גירושין בהסכמה – הסכם גירושין מוסכם

הסכם גירושין מוסכם הוא מסמך משפטי מחייב שנערך ונחתם בין בני זוג הנמצאים בשלב סיום חיי הנישואין שלהם, ושלאחר מכן מובא לאישור בפני ערכאה מוסמכת, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, בהתאם לזהות בני הזוג ולסמכויות הנוגעות אליהם. לאחר שההסכם מאושר הוא מקבל מעמד של פסק דין לכל דבר ועניין, והוראותיו ניתנות לאכיפה ככל הוראת פסק דין אחר, לרבות בהליכי אכיפה שמטרתם למנוע הפרות עתידיות. המשמעות המעשית היא שאין מדובר בהבטחה רגשית או בהסכמה שבשתיקה אלא בחוזה מחייב שמסדיר את מכלול חייו העתידיים של התא שהתפרק, לרבות אחריות הורית, זמני שהות של הילדים עם כל אחד מההורים, חובת מזונות והשתתפות בהוצאות, חלוקת רכוש וחובות, זכויות בדירה המשפחתית, מימון דיור (מדור), הסדרת חשבונות משותפים וניתוק כלכלי מבוקר בין הצדדים. הערכאה המאשרת בודקת לפני האישור כי כל צד הבין את משמעות התחייבויותיו, כי אין כפייה, כי אין ניצול חולשה קיצוני וכי טובת הילדים נשמרת. בכך נשמרת ודאות משפטית והסכם חסר איזון בולט אינו עובר אישור ללא בחינה ביקורתית. בפועל המשמעות היא שההסכם אינו יכול להיות הצהרה ריקה אלא עליו לשקף מציאות שניתנת ליישום הלכה למעשה.

הסכם גירושין בהסכמה נועד לא רק לסיים את פרק הנישואין אלא לבנות מסגרת פעולה יציבה לעתיד. בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים פועלים מזה שנים מתוך הבנה כי ליציבות לאחר הגירושין יש ערך משפטי עצמאי, במיוחד כאשר יש ילדים קטינים שנקלעים לתוך המחלוקת ההורית. לכן, בעת האישור, נשאלים הצדדים באופן מפורש אם הם מבינים מה נקבע לגבי הדירה, אם הם מבינים מה נקבע לגבי המזונות, אם הם מבינים מה נקבע לגבי זמני השהות של הילדים, ואם הם מאשרים שהדברים נקבעו מרצונם ולא מתוך איום. שאלות אלו אינן שאלות פורמליות בלבד אלא מחסום מפני מצבים שבהם צד מותש או חלש נאלץ להסכים להסדר שאינו יכול לשאת. במילים אחרות, ההסכם המוסכם הוא לא נייר חגיגי שנועד רק להראות שהצדדים לא רבים יותר, אלא מסגרת משפטית מלאה שמקבלת ברגע האישור תוקף של פסק דין אשר מסוגל להגן גם על ההורה הפחות חזק וגם על הילדים.

המטרה של הסכם גירושין מוסכם

המטרה המרכזית של ההסכם היא להפוך את סיום חיי הנישואין ממאבק הרסני למערך מוסכם שמאפשר לשני הצדדים להמשיך בחייהם בצורה שאינה מוחקת אותם. הסכם נכון אינו מנוסח כשאלת אשמה מי אשם בגירושין אלא כשאלת סדר מה יקרה מהיום והלאה. הוא צריך להבטיח קיום כלכלי בסיסי לכל אחד מבני הזוג בהתאם לנסיבות, הוא צריך להבטיח שהילדים ימשיכו לקבל יציבות, רציפות וסביבה רגשית בטוחה, והוא צריך לצמצם חיכוך יומיומי שיכול בשגרה רגילה להידרדר לריב חדש בכל סוף שבוע ובכל מחלת חורף. ההסכם אמור לקבוע מי אחראי לאסוף את הילד מהמסגרת החינוכית בכל יום, מי ידאג לטיפולים רפואיים שאינם דחופים, מי מתקשר עם הצוות החינוכי השוטף, מה קורה כאשר הילד חולה, מי יישאר איתו באותו יום, איך מוחלפת אחריות במקרה חירום, ומה ייעשה כאשר צד אחד לא יכול לעמוד בתורנות שנקבעה מראש. כאשר פרטים אלה לא מוסדרים מראש, כל הצטננות וכל יום חופש מן המסגרת הופכים לנשק וגוררים פגיעה ישירה בילד ובקשר עם הילד.

