גישור גירושין – כל מה שיחסוך לך

גישור גירושין בישראל עבר מהפך מהותי בעשור האחרון, והפך מהליך כמעט אנונימי להליך מוכר, מוסדר ובלתי נפרד מההליך המשפטי המקובל. בעבר, גישור נחשב לאפיק צדדי, שהוצע רק במצבים חריגים או לזוגות אשר נקטו בגישה פתוחה ושיתופית באופן יוצא דופן. כיום, הוא הפך לחלק אינטגרלי מהתשתית המשפטית, לאחר חקיקה שמכירה בו כאמצעי ראשון לפתרון סכסוכים, עוד בטרם נידונים עניינים מהותיים בבית המשפט או בבית הדין הרבני. תהליך זה אינו נובע אך ורק מרצון לעודד פשרה, אלא גם מתוך הבנה עמוקה כי ניהול סכסוך גירושין דרך מערכת שיפוטית קלאסית לעיתים מסלים את הקונפליקט, מזיק ליחסי ההורים, ופוגע אנושות ברווחת הילדים. נוכח זאת, המחוקק הישראלי, בתי המשפט והציבור הרחב כאחד, אימצו את הגישור ככלי ראשון במעלה לפתרון סכסוכים במשפחה.

ההכרה ההולכת וגדלה בגישור נובעת גם ממחקרים אמפיריים שמצביעים על כך שגישור מפחית את רמות העוינות, מקצר את פרק הזמן עד לגיבוש הסכמות, וחוסך עלויות משפטיות ניכרות. מעבר לכך, הוא מבטיח שליטה רבה יותר של הצדדים בתוצאה, בשונה מהכרעה שיפוטית אשר מכתיבה פסק דין מחייב, שלעיתים אחד הצדדים כלל אינו מזדהה עמו. יתרונות אלה מביאים לכך שיותר זוגות מוכנים להתנסות בהליך הגישור, גם במקרים שבהם בעבר היו פונים ישירות להליך משפטי כוחני. מגמת ההעדפה ההולכת וגוברת בגישור מתכתבת עם גישות משפטיות בינלאומיות חדשות, הרואות ביישוב סכסוכים אלטרנטיבי לא רק כלי פרוצדורלי, אלא תפיסת עולם משפטית־חברתית רחבה.

מוסד הגישור עצמו עבר שינוי מבני משמעותי. אם בעבר גישורים התקיימו בעיקר אצל עורכי דין לדיני משפחה או במסגרת עמותות, הרי שכיום הגישור הפך למוסד מוכר, המופעל תחת פיקוח והנחיה של יחידות הסיוע לבתי המשפט. שיטה זו אינה רק פורמליזציה של ההליך, אלא מהווה הכרה ממשלתית בכוחו של הגישור ככלי יעיל וראוי ליישוב סכסוכים מורכבים ביותר, בהם גירושין, חלוקת רכוש, משמורת, זמני שהות, מזונות והסכמות הוריות עתידיות. הפיכת הגישור לחלק מהמערכת הציבורית מעניקה לו תוקף חוקי, מחייב, ולעיתים אף מסיר ממנו את סימן השאלה שעד כה ריחף באשר לתוקפו ולאכיפתו.

גישור גירושין חובה – חוק להסדר התדיינות

בשנת 2016 נכנס לתוקפו החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, שהטיל חובה על בני זוג לפנות להליך של גישור משפחתי טרם הגשת תביעה כלשהי. מטרתו של החוק אינה רק פורמלית, אלא נועדה לאפשר לצדדים “פסק זמן” רגשי, פרקטי ומשפטי, שבו יוכלו לבחון חלופות להסלמה. מדובר בארבע פגישות ראשוניות שמכונות פגישות מהו”ת, מידע, היכרות ותיאום, אשר במהלכן ניתנת לצדדים סקירה כוללת של אפשרויות היישוב מחוץ לכותלי בית המשפט, לרבות גישור. כבר מהשלבים הראשונים נמצא כי יותר מחמישים אחוז מהזוגות שבוחרים להישאר בהליך הגישור לאחר שלב הפגישות הראשוניות, מגיעים להסכמות מלאות או חלקיות, ובכך נחסכות אלפי שעות שיפוטיות ומיליוני שקלים לציבור.

החוק חולל שינוי בתרבות הפנייה לערכאות, והסיט את נקודת הכובד מהגשת תביעות אל עבר פתרון עצמי מודרך, בגיבוי אנשי מקצוע מתחום הגישור, הפסיכולוגיה והמשפט. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי החוק אינו כופה הסכמות, אלא רק כופה הידברות. עצם החובה להידבר משנה את נקודת המוצא הרגשית והמשפטית של ההליך כולו, ומוביל לכך שגם בני זוג המצויים בסכסוך עיקש, מתבקשים לעצור ולהתבונן בדרך האפשרית לגישור, לפני שהם פונים אל דרך הסלמה מתמשכת.

החוק גם העביר מסר ברור לבתי המשפט, שאין זה ראוי לנהל הליכים משפטיים בענייני משפחה מבלי שנעשה ניסיון כן להידבר. בהקשר זה, נשיאים ושופטים הביעו פעמים רבות בפסיקותיהם תמיכה בגישור, וציינו כי במקרים שבהם אחד הצדדים מנסה לחמוק מהליך הגישור או לחבל בו במכוון, עלולה להיות לכך השלכה על פסיקות עתידיות, לרבות חלוקת רכוש, קביעת אחריות הורית ואף פסיקת הוצאות משפט.

הכרה משפטית ומוסדית של גישור בגירושין

במהלך העשור האחרון התחולל בישראל שינוי עומק בהתייחסות המשפטית לגישור כהליך מרכזי לפתרון סכסוכים במשפחה. בעוד שבעבר בתי המשפט נטו לראות בגישור הליך נספח ולפעמים אף בלתי מחייב, הרי שכיום הגישור נתפס כחלק אינטגרלי מהמערך המוסדי ליישוב סכסוכים במשפחה. חוק בתי המשפט קובע מפורשות כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך להציע או להפנות את הצדדים לגישור, וגם במסגרת פסקי דין רבים הודגש כי אי שיתוף פעולה בגישור עלול לשמש אינדיקציה לרצון להסלים ולא להגיע להסכמות בתום לב. עשרות שופטים בישראל, ובכללם שופטים בכירים, אימצו קו פרשני מרחיב המעודד שימוש קבוע בגישור, גם במצבים של חוסר אמון עמוק בין הצדדים, מתוך תפיסה כי בחלק ניכר מהמקרים, רק הגישור מסוגל לגשר על פערים רגשיים ומשפטיים כאחד.

