להתגרש בטוב: פרידה ללא מלחמה

גירושין אינם עוד אירוע יוצא דופן בחייהם של זוגות בישראל, אלא מציאות קיימת הנוגעת לאחוז ניכר מהמשפחות במדינה. על אף השכיחות, רבים עדיין נוטים לחשוב כי הליך גירושין מחייב התנהלות לוחמנית, מאבקי שליטה, ניהול הליכים משפטיים ארוכים, ובמקרים לא מעטים גם פגיעה בילדים, בנכסים וביכולת ההורית. אך לצד כל אלו, קיימת גם דרך אחרת, דרך שגם בתי המשפט, הפסיקה והחברה הולכים ותומכים בה יותר ויותר בשנים האחרונות. מדובר על תהליך פרידה מוסכם המבוסס על שיח שקול, הידברות מכבדת וניהול אחראי של ההיבטים הרגשיים והחוקיים כאחד.

לעיתים הדרך הזו נתפסת כבלתי אפשרית כאשר הסכסוך מחריף או כאשר צד אחד אינו משתף פעולה, אך גם אז ישנם כלים משפטיים וחברתיים המאפשרים ניהול גירושין באופן אפקטיבי, תוך הגנה על אינטרסים לגיטימיים ושמירה על היציבות הנפשית של בני המשפחה. החוק בישראל אינו מחייב מאבק, אלא מתווה כלים לפתרון סכסוך בגישור, בהסכמות ובקביעות משפטיות שהן צודקות ובד בבד גם אנושיות.

הדין העדכני מכיר בזכויותיהם השווה של שני ההורים, בתרומתם ההורית ובחשיבות של שיתוף פעולה לטובת הילדים המשותפים. ההכרה בכך כי לא כל הליך גירושין חייב להסתיים במאבקי כח ומלחמות, מסמלת מהפכה משפטית ותרבותית של ממש. ישנה חשיבות מכרעת לכך שזוגות יבינו מראש כי גירושין יכולים להתבצע גם בצורה שקולה, מבלי לפגוע בעתידם של הילדים או ביציבותם הכלכלית של הצדדים.

ככל שהצדדים מבינים את האפשרויות העומדות בפניהם, כך פוחת החשש מפני גירושין ומתגברת היכולת לנהל את ההליך באופן ממוקד ונכון. מגשרים, עורכי דין ואנשי מקצוע נוספים מלווים כיום זוגות רבים אשר מבקשים לסיים את הקשר בדרך חכמה יותר, שקולה יותר, שמכבדת את מה שהיה ולא הורסת את מה שיכול להיות בעתיד. הדין מכיר כיום בכך שהורה טוב הוא לאו דווקא זה שנלחם יותר, אלא זה שמבין מתי נכון לוותר, מתי נכון להסכים, ומתי לשמור על עקרונותיו בצורה עניינית ויעילה. כל אלו הופכים את האפשרות של “להתגרש בטוב” מפתרון אוטופי, למודל משפטי וחברתי ממשי, שמשפר את איכות החיים של כל מי שמעורב בהליך.

בחירת ההליך הנכון: הסכם, גישור או בית משפט

בעת קבלת החלטה על גירושין, אחד השלבים החשובים ביותר הוא בחירת המסלול המשפטי שיתאים למערכת היחסים, למורכבות הנושאים ולנכונות של הצדדים לשתף פעולה. קיימות שלוש אפשרויות עיקריות בהליך גירושין: הליך בבית המשפט, גישור, או חתימה על הסכם גירושין במעמד נוטריוני או באישור שיפוטי. הליך משפטי רגיל מתקיים כאשר אין הסכמות, וקיימת מחלוקת מהותית בין בני הזוג. הליך זה מתאפיין בהתמודדות פומבית יחסית, הכרעות שיפוטיות וכרוך לעיתים בעלויות כלכליות ורגשיות ניכרות. מנגד, הליך גישור מאפשר לצדדים להיעזר באדם ניטרלי, שאינו שופט, לצורך ניהול שיח ממוקד במטרה להגיע להסכמות מבלי צורך בהתדיינות משפטית.

