מזונות בגירים – מזונות כשהילדים מעל גיל 18

המערכת המשפטית בישראל מבחינה בצורה חדה בין מזונות ילדים לבין מזונות לאחר גיל הבגרות. בעוד שבמהלך תקופת הילדות, ההורה הלא משמורן מחויב במזונות מכוח חובה משפטית ברורה וחד־משמעית, הרי שמרגע שהילד הגיע לגיל 18, משתנה מהות הזכות. היא כבר אינה נובעת עוד מהוראות ברורות שבדין אלא מבוססת על עקרונות של צדקה. כלומר, חובת התשלום אינה עוד חובה אזרחית רגילה אלא חובה מוסרית־חברתית, הנתונה להכרעתו של בית המשפט בהתאם למכלול נסיבות החיים של הבגיר ושל הוריו.

בתי המשפט רואים את המעבר לגיל 18 לא כסיום מיידי של ההתחייבות ההורית אלא כתחילתו של פרק חדש, שבו מתחדדות השאלות הכלכליות, התפקודיות והחברתיות של המשפחה. השאלה הנבחנת איננה עוד האם יש לילד צורך במזונות קיומיים, אלא האם יש מקום לסייע לו להמשיך ולתפקד במסגרת ממוסדת כגון שירות צבאי, שירות לאומי או לימודים. בתי המשפט נוטים לראות בגירים אלה כבעלי מעמד שונה מיתר האוכלוסייה הבוגרת, והם זוכים להתייחסות ייחודית.

הפסיקה מכירה כבר עשרות שנים בזכותו של בגיר לשוב ולהיות זכאי למזונות, אם הוא מצוי בתקופה שבה אינו יכול לפרנס את עצמו, בעיקר בשל מחויבויות לאומיות. הדין יוצר אבחנה בין ילד בגיר שאינו עושה דבר לבין מי שמשרת שירות חובה, אשר מטבעו אינו מתגמל ואינו מאפשר קיום עצמאי. בכך מתחדדת גם אחריותו של ההורה הלא משמורן להמשיך ולתרום לקיומו של ילדו, וזאת חרף העובדה שהאחריות איננה עוד כופה כשם שהייתה לפני גיל הבגרות.

המשמעות של שירות חובה לעניין תשלום מזונות

שירות חובה, בין אם מדובר בצבא ובין אם במסגרת אחרת, נחשב על פי הדין והפסיקה כתקופה המזכה במזונות מופחתים. מדובר למעשה בזכות שמוגדרת כ”מזונות מדין צדקה”, אך מטופלת בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת שיפוטית רגילה. בתי המשפט פוסקים לרוב סכום קבוע ומוגדר אשר נע בין שליש לחצי מגובה המזונות ששולמו קודם לכן, ולעיתים נדירות אף מעבר לכך, בהתאם לנסיבות חריגות.

ההנמקה לכך נובעת ממספר שיקולים. ראשית, השירות אינו מאפשר עבודה בשכר הולם, ולכן הבגיר אינו יכול לקיים את עצמו באופן עצמאי. שנית, גם מוסרית, החברה מצפה מההורים להמשיך ולשאת בנטל קיומם של ילדיהם בשנים קריטיות אלה. שלישית, מדובר בתקופה שבה ההוצאות של ההורה המשמורן לא פוחתות בצורה דרמטית, ולעיתים אף עולות בשל הוצאות תחבורה, ביגוד, מזון ואירוח של החייל בשבתות.

חשוב להדגיש כי גם כאשר הילד משרת מחוץ לבית, למשל בבסיס סגור, בתי המשפט אינם מניחים כי ההוצאות פחתו בצורה משמעותית. ההנחה היא שהילד עדיין זקוק למסגרת משפחתית תומכת ופעילה. לאור זאת, המזונות ממשיכים להיות משולמים, אם כי כאמור בשיעור נמוך יותר.

מזונות בגירים שאינם משרתים בצבא

מקרים שבהם הילד הגיע לגיל 18 ואינו משרת, למשל עקב לימודים, חוסר מסוגלות תפקודית או נסיבות חיים מורכבות, מחייבים בדיקה פרטנית ומעמיקה מצד בית המשפט. אין מדובר עוד בזכות אוטומטית אלא בזכות מותנית. בתי המשפט מבקשים לדעת האם אותו בגיר עושה כל שביכולתו להתקיים בכוחות עצמו, והאם מדובר באי־יכולת אמיתית או בהימנעות מלאכותית מעבודה.

