בית הדין הרבני בישראל מהווה מוסד שיפוטי ממלכתי הפועל מתוקף חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג 1953. סמכותו הייחודית נקבעת על פי הדין הדתי האישי, והוא נוגע לכל ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל או אזרחים ישראלים המוכרים כיהודים. בית הדין מחולק לשתי ערכאות בלבד: בית הדין הרבני האזורי, שהוא הערכאה הראשונה, ובית הדין הרבני הגדול, המשמש כערכאת הערעור העליונה.
הדיינים בבתי הדין ממונים על פי המלצת ועדת מינויים הכוללת נציגי ציבור, שופטים ורבנים בכירים, והם נדרשים לעמוד בדרישות הסף של ידע תורני הלכתי, ניסיון שיפוטי, ורמת יושר ואתיקה חסרת פשרות. בתי הדין יושבים בכל מחוזות המדינה, כאשר בירושלים מצוי גם בית הדין הרבני הגדול. מבנה זה יוצר מסגרת שיפוטית ייחודית בה הדין האישי הדתי משתלב בתוך המערכת המשפטית הישראלית הכללית, תוך הקניית סמכויות בלעדיות או מקבילות בתביעות מסוימות.
הרכב הדיינים בבית הדין הרבני האזורי
בכל תיק המתנהל בפני בית הדין הרבני האזורי, נקבעת זהות ההרכב לפי מהות התיק, דחיפותו, סוג הסכסוך והנחיות בית הדין הארצי. ככלל, דיון מהותי מתקיים בפני שלושה דיינים, אשר אחד מהם מוגדר כאב בית הדין, והוא זה המנהל את הדיון בפועל, מכריע בסוגיות סדרי הדין, ומנווט את ההליך לכל אורכו. כל שלושת הדיינים שותפים בקבלת ההחלטה, ופסק הדין ניתן לפי רוב. בהרכב כזה הדיינים נדרשים להציג נימוקים הלכתיים לצד היבטים משפטיים וחוקיים, כאשר לעיתים נוצרים חילוקי דעות בין הדיינים, המתבטאים בדעת מיעוט, אשר אינה מחייבת אך עשויה לשמש עילה לערעור. ההרכב נקבע לרוב מראש, אך במקרים דחופים או זמניים עשוי להתמנות הרכב מצומצם. עם זאת, על פי ההלכה, רק במצבים חריגים ובאישור מיוחד ניתן לדון בהרכב חסר, למשל בשלב מקדמי לצו עיכוב יציאה מהארץ או מתן החלטות זמניות.
דיונים בהרכב מצומצם והשלכותיהם המשפטיות
לצד ההרכבים הרגילים של שלושה דיינים, קיימים מצבים נדירים בהם הדיון מתבצע בפני דיין יחיד. מצבים אלו נוגעים להחלטות זמניות דחופות, או כאשר מדובר בדיון טכני או פרוצדורלי בלבד. כך למשל, הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ, צו הבאה, או זימון לדיון, יכולים להינתן על ידי דיין יחיד כאשר קיים חשש מיידי לנזק חמור. עם זאת, החלטות מהותיות כמו פסיקת גירושין, קביעת מעמד אישי, או הכרעה במזונות, מחייבות הרכב של שלושה דיינים. בתי הדין מקפידים על כך שהחלטות קרדינליות יינתנו אך ורק בהרכב מלא, מתוך רצון לשקף את מלוא מורכבות הדין הדתי ומניעת שרירותיות בפסיקה. במקרים בהם ניתן פסק דין בהרכב חסר, רשאים הצדדים להגיש בקשה לביטולו מחמת פגם בהליך, ולעיתים אף לזכות בערעור בשל כך. בתי הדין הדגישו במספר פסקי דין כי “לא ניתן להחיל דין תורה בנושאים של גירושין בין איש לאשתו אלא בהרכב של שלושה דיינים מוסמכים”, קביעה אשר חוזרת על עצמה בפסיקות רבות.
פסקי דין בהרכבים מיוחדים וניגוד עניינים
במקרים מסוימים, כאשר קיים חשש לניגוד עניינים, או כאשר מדובר בסוגיה רגישה במיוחד, יכול נשיא בית הדין הרבני הגדול למנות הרכב מיוחד. כך למשל, במקרים של טענות להטיית דין, חשש למעורבות מוקדמת של דיין בתיק, או תלונה קודמת נגד אחד הדיינים, ניתן להחליפו ואף למנות הרכב מדן אחר. הסוגיה עלתה בפסיקה כאשר אחת מבנות הזוג טענה כי דיין ששימש כמגשר בין הצדדים מונה לאחר מכן לדון בתיק הגירושין. בית הדין קיבל את הטענה וקבע כי “אין הדיין רשאי לשבת בדין כאשר כבר נחשף למהות העמדה של אחד הצדדים מחוץ לאולם בית הדין”, וביטל את ההרכב. מקרים נוספים כללו טענות על משוא פנים, קרבה משפחתית, או היכרות מוקדמת, שבגינן נדרש מינוי של הרכב חלופי. החלטות אלו מבטאות את המחויבות של מערכת בתי הדין לעקרונות הצדק הטבעי וההלכתי כאחד.
