בשנים האחרונות, מערכת המשפט בישראל עברה שינויים משמעותיים בנושא תשלום מזונות. אחת ההחלטות החשובות ביותר הייתה פסק הדין בע”מ 919/15 של בית המשפט העליון, ששינה את הגישה המסורתית כלפי תשלום מזונות והוביל לאיזון רב יותר בין ההורים בכל הנוגע לאחריות הכלכלית כלפי הילדים. שינוי זה השפיע על אופן קביעת תשלומי המזונות, והביא לכך שגם אמהות יכולות במקרים מסוימים לשאת בתשלום מזונות לאב, דבר שבעבר נחשב לנדיר מאוד.
שינוי תפיסתי בעקבות פסק הדין בע”מ 919/15
לפני פסק הדין בע”מ 919/15, התפיסה הרווחת בבתי המשפט הייתה שהאב נושא בעיקר האחריות לתשלום המזונות, ללא קשר למשמורת או להכנסותיו. עיקרון זה התבסס על הדין הדתי (הלכה יהודית), שקבע כי האב חייב לספק מזונות לילדיו עד גיל 18. גם במצבים של משמורת משותפת, נדרש האב לשלם מזונות לאם, גם אם הכנסותיו היו דומות או נמוכות מהכנסותיה.
עם זאת, פסק הדין בע”מ 919/15 שינה את התפיסה הזו. בפסק הדין נקבע כי כאשר מדובר במשמורת משותפת, על ההורים לחלוק את נטל המזונות בצורה שוויונית, בהתאם לשלושה מדדים עיקריים:
- יכולת ההשתכרות של ההורים – הכנסותיהם הפנויות.
- זמני השהות של הילדים – כמה זמן מבלים הילדים עם כל הורה.
- חלוקת ההוצאות הישירות והעקיפות – הוצאות הקשורות לגידול הילדים, כולל חינוך, בריאות, ביגוד, ועוד.
מקרים בהם האם תשלם מזונות לאב
לאחר בע”מ 919/15, אפשרויות לתשלום מזונות על ידי האם לאב החלו להתרחש במקרים בהם הכנסות האם גבוהות יותר מזו של האב, ובמיוחד כאשר מדובר במשמורת משותפת. תשלום מזונות מצד האם נחשב כיום לתוצאה טבעית במצבים מסוימים, במיוחד כששני ההורים חולקים את המשמורת או כאשר זמני השהות קרובים לשוויון.
מתי האם תשלם מזונות לאב?
כדי להבין מתי אם עשויה לשלם מזונות לאב, יש לקחת בחשבון את המדדים שנקבעו בפסק הדין:
- פערי ההכנסה: אם הכנסות האם משמעותית גבוהות מאלו של האב, במיוחד כאשר יש חלוקת משמורת משותפת או זמני שהות דומים, ייתכן שהיא תידרש לשלם מזונות לאב כדי לכסות את חלקו היחסי בהוצאות הילדים.
- משמורת משותפת: כאשר הילדים שוהים זמן דומה אצל שני ההורים, והשכר של האם גבוה יותר, יכול להיווצר מצב שבו האב מבקש שהאם תשתתף בתשלום המזונות. בית המשפט יבדוק את הכנסות שני ההורים, ויקבע חלוקה הוגנת בהתאם לצרכים הכלכליים של הילדים.
- הוצאות מיוחדות: גם כאשר לא מדובר במשמורת משותפת, האם עשויה לשאת בחלק מהמזונות אם יש הוצאות מיוחדות הקשורות לילדים, כמו חינוך פרטי, בריאות, וכדומה, והכנסתה גבוהה יותר.
דוגמאות לפסיקות בהן האם משלמת מזונות לאב
משמורת משותפת והכנסה גבוהה של האם
במקרה שנידון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שני ההורים, רוית ואלון, חלקו משמורת משותפת על שני ילדיהם בני 7 ו-10. הילדים שהו מחצית מהזמן אצל רוית ומחצית מהזמן אצל אלון. רוית עבדה כמהנדסת בכירה והרוויחה 18,000 ש”ח לחודש, בעוד שאלון עבד כגרפיקאי והרוויח 7,000 ש”ח לחודש בלבד.
בהתאם לפסק הדין בע”מ 919/15, בית המשפט קבע כי אין הצדקה לכך שאלון ישלם לרוית מזונות, אלא להיפך – רוית תידרש לשלם מזונות לאלון בסך 1,500 ש”ח לחודש כדי לאזן את ההכנסות ולאפשר לשני ההורים לשאת באופן שווה בהוצאות גידול הילדים. בית המשפט התחשב גם בכך שהילדים שהו מחצית מהזמן אצל כל הורה, ולכן הוצאותיהם התחלקו שווה בשווה.