לאורך השנים, התבססה המגמה שהתחילה כיוזמה משפטית וולונטרית והפכה למדיניות שיפוטית עקבית. במרבית הערכאות, בעיקר בערים הגדולות, נפסקו הוצאות משפט לצדדים שסירבו להשתתף בגישור או שהפסיקו אותו ללא הצדקה עניינית. מגמה זו נועדה לאותת לציבור הרחב כי מערכת המשפט אינה מהווה עוד במה להתדיינות אינסופית, אלא פלטפורמה שבוחנת גם את התנהלות הצדדים במהלך הגישור. אחד מפסקי הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, עסק במקרה שבו אב סירב להתייצב לפגישת מהו”ת בטענה שאין לו אמון באם. השופט דחה את הטענות, קבע כי מדובר בניסיון לעקוף את מטרת החוק, ופסק לחובתו הוצאות בסך של אלפיים שקלים, תוך שהוא מדגיש את עקרון תום הלב בהליך הגישור כמרכיב חיוני.

גם מערכת יחידות הסיוע שליד בתי המשפט עברה בשנים האחרונות מהפך משמעותי. אם בעבר היא עסקה בעיקר בסיוע נפשי בסיסי, הרי שכיום היא מפעילה מנגנוני גישור ממשיים, המנוהלים על ידי מגשרים מקצועיים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שהוכשרו לנהל הליכי יישוב סכסוכים מורכבים. בגישור זה, המתקיים בתוך כותלי בית המשפט אך ללא נוכחות שופט, נבנות הסכמות בסביבה מוגנת המאפשרת להוריד את רמת המתיחות בין הצדדים. דוחות פנימיים של משרד הרווחה מראים כי למעלה מ־55% מהגישורים המנוהלים ביחידות הסיוע מסתיימים בהסכמות חלקיות או מלאות, ונתון זה גבוה משמעותית מהצלחה בהליכים שיפוטיים רגילים.

הפרקטיקה החדשה, לפיה שופטים דוחים דיונים מהותיים עד לאחר ניסיון גישור, מהווה ביטוי נוסף להכרה המשפטית ההולכת ומעמיקה בגישור. בפסיקה של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בתיק שעסק בהסדרי שהות לארבעה ילדים קטינים, נקבע כי על אף שהאם דרשה צו זמני, לא תינתן כל החלטה אלא לאחר מיצוי ההליך ביחידת הסיוע. השופט ציין כי רק במקרי חירום אמיתיים ניתן לדלג על הגישור, וכי החוק מכיר בהידברות כתנאי מקדים הכרחי למערכת בריאה, בעיקר כאשר ההורים נדרשים להמשיך בשיתוף פעולה לאחר הגירושין.

ההליכים המשפטיים עצמם השתנו בהתאם לרוח זו. עורכי דין המלווים את הצדדים נדרשים כיום להתנהל בגישה שונה, תוך המלצה על שיתוף פעולה עם הליך הגישור כבר מהשלב הראשון. יותר ויותר שופטים מציינים בהחלטותיהם כי עורכי הדין מצופים לעודד פתרונות מחוץ לאולם המשפט, ולא לנקוט בגישות כוחניות, העלולות להזיק למרשיהם בטווח הארוך. גישה זו מחלחלת גם אל הקהילה המשפטית ומעודדת מגשרים שהם עורכי דין מוסמכים לעסוק בתחום באופן בלעדי, מתוך הבנה שמדובר בהתמחות ייחודית ולא בסעיף נוסף ברשימת השירותים המשפטיים הכלליים.

מגשר לגירושין כגורם נייטרלי

עם התבססותו של הגישור בישראל כהליך שיפוטי־אלטרנטיבי מהותי, התפתח גם מעמדו של המגשר כדמות מקצועית שוות ערך לעורך דין או שופט. מגשר אינו עוד “מיישב סכסוכים” כללי, אלא בעל תפקיד מוגדר, שמחויב לשמירה קפדנית על כללי אתיקה, נייטרליות, והוגנות מלאה כלפי שני הצדדים. אחד הפיתוחים החשובים של השנים האחרונות הוא קביעת סטנדרטים פורמליים להכשרתם של מגשרים לגירושין, לרבות הכשרה ייעודית בסוגיות פסיכולוגיות, דינמיקה זוגית, שליטה בדיני משפחה והיכרות מעמיקה עם פסיקה עדכנית. הקורסים הייעודיים למגשרי גירושין כוללים גם תרגול סימולציות בסכסוכים טעונים, במטרה להבטיח שמי שמנהל את ההליך מסוגל להכיל מתחים ולהוביל תהליך שבו שני הצדדים יוצאים נשכרים, גם כאשר קיים חוסר איזון רגשי או כלכלי ביניהם.

תהליך הסינון וההכשרה של מגשרים הפך לנוקשה יותר. מוסדות שמלמדים גישור מחויבים כיום לפיקוח אקדמי ומקצועי, וחלק מהמגשרים עוברים בחינות סינון, ראיונות אישיים והשתלמויות חוזרות, בעיקר אם הם מועסקים במערכת הציבורית. מעבר לכך, כל מגשר שמבקש להיכלל ברשימות יחידות הסיוע חייב לעמוד בקריטריונים מחמירים, הכוללים ניסיון מעשי בגישור, חוות דעת מקצועיות ומחויבות מלאה לעקרונות של חיסיון, שוויון בין הצדדים, ויישוב הסכסוך בגישה לא מתערבת אך כן מכוונת־פתרון.

מעמדו של המגשר התייצב גם מבחינה משפטית. בפסקי דין שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אושרו הסכמים שהושגו בגישור תוך הסתמכות מוחלטת על דיווחי המגשר באשר להתנהלות הצדדים. בפסק דין אחד נאמר במפורש כי הימנעות של צד מהגעה לפגישות גישור שנקבעו, תוך זלזול עקבי בהליך, מהווה חוסר תום לב שיש בו כדי להצדיק פסיקת מזונות זמניים באופן מידי. בכך מבסס בית המשפט את עמדתו כי יש לראות במגשר שחקן משפטי משמעותי, ולא רק מנחה הליך צדדי.

דוגמה נוספת היא מקרה שבו האב דרש משמורת מלאה על בתו, וטען כי האם אינה משתפת פעולה. בית המשפט דרש תחילה מהצדדים להשתתף בגישור, והמגשר ציין כי האב אינו מוכן לשקול כלל חלופות שיתופיות. בעקבות כך קבע השופט כי אין לאפשר לו את המשמורת המלאה, שכן הוא סירב למצות את האפשרות להסכמות, ובכך פגע בטובת הילדה. ההכרעה לא נסמכה רק על חוות דעת פסיכולוגית, אלא גם על דוח המגשר, מה שמצביע על מעמדו ההולך וגובר של הליך הגישור בישראל.

