במשך עשרות שנים, הליך הגירושין בישראל התמקד בחלוקת העבר: הבית שנרכש, הכסף שנחסך והרכב שבחניה. אולם פסיקה תקדימית ומתפתחת של בית המשפט העליון שינתה את כללי המשחק, והפכה את העתיד לנכס המרכזי. האם התואר האקדמי, הרישיון המקצועי והמוניטין של בן הזוג שייכים גם לכם? המדריך המלא לאחד הנושאים הנפיצים ביותר בדיני המשפחה.
פוטנציאל השתכרות בגירושין
כדי להבין את המושג החמקמק הזה, צריך לצאת מהקופסה של “רכוש מוחשי”. פוטנציאל השתכרות אינו כסף שיושב בבנק כרגע. זוהי תחזית אקטוארית של זרם הכנסות עתידי, אשר הבסיס ליצירתו הונח במהלך הנישואין.
ההיגיון המשפטי (שפותח בבע”מ 4623/04 ושוכלל בפסיקות מאוחרות) רואה בנישואין “מיזם משותף” (Joint Venture). אם צד אחד השקיע ב”מפעל” (הקריירה של הצד השני) על חשבון התפתחותו האישית, הוא זכאי לדיבידנדים מהרווחים העתידיים של אותו מפעל.
איך מחשבים את המספר? (הנוסחה האקטוארית)
זוהי שאלת מיליון הדולר (תרתי משמע). בתי המשפט אינם פוסקים “חצי מהמשכורת לכל החיים”. החישוב הוא הרבה יותר מורכב ומבוצע על ידי אקטואר שמתמנה על ידי בית המשפט. המודל המקובל מתבסס על מספר פרמטרים קריטיים:
זיהוי “הפער”: השלב הראשון הוא השוואה בין כושר ההשתכרות של הבעל לבין זה של האישה ביום הגירושין. אם הבעל מרוויח 40,000 ש”ח והאישה 10,000 ש”ח, הפער הוא 30,000 ש”ח.
נטרול כישרון מולד: כאן נכנסת ההגנה המשפטית החזקה ביותר של בעלי ההכנסות הגבוהות. יש לנטרל מהפער את החלק הנובע מכישרון אישי מולד (גאונות, כריזמה, יכולת פיזית), שאינו בר-איזון, ולהותיר רק את החלק שנבע מ”המאמץ המשותף” (לימודים, ניסיון, קשרים, זמן פנוי לעבוד).
מקדם משך הנישואין: ככל שהנישואין היו ארוכים יותר (ובפרט השנים שבהן הקריירה נבנתה), כך חלקו של בן הזוג בנכס גדל. נישואין של 5 שנים לא דומים לנישואין של 25 שנה שבהם הבעל הפך מסטודנט למנכ”ל.
תקופת ההיוון: עד מתי משלמים? הפסיקה נעה בדרך כלל בין תקופה קצובה של מספר שנים לבין תשלום עד גיל הפרישה (במקרים נדירים של תלות כלכלית מוחלטת). האקטואר מחשב את הסכום הכולל ומהוון אותו לערך נוכחי.
גישות תשלום
קיימות שתי גישות מרכזיות לתשלום הפיצוי בגין פוטנציאל ההשתכרות:
תשלום חד-פעמי: בתי המשפט מעדיפים “הפרדת כוחות”. האקטואר נוקב במספר סופי (למשל: 800,000 ש”ח), והצד החזק משלם אותו כחלק מאיזון המשאבים הכולל (למשל, האישה תקבל חלק גדול יותר בדירה בתמורה לוויתור על הפנסיה).
תשלום חודשי: דומה למזונות אישה, אך במהות שונה. הסכום משולם מדי חודש. בתי המשפט נמנעים מכך כדי לא לייצר חיכוך מתמיד בין הצדדים, אלא במקרים שבהם לצד המשלם אין נזילות לשלם את הסכום המהוון במכה אחת.
המוקשים וההגנות
עורכי דין מיומנים בתחום הגירושים יודעים לתקוף או להגן על סוגיית פוטנציאל ההשתכרות באמצעות טיעונים ספציפיים:
“היא לא הקריבה כלום”: אם האישה פיתחה קריירה משלה במקביל, או שהיו מטפלות ועוזרות ששחררו את שני הצדדים לעבוד – הטיעון של “הקרבה ביתית” נחלש משמעותית.
“הקריירה נבנתה לפני הנישואין”: אם הבעל הגיע לנישואין כשהוא כבר מבוסס ובעל מוניטין, האישה לא תהיה זכאית לחלק בפוטנציאל ההשתכרות, שכן הנכס הוא “חיצוני”.
“השבחה עתידית”: הצד החזק יטען שהעלייה הצפויה בשכר נובעת ממאמצים שיעשה אחרי הגירושין, ולכן אין לחלוק בהם.
פוטנציאל השתכרות הוא לא “בונוס”. זהו נכס כלכלי לכל דבר ועניין. ויתור עליו בהסכם גירושין ללא תמורה הולמת הוא שגיאה כלכלית שאין ממנה דרך חזרה.