פערי הכנסות משמעותיים ללא משמורת משותפת
במקרה נוסף שנידון בירושלים, משה, אב לשני ילדים בני 8 ו-12, עבד כשכיר והרוויח 5,500 ש”ח בחודש. אשתו לשעבר, דנה, ניהלה עסק עצמאי והרוויחה 25,000 ש”ח בחודש. הילדים שהו 70% מהזמן אצל דנה, אך בשל פערי ההכנסות הגדולים, משה הגיש בקשה להפחתת המזונות ואף לדרישה שדנה תישא בחלק מההוצאות.
בפסק הדין, בית המשפט קבע שמזונות הילדים יופחתו משמעותית, וכי דנה תישא בחלק מההוצאות הגדולות, כולל חינוך ובריאות. אף על פי שהילדים שהו יותר אצל דנה, הפערים הכלכליים הצדיקו את החלוקה מחדש של הנטל הכספי בין ההורים.
משמורת לא שווה אך שכר גבוה של האם
במקרה נוסף שנדון בחיפה, יובל ונועה התגרשו לאחר 12 שנות נישואין והם חולקים שלושה ילדים. הילדים שוהים בעיקר אצל יובל (60% מהזמן), אבל נועה, שעובדת כרופאה ומרוויחה פי שלושה מיובל, נדרשה לשלם לו מזונות כדי להבטיח שההוצאות יתחלקו בצורה הוגנת. בפסק הדין, השופטת הסבירה שהעובדה שהילדים נמצאים יותר אצל האב אינה מצדיקה שהאם לא תישא בחלק מהנטל, במיוחד לאור יכולתה הכלכלית הגבוהה בהרבה.
הכנסות האם גבוהות משמעותית ממשמורת כמעט שווה
במקרה נוסף שנדון בתל אביב, דורית וגיא התגרשו ולהם שני ילדים בני 9 ו-11. הילדים שוהים 55% מהזמן אצל דורית, שהיא מנהלת בכירה שמרוויחה 20,000 ש”ח בחודש, והיתר אצל גיא, שעובד כמעצב גרפי עם הכנסה חודשית של 7,500 ש”ח. דורית טענה שאין הצדקה לשלם מזונות לגיא מכיוון שהילדים שוהים רוב הזמן אצלה, אך גיא התעקש שתשלום המזונות צריך להתחשב בפערי ההכנסה הגדולים ביניהם.
בית המשפט, בהתבסס על פסק הדין בע”מ 919/15, קבע שדורית תשלם לגיא מזונות מופחתים בסך 1,200 ש”ח בחודש, זאת על מנת לאזן את הפער הכלכלי ולאפשר לגיא לספק תנאים כלכליים דומים לילדים כשהם שוהים אצלו. החלטה זו שיקפה את עקרון השוויון בין ההורים שהודגש בפסק הדין.
הוצאות חריגות בגין חינוך מיוחד
במקרה נוסף שנדון בירושלים, ניר ומיכל חולקים משמורת משותפת על בתם בת ה-10, שהיא בעלת צרכים מיוחדים. ניר עובד כמורה ומרוויח כ-9,000 ש”ח בחודש, בעוד שמיכל עובדת כאדריכלית ומרוויחה 24,000 ש”ח בחודש. הוצאות החינוך המיוחד והטיפולים הרפואיים של הילדה הן גבוהות במיוחד, ושני ההורים מתקשים לשאת בהן.
בהתאם להלכת בע”מ 919/15, פסק בית המשפט כי מיכל תשלם לניר 1,500 ש”ח מדי חודש, כדי לאזן את ההוצאות החריגות ולוודא שלילדה יהיו כל השירותים הנדרשים לשם טיפולה. החלטה זו הדגישה את חשיבות ההוצאות הישירות שקשורות לילדים, מעבר לחלוקת זמני השהות.
איך מחושב תשלום המזונות בפועל?
בפסק הדין בע”מ 919/15, נקבעו מספר קריטריונים לחישוב תשלומי המזונות בין ההורים, המבוססים על עקרון השוויון, המשמורת המשותפת וצרכי הילדים:
- הכנסות ההורים: שני ההורים נדרשים להגיש את פירוט ההכנסות שלהם. מדובר בשכר מעבודה, השקעות, נכסים, פנסיות וכל מקור הכנסה נוסף. ככל שהפער בהכנסות בין ההורים גדול יותר, כך ייתכן שההורה בעל ההכנסה הגבוהה יידרש לשלם מזונות להורה השני.
- זמני שהות הילדים: בתי המשפט בוחנים את זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים. אם הילדים שוהים מחצית מהזמן או קרוב לכך אצל כל הורה (כמו במקרים של משמורת משותפת), תשלומי המזונות יותאמו בהתאם לזמני השהות ולפערי ההכנסות.
- הוצאות ישירות ועקיפות: ההוצאות הקשורות לגידול הילדים נחלקות להוצאות ישירות ועקיפות:
- הוצאות ישירות: כוללות הוצאות על חינוך, בריאות, בגדים, אוכל וכדומה.