המגשרים נדרשים גם להתמודד עם לחצים רגשיים עצומים שמופעלים עליהם על ידי הצדדים. מתוך כך, פותחו בשנים האחרונות שיטות עבודה מעודכנות המאפשרות “גישור בנפרד”, שבו כל צד נפגש עם המגשר בנפרד, או “גישור משולב” שכולל פסיכולוג לצד מגשר. גישות אלה זוכות לאישור בית המשפט כל עוד הן תורמות לקידום ההידברות, והן נועדו להבטיח הליך אפקטיבי גם במצבים שבהם יש פערי כוחות ניכרים בין הצדדים.

גישור בתיקים גירושין מורכבים

אחד האתגרים המרכזיים בגישור גירושין נוגע ליכולת לקיימו גם כאשר היחסים בין בני הזוג נגועים במתחים קשים, פערי כוחות עמוקים, אלימות נפשית או פיזית, או השפעות חיצוניות כמו בני משפחה לחוצים, עורכי דין תוקפניים או עיכוביים, ואף גורמים דתיים שמערימים קשיים על הגעה להסכמות. במצבים מסוג זה, נדרש מהמגשר ניסיון מעשי, אינטואיציה רגשית, הכשרה מקצועית נרחבת ויכולת לנהל הליך מורכב מבלי להפוך לשחקן בתוכו. על אף הרגישות הרבה, בתי המשפט בישראל אינם מונעים באופן גורף גישור גם במקרים רגישים במיוחד, אלא מבקשים לוודא שקיימת הסכמה חופשית של שני הצדדים, וכי מתקיימת סביבת עבודה בטוחה ומוגנת, לרבות אפשרות לקיום גישור בחדרים נפרדים או בנוכחות עדים ניטרליים.

מקרים שבהם התקיים גישור על אף רקע של אלימות במשפחה מצביעים על כך שאין מניעה עקרונית, כל עוד קיימים תנאים מתאימים לכך. כך למשל, באחד התיקים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה באשקלון, דובר בזוג שבו האב נקט בעבר באלימות מילולית כלפי האם, אך לאחר הפרדה מגורים מוחלטת וכניסה לטיפול רגשי, התקיימו עשרה מפגשי גישור שהסתיימו בהסכם מוסכם על זמני שהות, חלוקת רכוש וחלוקת תשלומים. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין, תוך שהשופט הדגיש כי כל עוד קיימת השגחה, שקיפות והסכמה, אין לפסול גישור במקרים מורכבים. החלטה זו שיקפה את העיקרון שלפיו גם בתיקים טעונים, ניתן להגיע להבנות אם תשתית ההליך מאפשרת שמירה על ביטחונם וזכויותיהם של הצדדים.

עם זאת, במקרים שבהם עולה חשש ממשי לפגיעה בצד מוחלש, או כאשר צד אחד מנסה להכתיב את ההסכמות תוך הפעלת לחץ רגשי, כלכלי או משפחתי, קיימת חובה מוסרית ומשפטית לעצור את ההליך ולבחון את ההתאמה מחדש. מגשרים מיומנים נדרשים לזהות דפוסי השפלה, איומים סמויים, או ניסיונות לכפות הסכמות דרך מניפולציות רגשיות. כלים אלה נלמדים בהכשרות מתקדמות והם חיוניים על מנת לשמור על הליך גישור אמיתי, שוויוני ומוסרי. שופטות בכירות כמו אלו מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ובבאר שבע הדגישו כי כאשר צד מוותר על זכויות מהותיות מדי בקלות ובמהירות, יש מקום לברר לעומק אם מדובר בהסכמה חופשית או בהכנעה סמויה.

לאורך השנים פותחו פרוטוקולים לניהול גישורים מורכבים, הכוללים ניתוח עוצמות הצדדים, קביעת כללים נוקשים לניהול שיחה, ולעיתים קיומו של מגשר משותף נוסף המאזן את הדינמיקה. במקרים רבים, מוצע לצד החלש ייעוץ חיצוני מקדים עם עורך דין, פסיכולוג או נציג עמותה, במטרה לוודא שהוא מבין את המשמעות המשפטית של ההסכמות. כך למשל, בגישור שהתנהל בתל אביב בין גבר אמיד לאישה חסרת הכנסה, דרשה המגשרת כי כל טיוטה של הסכם תועבר לעיון עורך דין עצמאי המייצג את האישה בלבד, וזאת כדי להבטיח את עיקרון השוויון המהותי בהסכמות. תהליך זה הפך לנורמה מבורכת, שבולמת חתימה פזיזה ומבטיחה הסכמים יציבים וברי אכיפה בעתיד.

גישור בתיקים מורכבים מחייב גם גמישות מחשבתית ויכולת לסטות מהמסלול הרגיל של חלוקת זמן ומשאבים. לעיתים, בשל פערי כוחות, קיים קושי מיידי להסכים על כל הנושאים, אך הגישור מאפשר חלוקה של הדיון למקטעים, תחילה הסכמה על הילדים, לאחר מכן על מזונות ורק בסוף על רכוש. שיטה זו מאפשרת לייצר תחושת הישג ביניים, להוריד את המתח ההתחלתי, ולבסס תשתית חיובית לבניית אמון הדרגתי. ההכרה בגישור ככלי דינמי ולא פורמלי מביאה לכך שהוא יכול לשלב פתרונות יצירתיים שמערכת המשפט אינה מוסמכת להציע, למשל תשלומי מזונות לא קבועים אלא מותנים בהכנסה עתידית, ויתורים חלקיים המוחלפים בתמיכה הורית נרחבת, או אפילו רכישת זכויות רכושיות לאחר תקופת ביניים של התנסות בהורות משותפת.

הסכם גישור – בין מסמך פרטי לפסק דין מחייב

התוצר הסופי של הליך הגישור הוא לרוב הסכם מפורט שנערך בכתב, המתייחס לכל הסוגיות המרכזיות בגירושין, משמורת, זמני שהות, מזונות, רכוש, פנסיה, קצבאות, חובות והסכמות כלכליות נוספות. ההסכם נחתם על ידי שני הצדדים, ובמקרים רבים מועבר לאישור בית המשפט או בית הדין הרבני, כדי שיקבל תוקף של פסק דין. החשיבות של הפיכת ההסכם לפסק דין נובעת מהצורך באכיפתו בעתיד, שכן רק פסק דין מאפשר פנייה להוצאה לפועל במקרה של הפרה. אף על פי כן, גם הסכם גישור שלא קיבל תוקף שיפוטי עשוי להיחשב כמסמך משפטי מחייב לפי דיני החוזים, כל עוד נחתם מרצון חופשי ובתנאים הוגנים.