כאשר מדובר בלימודים גבוהים, בתי המשפט נוקטים בגישה זהירה. במקרים רבים, הם סבורים כי הורים המעוניינים לתמוך בילדיהם בגיל זה עושים זאת מתוך בחירה, ולא מתוך חובה משפטית. רק אם ניתן להראות כי הלימודים נדרשים לקיום בסיסי של עתידו של הילד, או כי מדובר בבחירה משותפת של שני ההורים, תישקל אפשרות להאריך את חובת המזונות. גם אז, מדובר לרוב בתקופה קצרה ובסכום מופחת.

לעומת זאת, כאשר מדובר בבגיר עם מגבלות פיזיות או נפשיות, הפסיקה נוטה להכיר בזכותו למזונות גם מעבר לגיל 18 ואף לאורך כל חייו, כל עוד הוא תלוי באחרים. במקרים אלה, לא מדובר עוד במזונות מדין צדקה בלבד, אלא לעיתים אף בזכות קיומית שמתחייבת מההגדרה המשפטית של צרכים בסיסיים וחובת הורות מתמשכת. בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, תוך הפעלת מבחנים של איזון, הוגנות, וראיית טובת הילד כעיקרון עליון.

הפחתת גובה המזונות לאחר גיל 18

הפחתת סכום המזונות לאחר גיל 18 מתבצעת לרוב באופן אוטומטי, כאשר מתקיימים התנאים הבסיסיים להכרה בבגרותו של הילד ובהשתלבותו בשירות חובה. עם זאת, לא אחת מתעוררות מחלוקות בנוגע לגובה ההפחתה, למועד כניסתה לתוקף, ולשאלת חבותו של ההורה השני. במקרים רבים, ההורה המשמורן ממשיך לשאת במרבית הנטל הכלכלי בפועל, בעוד שההורה השני מבקש להפחית את חובתו בטענה שהילד כבר איננו תלוי בו.

הפסיקה איננה מקבלת אוטומטית טענות להפחתה דרסטית, בייחוד כאשר ההורה השני בעל אמצעים ניכרים או כאשר לא התקיימה חלוקת נטל שוויונית גם בעבר. ההנחה הבסיסית היא כי ההורה הלא משמורן נדרש להמשיך ולשאת בחלק מהאחריות הכלכלית, גם אם מדובר בשיעור מופחת. במקביל, קיימים מקרים שבהם הופחתו המזונות עד לרמה סמלית בלבד, בעיקר כאשר הילד אינו מקיים כל קשר עם ההורה המשלם או כאשר קיימות ראיות לחוסר שיתוף פעולה מצד הבגיר.

בתי המשפט בוחנים את מכלול הנתונים הרלוונטיים, לרבות שכר ההורים, נכסיהם, הוצאותיהם, קיום אחים נוספים, מצב רפואי וכלכלי של הילד, רמת השירות הצבאי או הלאומי, ותפקודו העצמאי. כל גורם כזה עשוי להטות את הכף לכאן או לכאן. הפסיקה מדגישה את הגמישות הנדרשת בשלב זה של החיים, אך מבהירה כי אין מדובר בזכות שרירותית אלא בזכות מותנית.

מזונות בגירים בהסכמי גירושין – מעמד חוקי ותוקף משפטי

כאשר ההורים מסדירים את נושא המזונות בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, לעיתים רבות ההסכם כולל גם סעיפים המתייחסים לתשלום מזונות לאחר גיל שמונה עשרה. סעיפים אלו מקבלים תוקף מחייב לכל דבר ועניין, ונחשבים להסכמות חוזיות שמהוות מקור עצמאי לחיוב. בתי המשפט נוטים להחמיר עם הורה שמבקש להשתחרר מהתחייבות שנטל על עצמו בהסכם מאושר, גם אם בנסיבות אחרות החובה לא הייתה מוטלת עליו כלל לפי הדין.

