מוסד הנישואין הוא אחד מעמודי התווך של החברה האנושית, אך המציאות החברתית והמשפטית בישראל מלמדת כי לעיתים, סיומו של קשר הנישואין הוא הצעד הראוי, הבריא והנכון ביותר עבור כל המעורבים. הסטטיסטיקה בישראל מצביעה על מגמה ברורה ועקבית: כמות גירושין משמעותית ובעליה בשנים האחרונות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כאחד מכל שלושה עד ארבעה זוגות שמתחתנים, ימצא את עצמו בסופו של יום מפרק את התא המשפחתי. אל מול נתונים אלו, עולה ההבנה כי פירוק התא המשפחתי אינו בהכרח כישלון, אלא לעיתים רבות כורח המציאות, המאפשר צמיחה מחדש, במיוחד כאשר הוא מתנהל בצורה מושכלת, מכבדת ונכונה מבחינה משפטית.
משבר בחיי הנישואין אינו אירוע נקודתי, אלא תהליך מתמשך הדורש בחינה מעמיקה, שקילת חלופות וקבלת החלטות הרות גורל, הן בפן הרגשי והן בפן המשפטי והכלכלי.
רגע לפני גירושין – מאמץ להצלת התא המשפחתי
טרם נקיטת צעדים משפטיים ופנייה לערכאות, קיימת חשיבות עליונה לבחינה כנה ומעמיקה של אפשרויות השיקום של הקשר הזוגי. עולם המשפט והפסיכולוגיה כאחד מכירים בערכה של יציבות התא המשפחתי. על כן, השלב הראשון במערכת יחסים, שעלתה על שרטון, הוא לרוב פנייה לגורמי מקצוע טיפוליים , כמו יועצי נישואין, מטפלים זוגיים ופסיכולוגים.
מטרתו של הליך טיפולי זה אינה רק “הצלת” הנישואין בכל מחיר, אלא בירור אמיתי של שורש הבעיה הזוגית. לעיתים, משברים עמוקים נובעים מקשיי תקשורת, משברי אמון נקודתיים, או פערים שכן ניתנים לגישור. במקרים אלו, עבודה משותפת ורצון הדדי של שני בני הזוג עשויים להוביל לשיקום המערכת הזוגית ואף לחיזוקה. עם זאת, התנאי ההכרחי להצלחת כל ניסיון שיקום, הוא נכונות כנה של שני הצדדים להתגייס ולהתמסר לתהליך. כאשר צד אחד אינו משתף פעולה, או כאשר הפערים מהותיים ונוגעים לערכי יסוד, הניסיון המלאכותי לשמר את המסגרת “בכל מחיר”, עשוי להסב נזק רב יותר מאשר תועלת.
הכרה במציאות – מתי גירושין הם אכן הפתרון הנכון?
כאשר כלו כל הקיצין, והמאמצים הטיפוליים אינם נושאים פרי, יש להישיר מבט אל המציאות: ישנם מצבים בהם הישארות במסגרת הנישואין גובה מחיר נפשי, בריאותי וכלכלי בלתי נסבל. מערכות יחסים המאופיינות באלימות (פיזית, מילולית או כלכלית), בבגידות חוזרות ונשנות, בניתוק רגשי מוחלט או בהיעדר מינימלי של כבוד הדדי – הן מערכות הרסניות, לכל הדעות.
השיקול המרכזי והכבד ביותר במצבים אלו הוא טובת הילדים. קיימת נטייה שגויה לחשוב כי “עדיף לילדים שהוריהם יישארו יחד בכל מחיר”. זו תפיסה שגויה של המציאות. מחקרים פסיכולוגיים ואמפיריים וכן הניסיון המצטבר בבתי המשפט לענייני משפחה, מוכיחים פעם אחר פעם כי ילדים הגדלים בבית רווי מתחים, צעקות, ניכור ואלימות שקטה או גלויה, נושאים צלקות נפשיות עמוקות בהרבה מאשר ילדים שהוריהם התגרשו בצורה מכבדת והשכילו לקיים שגרת חיים נפרדת אך יציבה. גירושין, במובן זה, אינם קריסת העולם עבור הילדים, אלא ארגון מחדש של המערכת המשפחתית, אשר יכול לספק להם שני בתים רגועים ובטוחים, במקום בית אחד שהוא סוג של זירת קרב מתמשכת.