בתי המשפט נוהגים לאשר הסכמים שהושגו בגישור, אך לא באופן אוטומטי. עליהם לוודא כי ההסכמות סבירות, אינן פוגעות בטובת הקטינים, ומבוססות על הבנה מלאה של הצדדים. כך למשל, באחד מפסקי הדין שניתן בנתניה, נדחה הסכם גישור שכלל ויתור מלא של אם על מזונות ילדיה, בטענה שהאב מממן את מגוריהם. השופט ציין כי אף שהצדדים הגיעו לגישור מרצון חופשי, ההסכם אינו מגן על טובת הקטינים ולכן אינו יכול לקבל תוקף משפטי. החלטה זו ממחישה את גבולות הגישור ומציבה קווים אדומים שנועדו להגן על מי שאינם צד פורמלי להליך, הילדים.

במקרים אחרים, בתי המשפט שיבחו הסכמים שהושגו בגישור וראו בהם מודל ראוי להידברות בוגרת. כך למשל, בגישור שהתנהל בין בני זוג משכילים, אשר חלקו שלושה נכסים ושני ילדים, הוסכם כי כל אחד יישא במחצית מההוצאות הרגילות אך האב יישא לבד בהוצאות חריגות בגין טיפולים רפואיים, בתמורה לויתור האם על חלקה בנכס מסוים. ההסכם נכתב בניסוח משפטי ברור, שיקף את רצון הצדדים ונשען על נתונים כלכליים מדויקים. השופט בירך על כך שמדובר בהסכמות יציבות ומפורטות שמונעות מחלוקות עתידיות, והעניק להסכם תוקף מידי.

מבחינה טכנית, הסכם גישור כולל כיום בדרך כלל מנגנוני יישוב סכסוכים עתידיים, כמו התחייבות לחזור לגישור במקרה של אי הסכמה עתידית, הגדרת סדרי עדיפויות כלכליים, ולעיתים אפילו קביעת עקרונות מוסריים כלליים להורות משותפת. סעיפים אלה נחשבים לחדשנות משפטית־גישורית שמבקשת ליצור חוזה יחסים, ולא רק מסמך סיום. כאשר ההסכם ערוך בליווי מגשר מיומן, הוא עשוי לכלול גם המלצות לשימור תקשורת חיובית בין ההורים, לקביעת מועדים קבועים להערכת הסדרים, ולשימוש בכלים דיגיטליים לניהול זמני שהות, ככל שהדבר מוסכם ואינו פוגע בפרטיות אחד הצדדים.

אכיפת הסכם גישור והשלכות משפטיות על הפרתו

כאשר שני הצדדים חותמים על הסכם גישור המאושר על ידי ערכאה מוסמכת, ההסכם מקבל תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין, ומשמעותו המשפטית אינה נופלת מזו של הכרעה שיפוטית רגילה. במילים אחרות, הפרה של הסכם גישור שקיבל אישור שיפוטי היא בגדר הפרת פסק דין, וניתן להפעיל בגינה את כלל הסנקציות וההליכים האכיפתיים הקבועים בחוק, לרבות פנייה ללשכת ההוצאה לפועל, בקשה לקנסות, עיקולים ואף בקשה למאסר במקרים חמורים ומתמשכים. הדין רואה בחומרה רבה ניסיונות לחתור תחת הסכם גישור, בפרט כאשר צד התחייב במפורש לפעולה מסוימת, כמו העברת תשלומים, מסירת רכוש או הקפדה על זמני שהות, ולא עמד בכך ללא הצדקה סבירה.

בתי המשפט לענייני משפחה מבהירים שוב ושוב בפסקי דין עקרוניים כי הסכם גישור שנחתם מתוך הבנה הדדית ונבדק כדין מחייב את הצדדים לכל דבר ועניין. כך למשל, במקרה שהובא בפני בית המשפט בפתח תקווה, נקבע כי אם סירבה להעביר את הדירה על שם הגרוש שלה, כמתחייב מההסכם ביניהם, תוך שהיא טענה כי “שינתה את דעתה לאחר שראתה את השפעת הגירושין על הילדים”. השופט דחה את טענותיה מכל וכל, קבע כי מדובר בניסיון למוטט את ההסכמות לאחר שהן כבר קיבלו תוקף פסק דין, ואישר את רישום הנכס על שם הגרוש מבלי צורך בהסכמתה הנוספת. הדגש הושם על יציבות ההסכם וחשיבותו בהשכנת שלום ובסיום הסכסוך.

מאידך, כאשר מתברר כי הסכם הגישור הופר באופן שיטתי ומתמשך, ובפרט כאשר צד אחד גורם להפרה מכוונת מתוך מטרה לקעקע את ההסכמות, בית המשפט עשוי לנקוט צעדים חמורים במיוחד. במקרים מסוימים, הורה בית המשפט גם על ביטול חלקים מההסכם בשל חוסר תום לב בהפעלתו. לדוגמה, באחד מהתיקים שנדונו בירושלים, האב חתם על הסכם גישור לפיו יפקיד מדי חודש סכום של אלפיים שקלים לחשבון האם עבור מזונות, אך בפועל הפקיד סכום נמוך משמעותית בטענה כי הוצאותיו על הילד עולות. השופט דחה את הטענה, פסק כי מדובר בהפרה חוזרת ובוטה, והורה על תשלום ריבית פיגורים והחזר הוצאות משפט, תוך אזהרה כי תישקל האפשרות למאסר אם ההפרות יימשכו.

חשוב לציין כי גם במקרים של הפרות חלקיות, או כאלה הנובעות מנסיבות משתנות כגון אובדן הכנסה או מעבר דירה, בית המשפט שוקל את כלל הנסיבות לפני קביעה חד־משמעית על הפרה. סעיף גישור נכון יכלול מנגנון לעדכון ולשינוי מוסכם של התנאים, לעיתים תוך חובת שיח מחודש. מוסד הגישור מועדף במיוחד גם לפתרון סכסוכים על רקע הפרות, שכן הוא מאפשר להחזיר את הצדדים להידברות ולמצוא פתרונות גמישים ומעשיים, לדוגמה, פריסת חובות זמנית, דחייה בהעברת זכויות, או ויתור חלקי מוסכם, במטרה להימנע מהסלמה נוספת.

בכל הנוגע לאכיפת זמני שהות, מערכת המשפט מקפידה על שמירת הקשר בין הילד להוריו, ולפיכך הפרת זמני שהות מצד אחד ההורים, בפרט כאשר נעשית באופן חוזר, עשויה להוביל לא רק לפסיקת קנסות אלא גם לשינוי הסדרי המשמורת. במקרים שנדונו בשנים האחרונות, בתי המשפט שינו את מקום מגורי הילדים ואף את הסדרי המשמורת בעקבות סרבנות עקבית להוציא את זמני השהות לפועל. הדבר ממחיש כי הסכם גישור אינו מסמך דקלרטיבי אלא אכיף במלוא מובן המילה, וכי הפרתו עלולה להוביל להשלכות רחבות גם מעבר לחיוב הכספי.