בית הדין הרבני הגדול – הרכבו וסמכויותיו בערעורים
בית הדין הרבני הגדול הוא הערכאה העליונה במערכת הדינים הדתיים ליהודים, והוא יושב בירושלים בלבד. הוא מוסמך לדון בערעורים על פסקי דין של בתי הדין האזוריים בכל הארץ. הרכבו של בית הדין הרבני הגדול כולל שלושה דיינים קבועים מתוך מאגר רחב של דיינים בכירים, ובראשו עומד נשיא בית הדין הרבני הגדול, אשר על פי רוב הוא הרב הראשי לישראל. במקרים מסוימים, כאשר מדובר בפסק דין תקדימי או בנושא עקרוני רחב היקף, רשאי הנשיא להרחיב את ההרכב לחמישה דיינים. פסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול מהווים תקדים מחייב לבתי הדין האזוריים, ומעצבים את הפרשנות ההלכתית במערכת בתי הדין הרבניים כולה. הדיינים בערכאה זו נבחרים מבין הבכירים שבמערכת, ורבים מהם בעלי ותק של עשרות שנים בפסיקה והוראה הלכתית.
הליך הערעור לבית הדין הרבני הגדול
ערעור לבית הדין הרבני הגדול ניתן להגיש בתוך שלושים ימים מיום מתן פסק הדין הסופי בבית הדין האזורי. הבקשה לערעור כוללת את נימוקי הערעור, המסמכים הרלוונטיים, וראיות חדשות ככל שהן מתקבלות על ידי ההרכב. הערעור אינו נבחן מחדש מבחינה עובדתית, אלא מתמקד בעיקר בשאלות משפטיות, הלכתיות או דיוניות. עם זאת, בית הדין הרבני הגדול מוסמך להורות על השלמות ראיה, דיון חוזר בנקודות מסוימות, או ביטול פסק הדין כולו במקרים חריגים. בפסיקה נקבע כי ערעור יתקבל רק אם נפלו בפסק הדין קמא טעויות מהותיות, או אם נחשף פגם חמור בסדרי הדין או בהתנהלות ההרכב. כך למשל, כאשר הוכח כי דיין השמיע עמדה נחרצת בדיון מוקדם טרם נשמעו הראיות, הוחלט בבית הדין הרבני הגדול לבטל את פסק הדין המקורי ולהחזיר את התיק לדיון מחודש בהרכב אחר. פסיקה זו חיזקה את התחייבות המערכת להליך שיפוטי הוגן, בלתי תלוי ונטול דעות קדומות.
ערעור על החלטות ביניים ובקשות לרשות ערעור
בניגוד לפסקי דין סופיים, החלטות ביניים שניתנות במהלך ניהול התיק אינן ניתנות לערעור בזכות, אלא רק ברשות. כלומר, כדי לערער על החלטת ביניים יש להגיש לבית הדין הרבני הגדול בקשת רשות ערעור, בצירוף נימוקים המצדיקים התערבות מיידית של ערכאת הערעור. בית הדין הרבני הגדול שומר על איפוק במתן רשות ערעור, ומקבל רק בקשות שבהן מתקיים חשש ממשי לעיוות דין או לנזק בלתי הפיך. כך למשל, בהחלטה שניתנה לאחרונה, נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא לפסול ראיה מסוימת, בטענה כי אין מקום לערב את ערכאת הערעור טרם ההכרעה הסופית בתיק. עם זאת, במקרים של שלילת ייצוג משפטי, התעלמות מעדות חיונית, או פגם בסדרי הדין, נעתר בית הדין הרבני הגדול לבקשות רשות ערעור. כל פסיקה נבחנת בזהירות רבה, תוך התחשבות בצורך לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שמירה על יעילות ההליך.
הרכב בתי הדין הרבניים
מבנה ההרכבים בבתי הדין הרבניים נגזר מהשילוב בין הדין ההלכתי לבין מערכת המשפט הישראלית הממלכתית. בכל תיק עיקרי יושבים שלושה דיינים, כשההחלטה ניתנת לפי רוב. במקרים חריגים מתקיימים דיונים בפני דיין יחיד, אך אלו מוגבלים להחלטות זמניות ובלתי מהותיות. בית הדין הרבני הגדול פועל כערכאת ערעור על פסקי הדין האזוריים, ולו הסמכות להכריע בערעורים בזכות או בבקשת רשות. המערכת כולה מתנהלת על פי עקרונות יסוד של יושרה הלכתית, הגינות משפטית, ושקיפות מוסדית. פסיקות רבות הדגישו את הצורך בהרכב מאוזן, הוגן ומקצועי, אשר מקבל החלטות משותפות תוך הקפדה על דיון ענייני, ביקורת עצמית, וציות לכללי ההלכה והדין גם יחד.