דרך המלך – גישור וגירושין בהסכמה
לאחר קבלת ההחלטה הבלתי נמנעת על סיום הנישואין, ניצבת בפני בני הזוג דילמה קריטית, שתכריע את עתידם ואת עתיד ילדיהם: הדרך בה יבחרו לנהל את הליך הגירושין.
הפתרון המשפטי והאנושי הנכון והמומלץ ביותר, הוא הליך של גישור גירושין. הגישור מבוסס על ההבנה כי בני הזוג הם אלו המכירים טוב מכולם את התא המשפחתי שלהם, את צרכי ילדיהם ואת היכולות הכלכליות שלהם. במקום להפקיד את ההכרעות האישיות ביותר בידיו של שופט או דיין שאינו מכיר אותם, בני הזוג יושבים יחד, בליווי מגשר מקצועי (לרוב עורך דין מומחה בדיני משפחה), ומגבשים הסכם גירושין כולל.
הסכם זה נועד להסדיר את 3 סוגיות הליבה של כל הליך גירושין:
- אחריות הורית וזמני שהות: הגדרת האופן בו יגדלו הילדים, תוך התאמה אישית לשגרת החיים של ההורים, שעות עבודתם וצרכי הקטינים, וזאת מתוך תפיסה מודרנית של אחריות הורית משותפת ורצון לייצר יציבות בחיי הילדים.
- מזונות ילדים ומדור: קביעת מנגנון כלכלי ברור להבטחת צרכי הקטינים, תוך התחשבות בפסיקה העדכנית של בית המשפט העליון, המאזנת בין הכנסות הפנויות של שני ההורים לבין חלוקת זמני השהות, על מנת למנוע קריסה כלכלית של אחד הצדדים.
- הסדרת הרכוש: חלוקה הוגנת של נכסי בני הזוג שנצברו במהלך החיים המשותפים, לרבות דירת המגורים, השקעות, זכויות סוציאליות, פנסיות, עסקים ונכסים אחרים, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
היתרונות של מסלול הגישור הם עצומים! הוא חוסך כסף רב שהיה מופנה לתשלום שכר טרחה (לשני עורכי דין של שני הצדדים) בהתדיינויות משפטיות, הוא מקצר משמעותית את משך הזמן הנדרש לסיום את ההליך, וחשוב מכל – הוא משמר ערוץ תקשורת פתוח בין ההורים. הורים שמצליחים להגיע להסכמות בגישור, משדרים לילדיהם מסר חזק וברור של ביטחון. הורים המחליטים לשים את האגו בצד, להגיע להחלטות באמצעות גישור, בעצם מניחים תשתית יציבה להורות המשותפת שתימשך עוד שנים ארוכות לאחר קבלת הגט.
המחוקק הישראלי, מתוך הכרה בחשיבות הגישור ומניעת הסלמה, חוקק בשנים האחרונות את החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. חוק זה מחייב את בני הזוג לפתוח בהליך של “בקשה ליישוב סכסוך” טרם הגשת תביעות, במטרה לאפשר להם לקבל מידע על חלופות להליך המשפטי ולהעניק הזדמנות אמיתית להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט. לצערינו, בפועל, חוק זה עדיין לא מביא פתרון אמיתי לנושא, ועבור המון זוגות זהו עוד “הלי ביורוקרטי” כדי להגיע ל”מלחמה כוללת” בבית המשפט או בבית הדין.
המוצא האחרון -התדיינות משפטית בערכאות (לא מומלץ)
כאשר הליך הגישור נכשל, או כאשר אחד הצדדים מסרב לשתף פעולה, פועל בחוסר תום לב קיצוני, מבריח נכסים או נוקט באלימות, לא נשארת אף ברירה אלא לפנות לערכאות המשפטיות. זהו המוצא האחרון, ויש להדגיש בצורה חד-משמעית כי זהו המסלול המורכב, היקר וההרסני ביותר.