גישור אינו מחייב הסכמה בכל הנושאים, אלא מתמקד בזיהוי אינטרסים הדדיים ובניית גשר תקשורתי שיאפשר פתרון מחלוקות בדרך נעימה יותר. ההליך מתקיים בדיסקרטיות מוחלטת, מבלי שפרטים ממנו נחשפים לגורמים חיצוניים או נרשמים בפרוטוקולים פומביים. כאשר הליך הגישור מסתיים בהסכמה, עורכי הדין מעבדים את ההבנות לכדי הסכם משפטי שמובא לאישור בית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בהתאם לנסיבות. בתי המשפט מקדמים מגמות של פתרון סכסוכים בדרכי שלום, וישנה מגמה מובהקת בעשור האחרון לקצר את ההליכים המשפטיים ולפנות את ההכרעה למנגנוני פתרון חלופיים.

בהליכי גישור, ניתן להעלות נושאים רגישים ביותר כמו חלוקת רכוש, מזונות, משמורת ילדים, ואף נושאים ערכיים הנוגעים לדפוסי ההורות העתידיים של כל צד. לצד זה, קיימת גם האפשרות לערוך הסכם גירושין מלא בעזרת עורכי דין בלבד, ללא מגשר. במקרים שבהם רמת האמון והכבוד ההדדי בין הצדדים מאפשרת שיתוף פעולה, ניתן לערוך הסכם מסודר אשר כולל את כל ההיבטים המשפטיים הנדרשים, ולהביאו לאישור מהיר בבית המשפט. מסלול זה מתאים בעיקר לזוגות שגיבשו הסכמות מוקדמות, ולעיתים אף קדמו לו שיחות עם יועץ זוגי, מגשר או עורך דין.

לבחירת המסלול יש השלכות כבדות משקל. זוג שלא מודע להבדלים בין גישור לבין הליך משפטי רגיל, עלול להיגרר להליך יקר ומתיש, אף על פי שייתכן כי ניתן היה לנהל את הפירוד בדרכי נועם. עורכי דין המתמחים בדיני משפחה נדרשים להבין לעומק את מצבם של הלקוחות ולכוון אותם לאפיק שייטיב עימם גם בטווח הארוך. לא כל עימות דורש מאבק משפטי, ולעיתים דווקא גישה זהירה וחכמה, המזהה את נקודות המחלוקת אך גם את המשותף, היא שתניב את הפתרון המתאים ביותר למשפחה כולה. כאשר שני הצדדים פועלים מתוך הבנה הדדית ומוכנות לשים את טובת הילדים ואת בריאות הנפש במרכז, הבחירה בהליך גישור או הסכם מוסכם הופכת מברירת מחדל לאסטרטגיה נבונה.

השפעת אופן הגירושין על הילדים

כאשר בני זוג מחליטים לסיים את הזוגיות ולפרק את המשפחה, ההשלכות הנפוצות ביותר ניכרות לרוב דווקא בילדים. האופן שבו מתנהלים ההליכים המשפטיים, הטון שבו מתבצעת הפרידה, והמסרים הגלויים והסמויים שמועברים, יוצרים דפוסי התמודדות רגשיים ופסיכולוגיים ארוכי טווח אצל ילדים, בכל גיל. ילדים קולטים את האווירה בבית גם מבלי שיוסבר להם דבר במילים. מבטים, שתיקות, צעקות, היעדרות של אחד ההורים, ואפילו שינוי בלוח הזמנים, כל אלו מאותתים להם שמשהו מהותי משתנה סביבם.