מעמדו המשפטי של הסכם גירושין גבוה במיוחד, שכן מדובר בהסכם שנבדק, אושר ונחתם על ידי שני הצדדים מתוך שיקול דעת. גם אם בחלוף הזמן יחול שינוי נסיבות, בית המשפט יבחן בזהירות האם מדובר בשינוי מהותי המצדיק את ביטול ההתחייבות, או שמא מדובר בנסיבות צפויות שיכלו להילקח בחשבון בעת עריכת ההסכם. במיוחד כאשר מדובר במזונות בגירים, שבהם לא קיימת חובה מוחלטת על פי הדין, יש לתת תוקף מחמיר במיוחד להסכמות החוזיות שנעשו.

לצד זאת, קיימים מקרים שבהם צד להסכם טוען כי חתם עליו תחת לחץ, איום או השפעה בלתי הוגנת. במקרים נדירים, ובהינתן ראיות של ממש, ניתן יהיה לערער על תוקף סעיפים מסוימים בהסכם. עם זאת, החזקה המשפטית היא כי הורה חותם על הסכם מדעת, ומבין את משמעותו. כאשר מזונות בגירים כלולים בהסכם, ובמיוחד כאשר מצוין בהם במפורש שהם ישולמו עד תום השירות הצבאי או גם לאחר מכן בלימודים, הרי שמדובר בחיוב חוזי מחייב לכל דבר ועניין.

שאלת חלוקת הנטל בין ההורים בתקופת הבגרות

אחת השאלות המרכזיות בהקשר של מזונות בגירים היא האיזון הראוי בין ההורים מבחינת תרומתם הכלכלית. בניגוד למזונות ילדים קטינים, שבהם לעיתים האב מחויב לשלם את עיקר הסכום, הרי שבמזונות בגירים קיים עקרון שוויוני יותר, לפיו כל אחד מההורים נושא בנטל בהתאם ליכולתו הכלכלית היחסית. בתי המשפט פוסקים מזונות בגירים מתוך גישה שוויונית ככל האפשר, תוך שקילה של רמת ההכנסה, הנכסים, ויכולת ההשתכרות העתידית של כל אחד מההורים.

גישה זו מתיישבת עם מגמת הפסיקה להעמיק את עקרון האחריות ההורית המשותפת, גם לאחר סיום הנישואין. ככל שהורה משתכר שכר גבוה יותר או מחזיק בנכסים משמעותיים, כך תוטל עליו חבות גבוהה יותר. במקביל, כאשר ההורה השני משתכר שכר נמוך או נושא בהוצאות טיפול שוטפות בילד, הדבר יקבל ביטוי בהפחתת חובתו הכלכלית הישירה.

אין מדובר בחישוב מתמטי קבוע, אלא באיזון כוללני המשלב את כל רכיבי החיים הכלכליים של המשפחה. לעיתים, נלקחות בחשבון גם הוצאות עתידיות צפויות כגון מימון רישיון נהיגה, לימודים, מגורים מחוץ לבית או הוצאות רפואיות. ככל שהילד הבגיר מתפקד עצמאית יותר, כך קטֵנה החובה של ההורים להמשיך ולתמוך בו. לעומת זאת, ככל שהוא תלוי יותר מבחינה תפקודית או כלכלית, כך גוברת אחריותם השוויונית של שני ההורים.

מזונות בגירים במצבים חריגים של שיקום, נכות או תלות מתמשכת

לצד מקרים שגרתיים של בגירים בתקופת שירות או לימודים, קיימת קטגוריה נפרדת של מקרים שבהם מדובר בבגיר הסובל ממצוקה מתמשכת, מגבלה רפואית או נפשית, או תלות כלכלית שאינה ניתנת לגישור. במצבים אלה, בתי המשפט לענייני משפחה מכירים לעיתים בזכותו של הבגיר לקבל מזונות גם לאחר גיל עשרים ואחת, ואף לעיתים למשך כל חייו.

פסיקה עקבית קובעת כי כאשר בגיר אינו מסוגל להשתכר, לקיים אורח חיים בסיסי, או לתפקד בכוחות עצמו, חובה מוסרית וחוקית על הוריו להמשיך ולתמוך בו. מדובר באיזון עדין שבין אוטונומיה של הבגיר לבין אחריות ההורים, והוא מחייב הצגת מסמכים רפואיים, חוות דעת פסיכיאטריות או ראיות חד־משמעיות לאי־כשירות.