- הוצאות עקיפות: כוללות מגורים (שכר דירה או משכנתה), הוצאות שוטפות על חשמל, מים, ועוד.
- תשלומים נוספים: בנוסף למזונות, יש לעיתים צורך לשאת בהוצאות חריגות כמו חינוך מיוחד, טיפולים רפואיים או פעילויות חוץ-לימודיות יקרות. ההורים עשויים להתחלק בהוצאות אלה בהתאם ליכולתם הכלכלית.
דוגמאות מהפסיקה לפערי הכנסות וזמני שהות
בפסקי דין שונים מאז בע”מ 919/15, ניתן לראות יישום עקבי של העקרונות שהותוו בהחלטה:
- הכנסות גבוהות ומשמורת שווה: באחד המקרים, אב ששהה 50% מהזמן עם ילדיו ביקש ביטול מזונות מאשתו לשעבר, שהכנסתה הייתה גבוהה בהרבה. בית המשפט פסק שהאב לא יצטרך לשלם מזונות נוספים, אך ההוצאות המיוחדות של הילדים יתחלקו שווה בשווה.
- הכנסות נמוכות יותר ומשמורת חלקית: במקרה שבו האב עבד כעצמאי עם הכנסות משתנות, נקבע שהאם תשתתף בחלק מהוצאות הילדים למרות שהילדים שהו יותר זמן אצלה, שכן הכנסתה הייתה גבוהה יותר ומטרת המזונות היא לאזן בין רמת החיים של ההורים.
הביקורת והתגובות לפסק הדין
בע”מ 919/15 עורר תגובות רבות בקרב מומחים למשפט, עורכי דין, וכן בקרב הציבור הרחב. חלק מהביקורת התמקדה בכך שהחלטת בית המשפט העליון אינה נותנת מענה מספק למצבים בהם אחד ההורים אינו משלם מזונות או אינו מעורב כלל בגידול הילדים. יש שטענו כי פסק הדין מתאים למשפחות משכילות ובעלות הכנסות גבוהות יחסית, אך פחות מתאים למשפחות עם הכנסות נמוכות או במקרים בהם אחד ההורים לא מסוגל לשאת בהוצאות.
השלכות על ההורים ועל הילדים
מעבר לשוויון הכלכלי בין ההורים, פסק הדין גם יצר תחושת אחריות משותפת רחבה יותר כלפי הילדים. יש הטוענים שהשינוי תרם להגברת המעורבות של שני ההורים בגידול הילדים לאחר הגירושין, כאשר שני הצדדים חשים שיש להם אחריות ישירה ומשותפת גם בהיבטים כלכליים.
הילדים, במקרים רבים, נהנים מרמת חיים שווה בין שני הבתים בהם הם חיים, דבר שמקטין את הפערים הכלכליים והחברתיים ביניהם. החלטות המזונות היום לוקחות בחשבון גם את טובת הילדים בצורה רחבה יותר, תוך הבנה של הצרכים המשתנים שלהם לאורך השנים.
חישוב מזונות הוגן לשני הצדדים
פסק הדין בע”מ 919/15 שינה את כללי המשחק בתחום תשלומי המזונות בישראל. בעוד שבעבר האב היה כמעט תמיד נושא בנטל המזונות, גם במקרים של משמורת משותפת או פערי הכנסות, הפסיקה החדשה יצרה מערכת שוויונית ומאוזנת יותר. כיום, אם הכנסות האם גבוהות יותר, היא יכולה להידרש לשלם מזונות לאב, וההחלטות מתקבלות על בסיס פערי ההכנסות, זמני השהות וההוצאות הישירות והעקיפות של הילדים.
המהפכה התפיסתית שהביאה בע”מ 919/15 לא רק שיפרה את הגינות חלוקת המזונות, אלא גם תרמה לשיתוף פעולה רחב יותר בין ההורים לאחר הגירושין. השינוי מקדם שוויון, אחריות משותפת ורווחה כלכלית שמטרתה בראש ובראשונה לדאוג לטובת הילדים.
פסק הדין בע”מ 919/15 יצר שינוי מהותי בתפיסת תשלומי המזונות בערכאות המשפט בישראל. הגישה השוויונית החדשה הביאה לכך שגם אמהות יכולות לשאת בתשלום מזונות לאב, כאשר קיימים פערי הכנסות משמעותיים או כאשר ישנה משמורת משותפת. שינוי זה נועד ליצור חלוקה כלכלית צודקת והוגנת בין ההורים, במטרה להבטיח את טובת הילדים ולמנוע חוסר איזון כלכלי.
התפיסה החדשה של חלוקת המזונות מעניקה מקום לשוויון כלכלי בין ההורים, ומאפשרת גמישות במקרים בהם האם בעלת הכנסה גבוהה יותר נדרשת לשאת בחלק מהנטל הכספי.