האשליה הרווחת בקרב זוגות העומדים בפני פירוק התא המשפחתי היא שחלוקת הרכוש היא פעולה טכנית-חשבונאית: לוקחים את כל הנכסים שנצברו מיום החתונה ועד יום הפרידה, ומחלקים אותם לשניים. על הנייר, חוק יחסי ממון תשל”ג 1973 אכן מכוון לאיזון משאבים סימטרי. אולם במציאות הכלכלית של המאה ה-21, ובפרט בקרב זוגות ממעמד הביניים-גבוה, הנכס היקר ביותר אינו הדירה או תיק המניות, אלא “ההון האנושי”.
המונח המשפטי “נכסי קריירה” מתייחס לשיפור כושר ההשתכרות של אחד מבני הזוג במהלך הנישואין. הרציונל העומד בבסיס הדוקטרינה, אשר עוגנה בפסק הדין המכונן בע”מ 4623/04, גורס כי קריירה משגשגת אינה נוצרת בחלל ריק. ברוב המקרים, היא תוצאה של מאמץ משותף: בעוד צד אחד השקיע שעות ארוכות בעבודה, בלימודים ובפיתוח מוניטין, הצד השני נשא בנטל הבית וגידול הילדים, וויתר לשם כך על התפתחותו המקצועית שלו.
הפער שבין הדיפלומות לחשבון הבנק
כאשר זוג מתגרש לאחר 20 שנות נישואין, בהן הבעל הפך למנכ”ל בכיר או לרופא מנתח והאישה נותרה עם משכורת ממוצעת (או להיפך), חלוקה של “חצי-חצי” ברכוש הפיזי יוצרת עיוות כלכלי צורם. ביום שאחרי הגט, הצד החזק ממשיך ליהנות מפירות המוניטין שנצבר במשותף, בעוד הצד החלש נותר עם יכולת השתכרות נמוכה, שאינה מאפשרת לו לשמר את רמת החיים אליה הורגל.
בתי המשפט לענייני משפחה נדרשים כיום להיכנס לקרביים של ההתנהלות הזוגית ולכמת את הבלתי-ניתן לכימות. השופטים נעזרים באקטוארים וברואי חשבון כדי לחשב את שווי “המוניטין האישי”. החישוב מורכב וכולל את הפרש ההשתכרות בין בני הזוג, את משך הנישואין, את גיל הצדדים ואת האופק התעסוקתי שלהם. התוצאה עשויה להיות דרמטית: תשלום חודשי קבוע או סכום חד-פעמי של מאות אלפי שקלים, המועבר מהצד החזק לצד החלש, מעבר לחלוקת הרכוש הרגילה.
לא כל תואר שווה כסף: גבולות הגזרה
חשוב להבהיר כי לא כל פער בהכנסות מוביל אוטומטית לפיצוי בגין נכסי קריירה. הפסיקה הציבה רף גבוה למדי. כדי לזכות בפיצוי, יש להוכיח “פער ממשי וברור” בין הצדדים, וכן להראות קשר סיבתי בין הוויתור של צד אחד לבין השגשוג של הצד השני.
יתרה מכך, בתי המשפט מבצעים הבחנה בין “כישרון אישי” (שאינו בר חלוקה) לבין “מוניטין עסקי”. אם אדם הוא אמן גאון או ספורטאי מחונן, הנטייה תהיה לייחס את הצלחתו לכישרונו המולד ולאו דווקא לתמיכת בן הזוג. לעומת זאת, בניית עסק משפחתי, צבירת ותק במקום עבודה, או רכישת השכלה מתקדמת על חשבון הזמן המשפחתי. כל אלו הם נכסים קלאסיים ברי-איזון.
המלכודת האסטרטגית של “מועד הקרע”
סוגיית נכסי הקריירה מתחברת במישרין למאבק המשפטי על “מועד הקרע“, התאריך הקובע לסיום השיתוף הכלכלי. בתיקים רבים, הצד החזק כלכלית ינסה להקדים את מועד הקרע ככל האפשר, בטענה שהיחסים עלו על שרטון זמן רב לפני הפרידה הפיזית. מטרתו היא למנוע מהצד השני ליהנות מפירות הבשלת אופציות, בונוסים שנתיים או קפיצות שכר שהתרחשו בסמוך לפרידה.
מנגד, הצד החלש ינסה לדחות את המועד הקרע עד ליום הגט בפועל, כדי לכלול במסת הנכסים המשותפת גם נכסים שהבשילו בתקופת הפירוד. מחלוקת זו לבדה יכולה להיות שווה מיליוני שקלים בתיקי גירושין של בכירים בהייטק או בעלי שליטה בחברות.
העתיד הוא חלק מהרכוש
המסקנה המתבקשת עבור מי שנמצא בפתחו של הליך גירושין היא שהסתכלות צרה על “מה שיש לנו בבנק עכשיו” היא טעות אסטרטגית. ניהול נכון של תיק גירושין מחייב הבנה עמוקה של כלכלה ומיסוי, ויכולת לזהות את הנכסים הסמויים מן העין.
הדרישה לאיזון נכסי קריירה היא כלי משפטי רב-עוצמה. לעיתים, עצם העלאת הדרישה במסגרת המשא ומתן משמשת כמנוף לחץ אפקטיבי, המוביל לפשרה משופרת בחלוקת הנכסים המוחשיים, גם אם התיק לא מגיע בסופו של דבר להכרעה שיפוטית בנושא זה. בעידן שבו הקריירה היא הנכס המניב ביותר של האדם, הניסיון “לחתוך” אותה החוצה מהמשוואה הזוגית הוא קרב מאסף שנועד לכישלון.