בתי המשפט שוקלים את צורכי הבגיר, חומרת מוגבלותו, אורך התקופה שבה נדרש סיוע, ועלויות החיים החודשיות. כאשר הנטל הכלכלי כבד במיוחד, נעשה לעיתים ניסיון לחלוק את האחריות גם עם גופים ציבוריים או ביטוחיים, אך החובה הראשונית תמיד תוטל על ההורים. החובה למזונות מסוג זה אינה עוד בגדר צדקה אלא מתחברת ישירות לעקרונות היסוד של דיני המשפחה בישראל, ולמחויבות המתמשכת כלפי ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

הפסקת מזונות בגירים – מתי וכיצד הדבר מתבצע

גם כאשר בית המשפט קובע מזונות בגירים, מדובר בזכות מוגבלת בזמן. לרוב, המזונות פוסקים בגיל עשרים ואחת, אלא אם קיימת הצדקה ברורה להארכת התקופה. ההורה החייב יכול להגיש בקשה לסיום החיוב אם הילד הבגיר משתכר, מתגורר בנפרד, או אינו זקוק עוד לסיוע הכלכלי. בית המשפט בוחן את הנתונים תוך התמקדות ביכולת הכלכלית העצמאית של הילד ובמידת התלות שלו בהוריו.

הפסקת המזונות מתבצעת אך ורק על בסיס פסק דין מפורש, ואין היא קורית אוטומטית. לעיתים קרובות מתרחשות טעויות שבהן הורה ממשיך לשלם מזונות בגירים גם כאשר לא קיימת עוד הצדקה משפטית לכך, בשל חוסר מודעות או חוסר יוזמה משפטית. במקרים אחרים, הורה מפסיק לשלם על דעת עצמו, פעולה שעלולה להוביל לפתיחת תיק הוצאה לפועל או לצבירת חוב בגין מזונות.

לכן, יש להקפיד על נקיטת הליכים מסודרים, לרבות הגשת בקשה לשינוי או ביטול פסק הדין הקיים. כל עוד לא התקבלה החלטה שיפוטית חדשה, חובת המזונות נמשכת במלוא עוזה. בתי המשפט נוטים לשים דגש על שמירה על הוודאות המשפטית, ולא לאפשר הפסקת תשלומים באופן חד־צדדי או לא מוסכם.

הבדלים בין פסיקה בבתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים

המערכת המשפטית בישראל כוללת שתי ערכאות מקבילות הדנות בענייני מזונות – בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים. כאשר מדובר במזונות בגירים, קיימים הבדלים מהותיים בין גישותיהן של שתי הערכאות, הן בהיבט ההלכתי והן בפרשנות החוק. בעוד שבתי המשפט לענייני משפחה מיישמים בעיקר את דיני המדינה ואת עקרונות המשפט האזרחי, בתי הדין הרבניים שואבים את סמכותם מההלכה היהודית ומהפסיקה הדתית, ולעיתים מגיעים לתוצאה שונה לחלוטין.

בתי המשפט לענייני משפחה נוטים להחיל את דיני הצדקה תוך בחינה אזרחית-חברתית, בהתבסס על עקרונות שוויון, אחריות הורית מתמשכת, שיקולי צדק והוגנות. גישה זו מביאה למסקנה שלפיה כל אחד מההורים חב במזונות בגירים לפי יכולתו, גם כאשר הילד אינו קטין. מנגד, בתי הדין הרבניים לעיתים רואים את גיל 18 כנקודת סיום לחובת המזונות, אלא אם כן מדובר בשירות חובה בצה”ל או במוגבלות ממשית המונעת השתכרות.

פסיקות רבות מבתי הדין הרבניים מצביעות על פרשנות שמרנית יותר, שבה חיוב ההורים במזונות בגירים הוא צר ומצומצם. גישה זו נובעת מתוך עיקרון הלכתי שלפיו לאחר גיל מצוות, ההורה אינו חייב עוד במזונות, אלא אם כן מדובר בגדרי צדקה מחייבת. בתי הדין גם נוטים להעניק חשיבות רבה להסכמות הצדדים כפי שנוסחו בהסכמי גירושין, אך לעיתים יתערבו במקרים של שינוי נסיבות קיצוני או בטלות הסכמה הלכתית.