הסכם גירושין תקין שנוסח עבור זוג שהחליט לסיים את נישואיו באופן מושכל על-ידי גירושין בהסכמה, לא נבחן בפועל ביום חתימתו, אלא רק לאחר זמן מה, כאשר החיים משתנים. המציאות מלמדת כי לאחר הגירושין אחד ההורים עשוי לשנות מקום עבודה, לעבור עיר, להתחיל זוגיות חדשה או להרחיב משמעותית את שעות העבודה, וההורה האחר עשוי למצוא עצמו מול עומס הורי וכלכלי שלא היה צפוי ביום החתימה. לכן יש משמעות משפטית אמיתית ליכולת של ההסכם לצפות מראש מצבים כאלה ולתת להם מסלול טיפול ברור, במקום להשאיר אותם ללא מענה ולכפות פנייה מחודשת לבית המשפט בכל שינוי נסיבתי רגיל. בפסיקה בישראל ניתן משקל להפחתת חשיפה מתמשכת של קטינים לסכסוך הורי מתחדש, ולכן הסכם שנבנה באופן שממזער התלקחויות עתידיות נחשב הסכם שבפועל מגן על הילדים. המטרה המרכזית של ההסכם היא יציבות, ויציבות היא אינטרס משפטי מוגן משום שהיא שומרת על שגרת חייהם של הילדים ועל כבודם של שני ההורים.

שלבי הכנה לניסוח הסכם גירושין

הכנה להסכם גירושין מוסכם מתחילה באיסוף מסודר של המידע הכספי המלא. הצדדים נדרשים למפות חשבונות בנק, חסכונות פנסיוניים, קופות גמל, קרנות השתלמות, השקעות פיננסיות, רכוש רשום, זכויות בנכסים משותפים, וכן התחייבויות כספיות וחובות שנטלו במהלך חיי הנישואין לצורך צורכי המשפחה. בישראל הוכר עיקרון שלפיו חובת הגילוי בין בני זוג בהליך פרידה היא תנאי יסוד להסדרה הוגנת. כאשר צד מסתיר נכסים, יוצר חוב נסתר, או מעוות במכוון את התמונה הכלכלית, נפגעת יכולת ההגעה להסכם מאוזן והדבר עלול להצמיח טענה מאוחרת שההסכם נחתם בחוסר תום לב. חשד כזה פוגע ביכולת לתת להסכם משקל סופי, משום שהצד שנפגע יטען כי הוטעה ועל כן יבקש לפתוח מחדש את שאלת הרכוש. לכן שקיפות כלכלית בשלב ההכנה איננה טובה רצויה אלא דרישה מבנית שמטרתה לייצר ודאות משפטית בהמשך ולאפשר לאשר את ההסכם ככזה שנחתם מתוך הבנה ולא מתוך הטעיה.

לצד השקיפות הכלכלית נדרש בירור משפטי של נקודות המחלוקת והקווים האסטרטגיים של כל צד. לכל צד יש תחומים שאיננו מוכן לוותר עליהם, למשל שמירה על קשר יומיומי עם הילדים או הבטחת קורת גג. לכל צד יש תחומים שבהם ניתן להפגין גמישות, למשל מועדי מכירת הדירה או מנגנון פירעון הלוואות. כאשר מגדירים מראש מהם התחומים החסינים ומהם התחומים הגמישים, המשא ומתן הופך מתהליך רגשי רותח לתהליך ניהולי שמטרתו לנסח מנגנון חיים עתידי. בחינה משפטית מוקדמת גם מונעת שימוש בילדים ככלי לחץ או שימוש בהטרדה כלכלית כאמצעי כפייה. בתי המשפט לענייני משפחה רואים בחומרה מצבים שבהם צד משתמש בילד כדי לכפות תנאי רכוש, או חוסם גישה לחשבון בנק כדי לשבור את הצד האחר, משום שהתנהלות כזאת פוגעת בטובת הקטין ובתום הלב ההדדי הנדרש לצורך אישור ההסכם.

אפשרויות ניהול מו”מ לקראת הסכם גירושין

בישראל מקובל לגבש הסכם גירושין מוסכם באחת משלוש דרכים עיקריות. דרך אחת היא הליך גישור מקצועי בפני גורם ניטרלי בעל בקיאות משפטית בדיני משפחה, אשר יושב עם שני בני הזוג ומסייע להם לנסח פתרון מאוזן שכל אחד מהם מסוגל לעמוד בו. דרך שנייה היא משא ומתן ישיר באמצעות עורכי הדין של כל צד, כאשר כל צד מלווה משפטית באופן צמוד והניסוח נעשה בשפה משפטית מלאה כבר בשלב הטיוטה. דרך שלישית היא גישת ביניים שבה בני הזוג יושבים ביניהם, כותבים ראשי פרקים של ההבנות העקרוניות שאליהן הגיעו, ולאחר מכן פונים לעורך דין שמתרגם את אותן הבנות לשפה משפטית ברורה ומלאה עם כל ההשלכות. כל אחת מן הדרכים הללו מקובלת, וכל עוד שני הצדדים הבינו את משמעות ההתחייבויות וההסכם אינו פוגע פגיעה קיצונית בילדים או בצד חלש, הערכאה המאשרת תיטה לכבד את בחירתם.