גישור בענייני משמורת ילדים

נושא המשמורת הוא אולי הרגיש ביותר במסגרת הליך הגירושין, שכן הוא משליך ישירות על חיי הילדים ועל יכולתם של ההורים לשמר הורות פעילה, מעורבת ומתפקדת גם לאחר פרידה. במסגרת גישור גירושין, משא ומתן על משמורת הילדים אינו עוסק רק בשאלת מקום מגוריהם הפורמלי, אלא כולל בתוכו מגוון רחב של סוגיות: זמני שהות, קביעת חגים וחופשים, חינוך, בריאות, דרכי תקשורת עם כל אחד מההורים והאם מתקיימת חלוקה שוויונית או מגמתיות כלשהי. בגישת הגישור ניתנת בכורה לטובת הילד ולהסכמות שמבטיחות את יציבותו הרגשית והקשר שלו עם שני ההורים לאורך זמן.

בתי המשפט בישראל מעודדים הסכמות מוסכמות בין ההורים בכל הנוגע למשמורת, מתוך הבנה שפתרון מוסכם מקנה לילדים ודאות ושקט נפשי רב יותר מהכרעה משפטית כפויה. כך למשל, בתיק שהתנהל ברמת גן, זוג אשר הגיע לגישור הסכים על משמורת משותפת, תוך חלוקת זמני שהות מדויקת שמתחלקת בין ימות השבוע לסופי שבוע לסירוגין. על אף קשיים כלכליים של אחד הצדדים, ההסכם אושר והוענק לו תוקף של פסק דין, מאחר שניכר כי נבנה על בסיס תהליך גישור עמוק ואחראי. השופט הדגיש בפסק דינו כי במצבים שבהם ניתן לשמר הורות משותפת תוך גיבוש הסכמות הדדיות, יש בכך תועלת מהותית לילדים וליחסים העתידיים של ההורים כאחד.

בניגוד למערכת המשפטית, שאינה תמיד ערוכה לניואנסים רגשיים, הגישור מאפשר להורים לדבר באופן חופשי יותר על רצונותיהם, חששותיהם, והשפעתם על הילדים, ולעיתים מעלה על פני השטח סוגיות שלא היו באות לידי ביטוי בדיון משפטי רגיל. במקרים רבים, הגישור מצליח לשנות את נקודת המבט של ההורים מראייה “זכויותית” לראייה הורית־תפקודית. כלומר, האם המטרה היא “לקבל” משמורת, או להיות נוכח בפועל בחיי הילד? שאלה זו, שאינה נשאלת באולמות המשפט, ניצבת בלב הליך הגישור ומאפשרת בניית הסכמות שאינן מבוססות רק על שעות אלא על איכות וזמינות הורית.

ככל שההורים מגיעים להסכם משמורת במסגרת הגישור, עליהם להבין כי ההסכם כפוף לביקורת שיפוטית מחמירה יותר מאשר הסכם כלכלי. הסיבה לכך היא שהמשמורת נוגעת בזכויות הילד, ולכן על בית המשפט לוודא שההסכמות אינן פוגעות בטובתו. לעיתים, גם הסכמות גישוריות אינן מתקבלות אם ניכר כי הן אינן עונות על צרכיו של הילד. לדוגמה, כאשר הורים הסכימו על שהות ארוכה אצל האב ללא שהוצגה תשתית שמצביעה על יכולתו לשלב את הילד בשגרת חיים מאוזנת, ההסכם לא אושר, על אף שנחתם בליווי מגשר ותוך הבנה הדדית. בכך מדגישה הפסיקה כי טובת הילד גוברת על עקרון ההסכמה.

גישור גירושין בנושא מזונות ילדים

תחום המזונות הוא אחד התחומים השנויים במחלוקת בגירושין, ולעיתים מהווה מוקד עיקרי לעימות משפטי מתמשך. עם זאת, כאשר הצדדים פונים להליך גישור, נפתחת בפניהם אפשרות להתייחס למזונות לא רק כהתחייבות כספית טכנית, אלא כהסדר כולל שמבוסס על צרכים אמיתיים של הילדים ועל היכולות הכלכליות של שני ההורים. שלא כמו בהליך משפטי רגיל שבו בית המשפט מחויב להכריע על פי עקרונות מסוימים, בהליך הגישור יכולים הצדדים להגיע להסכמות מותאמות אישית, גם אם הן חורגות מהמתחם המקובל בפסיקה. כל עוד ההסכמות סבירות, אינן פוגעות בילדים ואינן נכפות על צד חלש, בתי המשפט נוטים לכבדן ולאשרן.

הגישור מאפשר להורים לבחון את מכלול הוצאות הילדים ולא רק את “דמי המזונות הבסיסיים”. במסגרת זו ניתן להתייחס גם להוצאות חינוך, בריאות, חוגים, נסיעות, ביגוד, תקשורת וסעיפים נוספים שאינם נלקחים תמיד בחשבון בעת קביעה שיפוטית רגילה. ישנם מקרים שבהם הצדדים הגיעו להסכמות בדבר חלוקת הוצאות לפי סוג, לדוגמה: האב ישלם את תשלומי הבריאות, האם תישא בהוצאות החינוך, וההוצאות האחרות יתחלקו שווה בשווה. תצורות אלה מאפשרות חלוקה מעשית ולא תמיד תלויות במונח הפורמלי של “מזונות”, אלא במערכת תפעולית שמכבדת את תפקוד ההורים ואת יציבות הילדים.

אחת ההתפתחויות המעניינות בגישור מזונות היא האפשרות להציע “מדרגות תשלום”, כלומר, סכומים שמשתנים בהתאם לגיל הילד או להכנסות המשתנות של ההורים. כך לדוגמה, בגישור שהתנהל בנס ציונה, הסכימו הצדדים כי מזונות של שני ילדיהם יעמדו על אלפיים שקלים עד גיל שש, יירדו לאלף חמש מאות שקלים בין גיל שש לעשר, ולאחר מכן יופחתו בהתאם להשתתפות הילדים בהוצאותיהם. פתרון זה אינו אפשרי בהכרח בהכרעה שיפוטית רגילה, אך במסגרת הגישור נתפס כהוגן ומאוזן, במיוחד כשההורים שמרו על יכולת תפקוד הדדית.

לגישור יתרון מובהק גם כאשר מדובר בילדים מעל גיל שמונה־עשרה, אשר אינם כלולים עוד תחת חובת המזונות האוטומטית. בהיעדר חיוב חוקי מוחלט, יכולים הצדדים להסכים על עקרונות ההשתתפות, לרבות תמיכה חלקית בתקופת השירות הצבאי, סיוע במימון לימודים, או חלוקה בנטל דיור סטודנטיאלי. מכיוון שבית המשפט אינו מחויב לקבוע מזונות בגירים אלא רק לפי שיקול דעת, גישור הופך לכלי מרכזי בעיצוב פתרון אישי, מוסכם ויציב. כך למשל, בהסכם שנערך בין זוג לשעבר מרמת גן, נקבע כי האב יממן חצי משכר הדירה של בנם החייל, בעוד האם תישא בעלות המזון והביגוד. ההסכם נחתם בפני מגשר ואושר בפסק דין תוך שימת דגש על שיתוף פעולה בין הורי.