כתוצאה מכך, צד הפונה לערכאה מסוימת עשוי לזכות להכרעה שונה לחלוטין מאשר אם היה פונה לערכאה האחרת. לפיכך, חשוב להתייעץ מראש עם גורם משפטי מוסמך שיבחן את נסיבות המקרה, ימליץ על הערכאה המתאימה ביותר ויגיש את התביעה באופן שמיטיב עם טובת הילד ועם מטרות ההליך.

מזונות בגירים והשלכות בהליכי הוצאה לפועל

כאשר נפסקו מזונות בגירים במסגרת פסק דין מחייב, וההורה החייב אינו עומד בתשלומים, ניתן לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל. הוראות החוק רואות במזונות בגירים חוב לכל דבר ועניין, ולפיכך אי תשלום מהווה עילה לנקיטת הליכי גבייה משפטיים. עם זאת, יש להבחין בין מזונות בגירים לבין מזונות קטינים, שכן רמת האכיפה משתנה לעיתים בין המקרים.

מערכת ההוצאה לפועל מאפשרת נקיטת אמצעים מגוונים, בהם עיקולים, הגבלות יציאה מהארץ, עיכוב רישיון נהיגה ואפילו מאסר. גם כאשר מדובר במזונות בגירים, הליכי האכיפה נחשבים לחזקים ונחרצים, והמערכת רואה בחומרה רבה אי תשלום של חוב שנקבע בפסק דין.

עם זאת, כאשר מדובר במזונות שנפסקו על בסיס הסכמה חוזית בלבד או כחלק מהסכם גירושין, תיבחן טענת החייב בזהירות רבה. אם יוכיח שינוי נסיבות מהותי, דוגמת אובדן הכנסה, מצב בריאותי קשה או חוסר יכולת כלכלית אמיתית, ייתכן ובית המשפט יבחן מחדש את החיוב ואף יפחיתו או יבטלו. חשוב לציין כי חוב מזונות אינו נמחק, גם אם בגיר הגיע לגיל עשרים וארבע או סיים את השירות הצבאי לפני שנים.

לכן, הורה החייב במזונות בגירים חייב להיות מודע להשלכות אי תשלום, ולא להניח כי החובה פקעה עם הזמן או בעקבות שינוי נסיבות חד־צדדי. כל שינוי מחייב פנייה לערכאה השיפוטית הרלוונטית והגשת בקשה מתאימה לעיון חוזר או הפחתה.

האם ניתן לקבל החזר על מזונות בגירים ששולמו שלא בצדק?

לעיתים מתעוררת שאלה מהותית: האם הורה ששילם מזונות בגירים, ולאחר מכן מתברר שלא הייתה חובה חוקית לכך, זכאי להחזר מההורה השני או מהילד עצמו. התשובה המשפטית לכך מורכבת ונבחנת לפי אמות מידה של תום לב, חוזה, ואינטרס ההסתמכות. בתי המשפט לא ששים להשיב כספים שכבר שולמו כמזונות, גם אם נקבע בדיעבד שהחובה לא הייתה מבוססת.

במקרים שבהם התשלום נעשה על סמך פסק דין או הסכם גירושין, הרי שמדובר בחוב שנגבה כדין, ואין בסיס להחזר אלא אם פסק הדין בוטל למפרע. גם כאשר מתברר כי הילד הבגיר כבר השתכר או לא שירת בצבא כנדרש, הנטייה תהיה להותיר את מצב הדברים כפי שהוא, תוך דחיית דרישות להחזר למפרע.

עם זאת, אם בית המשפט קובע כי שולמו מזונות כתוצאה מהטעיה, מצג שווא או אי גילוי של מידע מהותי, ייתכן שתיפתח הדלת לתביעה אזרחית נפרדת בגין השבה או נזקים. מדובר במקרים חריגים ביותר, שבהם יידרש תיעוד מפורט וראיות מובהקות לכך שהתשלום היה תולדה של מרמה או חוסר תום לב ממשי מצד הצד שכנגד.

למעשה, מדובר בשאלה טעונה משפטית ורגשית גם יחד, שבה מתנגשים עקרונות יסוד של סופיות דיון, הגנת הילד, וטוהר המערך המשפחתי עם חופש החוזים וזכויות רכוש.