בחירת המסלול איננה טכנית בלבד. כאשר מתקיים פער כוחות קיצוני בין הצדדים, לדוגמה כאשר צד אחד מחזיק בשליטה כלכלית מלאה והשני תלוי בו בכל היבט של קיום היומיום, יש צורך בהקפדה מיוחדת על כך שלצד החלש יהיה ייעוץ משפטי עצמאי. במצבים של אלימות כלכלית, שליטה רגשית חריפה או חשש ממשי מכפייה, בתי המשפט בוחנים היטב את נסיבות החתימה ואינם מסתפקים באמירה כללית שהכול בסדר. האישור לא יינתן אם מתגלה כי ההסכם למעשה מעגן ניצול. לעומת זאת, כאשר היחסים בין בני הזוג מאפשרים דיבור ענייני, ולעיתים אף שיתוף פעולה ממוקד סביב טובת הילדים, גישור נכון מסוגל להוריד מפלס מתחים, לחסוך הליכים מיותרים ולהשאיר בידי ההורים שליטה על חיי ילדיהם במקום להפקיד את ההכרעה בידי ערכאה שיפוטית שתכיר את המשפחה רק מבחוץ. כלומר, בחירת המסלול היא בחירה אסטרטגית שמעצבת את אופי ההסכם ואת חוסנו העתידי.

חלוקת רכוש ומשאבים

חלוקת הרכוש המשותף בישראל מבוססת על עיקרון שלפיו רכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין המשותפים, לרבות זכויות סוציאליות, קופות חיסכון, חסכונות לטווח ארוך, זכויות פנסיוניות, זכויות במקום העבודה ונכסים פיננסיים שנרכשו במהלך השנים המשותפות, נתון לחלוקה בין שני בני הזוג. דירת המגורים המשפחתית עומדת לרוב במרכז המחלוקת, משום שהיא נכס בעל ערך כלכלי גבוה אך גם ערך רגשי מובהק. במצבים רבים צד אחד טוען כי השקיע הון עצמי שקיבל ממשפחתו האישית לצורך רכישת הדירה, ולכן מבקש תמורה גבוהה יותר בעת המכירה או בעת העברת הזכויות. כפי שהתקבע בפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה, ניתן במקרים מתאימים להכיר בהשקעה ייחודית של צד מסוים בתוך הנכס ולתרגם השקעה זו ליחסי חלוקה שונים בתוך הדירה, וזאת בייחוד כאשר הוכח שמדובר בהשקעה ממקור אישי מובהק ולא בכספים ששימשו בפועל את התא המשפחתי כולו.

חלוקת רכוש אחראית אינה עוסקת רק בנכסים אלא גם בחובות. חוב שנוצר לצורכי המשפחה, כגון הלוואה לשיפוץ הדירה המשותפת או הלוואה למימון הוצאות חינוך של הילדים, אינו יכול להיות מוטל על צד אחד רק מפני שההלוואה רשומה על שמו הפורמלי. במציאות הישראלית בתי המשפט לענייני משפחה קבעו כי חוב שהועמד לשירות המשפחה הוא חוב שיש לראותו כחלק מן המארג הכלכלי המשותף ולטפל בו בהתאם, כל עוד אין ראיה ששימש מטרה פרטית נסתרת של אחד הצדדים. לכן הסכם גירושין מוסכם ראוי מפרט במפורש אילו חובות קיימים, כיצד הם ישולמו, מי יישא בכל תשלום עתידי, ומה קורה אם צד אחד לא עומד בהתחייבות התשלומים. פירוט זה איננו פריט טכני אלא מנגנון מניעת סכסוך עתידי, משום שדיון מאוחר סביב שאלה מי אחראי על חוב ישן הוא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפתיחת מחלוקת מחדש לאחר הגירושין.

אחריות הורית וזמני שהות

הסדרת האחריות ההורית וזמני השהות של הילדים היא ליבת ההסכם בכל מקרה שבו יש ילדים קטינים. המגמה המשפטית בישראל עברה בשנים האחרונות מהתייחסות להורה אחד כהורה העיקרי ולהורה שני כהורה משני, אל הכרה בהורות פעילה ומשמעותית של שני ההורים, כל עוד אין פגיעה ממשית בביטחון הילד או בשלומו. המשמעות המעשית היא שהסכמי גירושין מודרניים קובעים לרוב לוח זמנים מפורט שבו שני ההורים נוכחים באופן שוטף בחיי הילדים, כולל אחריות על שגרה, ליווי לבית הספר או לגן, טיפולים קבועים, חוגים ואירועים מיוחדים. כאשר קובעים לוח זמנים מפורט עד רמת הימים והשעות, נמנעת תופעה של ויכוח מתמשך על כל מעבר בין הבתים ומופחתת תחושת ניתוק אצל ההורה שפוחד להיפלט מחיי הילדים.

כדי שלא ליצור זעזוע רגשי חד אצל הילד, וכדי למנוע תחושה של מאבק מתמשך, מקובל לקבוע מודל מדורג. בשלב ראשון נשמר דפוס קרוב למוכר מבחינת הילד, בעיקר כאשר הילדים צעירים ורגישים לשינוי, כדי לשמור על תחושת ביטחון ועל שגרה שהם כבר מכירים. בשלב שני, לאחר פרק זמן שנקבע מראש בתוך ההסכם, מרחיבים את היקף השהות של ההורה שפחות נוכח בשגרה הקודמת, כך שגם הוא הופך לדמות יומיומית ולא לדמות מזדמנת. המודל המדורג זוכה לאישור שיפוטי מאחר שהוא מאזן בין שני ערכים מוגנים במקביל. מצד אחד זכות הילד ליחסים משמעותיים עם שני הוריו, ומצד שני זכות הילד ליציבות ולרציפות יומיום. בכך נמנע מצב שבו ילד הופך לכלי מיקוח או עובר טלטלה שאינה תואמת את צרכיו ההתפתחותיים.

