באיטיות. השינויים כוללים פסיקות המעודדות אחריות הורית משותפת לצד נסיונות לצמצם עימותים משפטיים ממושכים בין ההורים. עם זאת, יש לציין כי בישראל לא קיים עדיין מנגנון מוסדר ושיטתי שמטרתו להבטיח מעבר חלק להורות לאחר גירושין, ולעיתים קרובות הורים נאלצים להתמודד עם אתגרים אלה בעצמם. ההשלכות עבור ילדים במצבים כאלה עשויות להיות משמעותיות, וכוללות שינויים חדים במבנה המשפחה, התאקלמות למסגרת חיים חדשה ולעיתים גם קשיים רגשיים הנובעים ממערכת יחסים עכורה בין ההורים. לפיכך, הורות לאחר גירושין בישראל היא לא רק תופעה סטטיסטית, אלא גם נושא חברתי הדורש טיפול מערכתי נרחב ומעמיק.

שינויים בתפיסת ההורות לאחר גירושין

בחברה הישראלית ניכרת מגמה של שינוי תפיסות בנוגע למשמורת ילדים. בעוד שבעבר 70%-80% מהמקרים הובילו למשמורת בלעדית של האם, כיום ישנה עלייה של כ-25% במקרים בהם נקבעת אחריות הורית משותפת.

מומחים מציינים כי משמורת משותפת תורמת להתפתחות רגשית תקינה של הילד, בכך שהיא מאפשרת קשר רציף עם שני ההורים. המגמה הזו נובעת גם משינויים פסיקתיים, ביניהם פסק הדין התקדימי בע”מ 919/15, שהשפיע על חלוקת המזונות והאחריות ההורית.

השפעות הגירושין על ילדים

גירושין משפיעים על הילדים באופן שונה בהתאם לגילם ולנסיבות המשפחתיות. על פי מחקרים, כ-25%-30% מהילדים להורים גרושים חווים קשיים רגשיים או התנהגותיים בטווח הקצר. עם זאת, בטווח הארוך, ילדים במשפחות גרושות מתפקדות היטב מצליחים להשתלב בחברה באופן דומה לילדים במשפחות שלמות.

ילדים צעירים מתחת לגיל 6, המושפעים ישירות מחזקת הגיל הרך, מושפעים מהגירושין בעיקר במישור הרגשי. מחקרים מראים כי תמיכה פסיכולוגית נכונה יכולה להפחית את הסיכונים להתפתחות בעיות רגשיות.

השפעות כלכליות של גירושין

גירושין מביאים עימם השלכות כלכליות משמעותיות. מחקרים עדכניים מראים כי כ-70% מהמשפחות הגרושות חוות ירידה משמעותית ברמת ההכנסה, בעיקר בשל הצורך לתחזק שני משקי בית נפרדים.

נשים גרושות נוטות להיות מושפעות יותר מבחינה כלכלית, כאשר קרוב ל-40% מהן מציינות קושי כלכלי לאחר הגירושין. עם זאת, גברים נאלצים לעיתים לשאת בעלויות גבוהות של מזונות, אשר עשויות להגיע לכ-50% מהכנסתם.

משמורת וזמני שהות

בישראל של היום, סוגיית המשמורת וזמני השהות היא בין המורכבות ביותר. בעוד שכ-85% מההסכמים על זמני שהות נחתמים בגישור, במקרים אחרים הם נקבעים בבית המשפט.

זמני השהות הממוצעים במקרים של אחריות הורית משותפת עומדים על חלוקה של 60%-40%, בעוד שבמקרים של משמורת בלעדית, ההורה הלא משמורן זוכה לכ-20% בלבד מזמן השהות עם הילד.

פסיקות וחקיקה עדכנית

בשנים האחרונות, מדינת ישראל חוותה שינויים משמעותיים בתפיסת ההורות לאחר גירושין, הן במישור החברתי והן במישור המשפטי. אחת הרפורמות החשובות ביותר היא תיקון חוק המזונות, שנועד להתמודד עם הפערים הכלכליים שנוצרים בעקבות גירושין. תיקון זה מאפשר חלוקה שוויונית יותר של הנטל הכלכלי בין ההורים, בהתאם ליכולתם הכלכלית ולא רק לפי מגדרם. בעבר, היה נהוג להטיל את מרבית האחריות הכלכלית על האב, ללא התחשבות ביכולת ההשתכרות של האם או במצבם הכלכלי הכללי של הצדדים. כיום, בתי המשפט בוחנים באופן מעמיק את הכנסתם של שני ההורים ומחלקים את המזונות באופן המתאים לנסיבות הספציפיות של כל משפחה. שינוי זה מסייע להפחית תחושות של חוסר צדק ומקל על ההורים להתמקד בטובת ילדיהם במקום בעימותים כלכליים ממושכים.