מחקרים עדכניים שנערכו בישראל ובמדינות מערביות אחרות מצביעים על כך שדווקא הדרך שבה מתנהלים הגירושין, ולא עצם הגירושין עצמם, היא זו שמשפיעה ביותר על בריאותם הנפשית של הילדים. כאשר ההורים פועלים במתינות, שומרים על כבוד הדדי, מדברים בקול שקט, נמנעים מהכפשות או מהצבת הילדים בעמדה של נאמנות כפולה, הסבירות לנזקים נפשיים יורדת באופן משמעותי. לעומת זאת, כאשר קיימים סכסוכים מתמשכים, פניות תכופות לבית המשפט, תלונות הדדיות על אלימות או הזנחה, ומעורבות של גורמים חיצוניים כמו עובדים סוציאליים או משטרה, ההשלכות על הילדים עלולות להיות חמורות ואף בלתי הפיכות.

במקרים מסוימים, הורים שגילו בגרות רגשית והצליחו להגיע להסכמות של שלום-בית חלקי או הסכם גירושין מאוזן, הצליחו לשמר או לשקם את הקשר עם ילדיהם. חשוב להבין כי הילד רואה בכל אחד מההורים מקור זהות, ביטחון והשתייכות. כאשר הורה מדבר סרה בהורה האחר, הילד לא רק חווה תחושת חרדה או בלבול, הוא עלול לחוות פגיעה בזהותו האישית. ההמלצה המקובלת בקרב מומחים בתחום בריאות הנפש היא להימנע לחלוטין מדיבור שלילי על ההורה השני בנוכחות הילד, גם כאשר קיימות טענות כבדות משקל או תחושות של בגידה.

בתי המשפט ובתי הדין מכירים היטב את ההשלכות של גירושין הרסניים על ילדים, ולכן מקדמים מדיניות של אחריות הורית משותפת, שיתוף במידע, וחלוקת זמני שהות מאוזנת. כל אלה, יחד עם הדרכה הורית או גישור משפחתי, יכולים להפחית את הפגיעה בילדים ולאפשר להם להמשיך להתפתח בסביבה יציבה ככל האפשר. אין ספק כי האינטרס של הילדים חייב לעמוד תמיד בראש סדר העדיפויות של שני הצדדים, אפילו אם המחיר הוא ויתור על טענה משפטית מסוימת או פשרה באחד הנושאים המהותיים.

חלוקת רכוש ללא מריבות – להתגרש בלי להיגרר למאבק כלכלי

המוקש המרכזי ברוב תהליכי הגירושין בישראל הוא הסוגיה הכלכלית. דווקא התחום הרכושי, שאמור להיות מוסדר לפי עקרונות משפטיים ברורים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, הופך פעמים רבות ל”זירת קרב” עיקשת ובלתי מתפשרת. כאשר הצדדים אינם מצליחים לנהל שיח ענייני ונתונים לפגיעות רגשית עמוקה, גם רכוש פשוט כמו ריהוט או חסכונות קטנים עלולים להפוך לנושא רב-מחלוקת. מה שהתחיל כרכוש משותף שנצבר באהבה, עלול להסתיים בכתבי טענות עוינים ובדיונים מתישים בבתי המשפט לענייני משפחה.

הדרך האפקטיבית ביותר למנוע התלקחות כלכלית בגירושין היא לגשת להליך בגישה עניינית, מושכלת ומגובה בייעוץ משפטי מקצועי. אין זה אומר שעל אחד הצדדים לוותר על זכויותיו, אלא שיש לפעול במסגרת הכללים הקבועים בחוק ובפסיקה, תוך מזעור הפגיעה ההדדית. בישראל, הכלל הבסיסי קובע כי כלל הנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין יחולקו שווה בשווה, גם אם נרשמו רק על שם אחד מבני הזוג. הסדר זה מאפשר תוצאה הוגנת, אולם דורש תהליך בירור מדוקדק של מקורות הכספים, מועדי הרכישה, והתנהלותם של בני הזוג מבחינה כלכלית.