מזונות והשתתפות בהוצאות הילדים

החובה לדאוג לצורכי הילדים הכלכליים חלה על שני ההורים. הפסיקה בישראל הדגישה כי כאשר שני ההורים מעורבים בפועל בגידול הילדים וכאשר לשני ההורים יש יכולת השתכרות, ראוי שהנטל הכלכלי יחולק באופן שמבטא גם את רמת ההכנסה היחסית וגם את היקף השהות בפועל עם הילדים. תפיסה זו שינתה את המודל הישן שבו חיוב המזונות הושת כמעט תמיד על הורה אחד בלבד ללא קשר להיקף מעורבותו של ההורה האחר. כיום בהסכמים מודרניים נכתב במפורש כי יש רכיב חודשי קבוע עבור צורכי היסוד של הילדים, לצד מנגנון נוסף של השתתפות בהוצאות משתנות כמו טיפולים רפואיים שאינם כלולים במסגרות ציבוריות, שיעורים פרטיים, מסגרות חינוך משלימות וחוגים. המנגנון קובע מהי דרך הדיווח, כיצד מוכיחים שההוצאה אכן בוצעה לטובת הילד, ומהו מועד ההחזר.

הסדרה נכונה של סוגיית המזונות חייבת להדגיש שתי נקודות. הנקודה הראשונה היא שהמזונות אינם עונש על עצם הגירושין אלא אמצעי להבטחת רמת חיים סבירה לילד ושמירה על שגרה שאינה מתפוררת רק מפני שהוריו כבר אינם בני זוג. הנקודה השנייה היא שהורה אינו אמור לשאת לבדו בנטל הוצאות חריגות אם אין פרופורציה בין גובה ההכנסה שלו לבין היקף ההוצאה, משום שמצב כזה יוצר אי שוויון שמוביל במהירות למאבק משפטי חדש. לכן הסכמים אחראיים כוללים סעיפי שקיפות, מועדי תשלום ברורים, מנגנון התראה לפני נקיטת אמצעי אכיפה, וחובה לשתף מידע רפואי וחינוכי חיוני בזמן אמת. התוצאה היא הפחתת החיכוך סביב כסף, הפחתת שימוש במזונות ככלי ענישה, ושמירת האחריות ההורית של שני הצדדים כמסגרת מתמשכת ולא כטובה זמנית.

מגורים ומעבר דירה

הסדרה של עניין המגורים לאחר הגירושין היא אחת הסוגיות המעשיות והנפיצות ביותר. במקרים רבים שני הצדדים רשומים כבעלי זכות בדירה אחת ומשלמים משכנתה משותפת. כאשר אחד מהם מבקש להישאר בדירה והאחר מבקש לצאת ולהשתחרר מהחיוב הכספי ומהקשר הפורמלי, חייב ההסכם לקבוע מנגנון ברור. הדין בישראל מאפשר לרוכש הפנימי לרכוש את חלקו של הצד היוצא ולמחזר את המשכנתה כך שההלוואה תירשם רק על שמו, בכפוף לאישור המוסד הפיננסי. אם אין יכולת אמיתית לבצע מהלך כזה, הפתרון המעשי הוא מכירת הנכס, פירעון ההלוואה המשותפת וחלוקת היתרה. אי הסדרה ברורה יוצרת מצב של תלות כלכלית מתמשכת, שבו בני זוג שכבר התגרשו ממשיכים להיות כבולים לאותו חוב ולאותו נכס, והסכסוך נמשך עוד שנים לאחר סיום חיי הנישואין.

סעיף מגורים אחראי לא עוצר בנכס עצמו אלא עוסק גם במעברי מגורים עתידיים ובשאלה מה קורה אם אחד ההורים מודיע כי בכוונתו לעבור לעיר אחרת. מעבר כזה משפיע ישירות על זמני השהות של הילדים, על היכולת של ההורה האחר לשמור על קשר רציף, ועל העלויות הלוגיסטיות הכרוכות בהסעות ובהתאמות חדשות. לכן הסכמים בשלים כוללים חובה ליידע מראש על כוונה למעבר מהותי, חובה להתכנס לדיון מוסדר לגבי התאמת זמני השהות מחדש, וקביעה מראש מי יישא בעלויות הנסיעה או השהייה הנוספת שנולדות מהמרחק החדש. בדרך זו, מעבר דירה אינו מפרק את כל ההסכם ואינו יוצר בהלה מיידית, אלא מפעיל סעיף פנימי שכבר מתייחס לשינוי הנסיבות ונכתב מראש כדי לייצב את המצב.