המלצות להורים הנמצאים בצומת של מזונות בגירים

המושג “מזונות בגירים” טומן בחובו מורכבות משפטית, רגשית וכלכלית אשר דורשת שיקול דעת רב מצד ההורים, עורכי הדין ובתי המשפט. בניגוד לחובת המזונות הברורה החלה על קטינים, כאשר מדובר בבגירים, קיים טווח רחב של שיקול דעת, שהשלכותיו משתנות ממקרה למקרה. מערכת המשפט בישראל ביססה עם השנים מנגנון פסיקתי זהיר וענייני, שמבחין בין ילדים בגירים עצמאיים לבין כאלה שטרם הגיעו ליכולת קיום עצמאית מספקת.

בתי המשפט מיישמים עקרונות של צדקה, שוויון, והוגנות, תוך התחשבות בצורכי הילד ובהכנסות ההורים. כאשר הבגיר נמצא בתקופת שירות חובה, קיימת כמעט תמיד הצדקה למזונות מופחתים. כאשר הבגיר בוחר ללמוד או אינו עובד, ייבחנו נסיבות חייו ואופיו של הקשר עם ההורים. כאשר מדובר בילד הסובל ממגבלה, עשויה החובה להימשך גם מעבר לגיל שמונה עשרה, ולעיתים ללא מגבלת זמן.

הורים העומדים לפני עריכת הסכם גירושין או נדרשים להתמודד עם דרישת מזונות בגירים לאחר פסק הדין, צריכים להבין כי מדובר בתחום שבו ההסכמות מראש הן קריטיות. הסכם גירושין שנוסח באופן מדויק, ומכיל סעיף ברור בדבר המשך התמיכה עד לסיום שירות חובה או עד גיל מסוים, יסייע למנוע מחלוקות מיותרות ויבטיח יציבות משפטית. מצד שני, הסכם שנוסח ברשלנות או השאיר שאלות פתוחות, עלול ליצור שנים של סכסוך ועימות משפטי.

ההמלצה המרכזית להורים היא להיוועץ בעורך דין לדיני משפחה בטרם חתימה על הסכם כלשהו, ולוודא כי כל אחד מסעיפי המזונות מגלם בחובו התייחסות גם לשלב הבגרות. חשוב להבהיר מראש האם המזונות נפסקים בגיל שמונה עשרה, ממשיכים עד סיום הצבא, או ניתנים בגין תקופות אחרות. ככל שצד להסכם מבקש להגביל את ההתחייבות, עליו לדאוג לניסוח חוזי ברור ומפורט, על מנת להימנע מאי־בהירות בעתיד.

כמו כן, יש לזכור כי גם אם ההורה שילם מזונות בגירים משך שנים, אין הוא יכול להפסיקם באופן חד־צדדי. הדרך היחידה לעשות זאת באופן חוקי ומחייב היא לפנות לבית המשפט ולהציג שינוי נסיבות מהותי שמצדיק את הפסקת התשלום. אי־עמידה בתשלום מזונות, גם אם נדמה כי הילד הבגיר כבר עצמאי, עשויה להוביל לסנקציות משפטיות חמורות ולפתיחת תיקי הוצאה לפועל.

המלצה נוספת, הנובעת מהניסיון המצטבר של בתי המשפט, היא לנהל דיאלוג פתוח ואחראי עם הילד הבגיר עצמו. לעיתים, שיחה כנה ועניינית עשויה להוביל להסכמה הדדית על סיום התמיכה, או לחלופין, להסכם חדש שבו הילד לוקח חלק בהוצאות ומתחייב להחזר עתידי. התנהלות כזו תואמת את ערכי הכבוד ההדדי, ומעודדת אחריות הדדית גם לאחר גיל שמונה עשרה.

יש להכיר בכך שמזונות בגירים אינם רק מושג משפטי אלא גם ביטוי למחויבות מוסרית והורית עמוקה. גם כאשר הדין מאפשר להפסיק לשלם, ההורות אינה מסתיימת בגיל מסוים, ולפעמים המשמעות האמיתית של תמיכה בילד בגיר טמונה ביצירת גשר לעולם המבוגרים, ולא רק בשיקולי תשלום גרידא. לכן, ראוי להפעיל שיקול דעת רחב, לעיתים גם מעבר לאות החוק, מתוך רצון לבנות עתיד יציב ונכון לדור הבא.