כאשר בני הזוג מצליחים לשבת עם עורך דין ניטרלי או מגשר מוסמך, ניתן להגיע להסכמות מהירות יותר, ולעיתים אף לוותר על התדיינות משפטית מתישה ומפרכת. הסכם איזון משאבים מוסכם, הכולל פירוט מדויק של הנכסים, החובות, זכויות הפנסיה והזכויות העתידיות, מאפשר סיום נקי ובריא של השותפות. בתי המשפט נוטים לאשר הסכמים כאלה, כל עוד ניכרת הבנה אמיתית של הצדדים לתוכנם, וההסכם איננו מקפח את מי מהם. ככל שישנו פער משמעותי בכוח הכלכלי או ברמת ההשכלה, מומלץ כי כל אחד מהצדדים ייעזר בעורך דין משלו.

מנגד, כאשר אחד הצדדים מחביא רכוש, מסרב לשתף מידע על חשבונות, או מבריח נכסים לצדדים שלישיים, התוצאה כמעט תמיד תהיה הסלמה. גם כאשר קיימת תחושת צדק פנימית אצל אחד מהצדדים, יש להבין כי חוקי הגירושין אינם מעניקים פרס לצד שנפגע רגשית. רכוש מחולק לפי קריטריונים משפטיים ולא לפי מי היה “בסדר” או “השקיע יותר” במערכת היחסים. כאשר מבינים זאת מראש, קל יותר לנהל את המו”מ מתוך ראייה פרקטית ותכליתית, ולא להיגרר להרס כלכלי הדדי.

גירושין מכבדים בעידן של מודעות רגשית וחברתית

בשנים האחרונות ניתן להבחין במגמה חדשה המתרחבת בעולם הגירושין, זוגות רבים בוחרים לסיים את קשר הנישואין מבלי לפגוע זה בזו, תוך שמירה הדוקה על כבוד הדדי. תופעה זו, שנולדה מתוך הבנה כי גם לסיום יש משמעות עמוקה, מעידה על שינוי חברתי בתפיסת מוסד הגירושין. במקום לנהל מאבק רעיל וממושך, הפוגע לא רק בבני הזוג אלא גם בילדים, בני זוג רבים בוחרים להיפרד תוך שיתוף פעולה, הדדיות ושיח פתוח. הסיבה לכך נעוצה בשילוב בין מודעות רגשית הולכת וגדלה, התחזקות הכלים המשפטיים האלטרנטיביים, ומעורבות של גורמי טיפול וייעוץ המסייעים בהפחתת מתחים.

מודל זה של גירושין מכבדים אינו מצריך בהכרח יחסים אידיאליים או הסכמה מלאה, אלא גישה בוגרת ואחראית. גם כאשר קיימות מחלוקות מהותיות בנוגע למשמורת, רכוש או מזונות, ניתן לבחור לנהל את התהליך ללא לוחמה. חשוב להדגיש כי מדובר בגישה מחייבת, היא דורשת איפוק רגשי, יכולת הקשבה, והימנעות מנקמנות. פעמים רבות, בני זוג אשר פונים למגשר משפחתי או יועץ נישואין דווקא בשלב של קבלת החלטה על פרידה, מצליחים להגיע להסכמות בריאות ולשמור על מסגרת תקשורתית מועילה גם לאחר הפירוד.

בתי המשפט לענייני משפחה בישראל אף הם מעודדים כיום פתרון סכסוכים בגישה פחות קונפליקטואלית. מתן הזדמנות לגישור חובה בתחילת ההליך המשפטי, בשילוב פיקוח של עו״סים לסדרי דין, משקפים את ההכרה כי מאבקים משפטיים גוררים לעיתים תוצאות הרסניות ולא נחוצות. גירושין מכבדים אינם בהכרח פחות כואבים מבחינה רגשית, אך הם מאפשרים להתמודד עם הכאב בצורה אנושית ולא הרסנית. הדבר נכון במיוחד כאשר מעורבים ילדים בתמונה, שמירה על תדמית ההורה השני, גם בעת משבר, נחשבת כיום לבסיס חיוני לרווחת הקטינים.