תמיכה כלכלית בין בני זוג ללא ילדים

במצבים שבהם אין ילדים משותפים אך קיים פער כלכלי עמוק בין בני הזוג, עולה שאלת התמיכה הכלכלית לאחר הגירושין. יש מצבים שבהם אחד מבני הזוג נשא במשך שנים ברוב הנטל הכלכלי ואילו השני היה תלוי באותו מפרנס, בין אם בשל טיפול ביתי ובין אם בשל נסיבות חיים אחרות. בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מכירים בכך שאין זה סביר להשאיר אדם שנשען כלכלית על התא הזוגי ללא יכולת קיום בסיסית ביום שאחרי החתימה על הגירושין. לכן מקובל לקבוע בהסכמים תמיכה זמנית, תחומה בזמן ומוגדרת במטרה, שנועדה להעניק רשת ביטחון ראשונית ולאפשר קיום בסיסי והסתגלות. תמיכה זו אינה נועדה ליצור תלות מתמשכת אלא לשמש גשר בין חיי הנישואין לחיים העצמאיים.

כדי למנוע מחלוקות עתידיות, ההסכם חייב להבהיר מתי וכיצד תסתיים התמיכה הזמנית. יש לפרט אם סיום התמיכה ייקבע לפי פרק זמן מוסכם מראש, לפי כניסה לעבודה בתנאים מסוימים, או לפי נסיבות ברורות אחרות המעידות על יכולת קיום עצמאית. בכך נמנע מצב שבו התמיכה הכלכלית הזמנית הופכת לכלי סחיטה חוזר, ובמקביל נמנע מצב שבו הצד התלוי ננטש בבת אחת ללא הכנסה מינימלית וללא קורת גג. נקבע בפועל בבתי המשפט לענייני משפחה כי מנגנונים מסוג זה מאזנים בין ההכרה בצורך ההוגן של בן הזוג התלוי לבין הצורך של בן הזוג האחר לנתק את התלות בצורה מסודרת ולא להישאר משועבד כלכלית ללא גבול.

ניהול הסכסוך באופן שמצמצם נזקים והוצאות

הדרך שבה מתנהל המשא ומתן על ההסכם משפיעה ישירות על היכולת לאשר אותו ועל היכולת שלו להחזיק מעמד. כאשר צד אחד משתמש בילדים ככלי מיקוח או מאיים בניתוק קשר בין הילד להורה האחר כדי להשיג יתרון רכושי, בתי המשפט בישראל רואים בכך פגיעה ישירה בטובת הילד. כאשר צד אחד משתמש בשליטה כלכלית, לדוגמה חסימת גישה לחשבון משותף או עצירת כספים הכרחיים לשם כפיית תנאי רכוש, ערכאות המשפחה בוחנות זאת כנדבך של חוסר תום לב. התנהגויות כאלה מסכנות את אישור ההסכם משום שהן מלמדות על כפייה ולא על הסכמה חופשית. מבחן תום הלב, שנבחן במעמד אישור ההסכם, אינו סיסמה אלא תנאי אמיתי. אם שופט מתרשם כי הסעיפים נולדו תוך רמיסה של צד חלש או תוך איום ישיר בילדים, הוא עשוי לסרב לאשר חלקים מן ההסכם או כולו.

הגישה שמקבלת אישור נרחב יותר היא גישה תפקודית ושקולה. במקום האשמות כלליות על העבר, המשא ומתן מתמקד בצרכים המעשיים של העתיד. לדוגמה נשאלת השאלה מה נדרש כדי שהילדים ישמרו על שגרה חינוכית ובריאותית תקינה, מה נדרש כדי ששני ההורים יישארו מעורבים בקבלת החלטות לגבי הילדים, מה נדרש כדי שאף אחד מהם לא יקרוס כלכלית מיד לאחר הגירושין, ומה נדרש כדי למנוע חשיפת הילדים למריבות תוקפניות בכל מעבר בין הבתים. כאשר השיח ממוקד בעתיד ולא בענישה, הסיכוי להגיע להסכם מאוזן עולה, והסיכוי שההסכם יאושר במלואו גדל. זו אינה גישה נאיבית אלא גישה משפטית זהירה, משום שהליך הגירושין אינו אמור להפוך את הילדים לכלי נשק או את הצדדים לאויבים קבועים זה של זה.

מנגנון הכרעה בעת מחלוקת נקודתית

ברוב ההליכים בני הזוג מצליחים להגיע להסכמה על חלק גדול מן הנושאים, אך נתקעים על נקודה אחת עקרונית. לעיתים מדובר בשווי העסק המשפחתי, לעיתים מדובר באחוזים בתוך הדירה, ולעיתים מדובר בזמני שהות של הילדים בחגים או בחופשות לימודים. טעות רווחת היא לפרק את כל המשא ומתן בגלל אותה נקודה בודדת, ולדרדר את הצדדים להליך משפטי מלא ורוחבי. כדי למנוע זאת, נהוג כיום לקבוע בתוך ההסכם מנגנון הכרעה מקצועי מראש. מנגנון זה קובע כי בסוגיה כלכלית כגון הערכת שווי חברה או קביעת שווי זכויות פנסיוניות, יכריע גורם מקצועי מוסכם בעל מומחיות חשבונאית או אקטוארית, וכי החלטתו תוטמע בהסכם כסעיף מחייב. בכך נמנע ויכוח אינסופי סביב הערכות שווי ומתקבל נתון אחד מוסכם.