הגישור גם מאפשר התייחסות נפרדת למקרים ייחודיים, כמו ילדים עם צרכים מיוחדים, מחלות כרוניות או קושי תפקודי אחר. במקרים כאלה, ההסכמה על גובה המזונות דורשת לא רק הבנה כלכלית אלא גם רגישות אנושית. בגישור שהתנהל בפתח תקווה, הורים לילד על הרצף האוטיסטי הסכימו כי האב ישלם תוספת מזונות קבועה של אלף שקלים בכל חודש למימון טיפולים, גם אם בעתיד תיחלש הכנסתו. ההסכם אושר על ידי בית המשפט תוך ציון מפורש כי מדובר בהסכמה נדירה, שמשקפת אחריות הורית ושותפות אמיתית, המקדימה את הדין הרגיל.

גישור בענייני רכוש – פתרונות יצירתיים מעבר לחלוקת זכויות

נושא הרכוש בגירושין נתפס לעיתים כסלע מחלוקת בלתי עביר, שכן מדובר בחלוקת נכסים, כספים וזכויות שבני הזוג צברו יחד או בנפרד לאורך שנות הקשר. בשונה מהחלטה שיפוטית שעוסקת בזכויות קנייניות באופן נוקשה, גישור מאפשר נקודת מבט רחבה יותר, כזו הכוללת לא רק את השווי הכספי אלא גם את ההשפעה הנפשית, התפקודית והעתידית של כל הסדר רכושי. במסגרת הגישור, יכולים בני הזוג להסכים על איזון משאבים לא לפי מועד הקרע אלא לפי תהליך מדורג, לקבוע מנגנוני חלוקה דינמיים, או אפילו להשאיר רכוש מסוים ברשות אחד הצדדים לזמן קצוב ולאחר מכן לעבור להסדר אחר.

כך לדוגמה, בגישור שהתנהל בין בני זוג מקריית מוצקין, האישה דרשה לקבל את מלוא הזכויות בדירה שהייתה רשומה על שמה, בעוד הבעל טען שתרם מהותית לשיפוץ ולמימון הרכישה. במסגרת הגישור סוכם כי הבעל יוותר על זכויותיו בדירה, אך יקבל פיצוי כספי קבוע ומדורג במשך חמש שנים, לצד תוספת זכויות בקרן השתלמות של האישה. הסכם זה לא היה מתקבל בקלות בבית משפט, אך בגישור אפשר היה להתחשב לא רק בשאלת הבעלות הפורמלית אלא גם בהשפעה המעשית של ההסכם על עתידם הכלכלי של הצדדים.

גישור גם פותח פתח לשיקולים רגשיים ואישיים בעת חלוקת רכוש, לדוגמה, השארת רכוש משפחתי בצד אחד של המשפחה, ויתור על זכויות בתמורה להישארות בסביבה גיאוגרפית מסוימת, או איזון לא סימטרי בין זכויות על חשבון קבלת יתרון בתשלום מזונות או משמורת. כך למשל, במקרה של זוג מבאר שבע, הסכימו השניים שהבעל יקבל את הבעלות המלאה על הרכב והציוד המקצועי של העסק המשותף, בעוד שהאישה תקבל את מלוא הזכויות הפנסיוניות שנצברו על שמה. ההסכם נתמך בחוות דעת אקטוארית חלקית בלבד, והושתת בעיקר על ההסכמות שהושגו בגישור, שגובשו מתוך הבנה הדדית של צורכי הצדדים.

גישור רכושי מצטיין גם ביכולת לפתור סוגיות רכושיות סבוכות שדורשות לא רק הבנה משפטית אלא גם יצירתיות כלכלית. לדוגמה, חלוקת מניות בחברה משפחתית, זכויות בנדל”ן בחו”ל, או נכסים עתידיים שטרם הבשילו, כמו קרן נאמנות או אופציות. בעוד שבית המשפט יתקשה להכריע באופן מלא בעניינים אלו בשל מגבלות משפטיות ופרוצדורליות, הגישור מאפשר לצדדים להיעזר ביועצים חיצוניים, לרבות רואי חשבון, שמאים, יועצי השקעות ואקטוארים, ולבנות פתרון מותאם לכל מקרה. כך למשל, בגישור שהתנהל בראשון לציון, הסכימו הצדדים כי הבעל יקבל שליטה מלאה על מניות עסק שנמצא בהליכי הנפקה, אך יתחייב להעביר בעתיד אחוז מסוים מהרווחים נטו, כל עוד מתקיימים תנאים שנקבעו מראש.

המעמד ההולך ומתחזק של הגישור בפסיקה הישראלית

במהלך השנים האחרונות הלכה והתגבשה מגמה ברורה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני, שלפיה גישור אינו עוד הליך וולונטרי בלבד, אלא כלי חיוני שמערכת המשפט רואה בו דרך המלך לפתרון סכסוכים בתחום דיני המשפחה. פסקי דין מרכזיים שניתנו בשורה של ערכאות שיפוטיות בכל רחבי הארץ מעידים על כך שבית המשפט מתייחס ברצינות רבה להסכמות שהושגו בגישור, מעניק להן מעמד מחייב, ולעיתים אף מסרב להתערב בהן גם כאשר אחת מהן מתבררת בדיעבד כבלתי משתלמת לאחד הצדדים, כל עוד לא נפל בה פגם מהותי כמו עושק, כפייה או הטעיה.

כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בהרצליה, טען גבר כי חתם על הסכם גישור במצב רגשי קשה, ודרש לבטלו בטענה כי לא הבין את השלכותיו. ההסכם העניק לאישה חלק ניכר מהזכויות הפנסיוניות שנצברו אצלו לאורך השנים. השופט בחן את נסיבות חתימת ההסכם, לרבות העובדה שהוא נחתם לאחר ארבעה מפגשי גישור ונבדק על ידי עורך דין, ודחה את הבקשה. בהחלטתו ציין כי עצם אי שביעות רצון מההסכם אינה עילה לביטולו, וכי הסכמות שהושגו בהליך גישור, אם נחתמו מדעת, מחייבות באותה מידה כמו פסק דין.