בנוסף, המלצות ועדת שניט חוללו מהפכה בתפיסת חזקת הגיל הרך, שהייתה בעבר אחד העקרונות הבולטים בחוקי המשפחה בישראל. חזקת הגיל הרך קבעה כי ילדים עד גיל 6 יועברו אוטומטית למשמורת האם, אלא במקרים חריגים. בעקבות המלצות הוועדה, חל שינוי מהותי בגישה המשפטית, וכיום שופטים שמים דגש רב יותר על טובת הילד, תוך עידוד שיתוף פעולה בין ההורים. מגמה זו באה לידי ביטוי בפסיקות המעודדות אחריות הורית משותפת, שבה שני ההורים ממשיכים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם, גם לאחר פירוק המשפחה. שינוי זה מבוסס על מחקרים עדכניים המצביעים על החשיבות הרבה של נוכחות שווה ומשמעותית של שני ההורים בחיי הילדים, ועל ההשפעה החיובית של שיתוף פעולה הורית על התפתחותם הרגשית והחברתית.

המגמות הללו משקפות את ההתאמה של ישראל לסטנדרטים הבינלאומיים בכל הנוגע להורות לאחר גירושין. בעוד שבעבר תהליכי הגירושין נטו להיות עימותיים ומתוחים, הרפורמות החדשות יוצרות מציאות חדשה שבה ההורים מתבקשים לשים דגש על שיתוף פעולה ועל מציאת פתרונות הוגנים ופרקטיים לטובת ילדיהם. עם זאת, יישום השינויים אינו חף מאתגרים. ישנם עדיין מקרים רבים שבהם הורים מתקשים להגיע להסכמות, ולעיתים נדרשים בתי המשפט להכריע במחלוקות מורכבות. יחד עם זאת, הרפורמות האחרונות הן צעד חשוב לקראת יצירת מסגרת משפטית וחברתית שתתמוך בהורים ובילדיהם, ותסייע להם להתמודד בצורה טובה יותר עם האתגרים שמביאים עמם הגירושין.

הורות לאחר גירושין בישראל לעומת העולם

הורות לאחר גירושין היא תופעה גלובלית המשקפת את השינויים החברתיים, המשפטיים והכלכליים המתרחשים בעולם בעשורים האחרונים. המאפיינים של התופעה משתנים באופן מהותי ממדינה למדינה, כאשר התרבות המקומית, המבנה החברתי ומערכת המשפט ממלאים תפקיד מכריע בעיצוב החוויה של הורים וילדים לאחר הפרידה. בעוד שבישראל מתמקדים בשנים האחרונות בקידום שוויון הורי ובמציאת פתרונות מתקדמים להורות משותפת, מדינות אחרות בעולם מיישמות גישות מגוונות, המבוססות לעיתים על מסורות ארוכות שנים ולעיתים על חדשנות חברתית-משפטית.

בישראל, הרפורמות המשפטיות והחברתיות בעשורים האחרונים, דוגמת תיקון חוק המזונות והמלצות ועדת שניט, הובילו למעבר מדגם מסורתי, שבו הייתה לאם בלעדיות כמעט מוחלטת על גידול הילדים, לדגם מודרני יותר, המדגיש אחריות הורית משותפת ושיתוף פעולה בין ההורים. גישה זו מבוססת על הבנה מחקרית רחבה, המצביעה על היתרונות הרבים של נוכחות מאוזנת של שני ההורים בחיי הילדים, גם לאחר הגירושין. עם זאת, בישראל עדיין מתמודדים עם אתגרים משמעותיים, כמו פערים כלכליים בין ההורים ותמיכה ממשלתית חלקית בלבד במשפחות חד-הוריות.

לעומת זאת, במדינות אחרות, הגישות לנושא הורות לאחר גירושין מושפעות ממסורות משפטיות וחברתיות שונות. במדינות סקנדינביה, למשל, קיימת מדיניות ציבורית המעודדת הורות משותפת ושוויונית באמצעות תמיכה כלכלית נרחבת למשפחות וחקיקה מתקדמת. בארצות הברית, המגמות משתנות בהתאם למדינה הספציפית, כאשר בחלק מהמקומות יש דגש חזק על משמורת משותפת, בעוד שבאחרים עדיין מתקיימות מערכות המבוססות על משמורת בלעדית של אחד ההורים. במדינות מזרח אסיה, כמו יפן ודרום קוריאה, גישת המסורת עדיין שולטת, ולעיתים הילדים נותקים כמעט לחלוטין מהורה אחד לאחר הגירושין, לרוב האב.