כאשר המחלוקת נוגעת לילדים, מקובל לשלב מנגנון שמפנה להיוועצות מקצועית ממוקדת בילד. הרעיון הוא לא להפוך כל אי הסכמה זמנית על חופשת קיץ למאבק כולל על משמורת, אלא להצמיד לכל ויכוח משמעותי תהליך שיטתי של בדיקה מקצועית שמתרכז בצורכי הילד. בתי המשפט בישראל נותנים משקל חיובי להסכמים שמטמיעים מראש מנגנון הכרעה נקודתית במקום להשאיר כל מחלוקת כפתח למלחמה כוללת, משום שמנגנון כזה מונע מההורים להשליך על הילד את כובד העימות בכל פעם שמתקרבים חגים או חופשות. כך הופכת נקודת המחלוקת לסעיף מנוהל במקום להיות פצצה שמפרקת את ההסכם כולו.

הורים לילדים צעירים ומחלוקת על זמני שהות

כאשר מדובר בילדים צעירים במיוחד, כל שינוי חד במבנה היומיום שלהם עלול להיחוות כטלטלה. בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מכירים בכך שילד צעיר זקוק ליציבות, לסביבה צפויה ולנוכחות רגשית עקבית, אך במקביל מכירים בזכותו של כל הורה להיות דמות הורית פעילה ולא אורח מזדמן. מכאן נגזר המודל המדורג. ההסכם קובע תקופת פתיחה שבה נשמרת מסגרת קרובה ככל האפשר לזו שהילד הכיר בזמן שההורים עדיין התגוררו יחד, כולל זמני לינה וחלוקת ימים ברוחב המתאים ליכולת ההסתגלות של הילד. לאחר אותה תקופה שנקבעה מראש, ההורה שפחות היה מעורב בשגרה קודם לכן מקבל הרחבה מוסכמת של זמני השהות, כך שהקשר עמו הופך קבוע, רצוף ויומיומי יותר.

המודל המדורג מעניק לשני ההורים הגנה חשובה. ההורה שחושש שינתקו אותו מן הילד יודע מראש שקיימת הרחבה קבועה בכתב שאינה תלויה ברצון הטוב הרגעי של ההורה האחר. ההורה שחושש מפגיעה ביציבות הילד יודע שההרחבה לא תהיה מידית ודרמטית אלא תעשה באופן שקול ובהסכמה כתובה. מנגנון זה מפחית מאוד את הסיכון לפנייה מיידית לבית המשפט בתביעת משמורת תוקפנית, שבה כל צד מנסה להציג את האחר כהורה לא ראוי רק כדי להשיג יתרון טקטי. בית המשפט בעת האישור רואה בכך מנגנון שמקדם את טובת הקטין, שומר על כבוד שני ההורים ומקטין חשיפה של הילד לעימות מתמשך.

גירושין ללא ילדים אך עם דירה ומשכנתה משותפת

במקרים רבים אין ילדים אך יש דירת מגורים משותפת הרשומה על שם שני בני הזוג עם הלוואת משכנתה פעילה. מצב זה יוצר תלות כלכלית מתמשכת גם לאחר סיום חיי הנישואין, משום שכל עוד שני השמות רשומים כערבים למשכנתה, גם הצד שעזב את הבית נשאר קשור כלכלית לצד שנשאר. בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מכירים בכך שהשארת בני זוג לשעבר בהלוואה משותפת לאורך זמן פותחת פתח לעימותים בלתי נגמרים סביב תחזוקת הנכס, תשלומים חודשיים, אחריות לנזקים ושאלות ביטוח. לכן בהסכמים אחראיים נקבע לוח זמנים מחייב. הלוח קובע מועד עד שבו ההורה או בן הזוג שנשאר בדירה חייב למחזר את ההלוואה, לקבל על עצמו את המשכנתה ולרשום את הנכס על שמו בלבד, או לחילופין מועד עד שבו הדירה תועמד למכירה ופדיון ההלוואה ייעשה מן התמורה.

סעיף זה מונע שימוש בדירה כנשק רגשי או כלכלי לאחר הגירושין. כאשר אין מנגנון זמנים, הצד שנשאר בנכס עלול למשוך זמן, ליהנות מן הדירה ולהותיר את הצד האחר כבול כלכלית ואחראי כלפי הבנק בלי ליהנות מן הנכס. מנגנון זמנים ברור קובע שאם הצד שנשאר אינו מצליח לקבל מימון מחדש ולהסיר את בן הזוג האחר מן החוב, הדירה נמכרת, והחוב נסגר. פתרון זה אמנם עשוי להיות כואב רגשית, אך הוא נתפס כמקדם ודאות משפטית והוא מונע שנים של תלות כפויה, שבה שני אנשים שכבר התגרשו נאלצים לנהל יחד הלוואה כבדה ולהתווכח על כל הוצאה שוטפת.