במקרה נוסף שנדון בבאר שבע, ביקשה אישה לחייב את בן זוגה בתשלום מזונות גבוה יותר מזה שנקבע בהסכם גישור, בטענה כי הוצאות הילדים גדלו. השופטת קבעה כי כל עוד לא חל שינוי מהותי בנסיבות, כמו נכות, פיטורין או מגורים חדשים שגרמו לעלייה חדה בהוצאות, אין מקום לפתוח את הסכם הגישור מחדש. היא הדגישה את העיקרון של סופיות הדיון ואת חשיבות ההסתמכות על הסכמות יציבות, בפרט כאשר הן גובשו בהליך שמאפשר חשיבה מעמיקה ולא במסגרת של הכרעה כפויה.

עוד נקבע בפסיקה כי צד שמפר את התחייבויותיו בהתאם להסכם גישור מסתכן לא רק בסנקציות כלכליות אלא גם בפגיעה בזכויות הוריות עתידיות. לדוגמה, בפסק דין מחוזי שאישר החלטה קודמת, נקבע כי אב שסירב לשלם מזונות בהתאם להסכם הגישור, תוך שהוא טוען לחוסר יכולת כלכלית שלא הוכחה, לא יקבל הרחבה בזמני השהות עם ילדיו. בפסק הדין צוין כי הפרת התחייבויות בסיסיות כלפי הילדים אינה יכולה להתקיים במקביל להרחבת זכויות הוריות, וההסכם שחתם עליו בגישור שימש בסיס לשקלול שיקולים שיפוטיים רחבים יותר.

גם בית הדין הרבני, אשר לעיתים נתפס כשמרני יותר, אימץ בעשור האחרון עמדה תומכת בגישור. בפסיקות שניתנו בבית הדין הרבני בחיפה ובנתניה, ציינו הדיינים כי הליך הגישור מביא לרגיעה בין הצדדים, מונע השמצות הדדיות וחוסך זמן שיפוטי יקר. באחד התיקים, גבר טען כי אשתו הפרה הסכם גישור בכך שסירבה להוציא גט במועד שנקבע. בית הדין דחה את טענתו, אך הדגיש כי עצם קיום הגישור מהווה נסיבה להפחתת עוינות, והורה לצדדים לחדש את המגעים בגיבוי מגשר מוסכם. בכך ניתן תוקף לא רק להסכם אלא לעצם ההליך הגישורי, כמסגרת נדרשת לניהול הליך גירושין אחראי.

סטנדרטים מקצועיים מתפתחים בגישור הגירושין

המערכת המשפטית בישראל לא הסתפקה בהכרה בפועל של הגישור, אלא החלה בהליכי רגולציה והסדרה מקצועית, שנועדו להבטיח את טיבו של ההליך, את רמתם של העוסקים בו, ואת ההגנה על הצדדים המשתתפים. מגשרים לגירושין נדרשים כיום לעמוד בשורה של קריטריונים מקצועיים, הכוללים הכשרה בסיסית של שישים שעות, הכשרה ייעודית בדיני משפחה, ניסיון בפועל בניהול הליכים, השתתפות בהתמחות מבוקרת, ועמידה בכללי אתיקה קפדניים. בנוסף, מגשרים הרשומים ברשימות יחידות הסיוע מחויבים להמשיך ולהתעדכן בפסיקה ובשינויים רגולטוריים, תוך קבלת משוב תקופתי על תפקודם.

המדינה שוקלת להחיל רישוי מקצועי מחייב לכל מגשר בדיני משפחה, כולל מאגר אחיד שינוהל על ידי משרד המשפטים. מטרת המהלך היא להבדיל בין מגשרים מוסמכים, שיש להם רקע מתאים, לבין מי שמציעים את שירותיהם ללא הכשרה מספקת. יוזמות אלו נובעות מהמקרים שבהם הליך גישור התנהל ברשלנות או בגישה לא מאוזנת, וכתוצאה מכך נחתם הסכם בלתי תקף או לא מאוזן. בעתיד הקרוב צפוי להתקבל תקן מחייב שיחול על כל גישורי הגירושין במימון ציבורי, לרבות אמות מידה מחייבות לקיום פגישות נפרדות במקרה של פערי כוחות.

בד בבד עם ההתמקצעות, מתפתחות גם שיטות חדשות בגישור, כמו “גישור מערכתי”, שבו המגשר בוחן את המערכת המשפחתית כולה, כולל סבים, אחים ונכסים חיצוניים. שיטה נוספת היא “גישור טיפולי”, שבו משתתפים גם אנשי טיפול, לעיתים לצד מגשר עורך דין. בתי המשפט החלו להפנות אל שיטות אלה בתיקים מורכבים במיוחד, שבהם הפתרון המשפטי אינו מספק ומעלה חשש לעימות מתמשך שיפגע בילדים. כך למשל, בגישור שנוהל בירושלים בתיק של זוג חרדי עם שבעה ילדים, השתתפה גם יועצת חינוכית בתהליך, והדבר סייע להורים להגיע להסכמה על מנגנון חינוך אחיד גם לאחר הגירושין.

הצורך ברגולציה נוגע גם להסדרה של תעריפי הגישור ומידת הנגישות להליך. כיום, פגישות מהו”ת ממומנות על ידי המדינה, אך המשך הגישור נעשה לרוב בתשלום פרטי. בעתיד, שוקלים משרדי הממשלה לאפשר סל שירותים בסיסי חינמי או מסובסד, כדי לעודד זוגות מוחלשים להישאר במסגרת גישור ולא לנטוש אותה לטובת מאבק משפטי יקר. מגמה זו צפויה לקבל תמיכה רחבה, לנוכח העובדה כי גישור מוצלח חוסך למשק עלויות עתק של דיונים משפטיים, חקירות סוציאליות, ותביעות חוזרות ונשנות.

תפקיד עורכי הדין בגישור

בעבר, עורכי הדין נתפסו לא אחת כגורם שמעכב גישור או אף מערים קשיים עליו, בעיקר בשל ניגוד עניינים מובנה בין הרצון לסיים סכסוך במהירות ובאופן מוסכם, לבין הצורך לעיתים להילחם בעוז על זכויות משפטיות קלאסיות של הלקוח. אולם עם התקדמות ההכרה במוסד הגישור ובשל התבססות ההבנה כי הליך זה יכול לשרת טוב יותר את צורכי הצדדים, הלך והתבסס גם תפקידו של עורך הדין בגישור כגורם מלווה, מייעץ, ומכוון, ולא כגורם לוחם או תוקפני. עורכי הדין כיום נדרשים להפגין גישה שיתופית, להכיר את עקרונות הגישור לעומק, ולספק ללקוחותיהם כלים שמאפשרים להגיע להסכמה מושכלת, במקום להובילם אל מאבק יקר וארוך.