ההשוואה הגלובלית מדגישה את המורכבות והדינמיות של התופעה. בעוד שבחלק מהמדינות הגירושין נתפסים כעניין פרטי ומשפחתי, המנוהל במסגרת ההסכמות בין בני הזוג, באחרות המדינה מתערבת באופן פעיל ומסדירה את תפקידי ההורים בחקיקה נרחבת. כך או אחרת, ברור כי הורות לאחר גירושין אינה רק אתגר אישי או משפחתי, אלא גם שאלה חברתית-מערכתית, המצריכה חשיבה רחבה ומעמיקה.

בסופו של דבר, ההבדלים בין המדינות משקפים לא רק את הגישות המשפטיות, אלא גם את הערכים התרבותיים שלהן בנוגע לתפקיד ההורים במשפחה, למעמדם של ילדים ולחובת המדינה לספק סביבה תומכת למשפחות המתמודדות עם פירוק התא המשפחתי. ישראל, כחלק מהתהליך שהיא עוברת, ניצבת בצומת דרכים המשלבת בין מסורת לבין חדשנות, עם אתגרים וסיכויים כאחד.

ארצות הברית – חלוצת ההורות המשותפת

בארצות הברית, אחוזי הגירושין גבוהים במיוחד. נכון לנתוני 2022, כ-39% מכלל הנישואין מסתיימים בגירושין. עם זאת, בארה”ב, ברוב המדינות ישנה חקיקה המעודדת משמורת משותפת, מתוך הבנה שטובת הילד היא לשמור על קשר שווה עם שני ההורים.

כ-50% מהזוגות המתגרשים בארצות הברית מגיעים להסכמי משמורת משותפת, בעוד שכ-30% נוספים מסיימים במבנה של משמורת בלעדית, בדרך כלל לאם. מחקרים מראים כי לילדים במשפחות אלו יש סיכוי גבוה יותר להצלחה אקדמית והתפתחות רגשית תקינה, בהשוואה לילדים ממשפחות שבהן הורה אחד נעדר מהחיים היומיומיים.

בארצות הברית, קביעת המזונות מבוססת על הכנסות שני ההורים, והמזונות הממוצעים עומדים על 430 דולר לחודש לכל ילד, אך ישנם פערים משמעותיים בין מדינות שונות.

סקנדינביה – מודל של שוויון

במדינות סקנדינביה, כמו שוודיה, נורבגיה ודנמרק, הגירושין מתבצעים במסגרת הליכים מוסדרים וברוב המקרים נעשים באופן ידידותי. כ-90% מהזוגות הגרושים בוחרים במשמורת משותפת.

בניגוד לישראל, שם משמורת משותפת נחשבת למהלך מתקדם, במדינות סקנדינביה היא הנורמה. ילדים מבלים זמן שווה בין בתי ההורים, ורובם עוברים מבית לבית באופן קבוע, מה שמכונה “co-domicile”.

מבחינה כלכלית, המדינות הללו מעניקות תמיכה ממשלתית נדיבה למשפחות חד-הוריות, כולל קצבאות ילדים והטבות מס. כך, כ-95% מההורים הגרושים מצליחים לשמור על רמת חיים דומה לזו שהייתה להם במהלך הנישואין.

בריטניה – גישור כבסיס

בבריטניה, כ-42% מהנישואין מסתיימים בגירושין, אך ישנה מגמה ברורה של שימוש בגישור ובתהליכי ייעוץ לפני הגעה לבית המשפט. כ-75% מהזוגות מצליחים להגיע להסכמים על זמני שהות ומשמורת ללא צורך בהתערבות שיפוטית.

בריטניה מעודדת משמורת משותפת במקרים רבים, אך ישנם עדיין אחוזים משמעותיים של משמורת בלעדית לאם, בעיקר במשפחות שבהן האב אינו מעורב באופן פעיל בגידול הילדים.

מבחינת דמי מזונות, בריטניה פועלת לפי מודל שנקרא “Child Maintenance Service”, שבו ההכנסות של ההורה שאינו משמורן נלקחות בחשבון. דמי המזונות הממוצעים עומדים על כ-250 פאונד לחודש.

יפן – גירושין עם נתק

בניגוד לישראל ולעולם המערבי, ביפן גירושין משאירים פעמים רבות הורה אחד ללא קשר עם הילדים. חוקי המשמורת ביפן מתירים משמורת מלאה לאחד ההורים בלבד, ללא זכות חוקית לראיית הילדים להורה השני.

כ-58% מהילדים להורים גרושים ביפן אינם שומרים על קשר עם אחד מהוריהם לאחר הגירושין. מצב זה יוצר ביקורת רבה, שכן מחקרים מראים כי היעדר קשר עם אחד ההורים פוגע בהתפתחות הרגשית והחברתית של הילד.