טענות לפגיעה רגשית ודרישה לפיצוי

לעיתים צד אחד טוען לפגיעה רגשית קשה במהלך הנישואין, כמו שליטה כלכלית הדוקה, מניעת גישה לכספים, השפלה מתמשכת או יחס פוגעני שהוביל לקריסה רגשית. הצד שנפגע מבקש לעיתים לראות בכך בסיס לפיצוי כספי משמעותי, ולעיתים אף מאיים שלא יסכים להסכם בלעדי רכיב כזה. בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מכירים בכך שיכולה להתקיים פגיעה רגשית עמוקה בתוך חיי הנישואין, אולם הם נזהרים מלהפוך את ההסכם כולו לכלי ענישה. הסיבה פשוטה. הסכם שמבוסס על ענישה ולא על תכנון עתידי צפוי להתפורר במהירות ולהחזיר את הצדדים לבית המשפט, לעיתים שוב ושוב, ובעיקר לפגוע בילדים אם יש ילדים. לכן מקובל לתת למרכיב זה ביטוי נקודתי, למשל באמצעות תשלום חד פעמי או באמצעות חלוקה מעט שונה של נכס מסוים, ולקבוע כי לאחר תשלום זה אין לאף צד תביעות נוספות באותו נושא.

המשמעות היא הכרה בפגיעה מחד לצד שמירה על יציבות מאידך. הצד שנפגע מקבל תחושה שלא נמחק הכאב שנגרם לו, והצד השני יודע שהוויכוח לא ייפתח מחדש בכל חודש בטענה מחודשת על אותו אירוע. הערכאה המאשרת בוחנת האם ההסדר הייחודי הזה משקף איזון מסוים או שמא מדובר באמצעי להחליש לחלוטין צד חלש באמצעות מנגנון שנוסח כלפי חוץ כפיצוי אך בפועל הוא עוד שכבת כפייה. אם מתברר שיש ניצול כוחני, האישור עלול לעוכב. כלומר, גם במישור זה טובת היציבות ארוכת הטווח גוברת על רצון להפוך את ההסכם למשפט ענישה רגשי.

לסיים את הנישואין בכל מחיר והסיכון המשפטי

בשלב מסוים בהליכים משפחתיים יש מצבים שבהם צד מותש עד כדי כך שהוא מצהיר שהוא מוכן לוותר על כל זכות רכושית, על חלקו בדירה, על חלקו בחסכונות ועל כל דרישה למזונות או לתמיכה, ובלבד שההליך יסתיים מיד. בתי המשפט לענייני משפחה בישראל נותנים משקל כבד למצבים כאלה, משום שקיים חשש אמיתי שהוויתור איננו ביטוי להסכמה חופשית אלא תוצאה של לחץ נפשי, שליטה רגשית או פחד מהסלמה. בשל כך ערכאות האישור נוהגות לוודא שהצד שמוותר מבין במלוא היקף הוויתור, מבין את המשמעות הכלכלית לטווח הארוך, קיבל הסבר משפטי מסודר, ואינו פועל מתוך איום ישיר. אם מתעורר ספק, האישור יכול להתעכב או להותנות בהבהרות נוספות, משום שהמערכת שואפת למנוע מצב שבו צד יחתום מתוך קריסה רגשית ואז יבקש לבטל את ההסכם בעתיד בטענה כי הוחתם תוך ניצול חולשתו.

מבחינה מעשית, הסכם אחראי במצב של ויתור מרחיק לכת צריך לכלול סעיף מפורש שבו הצד המוותר מאשר כי הוסברו לו כל הזכויות הקנייניות והכספיות שאליהן הוא זכאי לפי הדין וכי הוא בוחר מרצונו לוותר עליהן, וזאת מתוך שיקול דעת עצמאי ומתוך העדפה לסיים את ההליך בהסכמה. סעיף זה אינו קישוט אלא שכבת הגנה משפטית שנועדה למנוע ביטול עתידי של ההסכם. כך נשמרת סופיות. סופיות היא אינטרס משפטי מוכר משום שהיא מונעת פתיחה חוזרת ונשנית של אותו סכסוך שוב ושוב, מגינה על הילדים מפני חידוש מלחמות, ומאפשרת לכל צד להתחיל חיים עצמאיים מבלי להיות חשוף כל העת לדרישה לחזור לנקודת המוצא.

הסכם גירושין בהסכמה הצופה פני עתיד

הסכם גירושין מוסכם איכותי איננו מסתפק בקביעה מה יקרה מחר בבוקר. עליו לפרט גם כיצד תטופל כל מחלוקת עתידית שתתעורר באופן כמעט בלתי נמנע. לכן הסכמים בשלים כוללים סעיפי עדכון. לדוגמה, נקבעה חובת עדכון הדדי בעניינים רפואיים משמעותיים של הילדים, חובת תיאום מראש לגבי טיפולים ארוכי טווח, קביעת מנגנון קבלת החלטות בתחומי חינוך ואבחון, וקביעה ברורה לגבי אישורי נסיעה לחוץ לארץ עם הילדים, לרבות מסירת פרטי יעד ומשך השהות. סעיפים אלה אינם נוסח טכני בלבד אלא מענה לצמתים שבהם הורים רבים נתקעים לאחר הגירושין. כאשר אין סעיף כתוב, כל חופשה וכל טיפול רפואי יוצרים מריבה שמיד מדרדרת שוב לערכאות. כאשר יש סעיף כתוב, במקום סכסוך יש פרוצדורה ידועה מראש.