עורך דין טוב בליווי גישור אינו נמדד ביכולת שלו להטות את ההליך לטובת לקוחו בכל מחיר, אלא ביכולתו להגן על האינטרסים שלו תוך שיתוף פעולה עם הצד השני והמגשר, ולוודא שההסכם הסופי מקיים את כל התנאים המשפטיים הנדרשים, ונשען על תשתית עובדתית מדויקת. תפקידו מתבטא גם בבחינה קפדנית של כל סעיפי ההסכם לפני אישורו, לוודא שאין בו פערים, טעויות ניסוח או ויתורים דרמטיים שייעשו ללא הבנה מלאה של ההשלכות. בנוסף, על עורך הדין להדריך את הלקוח בנוגע לאפשרויות פעולה עתידיות אם וכאשר יופר ההסכם, ולהכין אותו לתרחישים שונים.

במקרים רבים, נוכחות של עורכי דין מיומנים בשני הצדדים מגבירה את הסיכוי להסכמה, שכן היא מאפשרת לתרגם רצונות כלליים לתנאים משפטיים מחייבים. כך למשל, בגישור שהתנהל ברעננה, שני הצדדים הסכימו בעל פה על חלוקת זמני שהות גמישה, אך רק בזכות עורכי הדין גובש נוסח ברור שקבע גבולות, חריגים וסנקציות להפרה, מה שאפשר לאשר את ההסכם בבית המשפט ללא קושי. גם השופט שיבח את עורכי הדין, וציין כי לולא ניסוח מדויק, הייתה נדרשת התערבות שיפוטית להסדרת התחום.

יחד עם זאת, קיימים עדיין אתגרים. ישנם עורכי דין אשר ממשיכים לפעול מתוך גישה לוחמנית, ומנסים להשתמש בגישור כמסלול עוקף להשגת יתרונות מוקדמים. בתי המשפט בישראל כבר הביעו עמדות ביקורת כלפי פרקטיקות כאלה, ואף הזהירו עורכי דין כי שימוש ציני בהליך הגישור מהווה פגיעה בעקרון תום הלב. באחד המקרים שנידונו בתל אביב, שופט העיר לעורך דין ששלח את לקוחו לגישור אך במקביל המשיך בהגשת תביעות קוטביות, וקבע כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב, שאינה מתיישבת עם מטרות החוק.

ההשפעה של גישור-גירושין על הילדים

אחד היתרונות המרכזיים של הליך גישור בגירושין הוא תרומתו הישירה והעקיפה לרווחת הילדים. מחקרים אמפיריים שנערכו בשנים האחרונות, כמו גם ממצאים מתוך תסקירי פקידי סעד, מצביעים על כך שזוגות שהשלימו גישור והגיעו להסכמות משותפות נהנים מרמות קונפליקט נמוכות יותר, תקשורת הורית טובה יותר, ושיעור גבוה יותר של קיום הסדרי שהות כפי שנקבעו. כל אלה משפיעים באופן ישיר על תחושת הביטחון הרגשי של הילדים, על יציבותם הנפשית, ועל יכולתם לנהל קשרים תקינים עם שני ההורים גם לאחר הפירוד.

בגישור, שני ההורים לוקחים אחריות פעילה על ההסדרים שיקבעו את חיי ילדיהם. הם מדברים זה עם זו לא רק כצדדים לעימות, אלא כהורים שממשיכים לגדל יחד את ילדיהם. תחושת השליטה בתוצאה והידיעה שההסכמות נבנו בשיתוף פעולה, ולא הוכתבו מבחוץ, מביאה במקרים רבים לשיפור בתקשורת, גם כאשר יש משקעים רגשיים קשים. זאת לעומת הכרעה שיפוטית שבה ההורים מרגישים מובסים או מנוצחים, ונוטים להשליך את תחושות התסכול גם על ההורות.

בנוסף, בגישור ניתנת תשומת לב מיוחדת להיבטים רגשיים שאינם נבחנים תמיד בבית המשפט. המגשרים, במיוחד כאשר מדובר במגשרים בעלי רקע טיפולי, יודעים לזהות מצוקה של ילד, פחדים, רגשות אשם או קונפליקטים של נאמנות. במצבים כאלה, ההורים עשויים להסכים, ביוזמת המגשר, על מתן ייעוץ רגשי לילדים, או על הקלה מסוימת בהסדרים הקיימים כדי להקל על הסתגלותם. כך למשל, בגישור שנערך בזכרון יעקב, הסכימו ההורים להתחיל את זמני השהות באופן מדורג ולשלב את הילד בהכנה פסיכולוגית, לאחר שהביע חרדה ממעבר חד בין הבתים. הסכמה זו חסכה דיון משפטי קשה והובילה להסתגלות חיובית.

חשוב לציין כי לא כל גישור מתאים מיד לכל זוג. במצבים של ניכור הורי, השפעה מצד הסבים, או חשדות לניצול רגשי של הילדים, יש לפעול בזהירות רבה. במקרים כאלה, המגשר עשוי להמליץ לשלב אנשי מקצוע חיצוניים, ולוודא שהסכמות נבחנות לא רק במונחים משפטיים אלא גם במבחן טובת הילד. שופטים שדנו לאחרונה בהסכמים מסוג זה הדגישו כי גם כאשר ההורים חתמו בהסכמה, על בית המשפט לבחון לעומק את הסדרי השהות, ולוודא שאינם פרי מניפולציה או הסכמה פורמלית בלבד.

גישור גירושין בישראל כמודל מוביל

גישור גירושין הפך בישראל ממושג נלווה, כמעט ניסיוני, לאחד מהעוגנים המרכזיים בהתנהלות תקינה של הליכי פרידה. המעבר ממאבק להידברות, מהכרעה להסכמה, ומהכתבה משפטית לשותפות הדדית, מצביע על שינוי תודעתי עמוק. גישור גירושין אינו רק מנגנון אלטרנטיבי, אלא לעיתים קרובות המסלול המרכזי, המומלץ, ולעיתים היחיד שמספק מענה רגשי, כלכלי ומשפחתי שלם. יתרונותיו של הגישור אינם מסתכמים בזמן ובכסף שנחסך, אלא בהשפעה ארוכת טווח על הקשר בין ההורים, על עתידם הכלכלי, ובעיקר על שלומם הנפשי של הילדים.

מוסדות המדינה, בתי המשפט, עורכי הדין, העובדים הסוציאליים והציבור כולו, כל אלה פועלים כיום מתוך גישה הרואה בגישור מסלול לגיטימי, חיובי ולעיתים אף רצוי יותר מהליך שיפוטי מסורתי. אין ספק שגישור גירושין ימשיך להוות אבן יסוד במערך דיני המשפחה בישראל, ועתידו טמון בהתמקצעות מתמשכת, ברגולציה אחראית, ובהפנמת התפיסה שהוא אינו רק פתרון לסכסוך, אלא כלי לבנייה מחודשת של מערכת יחסים בריאה, גם אחרי הפרידה.