מערכת המשפט הישראלית בדיני משפחה מאופיינת בדואליות ייחודית – קיומן של שתי ערכאות מקבילות בעלות סמכות הכרעה חופפת: בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. מצב זה מייצר לעיתים קרובות את מה שמוכר כ”מרוץ סמכויות”, בו כל צד ממהר להגיש את תביעותיו לערכאה שלדעתו תיטיב עמו, תוך יצירת אסטרטגיית גירושין לוחמנית כבר מהרגע הראשון.
ההתדיינות המשפטית בבתי המשפט (ליטיגציה) הופכת את בני הזוג מיריבים אידיאולוגיים לאויבים של ממש. מדובר בהליכים משפטיים סבוכים הכוללים הגשת תביעות, כתבי הגנה, צווים זמניים, צווי עיקול, חקירות כלכליות, חוות דעת של מומחים, אקטוארים, פקידות סעד וחקירות נגדיות על דוכן העדים.
ה”מחיר” של ניהול תיק משפטי באולם בית המשפט הוא כבד מנשוא:
- המחיר הרגשי: ההתנצחות המשפטית מחייבת את הצדדים להעלות על הכתב את כל הפגמים, החסרונות והסודות הכמוסים ביותר של הצד השני. המסמכים המוגשים לבית המשפט רוויים בהשמצות ובטינה, אשר מותירים משקעים רבים, שקשה מאוד להשתקם מהם.
- הפגיעה בילדים: ילדים להורים המנהלים מלחמת חורמה משפטית חשופים לעצימות גבוהה של סכסוך בין הוריהם, שאמורים להיות העוגן בחיים שלהם. לעיתים הם נאלצים לעבור חקירות של פקידות סעד ומבחנים פסיכולוגיים, ומוצאים עצמם קרועים בין נאמנויות, במרכזו של מאבק כוחות אכזרי, שרק מתעצם.
- אובדן השליטה: מרגע שהסכסוך מונח לפתחו של השופט או הדיין, בני הזוג מאבדים את השליטה על גורלם לגמרי. ההחלטות יתקבלו על ידי אדם זר, על פי דיני הראיות וסדרי הדין, ולא תמיד יתאימו לרצון ולצרכים המדויקים של התא המשפחתי הספציפי.
- המחיר הכלכלי: ניהול תיק גירושין מורכב בערכאות עלול להימשך שנים ולרוקן את הקופה המשפחתית לחלוטין, ולגרור אותך להכנס לחובות מיותרים. הוצאות משפט, שכר טרחת עורכי דין, אגרות ותשלום למומחים, נוגסים משמעותית בעוגת הרכוש שצברתם במשך החיים המשותפים, ומותירים את שני הצדדים עם הרבה פחות כסף ויכולות כלכליות, עם צאתם לחיים החדשים.
הליכים משפטיים בערכאות שמורים למקרים קיצוניים של היעדר מוצא אמיתי, או כאשר נדרשת התערבות שיפוטית דחופה לשם הגנה על זכויות מהותיות (כגון מניעת הברחת רכוש, צווי הרחקה או הסדרת קשר מיידית כשיש ניתוק עם הורה). אך עבור הרוב המוחלט של הזוגות, חציית מפתן דלתו של בית המשפט היא טעות אסטרטגית שמוטב להימנע ממנה. חשבו טוב על הצעדים שלכם בהליך הגירושין!
ניהול מלחמת גירושין בבית המשפט או בבית הדין, בהרכח תשאיר את שני הצדדים חבולים, גם כלכלית וגם נפשית.
לפרק את הנישואין כשאין ברירה
ההחלטה לפרק נישואין אינה מתקבלת לעולם בקלות ראש. היא מלווה בכאב, בחששות ובשברו של חלום משותף. ואולם, בראי הניסיון המקצועי רב השנים, המציאות מוכיחה כי פעמים רבות, גירושין אינם סוף הדרך, אלא נקודת התחלה הכרחית לחיים בריאים, מספקים ונטולי רעלים. הבחירה איך לצעוד בדרך זו, האם במלחמה עקובה מדם בערכאות או בהידברות מכבדת וראויה סביב שולחן הגישור , היא הבחירה המשמעותית ביותר שיעשו בני הזוג. זו בחירה שתעצב את חייהם ואת עתיד ילדיהם של הזוג שמתגרש עכשיו, לשנים רבות קדימה.