גירושין אינם רק סוף של קשר זוגי אלא התחלה של תקופה חדשה. כאשר הפרידה מתבצעת תוך שמירה על ערכים של כבוד, הדדיות והתחשבות, מתאפשרת צמיחה מחודשת לשני הצדדים. ההשלכות ארוכות הטווח של גירושין מכבדים ניכרות לא רק ברמה הרגשית אלא גם במישור המשפטי, הכלכלי והמשפחתי. בני זוג ששומרים על שיח מכבד מצליחים לנהל את ענייניהם לאחר הגירושין בצורה יעילה יותר, להימנע מהליכי בזבוז כספיים מיותרים, ולהעניק לילדיהם תחושת ביטחון ויציבות גם במציאות החדשה.

כאמור, גירושין בישראל הפכו לאירוע שכיח אשר דורש התייחסות מקצועית, רגשית ומשפטית כאחד. רבים מבני הזוג המעוניינים להיפרד שואפים לעשות זאת מבלי להסלים את המחלוקות או לגרור את המשפחה למאבק מתמשך. המשפט בישראל מאפשר ניהול של הליך גירושין מתוך גישה של הידברות וכבוד הדדי, במקום לבחור במסלול של התנצחות משפטית מיותרת. לעיתים קיימת נטייה לחשוב שוויתור על מאבק משמעו וויתור על זכויות, אך בפועל מדובר בשיקול אסטרטגי שעשוי להיטיב עם שני הצדדים בטווח הארוך. בתי המשפט לענייני משפחה מעודדים פתרונות מוסכמים, מתוך הבנה ששלום בין הצדדים מיטיב עם הילדים, עם העתיד הכלכלי ועם היכולת לשמר הורות תקינה. ההחלטה להיפרד אינה מחייבת אובדן שליטה או פגיעה באינטרסים, אלא דורשת הכנה מדוקדקת וליווי משפטי נכון.

כאשר שני הצדדים מצליחים לראות את טובת המשפחה כערך עליון, מתאפשרים פתרונות יצירתיים שמונעים התדרדרות להליכים ממושכים ויקרים. מגשר מוסמך, לצד עורך דין המתמחה בדיני משפחה, יכולים לבנות תהליך שמצמצם נזקים ומאפשר לסיים את הקשר במינימום פגיעה. גם כאשר קיימות מחלוקות מהותיות, ניתן לזהות את הנקודות המוסכמות ולבנות עליהן בסיס להסכם גירושין מכובד. ילדים קטינים הנמצאים במרכז ההליך מושפעים ישירות מהאופן שבו הוריהם בוחרים להתגרש. הליך שנעשה תוך שיח אחראי ומכבד מספק להם תחושת ביטחון ומצמצם את הפגיעה הרגשית.

יתרה מכך, גם נושאים כמו רכוש, מזונות ומשמורת ניתנים להסדרה מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך שמירה על זכויות כל צד. מערכת המשפט אינה כופה פתרונות כוחניים כאשר קיימת הסכמה ויכולת לנהל את הסכסוך בדרך חלופית. החוק בישראל מקנה תוקף להסכמים שנערכו בתום לב ואושרו כדין, והוא מעודד את הציבור להעדיף הליכים אלו על פני מאבקים מיותרים. עורך דין מנוסה ידע לזהות מתי הדרך הנכונה היא גישור, ומתי נדרש הליך משפטי ברור, אך תמיד יפעל לקיצור משך ההליך ולמזעור הנזקים. ככל שהציבור מבין את יתרונות ההיפרדות בדרכי שלום, כך קטנה המוטיבציה למאבקים וגדלה היכולת של כל אחד מהצדדים לשקם את חייו לאחר הגירושין. המשפחה אמנם משתנה, אך אין חובה שהיא תתפרק באיבה. גירושין בטוב אינם סיסמה אלא אסטרטגיה משפטית וחברתית שניתן ליישם, כל עוד קיימת נכונות ויושרה.