בנוסף, יש להסדיר מנגנון תקשורת עתידי בין ההורים. מנגנון זה מקובל כיום בניסוח משפטי כהוראה שלפיה התקשורת בענייני הילדים תיעשה בכתב, בשפה עניינית ומכבדת, וללא השפלות. משמעות הדבר היא יצירת רף התנהגות מחייב שנועד לשמור על הילדים מפני הפיכתם לשליחי ויכוחים, וליצור תיעוד מסודר במקרה שאחד הצדדים מפר את ההתחייבויות בהסכם. בתי המשפט רואים סעיפים כאלה כהגנה על טובת הקטין וגם כהגנה על שמו הטוב של כל אחד מן ההורים. הסכמים אחראיים כוללים גם איסור על פרסום פרטים מביכים או מבזים על בן הזוג לשעבר ברשתות חברתיות או בפני צדדים שלישיים, מתוך הבנה שמסע הכפשה ציבורי עלול לסכן את שלומו הנפשי של הילד ולפגוע ביכולתו לשמור על קשר בריא עם שני הוריו. הסדרה מראש של כללי שיח וכללי כבוד מונעת גלישה של המחלוקת הפרטית לזירה ציבורית משפילה.

הסכם גירושין שסוגר את כל הקצוות הפורמליים

לאחר שנוסח ההסכם ונחתם בידי שני הצדדים הוא מובא לאישור בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית הדין הרבני, ושם נשאלים שני הצדדים שאלות ישירות שנועדו לוודא שהם מבינים את משמעות ההסדר ושאין כפייה. האישור מעניק להסכם מעמד של פסק דין ומאותו רגע כל סעיף שבו הופך לחובה משפטית אכיפה. לאחר קבלת האישור אין די בהנחת המסמך במגירה. יש לבצע בפועל את מה שנקבע. יש להעביר בעלות בדירה אם כך הוחלט, יש לעדכן משכנתה, יש להפריד חשבונות בנק ולבטל כרטיסים משותפים, יש להסדיר תשלומים שנקבעו בהסכם ולוודא שכולם מבוצעים במועדם. בתי המשפט מצפים לראות שהסעיפים שנכתבו בהסכם הם סעיפים שניתן להוציא אל הפועל, ולא הצהרות שלא ניתן לבצע אותן במציאות.

כל אחד מהצדדים חייב להחזיק בעותק רשמי חתום של ההסכם שאושר. זהו אינו פרט טכני אלא שכבת הגנה. כאשר אין עותק ברור, מתפתחת במהירות מחלוקת על פרשנות סעיפים. צד אחד יטען שסוכם כך וצד אחר יטען שסוכם אחרת, והמריבה הבאה תגיע במהירות. עותק רשמי מאושר בידיו של כל צד משמש עוגן פרשני ברור. הוא מאפשר לכל אחד לדעת מה התחייב ומה מותר, מבלי להישען על זיכרון רגשי או על סיכומים בעל פה שהולכים ומיטשטשים ככל שהזמן חולף. בכך הוא מונע ויכוחים אינסופיים על גרסאות ומחזק את הוודאות המשפטית שבתי המשפט מבקשים להשיג באמצעות אישור ההסכם.

עקרונות היסוד של הסכם גירושין

הסכם גירושין מוסכם איכותי נשען על שלושה עקרונות יסודיים שאי אפשר לוותר עליהם. העיקרון הראשון הוא בהירות משפטית מלאה. אין להשאיר תחום מהותי ללא סעיף מפורש. האחריות ההורית חייבת להיות ברורה, לוחות הזמנים חייבים להיות ברורים, מנגנוני התשלום חייבים להיות ברורים, שיטת חלוקת הרכוש חייבת להיות ברורה, ומנגנון הטיפול בחוב חייב להיות ברור. ככל שהניסוח חד יותר ופחות עמום, כך קטן הסיכוי שהצדדים יידרשו לפתוח מחדש את המחלוקת. בהירות משפטית אינה מותרות אלא לב ההגנה מפני הידרדרות חוזרת לעימות.

העיקרון השני הוא קיומם של מנגנונים פנימיים לפתרון סכסוכים עתידיים עוד לפני פנייה לערכאות. מנגנוני הכרעה נקודתיים בנושאי רכוש, מנגנוני עדכון בנושאי זמני שהות לילדים, מנגנוני התראה לפני הפעלת אמצעי אכיפה כספיים. מנגנונים אלה חוסכים הידרדרות מיידית לקרב חדש על כל אירוע נקודתי. העיקרון השלישי הוא שמירה על כבוד הדדי ועל יכולת קיום בסיסית של כל אחד מן הצדדים. בית המשפט לא יתן יד להסכם שמוחק לחלוטין את קיומו הכלכלי של צד אחד או שמנתק ילד מהורה באופן ענישתי רק כדי להשיג ויתור רכושי. שלושת העקרונות הללו יוצרים הסכם שאינו רק סוף מערכת יחסים אלא תכנית חיים נפרדת, יציבה ומכבדת. הסכם כזה הוא לא התחמקות מעימות אלא צורה בוגרת של אחריות משפטית ומשפחתית, והוא משמש בפועל כבסיס לחיים שלאחר הגירושין באופן שמגן על הילדים, על ההורה החזק וגם על ההורה הפחות חזק.