גרמניה – מודל משולב

בגרמניה, כ-38% מהנישואין מסתיימים בגירושין, אולם מערכת המשפט במדינה מתמקדת בטובת הילד. ברוב המקרים, קובעים בתי המשפט אחריות הורית משותפת, גם אם הילדים גרים רוב הזמן אצל אחד ההורים.

הורה שאינו משמורן נדרש לשלם מזונות על פי חוק, כאשר הסכום נקבע בהתאם להכנסותיו. דמי המזונות הממוצעים בגרמניה עומדים על כ-450 אירו לחודש.

ישראל מיישרת קו עם העולם?

בהשוואה למדינות אחרות, ישראל מתחילה ליישר קו עם המגמות הגלובליות בתחום ההורות לאחר גירושין, אך תהליך זה רחוק מלהיות שלם. במדינות רבות, כמו שוודיה וארצות הברית, משמורת משותפת נתפסת כברירת מחדל, ואילו בישראל המודל הזה עדיין נמצא בשלבי התפתחות. רק בעשור האחרון חל שינוי משמעותי במודעות הציבורית ובפסיקות בתי המשפט, שמתחילים לעודד חלוקת זמני שהות שוויונית בין ההורים. עם זאת, הסטטיסטיקה מראה כי רוב הילדים בישראל עדיין נמצאים בחזקת האם, כאשר משמורת בלעדית לאב היא מקרה נדיר. החוק הישראלי, המבוסס על “חזקת הגיל הרך”, מעניק יתרון ברור לאמהות על פני אבות כאשר מדובר בילדים מתחת לגיל 6, ורק במקרים חריגים נוטים בתי המשפט לסטות מהנחה זו. פסיקות מהשנים האחרונות אמנם מתחילות לכרסם בחזקה זו, אך שינוי משמעותי עוד לא הושלם, והרוב המכריע של ההורים ממשיכים לנהל את זמני השהות באופן שאינו שוויוני. היעדר שוויון זה מעורר מחלוקות רבות ומוביל לכך שהורים רבים נאלצים לפנות להליכים משפטיים ממושכים ויקרים, לעיתים על חשבון טובת הילדים.

מעבר לחלוקת זמני השהות, בישראל ישנם חסרונות מערכתיים בולטים הנוגעים להשלכות הכלכליות של גירושין, המשפיעים באופן שונה על אבות ואמהות. אחד הנושאים המרכזיים הוא דמי המזונות, המהווים מקור לעימותים בין ההורים. בישראל, החוק קובע כי על האב חלה חובה לשלם מזונות לילדיו, גם אם הוא מרוויח פחות מהאם או אם זמני השהות שלו עם הילדים כמעט שווים. לעומת זאת, במדינות רבות אחרות, כמו גרמניה וארצות הברית, מזונות נקבעים על בסיס הכנסות שני ההורים והזמן שכל אחד מהם מבלה עם הילדים. מצב זה יוצר פערים כלכליים משמעותיים בישראל, במיוחד עבור אבות שמתקשים לעמוד בנטל התשלומים תוך שהם מנהלים משק בית משלהם. במקביל, גם אמהות חד-הוריות רבות מוצאות עצמן נאבקות לשרוד כלכלית, בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בגידול ילדים. הפערים הללו משתקפים גם במעמד החברתי של משפחות חד-הוריות, אשר בישראל נחשבות לאחת הקבוצות הפגיעות ביותר מבחינה כלכלית.

בעיה נוספת המאפיינת את ישראל בהשוואה לעולם היא היעדר תמיכה מספקת מצד המדינה במשפחות חד-הוריות ובמשפחות גרושות. במדינות סקנדינביה, למשל, מערכות הרווחה מעניקות סיוע נרחב להורים גרושים, כולל קצבאות ילדים מוגדלות, סבסוד עלויות חינוך ותמיכה פסיכולוגית למשפחות בתהליכי פרידה. בישראל, לעומת זאת, התמיכה הממשלתית מוגבלת ולעיתים קרובות אינה מספיקה כדי להתמודד עם ההוצאות הכבדות. היעדר זהות לאומית ברורה בנוגע למדיניות הגירושין פוגע באפשרות של הורים רבים להתקדם לעבר מודלים שוויוניים יותר. תוכניות גישור שמטרתן למנוע סכסוכים בין ההורים קיימות בישראל, אך הן אינן מחייבות ולעיתים נדירות מביאות לפתרון מוסכם. הורים רבים נאלצים להתמודד לבד עם האתגרים הפסיכולוגיים, החברתיים והכלכליים של פירוק המשפחה, ללא מערך תמיכה חזק מצד המדינה או החברה.